סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בהופעה: צח דרורי, רות דולורס וייס
 

 
 
צח דרורי לא צריך להיות זמר כדי לעשות מוזיקה נהדרת, ורות דולורס וייס ממכרת


על רגישות ותבונה
 
צח דרורי הוא לא זמר. אבל מופע השקת האלבום הכפול שלו "כיוון הרוח" הוכיח שאתה לא חייב להיות זמר בכדי לעשות מוזיקה נהדרת ומרגשת. וזה קצת צובט בלב, כי מופע ההשקה היה יותר אירוע טקסי מאשר הצהרת כוונות. כלומר, אם כבר טרחתי והקלטתי תקליט, ונכנעתי ללחץ החברים והסכמתי לעשות ממנו הופעה, בואו לא נעשה מזה עניין גדול. שיישאר בינינו, מי שבא, הופעה חד פעמית. אז זהו: למרות שהוא לא זמר, ויש לו נוכחות בימתית מבוישת, סגורה ואף קודרת, ליצירה של צח דרורי  יש חיים משלה, והם חייבים להתנהל על הבמה (למה? כי הרדיו לא ייתן לה סיכוי).
 
כמו שדרורי עצמו הודה בשיר הסיום שלו ("זכיתי"?), אותו הקדיש באיחולי הצלחה לחברה שנוסעת "אבל בעיקר כדי להרגיע את עצמי", השירים שלו הם מעצמו לעצמו, בינו לבין עצמו, שירים של רגעים ומצבים, מחשבות והגיגים שהוא מדמיין. זה יכול להידפק על דלתות הבתים, לנסות להיכנס, כדי לתהות ולפענח את משמעותם ופישרם, אך יישאר בחוץ עם התהייה והיפעה. יותר משירי מסע- ששמות התקליטים "כיוון הרוח" ו"הנחל והסלע", יכולים להוביל עליהם, וגם צבעים מוזיקליים בהם הם מתקשטים - אלה שירי הגות ובהייה, בעולם, בחיים, בנוף ובטבע האנושי, בניסיון להבין אותם ואת השפעתם עליו, כאדם. עניינים שלו.
 
הוא פותח לבדו, עם הפסנתר, לא מסתיר את מבוכתו, למרות שיש לו לא מעט  קילומטרז' בימתי לצדו של אביתר בנאי. גם בהמשך הוא אינו יוצר את הרושם שהוא מצליח להשתלט על הרכב הנגנים שלו, ונדמה שהם הכתיבו לו )למרות שזה לא כך) את סדר השירים ואת הזמנת הנגנים. אבל באותו שיר פתיחה, שאינו כלול בין  15 השירים באלבום שהשיק, הוא טווה את המוטו: לי ורק לי מותר לתת דין וחשבון, כי רק אני יכול לדעת את עומק הניסיון.
 
לו היה זמר היה מחספס את השירה, מנסה לשחק איתה, להכניס בה קצת דרמה. אבל דרורי שר בזהירות ובבהירות, ברגישות של מי שמודד את המלים. מטעים בהן כל הברה, באיטיות מהורהרת, כבד ואף רצינית, צף על פני נגינת הפסנתר. הייתי אומר שהשירה שלו מונוטונית, פה ושם מגביהה, אבל לא מעניינת, לא מנסה לעניין או להתייפות. המוזיקה היא העיקר. השירה היא עוד כלי במארג המוזיקלי, חלק מהמבע כולו, אין לה תפקיד מוביל או סולני. לפחות לא כשהוא שר. הוא גם סטאטי מאוד. נטוע מאחורי הפסנתר בפוזה קבועה. לעתים רחוקות מפשיר ומוציא איזו מילה.
 
באופן מפתיע הוא דווקא מבצע את שמונת השירים של "כיוון הרוח", החלק הראשון, האינטימי והמופנם יותר באלבומו. מפתיע, מפני שעל הבמה בניגוד לאולפן, קל יותר להיסחף אחרי קצב ולהסתמך על ריתם סקשן. ומעניין שדווקא מ"הנחל והסלע", החלק השני, הקצבי והמוחצן יותר באלבום, הוא משמיע רק ארבעה.
 
על הבמה הם כבר חבילת יצירה אחת, לא החלוקה האלבומית, בסיוע נדיב, מפרגן וחם של חמישה נגנים - חברים רגישים ומעולים, שיוצאים מגדרם כדי להוציא לפועל את השירים היפהפיים של דרורי, שרק הם היו עדים עד כה לשירתו: עופר קורן בגיטרות ובמחשב, עד הר צבי בבס, אסף רייז בתופים, יעל שפירא בצ'לו ועידית מינצר בקרן יער.
 
פשוט תענוג צרוף. איזו רכות ורגישות. מרקחת מקסימה של צלילים והשראה. פשוט איכויות אולפניות, ותמונע הוא לא האולם הכי ידידותי בעולם. קרן יער מעניקה עומק ואפלוליות מענגים ל"גלות", "שדה חיטה" הוא אגדה מושרת, עושר של אלקטרוניקה דקה ומיתרים קלאסיים, הקרן והצ'לו צובעים בגוונים משכרים את "אם תבוא". ההפקה המוזיקלית משלבת בעדנה ובתבונה רמזים מתוכנתים ("אנשים" ו"המים" למשל), נעזרת בקולות ליווי אנושיים, ועוברת בהדרגה מאמביינט מהורהר ומלא אווירה, מדוד וכמעט מלאכי, ב"מי אתה", לאמירה רוקית, מתעצמת והולכת, מהגעש המחוספס ב"סוסים" לצליל שעובר את מחסום הגראנג' ב"קורה", ממש על סף סיום.
 
וזה לפני שחלקנו שבחים לתרומה הקולית העצומה של רות דולורס וייס ויעל קראוס ("בוסה"), שותפות מקוריות בפרויקט האולפני. דולורס בחתימת קולה המיוחד והמסקרן, משתלבת ראשונה עם "שיר סתיו" (וכמלות השיר מוסיפה לו "סוג שליופי, סוג של קדוש") ו"רגעים" (שמבוצע באלבום על ידי דניאלה ספקטור) בביצוע מצמרר, טעון בכי. קראוס באה בעקבותיה, עם "אם תבוא", המנון לעצב ושיר מופלא, בביצוע צלול ומזוקק (גם אותו עושה ספקטור באלבום). "אי שם" שהוא המנון לנחמה ויצירה מוזיקלית מופלאה ו"מציאות" השמח והכמעט עולץ (במושגים של דרורי), על גבול הפסיכאדליה.
 
הסיום (שנזכר בתחילה) רגוע, מרגש ומכמיר. רק הנגנים הבנים איתו על הבמה. מין פולק-קאנטרי עצל, עם סולו גיטרה יפה לסיכום. ותמימות דעים עם דרורי המשורר הצנוע ורק הדיבור: זכיתי לחכות, זכיתי לשמוע, זכיתי לראות, מעניין אך זה נשמע בלטינית. ומעניין איך המופע הזה יישמע באולם קונצרטים, כי שם מקומו.
 
צח דרורי, מופע השקה. תיאטרון תמונה תל-אביב. שני, 12 ביולי, 2010.

רות-דולורס-ענקית.jpg
רות דולורס וייס, צילום: יח"צ

מחליפת צבעים
 
ליכולותיה המוזיקליות, הקוליות והפרשניות של רות דולורס וייס התוודעתי באיחור. רק באלבומה "בעברית", רמז לכך שאת קודמיה עשתה באנגלית. בשביל "העברית" המאוד מרשים שלה (לא רק גרסאותיה המשובחות ל"משירי ארץ אהבתי" ול"הייה נא טוב אליי", אלא גם "באר שבע" המעולה שלה) הלכתי ל"אם אני חופשייה עכשיו", המופע החדש שלה. למרבה האכזבה, חוץ מדברים שאמרה בין השירים לא שמעתי עברית. אבל נשארתי בשביל דולורס. והייתי מוכן לשמוע אותה גם בצרפתית, בגרמנית ובכל שפה.
 
להגיד שיש לה קול מאוד מיוחד זה האנדרסטייטמנט בהתגלמותו. דומני שלא ניתן לתאר אותו, כי אי אפשר לדעת מה ייצא מפיה בכל פעם שהיא פותחת אותו לשיר. הוא מחליף צבעים וגוונים. כה מגוונת ומפתיעה היא. רגע היא נשמעת גימנזיסטית מתפנקת, פעם היא נשמעת שומרת בשערי השאול, ובדרך כלל היא מתכסה באיצטלה ג'אזית או בגלימה של זמרת נשמה שחורה. לפחות במראה שלה, בתסרוקתה הקצרה הנוכחית, מזכירה במשהו את אסתר שמיר בצעירותה.
 
כשמו "If I Am Free Now" הוא מופע באנגלית. דולורס וייס חוזרת מן הסתם לשירים שתרמו לעיצוב עולמה המוזיקלי. יש שם ג'אז של דן אורבך. שירים של בוב דילן, ג'ורג' הריסון, ניק קייב, בילי הולידיי, אלוויס קוסטלו ואלויס פרסלי (שניים!), וגם ג'ולי אנדריוס ("הדברים החביבים עליי" מ"מרי פופינס") ואפילו קטע של "הצ'רצ'ילים" מ-1968 (הגירסה האנגלית של "אחינועם") שזה הכי קרוב לשירה בעברית ששמענו מנה. והיא עושה זאת תוך הפגנת כשרונה היוצא מן הכלל בפרשנות, בתבונה ובאמירה אישית. סכנה! הבחורה הזאת ממכרת.
 
האמת היא שיש לה שפת גוף והתנהלות בימתית בעייתיות. מצד אחד, במיוחד כשהיא ניצבת מאחורי המיקרופון, הן בלתי נשלטות ובלתי צפויות, מצד שני, כשהיא יושבת מאחורי הפסנתר, כל גופה משתתף במלאכת ביצוע השיר, מתפתל כנחש, מתעלם מן הכסא, חי את המוזיקה. אך בה-בעת הג'סטות המאוד אינטואיטיביות, הבלתי אמצעיות בעליל, שלא עושות עניין מהמעמד הבימתי, הן גם מלאות חן, מבטאות אנרגיות אנושיות, ומבשרות התמסרות טוטאלית למעשה היצירה. זמרת ללא פשרות. כל כולה. באמת נדירה.
 
לדולרס וייס יש הרכב נגנים חלומי. יחד איתה הם אנסמבל של שבעה נגנים. אחד-אחד. משלושת נגני הנשיפה - נועם דורמבוס בסקסופון, נמרוד  טלמון בטרומבון ועידית מינצר (מיודעתנו מלמעלה) בחצוצרה, קרן יער ופלוגלהורן-דרך אביב ברק בתופים ונעה גולדנסקי בכלי הקשה ושירה, ועד יהוא ירון בקונטרבס ובס, עיבודים והפקה מוזיקלית. הרכב כה מוזיקלי, מיומן וקשוב, שנשמע עשיר ומלא (גם כשהיא מנהלת דו שיח מוזיקלי עם נגן אחד בלבד, ירון בדרך כלל) כאילו היה תזמורת שלמה.
 
די מתאים הרכב זה לגישה הג'אזית, שלא להגיד אקוסטית ואנפלאגדית, של דולורס וייס, פסנתרנית משובחת, אישיות ענווה, פרפורמרית, שממעיטה בערך עצמה. העיבודים רבי ההשראה שהולמים את הפרשנות המרתקת ועוצרת הנשימה, את האמירה רווית העצב והפיוט, ואת השירה המהפנטת שלה. הופכת כל שיר לשלה, בצלילות נדירה, בתהומות הנפש אליהן היא מגיעה.
 
את אנדריוס היא מנקה, לבד עם הפסנתר, מהמתקתקות הדביקה, את "הנה באה השמש" של הריסון היא שרה בעיניים עצומות, כמי שמחכה להפצעת השמש, בביצוע מרטיט, כמותו לא שמעתם מעודכם. ואת "פליז לאב מי" של פרסלי היא מחזירה לשורשיו השחורים, כגוספל כנסייתי שלא היה מעולם. רק קצת חבל שאת דילן היא שרה עם הגב לקהל. אין סיבה שתעשה זאת אם היא לא מנגנת על הפסנתר.
 
ובכלל, אם שום שיר לא מקורי שלה, למה לא אחד-שניים בעברית?
 
רות דולורס וייס. אם אני חופשייה עכשיו. מרכז עינב תל אביב. חמישי, 15 ביולי, 2010.



18/07/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. הופעה מדהימה! רוצים עוד!!
מעריץ חרוך , (23/07/2010) (לת)
1. "הדברים החביבים אליי" הוא מצלילי המוזיקה...
ישי , (20/07/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע