סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פסגת שלום
 

 
 
"התחנה השלישית" הייתה המופע הטוב, המרשים והמלהיב ביותר בסדרת הסיכום של שלום חנוך


חנוך במיטבו
 
לא זוכר מה כתבנו אז, על "חתונה לבנה" המופע, ב-1981. זוכר רק שהופתענו, שהיה לנו קשה עם השירה, הצליל והסאונד, המחוספסים, הלא כל כך פשוטים וקלים לעיכול. יודע שלא את הכל הבנו אז. יכול להיות שהיינו סתם טמבלים לא להכיר במפץ הגדול ברגע שהתחולל, באי יכולתנו לנחש שזה (השילוש של שלום חנוך, ירוסלב יעקובוביץ ולואי להב) ישנה לתמיד את הרוק'נרול הישראלי. ספק אם גם הם ידעו.
 
אני מוכן גם להכיר בחלקי באשמה לקבלת הפנים התקשורתית העוינת, אם אכן הייתה כזאת, למופע הבימתי שלמרבה הצער לא הפך להצלחה קופתית גדולה למרות ההשקעה הגדולה בו. לפחות ההיסטוריה היטיבה עם "חתונה לבנה" ועם המיתוס שנבנה סביבו, ולאורך השנים שעברו מאז אלבום האולפן פורץ הדרך של שלום חנוך, גם במבעו המוזיקלי ויותר מזה גם בתכניו האישיים שהפתיעו בעוצמת החשיפה שביכולתו לבוא חשבון עם פירוק והזוגיות והתא המשפחתי, הוא הפך לקלאסיקה ישראלית וגם לאלבום הכי טוב והכי משמעותי של שלום חנוך. למרות שעם חלק מהשירים שבו לא הופיע מאז, אולי בגללנו.
 
ואם לאורך כל השנים האלה קיננה בנו איזו תקווה לחזור בזמן לאחור בשאיפה לתקן את העוול, או לפחות להעמיד דברים על דיוקם בפרספקטיבה ההיסטורית, באה התחנה השלישית בסדרת המופעים החד פעמיים שמעלה חנוך, כדי לתת לנו הזדמנות שנייה. גם להודות וגם להתנצל ולבקש מחילה על שלא הצלחנו לזהות את המעבר בין הייצוג הכללי, של כולנו ואנחנו, לאמירה אישית, של האני, היחיד. זה כמובן לא יתקן את הרושם, ואת הדעה שלנו על עצמנו, אבל לפחות ירגיע במשהו את המצפון.
 
התחנה השלישית הייתה המופע הטוב, המרשים והמלהיב ביותר עד כה בסדרת הסיכום של שלום חנוך את היצירה שלו. אירוע ברוק הישראלי, שסיפק אנרגיות יוצאת דופן וחוויה נדירה. למראה העיניים ולמשמע האוזניים היה ברור, מה שהתקשינו לקלוט אז, ברגע האמת, שעשר השנים הקודמות היו רק הבקרוב, המשחק המקדים לדמות והתפקיד, החלק והתרומה שלו למוזיקה הפופולרית המקומית. זה היה חנוך במיטבו, שיאי הרוק'נרול, פסגת שלום, וגם תיקון היסטורי, לו ולנו, הצופים המשתאים.

שילוב אלבומים
  
בניגוד לשתי התחנות הראשונות, ב"חתונה לבנה" (81) וב"על פני האדמה" (83), שחברו להם יחדיו לצורך המופע, חנוך כבר לא היה צריך להסביר לא את האלבומים ולא את סדר השירים. הם, אם ממרכזיותם, אם מבהירותם, ואם מקירבתם היחסית לזמננו והישרדותם לאורך השנים, דיברו בעד עצמם. גם לא היה צריך, כמעט, אימאג'ים של פרשנות ואיור על אקרן הLCD, רק צילומי תקריב של המופיעים.
 
למרות שמדובר בשני אלבומים שונים בתכלית - האחד מחוספס, חשוף ומוחצן, והשני מעוגל, אינטימי ומופנם - השילוב והעריכה ביניהם היו מושלמים: גם בכדי לאזן בין הכוח של "חתונה" (שהיה אלבום קונספט) לבין הרכות של "על פני" (שהיה, בחלקו לפחות, אוסף), גם כדי לשלב, לרכך ולגוון את המופע, כדי לא לחלקו לשניים בלתי נפגשים.

גם אם הפירוק והעירוב עיקרו פה ושם את האמירה של "חתונה" (אם כי לא לגמרי) והפכו את המופע לערב של שירים, עדיין הייתה בו עדות לכישרונו היוצא מן הכלל של שלום חנוך לכתוב סוגים שונים של שירים בפרט ושירים נפלאים בכלל.
 
במשך 110 דקות אינטנסיביות למדי, השמיעו שלום, נגניו ואורחיו, 19 שירים: כל התריסר של "חתונה לבנה", שישה "מעל פני האדמה" (נשארו בחוץ: "הבלדה על יואל מוישה סלומון ושלושת מרעיו" ו"אשת האיכר", שבוצעו בתחנה הראשונה, "עצים" ו"ירוק על ירוק" שדווקא נימתם האקולוגית לא התאימה להרעשה הסביבתית), ואחד, לקינוח, "מחכים למשיח", כמתאבן-ממתק לקראת התחנה הבאה (רק ב-29 באפריל). 
  
 אלי דג'יברי במקום ירוסלב יעקובוביץ’
 
התחנה השלישית נפתחה עם שיר הנושא בדרמטיות מסוג אחר, בנגינה סטייל "עוגב" של משה לוי, שהתפתחה חיש קל להרעשת רוק'נרול מרשימה בכל קנה מידה, שכמו באה לסמן שב"חתונה לבנה" נולד רוק האצטדיונים הישראלי. אז לא ידענו זאת, אבל הוא הבשיל ב"מחכים למשיח" שהעלה את קרנו של האמפי בצמח והפך אותו למקדש הרוק הישראלי בשנות השמונים.
 
כבר "הו את", השני, הפיל מהכסאות. לא פשוט למצוא תחליף למוזיקאי כמו ירוסלב יעקובוביץ', שבשנים ההם היה סגנו של אלוהים ברוק הישראלי המתעצב עם צליל הסקסופונים החם שלו. מילוי מקומו נפתר בשיחוק ענק (האם זה אתה לואי?), אחד מני כמה הברקות של המופע, בדמותו של אלי דג'יברי, ללא ספק הסקסופוניסט הישראלי המוביל וגם אחד השמות הלוהטים ביותר בזירת הג'אז הבינלאומית. על דבר כזה, אני מודה, כלל לא חשבנו, ודג'יברי, בעליה לבמה סטייל "מדנס" כבש את הלב מהנשיפה הראשונה.
 
מצחיק לדבר עליו כתחליף, במיוחד מפני שהאפיל על רבו, והעניק ערך מוסף לכל השירים בהם השתתף, ובמיוחד ריגש והפליא ב"זה רק געגוע" (מ"חתונה") וב"כי האדם הוא עץ השדה" (מ"על פני") בהמשך. זה היה רווח כפול, משולש ומרובע, של כל הנוגעים בדבר: הצדעה גאונית של חנוך, הסכמה מלכותית של דג'יברי להתמודד עם האתגר, שדרוג מופלא למופע, והיכרות מעמיקה ומרגשת לקהל. באנו בשביל שלום, יצאנו עם אלי.
 
השליש הראשון של המופע התייחד לשירי "חתונה לבנה": הבומבה הראשונה באה כבר עם "שיר דרך", השלישי (עם השורה המונומנטלית "בא הביתה, הרי לא תעזבי אותי בחוץ"), שהציגה את שלום חנוך הכי טרי, הכי רענן, הכי להוט, כמי שיצא רק אתמול מאולפן ההקלטות. בשפת גוף הכי משוחררת והכי משכנעת, מה שהכתיב את אופיו האנרגטי והמשלהב של המופע. ולא פלא, כי זה הכי תקליט שלו.
 
אחריו באו "דברנו על הצלחה", כסיפתח לדיון המתרגש ובא. שיר נהדר, עשוי היטב, עם משה לוי בקלידים ודג'יברי בסקסופון. איפה הוא היה כל השנים?; ובעקבותיו, להרחבת היריעה, "תמונת מצב" היפהפה, שגם הוא נעלם לנו; "זה רק געגוע" עם קינת הסקסופון דלעיל, קלידים ותמיכה של קונטרבס; ו"שחרר אותי", שיר בין אדם לחברו, שתוקף באסרטיביות מושחזת את כל הנודניקים, הידענים והפלצנים, וגם האחד ההורים המולידים של האפוס "מחכים למשיח", תחנתנו הבאה.
 
שלושה שירים רצופים מ"על פני האדמה" פתחו את החלק המרכזי, ששילב בזהירות ובידענות בין שני האלבומים. דווקא שיר הנושא הקלאסי, סבל מנפילה, בשל איחור קל של האורח בביצוע מיקי שביב, שהיה בראשית שנות השמונים נגן הבאס של חנוך. הגוון הבלוזי שניסה שביב להעניק לשיר נפגע מפיזור נפש וחוסר מיקוד שלו. שביב שר גם, בהרהור ג'אזי איטי וביתר הצלחה, את "תל אביב על גדות הירקון, 1950" (רק עם משה בקלידים כששלום, כמארח לא מעורב, מנמיך קומה בפינה אפלולית של הבמה).
 
ביניהם זהר כבאור נגוהות הביצוע המדהים ל"עץ השדה", אחד הלחנים היפים יותר של שלום, במפגש מעורר השראה עם שירה (נתן זך) והנגינה הווירטואוזית של דג'יברי.
 
"את באה אליי או הולכת" ו"כסף" הם עוד שני שירים "אבודים" של "חתונה". הראשון, קצת בצדק, בהיותו פארודיה על סגנון השירה של אלביס פרסלי; השני - גם הוא ממבשרי המחאה החברתית של "משיח" - לגמרי לא, בזכות עיבוד מרשים והפקה נהדרת, שזיכו את המתופף אשר פדי, בתפקיד לבו הפועם של השיר. את החטיבה המרכזית סיימו עוד שתי קלאסיקות מ"על פני האדמה": "שיר ללא שם", בביצוע "רזה", אך מרגש כתמיד, מרפרטואר "יציאה", המופע השוטף של שלום ומשה - הראשון בגיטרה, השני באקורדיון. ו"ילדים של חיים".
 
היהודים: להישרף על הבמה
 
כאן צריך לעשות פאוזה, כי כל מה שקדם, היה רק ההכנה לשיאו של המופע: הופעתם של אורית שחף ותום פטרובר, הסולנים והמנהיגים של להקת "היהודים". הם יודעים מה זה רוק'נרול! אם יש מישהו שמאמץ, ככתבה וכלשונה את האמירה "להישרף על הבמה" (המצאה חנוכית, שעוד נגיע אליה), הם בני הזוג הזה. לא פוחדים מכלום. במיוחד היא, עם העוצמות הנדירות שלה. כשהיא פותחת את מבערי גרונה, המים בנמל תל אביב הסמוך, נסוגים לאחור.
 
רציתם למצוא השפעה וזיקה בין שלום חנוך לממשיכי דרכו? היהודים היא דוגמה. תלמידים נאמנים. הם לקחו את השיר לכיוון מפתיע לגמרי, כואב, נואש, בוער בעצמות, העיפו את הקהל לתקרה וזכו בצדק לסטנדינג אוביישן. איפה אורית שחף ואיפה נינט טייב שהתארחה בתחנה השנייה? זה בכלל לא אותו רוק'נרול שהשתיים עושות. ובמקום להתעסק בגרסאות כיסוי למאיר בנאי, המשימה הבאה של היהודים חייבת להיות התמודדות עם יצירות נבחרות של שלום חנוך. המתאבן של "ילדים של החיים" מבטיח חוויה מפעימה.
 
חלקו האחרון של המופע, חזר לשירי מפתח ב"חתונה לבנה". ביצוע עוצמתי ל"תאונה", שגם בו המתופף פדי עבד קשה במיוחד; "רומן אמיתי", ששימש לימים כשיר נושא לסרט בשם זה, ובו ניהלו דג'יברי ורוני פיטרסון דו-קרב רצחני. אפרופו פיטרסון: לא הוזכר עד כה, כי הוא לא היה חלק אורגני משני האלבומים הנדונים, וגם ההפקה המוזיקלית לא הבליטה את חלקו. חכו לתחנה הבאה. למענהו, בעיקר ל"רק בן אדם", הפרק השני שלה, הוא הובא לארץ. שם הוא המלך. רגע לפני סיום מלא הוד, עשה שלום הפוגה לירית קצרה, בשיבה אל "ניגע אל החלום" (מ"על פני"), רשמית העבודה הראשונה המשותפת שלו ושל משה לוי, שזכה לתמיכה בקינת הצ'לו של יעל שפירא.
 
ואז, כשהכל נגמר, "שער הברזל נפתח" מחדש, ו"הדרכים הידועות" הגדול והדרמטי, חזר לנסר. תחילה כשירה בציבור בפי קהל נגוע בהיסטריה, בהמשך בהדרכתו של שלום חנוך. והפעם ללא גיטרה, חופשי על הבמה, כמו רוקר צעיר, כפי שלא ראינו הרבה זמן, אם בכלל, אצלו. טרי, רענן, בא לחפש קהל, נכון לטרוף את הבמה, להישרף באורה ובחומה, להתחבר לשורשים עמוקים בזמן. איזה שיר. שפע ציטוטים. תמצית הרוק הישראלי. הכל מקופל כאן. גם התנהגות הקהל, מתכון מקורי משלנו להדבנגרס.
 
הכי קל ומפתה להגיד, מי שלא היה הפסיד בגדול (למרות מופע נוסף, במוצאי שבת, עם ברי סחרוף במקום סולני "היהודים"). אבל הצדק והתיקון ההיסטוריים מפתים עוד יותר לחזור אל התחנה הזאת כמופע שוטף, לסדרת קונצרטים נוספת. ההשקעה הרבה בהפקה המוזיקלית, בגיוס הנגנים והאורחים וגם באלמנטים העיצוביים (תאורה ואפקטים) מחייבת חלוקת החוויה עם כמה שיותר מאוהדיו של שלום בפרט, ועם חסידי הרוק הישראלי בכלל. אולי הוא לא יצליח לשמור על אותן אנרגיות כבהופעה-שתיים, אבל במופע הזה מאוגדים כמה מהשירים הטובים ביותר שכתב מעודו. והעובדה שבשנה הבאה ימלאו 30 שנה ל"חתונה לבנה", היא לכשעצמה הנימוק המשכנע יותר מהכל.
 
מגיע לשלום חנוך, לחתונה לבנה, לרוק המקומי ולקהל הישראלי פיוס מכונן. גם בגיל 64. מאוחר יותר, גם עם פרס ישראל, עלול להיות מאוחר מדי. רק בריאות, אריכות ימים ופוריות יצירתית.
 
שלום חנוך, תחנה שלישית ("חתונה לבנה" ו"על פני האדמה"). האנגר 11 תל אביב. חמישי, 11 במרץ 2010


למועדי מופעים >

15/03/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. מי זה אנחנו?
ריקי לב , תל-אביב (15/03/2010)
1. התאכזבתי
מיכל , תל אביב (15/03/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע