סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הברירה הטבעית – בסוד תפילת ערער
 

 
 
במופע ההשקה של האלבום החדש, שלמה בר נותן הופעה מלאת להט ואדרנלין של מזרח אמיתי ושורשי


אותו להט נערי
 
את מופע ההשקה של "בסוד תפילת ערער", אלבומו ה-12 עם להקת "הברירה הטבעית", בחר שלמה בר לפתוח עם "שחר אבקשך", דווקא השיר (מילים: ר' שלמה אבן גבירול) הנועל של האלבום. בחירה לא שגרתית, כי טבעי היה יותר, כדי ליצור הקבלה בין המופע לאלבום החדש, להתחיל עם "ברכה", השיר (מילים: לאה גולדברג) הפותח את האלבום, וגם הוא כלול במופע.
 
אבל בה בעת הבחירה אינה מפתיעה. כי בר, כפי שהוא מודה באלבום, קרוב אצל שירת תור הזהב, מרבה לשיר ממנה וגם להלחין אותה. הוא עורג אל העברית שלה, מוצא במשורריה נפשות תואמות לאמנותו, ושואב ממנה את עוצמת השירה והביטוי, שלא לדבר על תעצומות הנפש והכוח להלחין וליצור.
 
כבר 33 שנה, מי היה מאמין, ובר לא השתנה. אותו להט נערי, מלא עזוז ואדרנלין, למראה מיקרופון וקהל. אותה עוצמה רגשית וחווייתית, והתמכרות לקצב, להקשה, לצלילים, למילים ולשירה. אמנם את ההסבה המזרחית של פעם, על שטיח בגובה הבמה, כשהטבלות בין רגליו ומצדדיו, מחליפה ישיבה על כיסא מוגבה ובגו זקוף, אבל הברירה אותה ברירה: פגישה עם מכר ותיק, גם אם חבריה לא שרדו את חילופי התקופות, החיוניות והחיות של בר. הוא לא איבד גרם מההתלהבות להופיע, מהתשוקה לשיר.
 
אמנם זה היה מופע השקה אך גם מופע חתימה של סדרת הופעות לציון 30 שנות הפעילות, שקיים שלמה בר לאורך השנה בזאפה הרצליה, במסגרתה אירח שורה ארוכה, נכבדה ומרשימה של אמנים, מקצתם התייצבו גם לנעילה החגיגית. אופיו המיוחד של הערב הכתיב בנייה לא שגרתית, לפיה ההתחלה והסיום היו ברירה טבעית נטו, בר וחמשת מלוויו הנאמנים לבד, כשביניהם, כבכריך רב שכבתי, נכנסו ויצאו הזמרים האורחים לביצועים משותפים.
 
אחרי רחל ("זמר נוגה" הקלאסי) ואברהם חלפי ("תפילה"), פתחה את מצעד האורחים ליאורה יצחק הנהדרת, עם קול הפעמונים בארומה ההודית, ששחזרה את הופעתה באלבום, עם "הלילה" (של ארז הלוי) ועם "גברת ריטה" (לבית משפחת לין), הלהיט הנוכחי של הברירה הטבעית, שסוגר מעגל של אמירה חברתית נוקבת, שראשיתה ב"ילדים זה שמחה", וסיומה בילדים זו דאגה, נוכח הנטייה הגוברת והולכת לאלף ילדים בתרופות לשיכוך מרץ ולהגברת קשב, כמו הריטלין, נשוא "גברת ריטה" (מילים יעל אופנבך, בת זוגו, אם ילדיו ונגנית טבלה בהרכב). בשני המקרים המוזיקה הרבה יותר עולצת ומדבקת מאשר הטקסט והמסר. והאמירה של בר, שצריך להתאים את בתי הספר לילדים ולא את הילדים לבתי הספר, גורפת תשואות הסכמה.
 
בין יצחק ל"תפוחים", להקת הגרוב עימה הוא מקליט גם לצרכי ייצוא, חזר בר אל האלבום ואל "דברים שרציתי לומר", אחד מארבעה שירים שהוא מחדש בו בדרכו שלו, מצדיע ליוצריהם ומפרגן לכשרונם. גם על הבמה וגם בעצם הבחירה בהם, לנכסם ולהכניסם לטקסט בוק של שלמה בר, כשלעצמו רף של איכות ונצחיות. אך רק שניים מהם - זה ו"הלילה" דלעיל, הוא שר במופע, מוותר על "אמא אדמה" ועל "סליחות". אם כי, במצטרף, מתוך כ-30 שירים במופע, חלק נכבד הוא גרסתו של בר - גם לשירי משוררים, גם לקלאסיקות ("זמר נוגה" לעיל, "שדמתי", "שחרחורת", "הליכה לקיסריה" ו"שיר לשלום" בהמשך, והרפרטואר עודנו נטוי).

הברירה-הטבעית-ענקית-96.jpg 
הברירה הטבעית (תמונת יח"צ)
 
שלמה בר הולך רוק'נרול
 
ובכל זאת מאכזב היה לגלות שלמרות שהשירים - בעיקר הוותיקים, אלה ששלמה בר מעניק להם מפרשנותו הייחודית, אך גם החדשים, שהלחין והקליט זה מקרוב - שייכים לו רשמית, הוא עדיין לא יודע את מילותיהם על פה, ונעזר בדפי מילים על סטנד. לא מתאים לו ולא ראוי לאיש שלימד אותנו לפרק שירים ולבנותם מחדש בדרכנו, כאילו היו שלנו. וב"דברים שרציתי לומר" (יענקלה רוטבליט ויהודה פוליקר) הוא גם נעזר בדפים כתובים ועדיין טעה. אולי השפעה של הגיל (בכל זאת, בר סוגר עוד מעט עשור שביעי).
 
שישה מחברי "התפוחים" הצטרפו אליו לביצוע מלא אמפתיה והתמסרות לגרוב של שלושה קטעים עתירי קצב: "ווג'די" בעל הרקע המרוקני, "בננה" חסר המילים, ו"אני אתה והוא", גם הוא מהאלבום החדש, אולי היחיד שבו לא נעזר בדף המילים, גם מפני התמציתיות המילולית שלו, ובעיקר כנראה מפני שאת המילים כתב ר' אריה יצחק זצ"ל, רבו ומורו של בר בילדותו.
 
"ברכה" (של לאה גולדברג, כאמור לעיל) הפריד בין "התפוחים" לקובי אפללו, אחד הנסיכים של הזמר העברי הנוכחי, ואחד מתלמידיו וממשיכי הדרך האבולוציוניים של בר (לצד עמיתים כאהוד בנאי, קובי אוז, מוש בן ארי, אברהם טל ורבים אחרים). כמו בר גם אפללו מקפיד בכבודה של המילה, ובחירתם המשותפת ("ים הרחמים", "שיר געגועים" ו"אצלנו בכפר טודרא") רק הדגישה זאת. שני הראשונים היו חלומיים, אמנם דואטים אך בחלוקת עבודה שמכבדת הדדיות. הביצוע לשלישי היה לטעמי אחד משיאי ההופעה - המנון, ניגון של בית כנסת בתפילה משותפת, כשהכינור של ניר סרוסי והמעבר בסנטור של מנשה ששון, רק מוסיפים לקסם. את הפרק המשותף שלהם נעל "שיר למעלות" בשתי גרסאות - הראשונה קלאסית ומלאכית בפי אפללו, השנייה דעתנית ומלאת נשמה של בר.
 
את כור ההיתוך הפרטי של המופע הזה השלים ברי סחרוף. כן, שלמה בר הולך רוק'נרול. אם נדמה היה בראשית דרכו שהוא נגד תרבות המערב, צריך לדייק באבחנה - נגד הקלוקל שבה. חוצמזה, השנים מרככות, גם יוצר דעתן כמו שלמה בר. ובר-ברי הוא שילוב מעניין, לא מובן מאליו, כששניהם תורמים ומוותרים כדי להיפגש באיזה אמצע. סחרוף, חמוש בגיטרה חשמלית, כלי שהוא על גבול המוקצה בתפישת העולם המוזיקלית של הברירה הטבעית, התכבד תחילה ב"מונסון", מסלסל בגיטרה מול העוד של אילן בן עמי, ממש ימות המשיח.
 
ב"שיר אדמת הצהריים" הגיטרה נאבקה בהקשה של בר עצמו, שהוביל בלהט השירה שלו בלוז ישראלי ייחודי. אבן גבירול חזר למופע עם "שער פתח דודי" מ"אדומי השפתות", מופע ההצדעה של ברי סחרוף ורע מוכיח לשירתו של אבן גבירול מפסטיבל העוד 2007. תחילה בגרסת השניים, אחר כך העבירו הילוך לגרסה הקלאסית. בר חיבק את "כמה יוסי" כמו היה ראשון הגרופי'ז של הרוק'נרול, וברי הקריב מעצמו ב"שדמתי", ב"שחרחורת" ואפילו ב"דרור יקרא". וגם אם הוא חוטא בביצועם דרך קבע, זה עדיין בלתי נתפש.
 
מכאן ועד הסוף גלש המופע אל הסטנדרטים של "הברירה הטבעית", מאז החלוציות האמיצה של "חתונה מרוקאית" ו"ילדים זה שמחה", דרך האימוץ של "שיר לשלום" ועד הפרשנות מלאת הנשמה של "הליכה לקיסריה".
 
שישה שירים חדשים (גם אם שניים מהם מחודשים טריים) במופע הוא ייצוג נאה לכל הדעות. אם כי בעייתי לטעמי, ש"וככה אנשקך", המספק לאלבום את שמו, למילים של הסופר אהוד בן עזר ("עתה אזקין מולך ושק שקט אמלוך, בפרפורי שפתייך/ בסוד תפילת ערער שלך, נוגע ביושרך, אשר צרב בבשרי שנים כרעל..."), נפקד מהמופע. נכון שהשיר לא קל, שעניינו מערכת יחסים מאריכת שנים בין בני זוג, ובכל זאת הוא יוצר ציפייה שלא זוכה למימוש.
 
ועדיין בר על הבמה הוא חגיגה גדולה, של מוזיקה שוצפת ומאתגרת, ייחודית אך ניתנת לאילוף ובת-עיכול. רחוקה כרחוק המזרח הסתמי, המצויץ והשטוח, מהמזרח האמיתי, הנכון והשורשי, הטקסטואלי והמוזיקלי, שבר הוא נציג נאמן שלו, שליח קודש.
 
שלמה בר והברירה הטבעית. מופע השקה ל"בסוד תפילת ערער". זאפה אמפי שוני, בנימינה. חמישי, 24 ביוני 2010.


למועדי מופעים >

27/06/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע