תיאטרון - ביקורת דיסקים: דסטיניז צ''יילד, בריטני ספירס ו- NOW

אורן בר-אל ממליץ על החדש של דסטיניז צ`יילד גם אם השמיעה הראשונה עלולה לאכזב, ומצרף שני מתכונים בדוקים למסיבות כיתה מוצלחות: האוסף חדש של בריטני ספירס ואוסף נוסף בשם Now Dance.

סקסיות מתמיד

בשנה שעברה, כשהוציאה ביונסה את אלבום הבכורה שלה, היה נדמה שהיא מנסה ליצור אלבום נוסף של דסטיניז צ`יילד, אבל ללא עזרת חברותיה. האלבום נבנה בדיוק מאותה תערובת מסוגננת של אר.אנ.בי-היפ-הופ-סול והפך את ביונסה לאחת הפצצות הפופולריות ביותר בעולם, אבל חסרונן של שתי הבנות האחרות הורגש בו היטב.

באלבום החדש של השלישייה, רגע לפני שפונה ביונסה להקליט את האלבום השני שלה, קמים לתחייה הקסם והגרוב שאפיינו כל כך את האלבומים הקודמים שלהן, אבל באופן חלקי בלבד.

הפתיחה של האלבום מבטיחה ביותר והשיר הראשון ,"Lose My Breath", מכיל את חתימת הקצב התזזיתי שלהן ושומר על רף ציפיות גבוה. בשיר השני הן מורידות הילוך אבל שומרות על מקצב פאנקי ממכר, ומחזירות אלינו את ההרמוניות הנפלאות שהן יודעות לייצר.

המשך האלבום לעומת זאת, עשוי לאכזב בשמיעה ראשונה. לבד מקטע מקפיץ אחד שמופיע לקראת סוף האלבום, רוב השירים בחלק הזה מתאפיינים במקצבים רגועים שמתקשים לסחוף ולהקלט מיד, אבל אצל השלישייה הזו שום דבר לא נשמע רע באמת. המקצבים האיטיים, שמתחלפים ומשתנים לאורך האלבום נותנים לבנות אפשרות מצוינת להשמיע את קולן, ואכן הן נשמעות בקטעים האלה סקסיות מתמיד, ומפגינות שיתוף פעולה שקשה לנצח, גם כשהוא פועל בסל"ד נמוך.

Destiny’s Child – Destiny Fulfilled, Columbia/NMC

מקפיץ לשמים

רבים מבטלים זאת כלאחר יד, אבל הצליל האסרטיבי והקופצני שמאפיין חלק ניכר משירה של בריטני ספירס, לא היה קיים הרבה לפניה. הצליל זה הוא פרי יצירתו של המפיק אריק פוסטר, וההצלחה העצומה שלו הביאה אינספור חיקויים, עד שהפך בשלב מסויים לדומיננטי בכל שעה ממוצעת ב-MTV.

אבל להישגים המתמשכים של ספירס, שעלו לאורך השנים באופן ניכר על כל המתחרים שקמו לה, אפשר לשייך גורמים נוספים. ספירס ידעה תמיד לנצל היטב את כוחה של התקשורת, בבחינת "אין דבר כזה תקשורת רעה". היא נתנה לציבור הרחב גישה חופשית לחייה הפרטיים, וכך כל שלב בהתבגרותה וכל טרגדיה שעברה בחייה (עיין ערך הפרידה מג`אסטין), זכו לסיקור מתמשך וחסר פרופורציות, ושמרו עליה בכותרות גם בתקופות שפל מוזיקליות.

אחרי שני אלבומים שהצליחו בגדול ונשמעו זהים למדי מבחינת הצליל, הבינה ספירס שהגיע הזמן לחדש. היא גייסה לעצמה שורה של מפיקים טרנדיים (רודני ג`רקינס, הנפטונז), שאחראים לאלבום שהצליח אמנם בארצה, אבל היה לכישלון יחסי בשאר העולם (על אף "Overprotected", שהוא אחד השירים הטובים ביותר שהקליטה).

באלבום האחרון ממשיכה ספירס את מגמת השיפור בסאונד, ויוצרת את האלבום המגוון ביותר שלה עד היום. שלושה סינגלים שיצאו מהאלבום (כולל “Toxic" המצוין), כל אחד מהם בכיוון מוזיקלי שונה, מחזירים אותה היישר אל צמרת מצעדי המכירות.

האוסף החדש של בריטני ספירס מסכם כיאות שש שנים של להיטים. תשעה עשר קטעים, חלק ניכר מהם מזכיר במידה מסויימת את הלהיט הראשון (“…Baby One More Time”), אבל כל אחד מהם מתאפיין גם בלחן מצוין, שנותן לו אופי וייחודיות משל עצמו. כמה בלדות רגשניות וכמה ביצועים בעלי גוון אגרסיבי ללהיטי עבר מתבלים כאן את העסק. יש גם דיסק בונוס עם שישה רמיקסים, ומגה-מיקס שיקפיץ לשמים כל מסיבת כיתה.

Britney Spears – Greatest Hits: My Prerogative, Jive/Hed Arzi

ביטים מניעי ישבן

ואם במסיבות כיתה עסקינן, אפשר לצרף לדיון את האוסף החדש מבית NOW, שמתיימר לספק בחורף הקרוב את כמות הביטים הדרושה להנעת הישבן. כמיטב המסורת של אוספי הדאנס, מאגד האוסף הזה מצד אחד רשימה של גרסאות ריקודים ללהיטי פופ, ומהצד השני קבוצה של קטעים שנוצרו מראש עבור רחבת הריקודים.

הדיסק נפתח בשיר "Move Ya Body" של נינה סקאי, וממשיך עם “Lola’s Theme” של השייפ שיפטרז, עם דייויד גואטה ו-“Stay” ועם רמיקס מצוין ל-"Trick Me" של קליס. כך נמשכת המסיבה לאורך שמונה עשרה רצועות, קצת נחלשת לקראת הסוף, אבל מקבלת עידוד נמרץ מספארי דואו (עם “Morning Comes Too Soon”) ומהאחים בליני, בקטע ברזילאי למהדרין, שמצליח להחדיר לחורף שלנו קצת לחות קיצית.

NOW Dance, Helicon

אורן בר-אל