סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אברהם טל- תחנת כוח בזעיר אנפין
 

 
 
קול ענק, זמר מרגש, פרפורמר יוצא דופן - אברהם טל הוא אחד האמנים הבולטים של התקופה


עטיפה אלקטרונית משובחת
 
את "אורות", אלבום הסולו השני של אברהם טל (יוצא להקת "שוטי הנבואה"), אי אפשר להעלות על במה. כלומר, ניתן לבצע את שיריו כמעט עד תום, כפי שטל עשה זאת, ובהצלחה בלתי מבוטלת (עם עשרה מתריסר השירים בו), וניתן, אני מניח, באוטופיה בימתית, חללית-מעבדתית כלשהי, להעתיק אותו לבמה בשלמות, תג לתג. אבל נראה בלתי ישים בעליל לשחזר את האריגה האלקטרונית האלגנטית והאינטליגנטית, הדקיקה למשמע אך החזקה למגע, שהושגה באולפן ההקלטות (ועוד בהתכתבות בין מחשבים טרנסאטלנטית), להפקה בימתית.
 
כי "אורות" הוא אמנם האלבום של אברהם טל, אבל הוא יצירה משותפת, יותר מסתם שוות-זכויות שלו ושל יונתן דגן, המעבד והמפיק המוזיקלי העמית והמתכנת. אין לי מספיק מלים כדי להביע את התלהבותי והתפעמותי מיפי העטיפה האלקטרונית המשובחת, שבה הניח דגן את טל, כמו היה אתרוג בשל שזקוק להגנה ממושכת. פשוט תענוג לאוזן. הבקיאות הרבה של דגן, ה-J של "J Views", בנבכי המחשב והאלקטרוניקה, הרגישות המוזיקלית הגבוהה שלו, המגע הטכני הקליל והכה-מדויק ואנושי שלו, הופכים את "אורות" לחגיגת צלילים, וזאת מבלי להוכיח את הצורך להתמודד עם היכולת הווקאלית יוצאת הדופן של טל.
 
המצע המוזיקלי פשוט מקסים. הוא מעשה כשפים. מעניק רשת בטחון אלקטרונית עשירה וססגונית, מפתיעה ומתחדשת, נוגעת לא נוגעת, כמעט בלתי מורגשת נוכח התייצבותה במקום כלי נגינה חיים, לרגע לא מלאכותית וזרה, יפה להפליא, ובעיקר גם חסינה וחזקה במידה לא תיאמן. כמו מדגימה שידע הוא כוח. ואכן 45:21 הדקות  של "אורות" הן חוויה טכנולוגית מוזיקלית יוצא דופן, במיוחד כשהיא מתחברת לאחד האמנים הוורבאליים והווקאליים הבולטים יותר של תקופתנו, וזה שיאו של ההישג. 
  
  
 

מחול מתופפים ומעגל קסמים
 
את המוזיקה של אברהם טל קשה לקטלג ולתאר, אבל אם הייתי מנסה להגדירה הייתי מכנה אותה אינדיאנית ים-תיכונית. ולא, חלילה, בפרשנותה של שלישיית הגשש החיוור. אינדיאני? כי יש משהו קמאי, בראשיתי, ראשוני ושורשי בגישה של טל לשירה, בהבעה וגם בהופעת הבמה. הוא כה מקורי, כה שונה, כה אחר במרכיבים את הביטוי הקולי שלו, שהוא ספק קריאה, ספק שירה, ספק צעקה, ספק בכיה. כמו היה שַמָּן, רופא האליל, קצין הדת של השבט, שמנהל בשירתו את הטקס, מוביל את צאן המרעית, שוטי הנבואה.
 
יחידות הקצב, האקו הקולי המתגלגל, המתח שבאוויר, התוספות הקוליות והמקהלתיות מחזקות רק את הנופך הפולחני, את עולם הדימויים של אש, ריקודים, קצב ונשמה גדולה. יוצרים אווירה והשראה שלפרקים היא מחול מתופפים (כמו ב"טטלה", גרוב על גבול הג'אז), לפעמים היא מעגל קסמים (כמו ב"אם את הולכת" הFאנקי), ולא אחת - במיוחד על הבמה - היא מחול מלחמה אינדיאני, מלא להט, נשמה והדיבוק (כמו ב"שוב חוזרים הקולות" אחוז הטירוף, באלבום וגם על הבמה, באחד מרגעי השיא שלך ההופעה).
 
והים תיכוני, הוא המציאות העברית שלנו והסביבה היצירתית של טל, כשגם כשהיא יורו-פופ נהדר כמו "מחוזקים לעולם", אלקטרו מטאל מדהים כמו "סימן שהכל טוב", ראפ, היפ-הופ ודאב אופייניים לטל או סוג של שיר ערש רוגע ("שיר הלל" שנועל את התקליט, אך פותח את ההופעה), עדיין שזורות  בה השפעות אתניות, הודיות וערביות מצד אחד ("ימים"), ונימה יהודית, מזרח אירופית, יידישאית חריפה, ב"איי איי איי" שחוזר על עצמו בשירה של טל, ומהווה כבר חלק בלתי נפרד מהאינדיאניות היהודית שלו, במיוחד ב"אבא", ב"אם את הולכת", ב"סימן שהכל טוב", אך כמעט בכל שיר שלו.
 
הביטוי הראשוני, הבלתי מודע והאינסטינקטיבי הזה, בתוספת המוטיבים הדתיים מן העבר (ב"שוטי הנבואה") והאמנותיים מן ההווה (בקריירה הסולנית), העיסוק במה שרואים ולא במה שמסתתר על פני האדמה ואצל בני האדם, עם האופטימיות העצומה שמפעפעת בשירים של טל ("אני לא מרים ידיים", "מחוזקים לעולם", "סימן שהכל טוב"), הגישה השמחה שמנסה לנטרל דאגה ולשאוב בטחון ועידוד, יוצרים את הרוחניות המשוחררת, הנפשית והגופנית, של אברהם טל. ודומה שאת הביטוי המושלם שלה העניקה לו גרסתו הבימתית האקספרסיבית היוצאת מן הכלל ל"אדם צובר זכרונות" של יונה וולך ושמעון גלבץ, השיר שיצר את הזהות בין טל לסגנון ההגשה הייחודי שלו, וגם הוא, כצפוי, מהווה אחד משיאי המופע. 
  
  


  
  ממדים אפיים
 
למרות שאי אפשר להעתיק את האלבום לבמה, ההופעה היא חוויה מרשימה לא פחות, מפני שאת הצליל המחושב, המלומד והמושכל של האלבום, מחליף בהופעה מבע קצבי אינטנסיבי, אקסטטי ורגשני, שעובד על התחושות המיידיות ולא על ההיגיון הקר.
 
זה כבר לא התוצר האולפני, אולם למעשה הבימתי יש חיים וכוח משלו. בעיקר רוק'נרולי (מחמאות לחטיבת הקצב בראשות המתופף החד כתער אייל ניסנבוים ונגן הגיטרות יוני אמבר. משלים אותם עופר אשד בבס), שמגיע לפעמים למימדים אפיים, רבי שכבות ורחבי יריעה, כמו היו פסקול לסרט הוליוודי סינמסקופי, בצבעים של טבע ושקיעה. וזה לא שהאלקטרוניקה הדגנית נעלמה או נדחקה לשוליים. היא בהחלט חיה ובועטת. בתחילה מורגשת פחות, בהמשך יותר, עד שאי אפשר שלא להתפעל מיכולת הנגינה והשליטה במחשב ובתיכנות של אלון רדעי, שגדלה ומתעצמת ככל שהמופע מתגלגל. חבורת נגנים נהדרת מצא לעצמו אברהם טל.
 
טל הוא קול ענק, זמר מרגש, מופיען מרשים ופרפורמר יוצא דופן. הוא זמר טבעי, שר אינטואיטיבית, מה שהוא מרגיש, מבלי לתת דין וחשבון לדברים הנכונים שכביכול צריך לעשות על במה. הרושם הוא שגם לא מטריד אותו מה הוא עושה ואיך הוא נראה. העיקר לחיות את המוזיקה ולהגיש את השיר כמו שהוא מרגיש אותו.
 
הוא יכול להצטייר, מצד אחד, ככהן אמונה פגאני, שמנווט ציבור אקסטטי ("אם בלשונות"), או, מצד שני, כנערת גוגו מפזזת, שמתמכר לקצב בכל אבריו ומאודו ("טטלה", שכמו באלבום גם במופע מארח בשירה את אחותו סטפאני פואנקינוס חן המרשימה למדי), או, בלא מעט קטעים, מצד שלישי, הוא די.ג'יי. שמרביץ מוזיקה עתירת ביטים, טראנס וניצחונות במאזיניו. ולבד מרגעים בודדים, רגועים יחסית, אך לא פחות מרגשים, כמו בפתיחה ("שיר הלל") או בהדרן הראשון ("מתרחקים מתקרבים"), הוא טעון במתח גבוה, ברמת אדרנלין בלתי נתפסת, משחרר אנרגיות, מרעיד ויבראציות, חי בכושר גופני גבוה את המוזיקה, הקצב והבמה.
 
הוא התחיל בישיבה סולידית, עבר עד מהרה לעמידה ולתנועה תזזיתית; פה ושם הוא כורע, מתקרב אצל קהלו; מחליף גיטרות (חשמלית ואקוסטית), עובר מראפ, לרוק ולרגאיי, ומודד בדילוגי פוגו את הבמה לרוחבה ולעומקה. תחנת כוח בזעיר אנפין. 
  
מרענן היפר אקטיבי
 
כעשרים משיריו נכללים בהופעה (לא כולל את חלקם של אורחיו המצוינים במופע ההשקה  - קרולינה עם "אף אחד לא בא לי ו-happiness; קובי אפללו עם "ים הרחמים" ו"שיר געגועים"; ומוש בן ארי עם "משא ומתן", "מי" ו"ja is one"; אגב הרכב אורחים זה יופיע עמו גם במופע נוסף באותו מקום, ב-7 בספטמבר).
 
מחצית מהשירים, כאמור, לקוחה מ"אורות", האלבום עליו מבוססת ההופעה. מתחיל מהסוף, עם "שיר הלל", ומסיים עם ההתחלה, "מחוזקים לעולם", כהדרן אחרון. ביניהם הוא משלב כמחצית משירי "אברהם טל", אלבום הבכורה שלו (מ-2008), בהם "פסטיבל", "אם בלשונות" ו"שניים", ממש בפתיחה, שמסייעים לו להגדיר את המוזיקה השבטית שלו, את נהייתו לשורשים, את הטריטוריה הרגשית שלו.
 
את "הזמן עושה את שלו" הוא שומר לשיאי הסיום, רגע לפני המרענן ההיפר אקטיבי "סימן שהכל טוב", כולל הדו-קרב הקולי-מילולי עם חלק מנגניו, יצירה שהיא כבר גרסת הרה-מיקס של עצמה, ממכרת בטירוף. להדרנים הוא שומר להיטים ייצוגיים מ"שוטי הנבואה" ("קול גלגל" ו"הילדים קופצים"), ושירים נוספים מ"אורות" - "אם את הולכת" ו"מחוזקים לעולם", כנזכר לעיל. מרגש, מסעיר, סוחף. יוצא מן הכלל. 

  

 
והעברית? מאכזבת, בעיקר מפני שהיו ציפיות. אמנם טל הוא להטוטן מילולי, ראפר שמתעמת עם כמות בלתי נתפשת של מלים, אבל גם בז'אנר הזה, לפחות בזכות התכנים, ניתן היה לייחל לייתר דיוק וניקיון בשפה. גם מעבר ל"נראָה" השגוי בלשון הווה (ב"טטלה"). כי מי שמסוגל ל"בִּשְתי שניות" ("אורות") ול"וּמִיד" ("ימים"), מתסכל לשמוע מפיו "וְמה" ו"וְמשקה" שלוש מלים אחר כך. וכאלה מעידות, למרבה הצער, לא חסרות.
 
אברהם טל. אורות (הד ארצי)
אברהם טל. אורות – ההופעה. זאפה שוני, בנימינה. מוצאי שבת 21 באוגוסט 2010

למועדי מופעים >

23/08/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. אברהם טל
עדה מלר , חיפה גבעת אורנים (04/09/2010)
1. מופע מדהים ונדיר. אין דברים כאלה.
לירן , גבעתיים (24/08/2010) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע