סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יגאל בשן – "פגישה לאין קץ"
 

 
 
במופע החדש והנינוח שלו יגאל בשן מנעים את הזמן לקהל שהולך איתו לכל אורך הדרך


אמנות שיש לה ביקוש
 
בחינה מקרוב של קריירת העצלתיים של יגאל בשן, עשויה לגלות שהיא חתרה לקראת הרגע הזה, של "פגישה לאין קץ", האלבום והמופע שבעקבותיו. להוציא שתי תקופות עמוסות והיפר-אקטיביות בדרכו המוזיקלית - האחת בשנות ה-20 שלו, כחייל משוחרר ואילך, בה עשה (או שמא נדחף כמעט בעל כורחו ל?) קריירה פופית מזהירה של צייד להיטים ואליל נוער, והשנייה במדי "הופה היי" ו"כמו צועני" בשנים של אבהותו, בהן הופיע באינטנסיביות בטלוויזיה וחרש את הארץ ככוכב בלתי מעורער של הורים צעירים וזאטוטים נלהבים - יגאל בשן בעצם רצה להיות הפרנק סינטרה/אנדי וויליאמס/בינג קרוסבי/פרי קומו (ואל תמחקו את המיותר) של הפופ הישראלי.
 
כזה, שממרום גילו, השנים שבילה באולפני ההקלטות (והרדיו), הישרדותו ונסיונו העשיר, יוכל לכייף על הבמה. לשיר בניחותא, ללא לחץ, ללא מרוץ הלהיטים המטורף, ללא הכרח לחדש או צורך להוכיח למישהו משהו. רק להנעים את הזמן לעצמו ולקהל שלו, בשירים שלו וגם של אחרים. ללא הצורך לנמק או להתנצל על בחירותיו. מבלי להתבזות, לשקר את עצמו ולהרגיש שלא בנוח. וגם לדעת שהוא עדיין בסביבה, נדרש, עם אמנות שיש לה ביקוש.
 
הבעיה בהחלטה אמנותית כזאת, של מפגש בימתי עם אולדי'ס סטנדרטים, שירים שלא נס ליחם ולהיטים פרטיים על זמניים, היא שאתה צריך לשכנע שזו לא הדרך הקלה, הנוחה והפשוטה, הבלתי מתאמצת לכאורה, ושאתה לא מוציא את השירה מהשרוול או מתייחס אליה כלאחר יד. בקיצור, ליצוק לתוכם את הערך המוסף שלך, את המשהו הייחודי לך. ב"פגישה לאין קץ" יגאל בשן עושה צעד משמעותי בכיוון הזה.
 
במופע עשרה שירים מהאלבום נושא שמו, זה שראה אור לא מכבר, ובו חידש בשן כמניין קלאסיקות עבריות ירוקות עד, בעיבודיו הרגישים של דורון מזרחי, נגן גיטרה ומוזיקאי מוכשר, שהסיט את השירים אוף סנטר, הזיז אותם טיפה ממקומם, טלטל אותם ברכות. אליהם צורפו כתריסר להיטים ותיקים שמזוהים עם בשן, כיוצר וכמבצע, וגם הם זכו לטיפול דומה בידי מזרחי. להשלמת התמונה והאמינות, הצוות שהקליט את האלבום (אלעד אדר בקלידים, צור בן זאב בבס, אביב בונן בתופים ומזרחי בגיטרות) מלווה אותו גם על הבמה.
 
הפתיחה והחלק הראשון מתייחסים לשירי האלבום. בשן לוקח את הזמן בניחותא עם "הימים הארוכים העצובים", "פרח הלילך", "כחולה כחלום", "זמר אהבה לים (שאני גל)" ו"דבר אליי בפרחים" (כדואט עם שירלי צפרי, תוספת צבע נחמדה), כשהקלידים מעניקים מבע סימפוני קליל והקונטרבס והתופים נגיעות ג'אזיות. כשהמברשות מתחלפות למקלות תיפוף ב"הקיץ הזה תלבשי לבן" ובשיר הנושא (הידוע גם בכינויו העממי "כי סערת עליי"), הנימה נעשית יותר רוקית, כשגם המעבר של מזרחי מגיטרה אקוסטית לחשמלית מוסיף לאנרגיות המרומזות.
 
הרכב של מאורת ג'אז, עיבודים של אולם קונצרטים
 
ל"סיוון", שכבר השתלב איכשהו בפתיחה, מיתוספים עתה גם גרסות רטרו מעוקרות לגרוב של "מתוק מתוק", "מכת שמש", ושני שירי אהבה מקסימים - "עכשיו התור לאהבה (של חיטמן) ו"אל תגעו באהבה" - שלא נותנים למופע לברוח מההתכוונות הג'אזית הקלילה והחמה שלו. ב"בית הערבה" מחליף מזרחי את האקוסטית בחשמלית וטוען את השיר בבלוז מדברים איטי, חם ולוהט, שמתקרר בהדרגה ב"עין גדי" שלאחריו. אולם הריתם אנד בלוז לא מוותר וחוזר ב"קפה אצל ברטה", נשמר ב"בואו נעשה לנו חג", ומתרגש לכדי רוק (עם בס חשמלי ושתי גיטרות) ב"שיר סיום", שהוא גם השיר היחיד במופע שבו בשן שר בקומה זקופה ומתוחה, כנראה מתוך הזדהות עם מילות השיר. בכל האחרים הייתה איזו ענווה וצניעות של הרכנת ראש.
 
בין השירים משלב בשן - פמיליארי ואמפתי, ללא ריחוק, כמו בתכנית הרדיו שלו - סיפורים, מעשיות ודברי קישור. מסביר למה בחר להגיע להופעה בג'ינס, מה היו האס.אם.אסים של פעם, ולא מהסס להודות, במרחק 40 שנה, שנפגע מהפרודיה של חבורת לול על "מתוק מתוק" שלו. הוא גם משתף ומכניס בסוד חבלי הלידה ולבטי היצירה של עבודתו מול נעמי שמר, יוסי בנאי ועוזי חיטמן זכרם לברכה, וגם נורית הירש ודורי בן זאב יבל"א. למופע הצנוע הקומפקטי של בשן אין תקציב למסכי לד ולווידאו ארט ראוותני. במקום זאת, הוא מסתפק בארבעה צגי טלוויזיה 32 אינצ', ממוקמים בין ארבעת הנגנים שלו, ועליהם מוקרנים מדי פעם קליפים (למרות שלא קראו להם כך) של להיטי העבר שלו, בדרך כלל כחייל בלהקת פיקוד צפון.
 
הרעיון והסאונד יושבים עליו בול. הולמים את קולו החם, הבשל והערב, את שירתו הרכה והדבשית ואת ההגשה הנינוחה והנונשלנטית. אם כי, בהרכב המצומצם הזה, המופע יותר מתאים למועדון לילה, למאורת ג'אז או למועדון זמר, שעה שהעיבודים - שבחלקם מפרקים ומרכיבים את השירים מחדש - יאה להם תזמורת סימפונית ואף פילהרמונית, ואולם קונצרטים רחב ידיים. וזה למרות שאינו שוכח להזמין את הקהל לשיר עימו. גם בהדרנים "אם הייתי שר לך", "יש לי ציפור קטנה בלב" ו"תן לי (את היום הזה)" העולצים ומשמחי הלב.
 
אפרופו קהל: הרושם הוא שיגאל בשן נשאר עם אותו קהל, שגדל ובגר עימו. בני העשרה שליוו את בחרותו ועלייתו הפכו בהמשך להורים ולצרכני טלוויזיה שצרחו אותו עם עוזי חיטמן, יונתן מילר ואבי דור, ועכשיו הם בורגנים מסודרים, סבים וסבתות צעירים ולפני פנסיה, שבאים לשיר עימו שירים שאהבו. יגאל בשן סוגר ומשלים מעגל, כמי שלמד להעניק לקהל הנאמן שלו חוויה אחרת בכל נקודת זמן.
 
האם קוראים לכך התבגרות, או, כמילות המשורר, פגישה לאין קץ?
 
יגאל בשן, פגישה לאין קץ. תיאטרון גבעתיים. שישי, 14 במאי 2010.

למועדי מופעים >

23/05/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. מופע מרגש. הייתי כבר פעמיים ומאוד נהנתי
רוני , תל אביב (25/05/2010)
1. ביקורת
edna , נתיבות (24/05/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע