סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ג'ירפות, ישראלים ו-א- גרויסע מציאה
 

 
 

ג'ירפות באלבום עשיר ויפה, א-גרויסע מציאה עם סטלבט של פיקוח נפש וגם ישראלים/ פעולה/ סקס



גישה מהורהרת
 
"אין כניסה לפילים" הוא האלבום השלישי של "ג'ירפות" ושביעי בכלל של גלעד כהנא, היוצר המרכזי של הלהקה (עם שותפות אמיצה בלחנים של הקלידן יאיר קז). ודומה שעם חבריו ב"ג'ירפות" הוא מרשה לעצמו להשתעשע בשירי פופ אינטליגנטיים ומדויקים, שלא דורשים מאמץ והשקעה אלא פתיחות והקשבה.
 
וזה לא קשה אצל כהנא והג'ירפות, שהפכו את הרפיטטיביות המנטראית (חזרה עיקשת ונישנית של צירופי מלים קבועים) לסימן היכר ולאבן מסד במוזיקליות שלהם. פופ עם מבע של מוזיקת עולם, שאנטי משודרג ומושבח שהופך את האמנות לאמונה. והפעם הגישה שלו-שלהם מהורהרת מתמיד. מופנמת, נינוחה, כאילו שקועה בשרעפיה היא, עצלה משהו, אצורת אנרגיה, אך עדיין קומוניקטיבית ומלוטשת להפליא. עם 12 שירים באורכים משתנים, מ-44 שניות עד כמעט 5 דקות. לא מגזימים לשנייה ולא מאריכים לריק היכן שלא צריך, ונמשכים רק 38:28 דקות
 
למרות שהפרולוג נושא גוונים הודיים-אתניים מובהקים, בלהיט "לא יודע למה זה קורה לי", שיר של הרגשה, ובשיר הנושא, סיפורה של מי שחזרה מהודו עם תובנות אחרות לגבי החיים, וגם האפילוג (What Is Karma? שהוא מעין סיכום של המסע שם, על החרדות והסיוטים שחלקם התממשו) נושא מאפיינים דומים, "אין כניסה לפילים" הוא אלבום של תמונות תל אביביות לגמרי.

   

 
מחצית הקטעים היא שיר אהבה לקיץ ולים - הסינגל החדש "רע לה עם הקיץ", ריטואל אופייני של צעירה שמסרבת ללבוש קצר בגלל עודף משקל, "בקיץ הוא מציל", סיפור חיזורים קיצי, "31", כמספר כסאות השיזוף בערימה, אפילו "חופשה בהוואי", שמוליד משאלה וגעגוע לאהבות של פעם ולחיים חסרי דאגות טרם הורות, וגם "הלב הוא טלסקופי", למרות שתפאורתו חורפית, קשור בטבורו לים ולגלישת גלים.
 
השירים האחרים יבשתיים, גיבוריהם - בצורה כזו או אחרת - בעלי חיים ("חתולים", "פינק זברה" ובעיקר "מוזס"), ומעבר להנמקה הזואולוגית (סוף-סוף!) לשם הלהקה, הם גדושי תשומת לב ואנושיות מכמירה עד מלאת חמלה. במיוחד בסיפורו של הסוס מוזס, מן הסתם זכרון ילדות כואב וקורע לב, על עגלון אלטע זאכן שמצליף בבהמה הכושלת ופוצע את נפש בנו.
 
מידת ההומור של הג'ירפות נשמרת פחות בטקסטים, יותר במבע המוזיקלי, ובכלי הנגינה המשונים שמשתתפים במלאכה - ציפורניים וביצים, צפרדע עץ, ווקי טוקי, מחיאות כפיים וים. כלי הנגינה האתניים והאותנטיים, מבוזוקי ועד בנג'ו, מחליל בנסורי ונבל פה ועד סימפולי אלקטרוניקה, צובעים את האלבום בפולק רוק עם הדגשים אקוסטיים, אך יש בו גם יציאות גרוביות ("רע לה עם הקיץ"), דנסיות ("כוח") או סרפיות, כמתבקש ("חופשה בהוואי"). אלבום עשיר ויפה.
 
והעברית? לכהנא מיוחסות סגולות אמנותיות כמשורר וכאיש תרבות, וככזה הוא צריך לשפר ולשייף את שפתו. במקרה של "שמן מקַשֵת את המים בצבעים" ("מוזס") הגהה הייתה מתקנת את טעות הכתיב ותשומת לב הייתה מונעת שימוש ב"לשון שתים עשרה מטר", אלא אם הוא הדהוד לעגה. אבל יש דברים שהוא חוטא בהם, במיוחד בגזרת הפעלים נ.צ.ל וה.צ.ל. מַציל הוא האיש שמופקד על בטחון הרוחצים בים, ולא מֵציל; ואילו מְצילה היא מי שמטילה צל, ולא אחת שמַצילה חתולים. מה לעשות, עברית שפה קשה.

ג'ירפות. אין כניסה לפילים. (High Fidelity)

ישראלים מצחיקים
 
אני אוהב, לשון סגי נהור, את ההתהדרות בשמות מפוצצים ובקלישאות שחוקות. ולא מפליא שזה קורה בדרך כלל בסביבתו של מאור כהן, מומחה לסיסמאות, לעבודה קלה וגדול הסטלנים ברוק הישראלי. איך שלא תבחנו את "ישראלים/פעולה/סקס", האבו עלי ייצא מכל חור אפשרי ויסמן את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום ושל היצירה.
 
שם ההרכב תחילה. שאול ממדף סרטי וידאו. מתחייב לאיזו הבטחה שאין סיכוי שתמצאו אותה מקופלת ב-11 רצועות האלבום. שנית - שם האלבום. מושג לטיני מימי העולם הקדום (השלום הרומאי, תקופה של כמאתיים שנה בה שררו שלום ושקט יחסיים ברחבי האימפריה הרומית). מה הקשר ואיך הוא מתחבר למוזיקה? לא תקבלו תשובה ב-48:26 הדקות. שלישית – הגדרת הלהקה -  סופרגרופ? באמת? לא ידעתי שנגינה ב"זקני צפת", של שניים-שלושה מהחברים, היא קריטריון ללהקת-על. ובעצם, אם כך, מה רע בחזרה לשם "זקני צפת"?

ישראלים---ענקית.gif
"ישראלים/ פעולה/ סקס" (צילום: לירון כהן)

להרהורים האלה אין קשר להנאה אפשרית מהאלבום. הם רק תהייה על החיפזון של התיוג, כמו על המהות. ואכן כהן (גיטרה ושירה) וחבריו, יובל קיינר בתופים, תום מוכיח בבס ותמיר שקולניק בגיטרה, מנתקים את עצמם מעברם. כמו מצהירים: עיזבו אתכם מנוסטלגיה ומשטויות. לא רק שאנחנו בלי עבר, אנחנו גם בלי עתיד. רק הווה מעניין אותנו, זה שבאולפן, זה שעל הבמה וזה שבאינטראקציה החד-פעמית שבמפגש בינינו.
 
וכך "פַּקס רומנה" נשמע. אמנם מתכתב בסאונד עם מה שקורה בזירת הרוק'נרול העולמית, עם מקצבי גרוב ואנרגיות של Fאנק מטאל, בלוז, רוק וסקרצ'ינג, אבל כאמירה הוא מנותק ולא מעניין. והרושם שהתכנים הם הדבר האחרון שמעניין את הסופר-גרופ הוא סופר נכון. הם עצמם מעידים על כך שהשירים (חלקם לפחות) נכתבו באולפן, כלומר החוליה האחרונה באבולוציית היצירה.
 
ולא פלא לכן שהם לא מתגבשים לשום אמירה (חוץ מ"הזר", כמעט יחיד עם הגיון של סיפור ושיר) - חלקם מוצלחים יותר ("דם דם", "משהו רע", "אנטי"), מרביתם מוצלחים פחות, בעיקר בצד הגרובי שלהם, של הנגינה (כפי שתעיד אווירת ההתפננות ב"תאונה", הרצועה הנועלת). וגם לא שדף המלים המצורף לא מעודכן ומוּגהּ, וזו לשון המעטה. כך שבשורה התחתונה זה שעשוע שלהם, עניין פנימי שמספק את כיף הנגינה בחברותא שלהם, לא לוקח ברצינות את הקהל וגם לא בונה עליו. ואם יש כאלה שבכל זאת מתחברים ל"ישראלים/פעולה/סקס" ייערב להם.
 
והעברית? הֶצחקתם את מאור כהן. אצלו, אתם יודעים, טוב לא יכול לצאת מזה, למרות שהוא משתדל הפעם. אבל כמה אפשר לסבול את ה"הֶתחלתי", "הֶמשכתי" ו"הֶגזמתי" שלו (מקבץ מ"אנטי")? ואת הפולניות שלו ב"משהו רע" למשל, עם שני שוואים נעים בראש מלה ("בְּאֲבנים", "בְּעֲדינות", "בְּאֲצילות")? ומה זה "תכריחים"? באמת לא מוכרחים.
 
ישראלים/פעולה/סקס. פַּקס רוֹמַנה (High Fidelity)
 
גרוב כשר
 
גם זה אלבום סתלבט, אבל עם כוונה תחילה, השקעה ופיקוח נפש, שאף אחד - חילוניים ודתיים - לא יינזק, לא בהרכב המנגנים ולא בקרב השומעים. גם "א גרויסע מציאה" היא חבורה של ששה מוזיקאים ונגנים שהחלו את דרכם המשותפת בג'אמים מאולתרים, אבל הצליחו לבנות בסיס איתן של אמונה ורוחניות יהודית, שבהחלט יכולה לשמש כ"פסקול לימות המשיח", כדברי היחצ"נית היצירתית שלהם.
 
לשם "התנועה לשחרור המיותר" אין סימוכין ב-12 השירים באלבום (52:25 דקות), אבל הוא מסתבר מהגישה העולצת ומהתכנים המדויקים, בהשראת המקורות ובהשפעתם, עם פרשנות עכשוויות וכיוונים מודרניים, והרבה גרוב והומור. וכפי שנאמר, העיקר הכוונה, ורצוי שתהיה אופטימית: "כי בציון אין דכאון" ("אחד אלוקינו") ו"אין ייאוש בעולם כלל, הגשר צר ואין מה לפחד" ("אין ייאוש").
 
נדב בכר (שירה וגיטרות) ואורן צור (שירה, כינור, מנדולינה וגיטרות) הם היוצרים המרכזיים. כותבים שירים בשבח האמונה וההשגחה, מזווית מרתקת ובצורה חכמה, שמשאירה הרבה מרחב לגרוב (בהפקה המוזיקלית של דודוש קלמס מ"הדג נחש"). התובנות אינן מרחיקות לכת: "מה שיקרה יקרה/ שום דבר לא במקרה" ("איזהו עשיר") או "כל אחד יכול להיות צדיק גמור... ברם יותר עדיף להיות אדם פשוט... העיקר זו התמימות" ("כל אחד מישראל"). 
 

א-גרויסע-מציאה.jpg
"א-גרויסע מציאה" (תמונת יח"צ)

טקסטים נהדרים. שווה רק בשבילם. למרות שאינם מפליגים בחידושים ביחסים בין אדם לאדם ובין אדם לבוראו. אבל יש קצת ארמית, קצת יידיש והרבה שישו ושמחו, וכמובן מוזיקליות משובבת, מפעפעת ומשעשעת, של מקצבי גרוב יהודיים וכשרים למהדרין. כמו האחלה רגאיי בעולם, סליחה באומן, של "רבי נחמן" עם הראפר הצדיק אדם בן לביא (פישי הגדול), הפריילך הנהדר "ל"ב נתיבות חכמה" שהפזמון המגניב שלו מתאים להקפות שמחת תורה, החיבור בין קאנטרי לבקלני ב"רצוא ושוב" וגם הפתיח א-לה מטאליקה  ל"מתן תורה", טוויסט מרתק למעמד הר סיני.
 
והעברית? דווקא מהם הייתי מצפה לצחות לשון ולניקיון, והתאכזבתי לשמוע "פסיכולוג מספר אחד" ו"מַלוֶוה כספים", כשהכוונה היא ל"לוֹוֶה". חבל.
 
א גרויסע מציאה. התנועה לשחרור המיותר (אן.אם.סי. יונייטד) 



17/08/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. לידיעת המבקר,זו לא טעות הגהה
רננה , רעננה (17/08/2010)
1. אחלה ביקורת
גרויסע מציאה , ארץ ישרואל (17/08/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע