עקרון ההזדהות
 
לכולנו יש סיפורים שהתרחשו בעבר, ואנחנו סבורים שיכולים לכבוש את הבמה. תיאטרון פלייבק הוא תיאטרון אימפרוביזציה השואב את תכניו מסיפורי חיים העולים מהקהל, תוך הפיכתם לחומר גלם של מופע חד פעמי. בסוף השבוע הקרוב יתקיים פסטיבל תיאטרון פלייבק במרכז ביכורי העתים, ותשע קבוצות תיאטרון פלייבק ישראליות יעלו את הסיפורים שלנו בכלי התיאטרון שלהם – אימפרוביזציה, תנועה, מוזיקה ועוד.
 
ז'אנר תיאטרון פלייבק שם במרכז את הסיפור האישי והיצירה הספונטנית. התהליך מבוסס על שיתוף פעולה בין הקהל לשחקנים. מתנדב מהקהל מספר סיפור או רגע מחייו, בוחר בשחקנים שיגלמו את התפקידים השונים, וצופה בסיפור המוצג על הבמה, שמקבל צורה אמנותית. השיטה מאפשרת לקהל לצאת מתפקידו הפסיבי המסורתי, להשתתף ולהשפיע על תכני המופע, כשההתרחשות הבימתית מעניקה למספר את מידת הריחוק הנחוצה לו כדי לבחון את סיפורו מנקודת מבט של מתבונן מבחוץ. בדרך זו הוא מגיע לסוג מסוים של קתרזיס, מתוך זווית ראייה חדשה ומרעננת על הסיפור.
 
בארץ פועלות כ-16 קבוצות מקצועיות, שמספרן הולך וגדל מדי שנה. "תיאטרון פלייבק הוא ז'אנר מתפתח שצובר תאוצה", אומר מרט מיירוביץ, מנהלו האמנותי של הפסטיבל. "חשוב להבין שזה תיאטרון שמאוד מחבק את הקהל, והופך כל מופע למופע משותף באופן מלא. זה סוג של אחריות שנוצרת בין השחקנים, המנחים, המוזיקאים והקהל, מעין ברית כזאת. הכל מבוסס על עקרון ההזדהות עם הסיפור - של הקהל ושל השחקנים, ומשם זה הופך לאירוע אמנותי תיאטרלי אסתטי".
 
הטכניקה מבוססת על עקרונות של פסיכודרמה, אמנות הסיפור ואימפרוביזציה. "כשאנחנו מקשיבים לסיפור של מישהו אחר אנחנו מחפשים באופן טבעי נקודות להזדהות - אנשים בסיפור שמוכרים לנו, מצבים שבהם היינו, הדומים למצבים שמסופר עליהם, וככה אנחנו מוצאים נקודות חיבור בינינו", אומר מיירוביץ. "פלייבק בא לעשות משהו כמו מראה, להראות את הסיפור מהזווית של השחקנים, אבל לא בהכרח לתת פתרונות. לכן משתמשים בו כאחד הכלים במסגרת פסיכודרמה ולא ככלי טיפולי של ממש". 

 
אנסמבל "קרטושקס". צילום: יעקב סבן 

הזדמנות להידברות
 
השיטה יחסית צעירה והומצאה בשנות ה-70, על ידי ג'ונתן פוקס. בשנת 1975 הוקמה קבוצת הפלייבק הראשונה בניו יורק, על ידי פוקס ורעייתו ג'ו סאלס. לאחר שהופיעו כשנה, פוקס העמיק והוסיף ידע מלימודי פסיכודרמה, אמנות הסיפור ותיאטרון אימפרוביזציה, במטרה לקרב את התיאטרון ולהפכו לחלק ממציאות יומיומית ולחוויה ספונטנית נגישה ומהנה.
 
לאחרונה הגיע פוקס לארץ והעביר סדנאות לפעילים בז'אנר. "מבחינתנו, זו הייתה הזדמנות נדירה לפגוש את 'אבי הטכנולוגיה'", אומר מיירוביץ. "אנשים שהמציאו את רוב הטכניקות התיאטרליות לא נמצאים בחיים. הטכניקה עדיין מתפתחת והממציא עדיין חי. בביקור הוא דיבר על נושאים שונים, וביניהם על יכולת תיאטרלית המאפשרת להקשיב אחד לשני. הוא הזכיר כל מיני אוכלוסיות בקונפליקט, שהעבודה בשיטה נתנה להן הזדמנות להידברות אחרת. זה קורה גם בישראל".
 
הקבוצה של מיירוביץ נקראת "אנסמבל קרטושקס". לדבריו, מדובר בעמותה העוסקת בדיאלוג בין אוכלוסייה פלסטינית-ערבית ויהודית. הקבוצה מופיעה בתיאטרון הקאמרי. קבוצות נוספות שישתתפו בפסטיבל הן "אנסמבל הפלייבק הישראלי" המופעים בסוזן דלל, בהנחייתה של נילי לוברני-רולניק, שאף הוציאה ספר בנושא בשם "חיים בתוך סיפור"; קבוצת "משחק מהחיים", המופיעה בתיאטרון הסמטה ובבית תמי; "פלייבק באר שבע", שמעלים מופעים בצוותא; ו"חבר'ה מאיכילוב", שעובדים עם קבוצות מבוגרים ונוער ככלי טיפולי ומופיעים בבית ציוני אמריקה.
 
"הפסטיבל בא להראות את הייחודיות של כל קבוצה שמשתתפת בו", הוא אומר. "בארץ, ישנן קבוצות שעוסקות בפלייבק כז'אנר תיאטרלי וישנן כאלה שעוסקות בו כז'אנר טיפולי. בפסטיבל ישתתפו קבוצות מכל מיני אזורים - מהצפון, מהדרום, מתל-אביב ומגוש עציון, כשלכל אחת סגנון תיאטרלי משלה".
 
הפסטיבל יתקיים השנה בפעם השנייה, כאשר הפסטיבל הראשון התקיים במתכונת מצומצמת בשוהם ביום האהבה 2008 ועסק בסיפורים בנושא. את הפסטיבל השנה מפיק ניר רז, מנחה ושחקן פלייבק בעצמו, מקבוצת "מראות".
  
בסימן נוסטלגיה
 
בפסטיבל הנוכחי הנושא הכללי הוא נוסטלגיה. כל קבוצה תעלה מופע. בין המופעים "דברים שרצינו לעשות פעם"; "סיפורי אהבה מכל הזמנים", שיכולים להיות בהקשר של בעלי חיים, הורים, חברים וכמובן בני זוג; "היינו חברים וזה היה מזמן", שיעסוק בחברות והשפעתה עלינו היום.
 
כל הופעה תארך כשעה וחצי. בראשיתה המנחה ישאל את הקהל שאלות סביב הנושא, ובהמשך יבקש ממי מהקהל שיהיה מעוניין לעלות על הבמה - לספר סיפור אמיתי. מאוחר יותר השחקנים והמוזיקאים יציגו את הסיפור כמעין הצגה קטנה בפורמטים תיאטרליים שונים – מוזיקליים, תנועתיים, תיאטרליים, או בשילוב סגנונות.
 
"במופעים אנחנו מבקשים מהקהל לדבר על סיפור, ומתוך זה צצות בעיות או לחלופין סיפור משעשע. זו לא חוויה דידקטית, אלא אמנותית, אסתטית ותיאטרלית".
 
מאחר ומדובר באימפרוביזציה מול קהל, כל קבוצה עוברת הכשרה מיוחדת. הקבוצות בדרך כלל נפגשות פעם בשבוע ועובדות בכלים האמנותיים שלהן ועל התיאום בין השחקנים, מאחר ועל הבמה כמעט הכל קורה ללא תכנון.
 
"זה אירוע מיוחד, גם מההיבט החברתי של ההזדהות וגם מההיבט התיאטרלי", מסכם מיירוביץ, ומזמין: "אנחנו מקווים שהקהל יבוא ליהנות מהסיפורים ולראות קבוצות שונות מציגות סיפורים בצורה ייחודית. הרי כל המחזאים הגדולים כתבו על אנשים ועל סיפורים של אנשים, כך שכל אחד יכול למצוא את עצמו בסיפורים של שייקספיר וצ'כוב, כך גם התיאטרון הזה עוסק בסיפורים של אנשים". 
   
פסטיבל תיאטרון פלייבק "הכל סיפורים" 2010 יתקיים ב-10-9 באפריל במרכז ביכורי העתים בתל-אביב. לפרטים ולהרשמה: 03-6919510 (שלוחה 1 או 3).