תיאטרון - הכנסייה ואלג''יר - אורגיה אינסטרומנטלית סוערת, לרגע

כותרת הערב אמנם בישרה טובות – כנסיית השכל מארחת את אלג`יר, אבל בפועל, האורגיה האינסטרומנטלית שפרצה על הבמה בשלושת השירים המשותפים לא הצליחה להחזיק ערב שלם על כתפיה. אורן בר-אל התאכזב.

טונים רגועים מדי לפתיחה

בדרך כלל אני נוטה להתרחק ממועדוני הופעות תל-אביביים מסוימים, שמלאים דרך קבע עשן סיגריות סמיך. לפעמים, עדיף לי אפילו לפספס הופעה טובה תמורת כמה שעות של אוויר נקי.

למרות כל זאת, סדרת ההופעות החדשה של כנסיית השכל, שמשלבת בכל שבוע הופעת אורח מתחלפת הצליחה למשוך אותי בשבוע שעבר לבארבי בתל-אביב. רציתי לבדוק אם הצליל הסוער שמייצרת הלהקה באלבומיה מחזיק מעמד גם בהופעה חיה.

בעוד המועדון הולך ומתמלא, צפיתי לראשונה בהופעתה של הזמרת בתי, שעוררה לפני כארבע שנים הרבה ציפיות באלבום הראשון שלה ("פרפרים"). החימום הזה הפתיע לטובה בעיקר בתחילתו, כשביצעה בתי את הסינגל הראשון והמעולה "נסה אותי"מתוך אלבומה השני הממשמש ובא ואת הלהיט "פרפרים".

כשעה וחצי לאחר שעת ההופעה הרשמית, היה הקהל במועדון מוכן לקבלת האירוע המרכזי של הערב. חברי כנסיית השכל עלו על הבמה, ובניגוד לציפיות פתחו בטונים רגועים יחסית, עם כמה להיטים מינוריים (וביניהם "לא מרגיש כלום", שהוא לדעתי מהשירים הטובים יותר שלהם). הבחירה בפתיחה שכזו התבררה כשגויה, וחוסר ההתלהבות של הקהל ניכר היטב.

מסך בין הבמה לקהל

בהמשך הגבירה הלהקה את הקצב, אבל גם הלהיטים הגדולים ("תרימי את הראש", "תגידי שטוב", "איך זה מרגיש") לא שיפרו את המצב. מצד אחד, ניכר לכל אוזן שכל חברי הלהקה הם נגנים מצויינים, וגם החיבור ביניהם עובד היטב ויוצר צליל רוק מקורי ומעניין, שיש בו גם מאפיינים מזרחיים.

העניין הוא שהקשר שלהם עם המאזין, שבאלבומים מצליח עוד איכשהו לתפקד, מאבד בהופעה פוקוס. הניתוק והריחוק שמשדרים חברי הלהקה נותנים את התחושה שנקלענו לאחת מהחזרות, ולא למופע אמיתי מול קהל. ברגעים מסוימים התחושה הזו קצת מטשטשת ואפשר להיסחף בכיף אל תוך הצלילים, אבל רוב הזמן אי אפשר להתכחש למסך המדומה שעומד בין הבמה לקהל.

כמה מהרגעים הטובים ביותר בערב הזה קרו כשחברי אלג`יר עלו לבמה. תארו לכם חמש גיטרות על הבמה, מייללות ורועמות אחת על השניה באורגיה אינסטרומנטלית סוערת, שמסתיימת הרבה יותר מדי מהר. אחרי שלושה שירים בלבד שבהם נאלץ סולן אלג`יר לשיר אל תוך מיקרופון שלא כוון היטב למידות קולו, ירדו חברי הלהקה האורחת מן הבמה, והערב חזר לסורו.

החיסרון המשותף לאלבומים של כנסיית השכל ולהופעה החיה, נמצא בחוסר היכולת של חברי הלהקה לקרב את המחשבות והרגשות שלהם אל המאזין. באלבומים זה ניכר בטקסטים נדושים שלא מביעים הרבה, ובהופעה מתחזק החיסרון עקב הגשה בעייתית. טיפול נכון בנקודות החולשה האלה, עשוי לחולל עבורם פלאים.

למועדי הופעות של כנסיית השכל

אורן בר-אל