סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: סיכויי הזכייה של סקעת ועוד
 

 
 
בעוד אנחנו כאן עוסקים בניחושים אינטואיטיביים לגבי סיכויי הזכייה של הראל סקעת באירוויזיון, באירופה מתנהלת מערכת הימורים סבוכה, שנותנת לו כבוד


אין מילים
 
לא יודע מה הסיכויים שאתם נותנים ל"מלים", שירו הנבחר של הראל סקעת באירוויזיון. מעבר לעניינים הפעוטים האלה של היכרות עם הזמר ושל רגשות הזדהות לאומיים. לא יודע עד כמה אתם מודעים לסיכויים שלו בתחרות שתתקיים באוסלו, ב-29 במאי 2010. מתברר שבאירופה נותנים לו כבוד גדול ומפתיע ביותר.
 
יומיים אחרי הבחירה בשיר, כבר התייצב "מילים" במקום השלישי מבחינת סיכוייו לזכות במקום הראשון באירוויזיון. וזאת לדעת וויליאם היל, מסוכנויות ההימורים הוותיקות והנחשבות בעולם, אתר שמאפשר להמר כמעט על כל דבר שזז - מספורט ועד פוליטיקה. מומחי האתר העניקו לו שער של 2 ל-9, שפירושו - על כל פאונד, יורו, דולר או שקל (מה שתבחרו) שתשימו על השיר, תקבלו - אם יזכה - פי 4.5. לא הרבה, בהתחשב בשער של 1 ל-200 שניתן לשירים של מקדוניה, סלובניה ופולין, המשתרכים במקום האחרון. אבל זה העניין: שער נמוך ניתן לבעל סיכויים גבוהים.
 
שער הימורים שכזה הוא לא גחמה ערטילאית. מומחי האתר, אנשי מקצוע מתחומים שונים, לוקחים בחשבון מגוון נתונים וספקולציות בקובעם את השער. לא רק איכותו או קליטותו של השיר, או כשרונו ויכולת ההופעה של הזמר המבצע, אלא גם פרמטרים "לא אמנותיים" כמו חוזק מקצה הניפוי (שאצלנו נקרא שלב חצי הגמר) בו ישתתף השיר הישראלי (ומי יהיו 20 המתחרים שלו על 12 מקומות בגמר), ואיכות המשתתפים במקצה חצי הגמר השני, ועד התפלגות הצבעה דמוגרפית-אתנית-פוליטית-מדינית. אתר הימורים שמחזיק מעצמו לא יפיל את עצמו בפח בטעות בלתי נסלחת. והעובדה שסקעת דורג מיד בצמרת, יממה אחרי בחירתו, מעידה שלפחות לדעת "אנשי מקצוע" מנוסים יש לישראל שיר חזק, בעל סיכויים טובים מאוד לזכות בתחרות.
 
מאז אף שיפרו "מילים" וסקעת את מעמדם בצמרת המועמדים, כשהשיר במקום השני, של דנמרק, "ירד" לחמישי, עם שער של 1 ל-10. קרואטיה ונורבגיה התמקמו (נכון ליום ראשו, 21 במרץ) במקומות שלישי-רביעי, עם שער של 1 ל-9, בעוד נציג אזרבייג'אן ממשיך להיות המועמד המוביל לזכייה באירוויזיון הקרוב, עם שער של 1 ל-3.
 
וכל זה בלי תוספות באנגלית לשיר, ללא גרסה בשפה זרה, בלי מקצה שיפורים (של שינויי הברות וחיסול אותיות חיכיות מרגיזות) ומבלי לתת את הדעת על בגד ההופעה, המלווים והעמדתו הסופית של השיר (שיש להניח שלא תשתנה משמעותית, בשל אופיו הבלדי הכבד). מובן שעד התחרות דברים יכולים להשתנות (מהעמדה מרהיבת עין של מי מהשירים ועד מהלכים מדיניים-פוליטיים באזורנו), אבל כרגע, דברים שרואים (ושומעים) משם עושים רושם חיובי בהחלט. 

   

כתובית וקוץ בה
 
אפרופו משדר הקדם אירוויזיון בערוץ 2. להנחיה החדשה, לפיה כל טקסט מדובר מלווה בתמלול של כתוביות על גבי המסך, יש יתרונות רבים. אבל היא עלולה לעלות העצבים כשאין מתאם בין מה שיוצא מן הפה לבין מה שנכתב על המסך. אם זה קורה כשהדברים מיוחסים לאמירות "לייב", עימן נפגשים לראשונה, כמו בראיון חי, ניתן להתייחס בהבנה ובסלחנות לשיהוי קל בין האמירה לבין תמלולה.
 
אבל כשהדברים נוגעים לשיר שמילותיו פורסמו ברבים ימים רבים מראש, נראה מגוחך ומטומטם בעליל לבדוק את זריזות ההקלדה של המאזין הממונה, ולא להצמיד מראש את הטקסט לקליפ, כבשקופיות של שירה בציבור או כבשירת קריוקי. לא רק מגוחך, אלא גם מפריע לזרימה השוטפת של המשדר. במיוחד כשהכתוביות מאחרות בשתי שורות אחרי שירתו של סקעת.
 
כנ"ל גם לגבי דברי החוכמה שהיו בפי מנחה הקדם, עופר שכטר. לבד מאלתורים זניחים, כל הגיגיו היו כתובים מראש והופיעו על הטלפרומפטר מול עיניו. במקום להיזון ממנו גם לצורך הכתוביות על המסך, העדיפו בערוץ 2 להיות מופתעים כביכול מהנחייתו, ולהעמיד את שטף דיבורו בתחרות עם יכולות העיבוד והפענוח של קלדן/נית מוכשר/ת. אידיוטי לגמרי.
 
מאבקים בהיכל
 
אחרי ששאלת הבכורה הוכרעה בצורה חד-משמעית לטובת הזמר קובי פרץ, שהיה הראשון לקיים מופע פופ בהיכל נוקיה, עכשיו מן הסתם אמור להיפתח מאבק בשאלה: מי היה הראשון שחשב על נוקיה כזירה ראויה למופע פופ ישראלי? לא שזה משנה, אבל בביצה כמו בביצה, כל אחד רוצה להיות מלך, או לפחות להשיג מקום בהיסטוריה.
 
עכשו גם יש התקוטטות על מספר ההופעות שכל אמן יקיים בנוקיה. ופה רב הנסתר על הנגלה. כי על כל הופעה רשמית רוחשות ומבעבעות שלוש-ארבע נוספות מתחת לפני השטח. פתוחות ו"סגורות", רשמיות ובלתי מוכרזות, סודיות ואופציונליות. הכל לצרכי מיקוח והתהדרות בהישגים. כי כפי שכבר נאמר, הטרנד הזה של להופיע בפני כמה שיותר קהל במקום אחד הוא עניין תדמיתי-יוקרתי בלבד, שאין לו ולאמנות דבר.
 
ולא אמרנו מילה על שיתוף הפעולה המוזר לכאורה בין אייל גולן לאלי יצפאן, ומה הוא אמור להביע. כאילו גולן לא יכול להתמודד עם נוקיה בכוחות עצמו, ללא סייענים בגיוס קהל. אבל נצטרך להגיע לנהר, ולהופעה המשותפת של השניים, כדי לחצות את הגשר, להיוודע ולהיווכח.
 
ומעבר לפקפוק: ההישג הכי גדול של הפופ הים תיכוני בחיבור לנוקיה הוא הפיכת היכל הספורט לאולם מופעים לגיטמי, ולא רק בעבור קהל פעוטות של פסטיבלים ומחזות זמר בחנוכה. עובדה: אחרי שהפוטנציאל נבדק, נמצאו יזמים שמוכן להסתכן במופע עצמאות בהיכל (עם משינה, מיומנה, אלי ומריאנו ועדי אשכנזי). ניפגש אחרי החגים.
 
אני והמוזיקה שלי
 
אפרופו פרץ, גולן ואוהדי פופ ים תיכוני. ולא משנה אם בפלאקה, בפוסידון, בהיכל התרבות או בנוקיה. הקהל שבא לראות את הגיבורים החדשים של כותל המזרח לא בא רק ליהנות, אלא בא להיראות, בא להשתתף, להיות חלק בלתי נפרד מההתרחשות. כמו מכריז שבעצם נוכחותו הוא חלק מההצלחה של הזמר המופיע, ושההוא על  הבמה יידע טוב-טוב שבלעדיו, הקהל, הוא לא היה מה שהנו. כך שזאת הופעה משותפת, של השניים.
 
והדבר דומה, ולא נתפלא אם מדובר באותו קהל, לאותם נהגים שאוהבים להרעיש את המוזיקה החביבה עליהם בקולי קולות במערכת ההגברה ברכבם, בחלונות פתוחים בדרך כלל (שאחרת, עוצמת הדציבלים תחסל אותם בתוך הקובייה הנוסעת), עד כדי נזק סביבתי. ולא משנה אם היא טראנס, בכי טורקי או פופ מזרחי. זה לא שכך הם נוהגים (!) לשמוע מוזיקה. בטח לא בביתם. זה כי חלק בלתי נפרד מההנאה שלהם הוא בידיעה שהסביבה שלהם מודעת למה שהם שומעים. בהתרסה, כמובן. כי אם אני לא שומע בווליום מזיק, אני והמוזיקה שלי לא קיימים. ובעיקר - אם הזולת לא יודע (ואינו מוטרד בגין חיבתי למוזיקה כזו או אחרת) מה הכיף בכלל לאהוב או לצרוך אותה מוזיקה?
 
גאונות ושיגעון
 
בכל אחד ממופעי ההשקה המיוחדים של שלמה גרוניך לאלבום האוסף המשולש שלו הוא נפגש עם אמן אחר. חמישה, דומני. כל פגישה היא לבדיקת סוג קשר, ידידות, השראה, הפריה וסימביוזה אחר. בשניים מן האורחים שלו - מארינה מקסמיליאן בלומין (אותה אירח כבר, כמו את אהוד בנאי) ושלומי שבן (שיתארח בקרוב) - אפשר לראות אורחים מיוחדים באמת. הם, תסכימו אתי, תלמידים וממשיכי דרך מחוננים ומוצלחים.
 
גרוניך הוא אולי המוזיקאי הישראלי הראשון שהעז ללכת, ובצורה הכי מופגנת ומוחצנת, עם השיגעון המוזיקלי שלו, ועד הסוף מבלי לתת את הדעת או לייחס חשיבות למה יגידו עליו. אלמלא הוא, גם הם לא היו. או שהיה להם קשה יותר לפלס משעול מוזיקלי משלהם ללא פריצת הדרך שלו.
 
יותר מזה: אם גרוניך לא היה, קשה היה להמציא אחד כמוהו, למרות שבלומין ושבן, שכבר שיתפו פעולה ב"מגדל הפעמון" של האחרון, ב"רוזה מרציפן" של הראשונה, הם נפשות תואמות ותאומות מוזיקלית. ולהם גם הרבה יותר קל, כי גרוניך בכל זאת הטביע חותם, ובפניהם כבר מונח הטקסט-בוק שלו: הקלאסיקה הגרוניכית על כל מרכיביה המוזיקליים, הטכניים והבימתיים.
 
גם אם באיחור, של יותר משנות דור, סוף-סוף נמצאים עימנו תלמידים של המורה. וש.ש. ומ.מ.ב. הם ממשיכי דרך ראויים לשילוב של גאונות ושיגעון, בין שורשים עמוקים במוזיקה הקלאסית לבין חזון עשיר ומרהיב בשדות הפופ. גם הם, כמו גרוניך, מסוגלים לעבד, לאלתר, לפרק ולבנות תוך כדי נגינה, לביים את עצמם 'לייב און סטייג'', כשכל כלי וכל צליל כשר למלאכת ההפקה המוזיקלית. וגם הם, כמותו כמעט, לא פוחדים להתנסות ולאתגר את עצמם ואת קהלם, מבלי לחשוש למה יגידו עליהם אם יראו או ישמעו אותם ככה. למוזיקליות שלהם פנים רבות. בית משוגעים מסוגנן ועשיר.
 
היפה והחיה?
 
ועוד משהו שכבר נדון, אבל לטעמי דורש הדגש נוסף: אפרת גוש. אני אוהב את אמנות הבמה שלה. אצל גוש באה לידי ביטוי ומיצוי מושלמים התיאטרליות של הפופ. יש בה מידות מפתיעות של ביטחון עצמי, העזה, התרסה, תשוקה והקנטה. היא דרמטית ופאטאלית בהגשת שירים, בטיפול שלה בטקסטים, בהטעמה, בפרייזינג ובהבעה, וגם במאפיינים החיצוניים-חזותיים של ההופעה.
 
גוש  באה לבושה לנשף. מעוצבת ומוקפדת טיפ-טופ. היא באה לחגוג את נשיותה על הבמה. ודווקא משום כך, משום ההיבטים האסתטיים הכה מודגשים שלה, אני לא מבין איך היא – ולא בפעם הראשונה - מרשה לעצמה, ובעצם לנגנים שלה, לעלות לבמה כאילו באו מהרחוב, מהבית. לבשו מה מצאו ובאו להופיע. תום דרום (בקלידים) זכאית מחמת נשיותה, דני מקוב מסתתר מאחורי התופים, אבל הבאס לא מסתיר את מיכאל פרוסט, שנראה כלקוח מסרט אחר.
 
לא יודע איך אתם, מבחינתי קהל ראוי שיכבדו אותו ויתאמצו למענו, ובמה היא קודם הקודשים. צריך לנהוג בה הדרת קודש ולא כמו הייתה זירת חול. וגם אם זה ניסיון לא מודע לא להתחרות בה, אלא להבליט את הופעתה ונוכחותה על חשבון נגניה, גם להפרדה בין היפה והחיה יש גבול.



22/03/2010   :תאריך יצירה

כתבות נוספות
נצחון ה"מילים"

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. " לאן" - זה השיר שהיה צריך לייצג אותנו באירוויזיון - השיר היפה ביותר מכל שירי האירו ויזיון.
דולי , (01/04/2010)
1. איזו גאווה הראל סקעת זמיר נדיר בארצנו מדהים בהצלחה
אילת , קריות (25/03/2010) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע