סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אייל גולן ואלי יצפאן: ביקורת הופעה
 

 
 
אייל גולן, חסר גינוני פרפורמר ובכל זאת מרשים, מארח את אלי יצפאן, שאפשר בלעדיו אך עדיף איתו


צלילים ערביים עם מוטיבים קלאסיים
 

הטור דה פורס של אייל גולן נמשך במלוא התנופה והקצב. הכוכב הגדול של הפופ המקומי מציב שיאים חדשים, בעבורו ובעבור קהלו. היכל הספורט נוקיה בתל-אביב היתוסף לרשימת ההישגים הצעירה שלו, אמנם עדיין לא לבד, אלא עם בדרן רם מעלה ודרג כמו אלי יצפאן, אבל הדרך לתהילה עודנה נסללת ונכתבת, אם טרם עשתה זאת.
 
המופע הנוכחי של אייל גולן מסמן, ולאו דווקא מפאת גודלו, את תהליך ההינתקות שלו מן העבר שהעלה אותו לגדולה, ומתמקד בכוכבות העכשווית שלו, אייל גולן של שנות ה-2000. בשני תריסרי השירים שהוא בוחר לשיר הפעם, רק שניים שייכים לתקופת ההפצעה וההסתערות על הכתר, כאלה ש(לאו דווקא)מזוהים עם השירות המצוין שעשו בעבורו זאב נחמה ותמיר קליסקי מ"אתניקס", שחיברו אותו לטבור הפופ המקומי ואף סימנו לו ולזמרים בני דורו את הכיוון, הצבע והדרך לכיבוש המיינסטרים הישראלי. השניים, "שקלים" (מ"חייל של אהבה", 1998) ו"לב חולה" (מ"הסתכלי אליי", 1999), גם משולבים, כעדות וברצף, בסוף השליש הראשון של המופע.
 
כל השאר הם שירים שהקליט גולן במהלך העשור החולף. להיטים "צעירים", בני פחות מעשר שנים, מ"צליל מיתר" (2001, היחיד מהאלבום בשם זה), אותו הוא גם מקדיש לגלעד שליט ולמאבק למען שחרורו) ועד "על חבל דק", "דוהר לתוך הפקק", "נשיקה אחת ממך" ו"ג'ונגל" מ"דרך לחיים", אלבומו האחרון, שראה אור לפני חודשיים-שלושה. מאלבום זה נכללים במופע לא פחות מתשעה (!) שירים, ועם נציגות יפה גם מהאלבומים הקודמים שאותם הוא מקליט בקצב מסחרר ( ארבעה מ"זה אני", 2009; שלושה מ"הוזה אותך מולי", 2008; שניים מ"בשבילך נוצרתי", 2007, ומ"מציאות אחרת", 2005), הם רק גושפנקא לכך שגולן כותב מחדש את הקריירה שלו, בעצם ימים אלה ממש, מריץ אותה במלוא הקיטור קדימה. לא מתרפק על העבר, אלא מתקתק ברוח הצריכה המודרנית  ומשתכלל עם המגמה הסלולרית המואצת. ואי אפשר להגיד שזה בא על חשבון האמנות שלו.
 
גולן בנוקיה הוא מופע מרשים בכל קנה מידה. הרפרטואר מתפוצץ מלהיטים. הבמה רחבת הידיים מעוצבת בחוכמה, עם עמדות לכ-20 נגנים וזמרות ליווי, 27 (ספרתי!) גלילי תאורה ניצבים, שיש להם אופי של בית מרקחת כשאינם דולקים, אך בפעולה הם מסגרת צבעונית רכה, מלאת אווירה וחום. יש על הבמה גם מספיק מרווח לחבורת רקדנים (המיותרת לטעמי) וגם שני מסכי לד אנכיים משני עבריה (קצת מגבילים את זוויות הצילום, אבל גם מגדילים וממקדים את ההתרחשות ותשומת הלב).
 
אפרופו תזמורת, עם חטיבות של כלי נשיפה וכלי מיתר: יעקב למאי, המעבד והמנהל המוזיקלי של המופע, מנצל (ולא בפעם הראשונה!) הזדמנות להפגין את כשרונו ויכולותיו, והוא עושה זאת ללא רבב. לטעמי, במיוחד בעיבוד הנהדר, הקונצרטי באופיו, ב"זה אני", וגם ב"צליל מיתר", שבו אחרי אוברטורה מזרחית מובהקת, כמו הייתה מאוואל קונצרטנטי, הוא מפליא לשלב בין צלילים ערביים למוטיבים קלאסיים, דיאלוג שנוכח כמעט לכל אורך המופע, אך מגיע לשיאו המרשים בשיר זה. ואם נשמעו בקרב הקהל תהיות אם אייל שר על גבי פלייבק, זו מחמאה ענקית גם לדיוק של הנגנים, גם למערכת הסאונד וההגברה, ולבטח לנקיון השירה של גולן עצמו.

יצפאן-וגולן-ענקית.jpg 
אלי יצפאן ואייל גולן. צילום: יח"צ
 
פופ מהוקצע ומלוטש
 
ואי אפשר שלא להתפעל מהשירה של גולן. זמר נהדר, עצום. הוא מגיע לנוקיה אחרי סשנים מוצלחים בהיכל התרבות ובקיסריה, כשהכל כבר קטן עליו. הוא לא נראה מתרגש מהמקום, מהבמה ומהמעמד. כמי שהורגל באהבה ובהערצת ההמונים הוא מלא ביטחון ונינוחות, ומנווט מופע עטור להיטים בקלילות של ספורטאי. במחצית הראשונה, הקלאסית יותר, הוא נתון בחליפה שחורה שהפריט הבולט ביותר בה הוא עניבת דמקה מנקרת עיניים, במחצית השניה, הספורטיבית, הוא מחליף לג'ינס רכים לבנים, חולצה שחורה מכופרת וטי שירט מפוספס בשחור-לבן לרוחב, ובסניקרס מהודרות. אובייקט מושלם לצילומים למזכרת.
 
לטעמי, האדרנלין שלו מבוזבז על צעקנות יתר. הרושם הוא שגולן לא סומך על מערכת ההגברה שתפיץ את הבשורה לכל קצווי האולם הענק, ולוחץ מדי על מיתרי הגרון שלו. את אותם שירים בדיוק אפשר לשיר בעוצמה נמוכה יותר ולהרוויח יותר. ואפשר שליקוי זה תוקן כבר בהופעה השנייה (אמש). מצד שני, ה-בעיה של אייל גולן נותרה בעינה, והיא ששום דבר בעצם לא קורה על הבמה, לו ולשירים.
 
אמנם הוא הרבה יותר ממוקד ומישיר מבט מבעבר, אבל עדיין חסר גינוני פרפורמר, מוגבל בג'סטות וסטאטי מדי. זה לא שהוא עומד על מקום אחד, אבל התנועה שלו לא מייצרת שום ריגוש או התרחשות, שאי אפשר לחוות בהאזנה לדיסק באו בצפייה בדי.וי.די. העניין הוא שזה בדיוק הדבר שיש לך או שאין לך. אי אפשר ללמוד דברים כאלה, לאמץ אותם בכוח או לעשותם נגד האמת שלך. למזלו כמות הלהיטים הבלתי נגמרת שלו מחפה על כך. ומן הסתם גם הרקדנים נזרקים לבמה כדי למלא אותה בתוכן ובאקשן, למרות שאין להם ערך אמנותי מוסף רלוונטי לשירים ולביצועם.
 
זה לא שאין לגולן כריזמה כזמר, אבל אישיותו הבימתית לא מייצרת עניין והתרגשות, לא בג'סטות גופניות (אז הוא יושב פעם על המדגרה התחתונה של הבמה ב"איפה את") ולא באמירות ובדברי קישור שחורגים מהבנאליה. אם כי, את ההפתעה הגדולה ביותר לטעמי הוא רשם בהתייחסות הנינוחה ושוות הנפש לקובי פרץ (לכאורה, יריב מר בגזרה הים-תיכונית בכלל, ובמתחם נוקיה בפרט) באחד המערכונים המשותפים עם אלי יצפאן. יחס ענייני ומכובד, כאל קולגה. לא מתנשא, מעליב או מלגלג. וטוב הוא. מי שמכבד את העמיתים שלו, מכבד את המקצוע שלו, ומצדיק את ההערכה לה הוא זוכה. וגם אני מצטרף אליה.
 
אייל בחר לפתוח את המופע עם "אם יש גן עדן", שיר הנושא מהסרט "בופור". פתיחה מלאת הוד ורלוונטיות מקומית, אלא שגולן, כזמר שמייצר להיטים בסיטונות, חסר, לפחות כרגע, ובמיוחד במופע הזה (אולי הוא שומר אותם למסגרות אינטימיות יותר), שירים עם חוויה רגשית מדמיעה ועוצרת נשימה, שיש בהם היגד מעבר לשירי האהבה שגודשים את אלבומיו ואת המופע הזה. "אם יש גן עדן" הוא אחד משלושה שירים בעלי ערך ומטען חריג במופע. השני הוא "צליל מיתר", במיוחד בהקשרו הנזכר לעיל, המשובץ ממש בלב המופע, רגע לפני שהוא מחליף בגדים, ו"מי שמאמין", השיר הנועל וההדרן הסוחף, שמדביק את הקהל באמונה הברסלבית, חסידית-יהודית-עממית, שמחברת אל כל הנוכחים באולם, ומן הסתם גם לא מעט בעם ישראל, אל המקום, הזמן, המורשת והעתיד.
 
כל השאר הם פופ מהוקצע ומלוטש. להיטים בשרשרת שמקפיצים את הקהל על רגליו כבר מן השיר השלישי ואחראים לחגיגה בהיכל. אני מבין את אוהדיו ואת התלהבותו, מעריך את הגאונות שמאחורי כל להיט ולהיט (ואי אפשר לעשות להיטים ללא מידה של גאונות) ולבטח את יפי השירה של גולן, נקיונה ודיוקה. אבל המסה הזאת של שירי אהבה, החפה מספציפיות ומכל אמירה אישית המזוהה איתו ועם חייו (מה שעשה בהצלחה ב"זה אני", אלבומו הקודם, המיוצג כאן רק על ידי ארבעה שירים, הסטריליים ביניהם), משעממת ומשאירה אותי אדיש. אלא שאני, מן הסתם, לא דוגמה.
 
לעומת זאת, אלי יצפאן, הווירטואוז המוטרף, מדמיע אותי כל פעם מחדש, גם אחרי ששמעתי וראיתי את תכניות הבידור שלו. וגם אם אין לו שום קשר אמנותי וערכי למופע הזיקוקים והלהיטים של אייל גולן, שילובו רק מנמק ומדגיש שכולה מדובר בבידור. ויצפאן אחראי לאתנחתות הקומיות. החל מהפתיח המצולם, שהוא רימייק מעודכן עם גולן (שגם הוא לא חסר חוש הומור) לקטע קלאסי מהמופע שלו עם מאיר סוויסה; דרך העלייה לבמה, כצופה שמבקש לצלם ברכה של הזמר לילד בר המצווה שלו; המונולוג האישי הרב-שכבתי שמתמצה בשורת המחץ "ועוד אומרים שעדות המזרח לא מפותחים"; והצעת נישואין, בלבוש אישה, לכל הגברים בקהל; ועד סולו ב"נגינה" (על בוזוקי) ושירה ב"יוונית" והצטרפות לחאפלה הברסלבית בסוף המופע. אפשר בלעדיו, אבל הרבה יותר מעניין ומצחיק איתו.
 
אייל גולן מארח את אלי יצפאן. נוקיה תל-אביב. 13 במאי 2010


למועדי מופעים >

16/05/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. ביקורת מעולה ..הייתי שם וזה היה גדול מהחיים
אורית , (18/05/2010) (לת)
1. המופע_חוות דעת
אורח במופע , מרכז (16/05/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע