סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מתסיסים את מורשת קרליבך
 

 
 
מופע ההצדעה לשלמה קרליבך מסמן החל מהשנה כמקבילה מבורכת למופע ההצדעה למאיר אריאל


הצדעה לרבי המרקד
 
אולי תופתעו לגלות, אך ההצדעה השנתית לזכרו של הזמר והיוצר מאיר אריאל, למרות עקביותה, מרכזיותה וחשיבותה ברוק המקומי, אינה היחידה וגם לא בלעדית. לצדה, עם נאמנות לא פחותה ועם ותק מרשים אף יותר, נערך מזה 14 שנים, מאז פטירתו של ר` שלמה קרליבך, מפגש שנתי לזכרו של הרבי המרקד.
 
אם לא ידעתם או שמעתם זה מפני שכל המעמדים הקודמים התקיימו בירושלים, בבנייני האומה בדרך כלל, כמעט תמיד במחיצת חסידים אדוקים ולגמרי בחוג המשפחה, כלומר בהשתתפותה של נשמה קרליבך, בתו הצעירה של אחד היוצרים החסידיים הגדולים של המאה העשרים, ששמה לעצמה מטרה להנציח את זכר אביה ולהרחיב את המודעות למפעלו המוזיקלי.
 
השנה, בצעד מבורך ובמהלך נבון וחשוב במפעל ההנצחה של האיש, הועברה לראשונה ההתייחדות המוזיקלית השנתית עם יצירתו הענפה לתל-אביב. זה לא פגע בהיענות ובנכונות הקהל, שמילא עד אפס מקום את מושבי האנגר 11 בנמל תל אביב. בעיקר זה איפשר אמירה והתייחסות אמנותית שונות מהמקובל, באמצעות אירוח אמנים נוספים, מן השורות הקדמיות בפופ הישראלי, לערב משותף של העלאת זיכרונות מוזיקליים.
 
רשמית, האירוע שנקרא "הנשמה לך", כשם אחד מניגוניו של קרליבך, שממנו נגזר מן הסתם גם שמה של בתו, שהייתה המארחת במופע, אמור היה לציין 15 שנים למותו של האיש (שהלך לעולמו ב-21 באוקטובר 1994). מעשית הוא התקיים יומיים אחרי יום הולדתו ה-85 של מי שהכתב והלחין כאלף מנגינות ושירים, ובדרכו המטיפה - לעולם טוב יותר, לאהבה ולאחדות בין אנשים ולשלום עולמי - המציא ז`אנר מוזיקלי שקרוי על שמו.
 
בעצם, כשחושבים על זה, אפשרי שהסיבה למעבר לתל-אביב, היא הצלחתו המוזיקלית הבלתי משוערת של קרליבך ונצחונה הבלתי מעורער של דרכו האמנותית, שהפכו בשנים האחרונות את הרוק היהודי למוצר הפורה ביותר בפופ המקומי. וצריך היה הרבי קרליבך להיות בין המעלים את זכרו כדי להיווכח ולהתבשם במפעלו המשגשג. הרוק היהודי פורח והפופ הישראלי מלא בממשיכי דרך ובשואבי השראה - מובהקים וגם בלתי מודעים. מאהוד בנאי דרך האחים אריאל ועד שולי רנד. ועוד עשרות אם לא מאות נוספים, שהפנימו שגם אם העולם כולו הוא גשר צר מאוד, העיקר הוא לא לפחד כלל.
 
ואכן, השנים האחרונות (וגם הקודמות) לימדונו שיש דבר כזה המורשת של קרליבך. של חיבור טקסטים מן המקורות והתפילות, מתור הזהב של יהדות ספרד בימי הביניים ועד ימינו, עם מוזיקליות שיש בה אמונה, כוונה עמוקה ודבקות במטרה, וכל תכליתם לשמח אנשים, להפוך את יומם למואר ולטוב יותר. קרליבך דבק במקורות, בתפילות ובספרי נביאים. ממשיכיו יותר מגוונים וגם יוצקים מים ורעיונות משלהם. וכולם יודעים, בהשראתו הברוכה והנדיבה, שאין כמו לחן פשוט שיוצא מן הלב ונכנס אל הנשמה.
 
התססת המורשת
 
למופע ההצדעה הראשון בתל אביב התייצבו גם החשודים המיידיים, גם משתפי פעולה זמניים וגם סניגורים ומליצי יושר, שלא לדבר על שליחי ציבור. כאמור, נשמה קרליבך עמדה במרכז, אבל חלקה היה קטן יחסית. היא פתחה אמנם עם "הוא אלוהינו", וגילתה איכויות של זמרת נשמה שחורה בעור לבן, כנראה תולדה של מגוריה בארצות הברית והשראות מוזיקליות בלתי נמנעות (וגם מצועצעות, פה ושם). אולם פינתה את הבמה לשלשלת של אמנים, שכל אחד מהם ביקש להתייחד עם הרבי שלמה קרליבך שלו.
 
אתי אנקרי, בלבושה המוקפד שהזכיר לי על דרך הזחיחות את מחלצותיו של מועמר קדאפי, הבהירה ב"למען אחיי ורעיי" שהיא אחת מתלמידותיו וממשיכות דרכו הנאמנות של הרבי, למרות זליגתה בכיוונים ליריים ומינוריים יותר. "הנשמה לך", שיר הנושא בפיה, החל בהמיה חרישית והפך בהנהגתה לשירה בציבור.
 
שי גבסו, חובש כיפה מבית, שר את "על אלה אני בוכייה", וחזר לבית אבא עם "ניגון קרקו" ללא המלים, שחציו תפילה וחציו שמחה לרגליים ולכפיים. מיקה קרני, שקשה לחשוד בה כחסידה דתית, הרשימה בביצוע מלוטש של "ברכנו אבינו" אך למרות המוזיקליות הגבוהה שלה הסתדרה פחות עם גרסת קרליבך ל"אדון עולם", שמא ב"אשמת" העיבוד הג`אזי הלטיני, ספק קובני, ספק Fאנקי, של צור בן זאב (ועוד נחזור אליו ואל תזמורתו).
 
אחד מאחיו הצעירים (יחסית) של הרבי, גם אם אמהותיהם מעדות שונות, הוא הרב שלמה בר, שבעזרת הדרבוקה הבלתי נפרדת שלו, שירתו החמה, המוטעמת והסוחפת וקצב מדביק אופייני, הקפיץ את הקהל. תחילה עם "ובאו העובדים", אחר עם "והיו למשיסה" ולבסוף עם "אדיר הוא". ולא היה צריך את המעמד הזה כדי לחזור ולהיווכח בגדלותו של בר כזמר נשמה אותנטי וכפרפורמר יוצא דופן, וגם בחיבור הבלתי אמצעי שלו למורשת הניגון הקרליבכית.
 
גם הוא וגם מאיר בנאי, שעלה בעקבותיו, לקחו את קרליבך אליהם, אל האמונה המוזיקלית שלהם. בר בדגש על כלי הקשה, בנאי ללא התזמורת, רק עם גיטרה אקוסטית והינעלות מונוטונית, בנאית אופיינית, על המטרה, עם "מזמור שיר", שגם הוא ניגון ללא מלים, רק נשמה וכוונה, "בואו בשלום" ו"אליהו הנביא". בניגוד לבר, אותו הקהל לא "אכל" כל כך.
 
דוד ד`אור ודין דין אביב, לעומתם, סיפקו את הצפוי מהם. ד`אור, בגרסאות ההרקדה המודרניות ל"והאר עינינו" ול"עוד יישמע", ואביב, באצטלת מוזיקת עולם ל"התנערי" ובדגש שאנטי-אתני ל"מזמור לדוד", שהיו בו יותר כוונות ממילים. דין דין הייתה גם החיבור החוזר לנשמה קרליבך, כששרו ביחד, חבוקות, את "לולא תורתך שעשועיי". נשמה המשיכה עם "שפכי כמים ליבך", שלא הסתיר השפעות גוספליות מובהקות, והוסיפה, באנגלית הפעם, את "אני שלך" שיר שחיברה למען אביה, שהיה בו כל מה שתמצאו בפופ במה אמריקאי מהוקצע, רק לא ניגון חסידי.
 
מכאן ועד לסיום אירחה נשמה מקצת מאורחיה לדואטים משותפים (return again  הפשטני משהו עם גבסו, "יהי שלום" עם קרני והפעם גם עם כינורהּ, "אם אשכחך" עם אנקרי), כשהפינאלה הוקדש לביצוע משותף של כולם ללהיטים הגדולים "ישראל ישראל (בטח בשם)" (שנתחבר בזמנו לפסטיבל הזמר החסידי בביצוע "שובבי ציון" - חנן יובל, קובי אשרת ושלום חנוך) ו"עם ישראל חי".
 
לטעמי, ראוי שהמופע יהיה אבן פינה ומיפנה בהתייחסות לעזבונו של קרליבך. וממש כמו ההתייחסות למאיר אריאל, שבכל שנה מאפשרת לזמרים-המבצעים לבטא את עצמם דרכו ולמצוא בכל אחד מהם את המאיר אריאל שלהם, כך גם השנים הבאות צריכות להפליג על הכנפיים של חופש היצירה והעיבוד, לא להישאר נאמנים לביצועים הקלאסיים והמקוריים, אלא למצוא כל אחד את השלמה קרליבך שלו ואת עצמו באמצעותו. בבחירות האמנותיות הנכונות, זה יכול להיות מרתק ומעניין, משמר ומאריך שנים.
 
ויותר משהצלחנו לעמוד על איכויותיה של נשמה קרליבך הנרגשת, דומני שההישג העיקרי היה של המנהל המוזיקלי והמעבד צור בן זאב, שניווט הרכב נגנים מצוין (בו בלטו נגן הגיטרה אליעזר בלומן ונגן כלי הנשיפה אורן בן אבי) בכיוונים ג`אזיים, אתניים וFאנקיים.
 
חבל שהקהל, זה הרושם שלי, היה נעול מראש על המקצבים השמחים והמרקידים, וכרוי פחות לנסיונות האמירה של חלק מהאמנים, אם כי נהג בהם כבוד. דומני שגם קרליבך עצמו, שחלוץ בשבירת מחיצות, לא היה מתנגד שינערו ויתסיסו את מורשתו.
 
נשמה קרליבך וחברים. הנשמה לך.  15 בינואר 2010, האנגר 11, תל-אביב.


18/01/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע