סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מיכל לוטן בהופעה- טעם של עוד
 

 
 
הפוטנציאל האנרגטי של אלבום הבכורה של מיכל לוטן מתפוצץ על הבמה בתמהיל משונה ומבריק


ג'אז, פולק ודרום אמריקה
 
האמת היא שאין שום דבר ישראלי בהופעה של מיכל לוטן. מלבד דברי הקישור והתודה בעברית בין השירים ולאחריהם. גם לא באלבום הבכורה שלה, שנקרא בפשטות כשמה, אין שום דבר ישראלי – לטוב ולרע. לוטן כותבת, מלחינה ושרה באנגלית, ועל אף לוגו בעברית של "בהריר רקורדס", הלייבל העצמאי שמקליט ומפיק אותה, אין שום סיבה לחשוד בה שהיא משלנו.
 
השירים (11) שהיא כותבת הם לא תרגומים לאנגלית. דומה שאי אפשר לכתוב שירים כאלה בעברית על אהבה או יחסים בינה לבינו ובינה לבין עצמה. לו תורגמו לעברית היו בוודאי לא מספקים ואולי גם מטופשים. הקלות, הפשטות והתמציתיות שלהם נסבלת רק באנגלית. הם גם כתובים בהשראה זרה בולטת, אמריקאית בעיקר (למרות כמה שנים טובות באוסטרליה דווקא), וגם נשמעים כממוענים לקהל בינלאומי, לאו דווקא מקומי.
 
בעיקר בזכות הפקה מוזיקלית זהירה ומזהירה של אדם שפלן, שמאפשר ללוטן מצע אופטימלי, לא עמוס, מאוד מדויק ויפהפה בתכלית. למרות רזונה (היחסי) של ההפקה (שפלן בקלידים וגיטרות בעיקר, אור בהיר בגיטרה וברק קראם בתופים; עם גיחות נשיפה של אייל תלמודי וכינור של יוני סילבר) היא מגוונת להפליא ומסמנת באיפוקה פוטנציאל אנרגטי, שמתכתב עם הגשה ג'אזית-קברטית, של מאורות, ברים ומועדונים אפלוליים, דחוסים ואינטימיים, דורשי מגע ונוטפי חושניות.
 
האלבום, שכלל לא מרמז על ההופעה, הוא כמעט אמביינטי, אווירתי, מדגיש את קולה הייחודי והמפתיע, הצלול והעמוק של לוטן, מטעים את שירתה המלטפת והמשכרת, המתקתקה והמרירה, המסעירה והמסחררת. לא חסרות בישראל של השנים האחרונות זמרות יוצאות דופן, מרות דולורס וייס ועד דניאלה ספקטור. לוטן מביאה שילוב, בלתי אפשרי כמעט, שבין ג'אז, פולק ודרום אמריקה, ברזיל בעיקר: שירה וירטואוזית, נינוחות בהגשה וגרוב אצור. על השפעותיה המוצהרות נמנות ג'ון באעז, ג'וני מיטשל וריקי לי ג'ונס, נינה סימון ובילי הולידיי. לי הזכירה גם את ההרהור של שאדיי ואת הנחרצות של טורי איימוס. באמת משהו.

   


 
מרבית שירי האלבום הם בלדות. מ-Be Bossa הכבדה והאיטית בפתיחה, דרך Island המתמסרת (רק לצלילי הגיטרה האקוסטית שלה) באמצע ועד Your Heart מלאת האכזבה שנועלת. בלדות יפות שמתובלות ומנוקדות בגרובים כבושים כמו Roses & Wine, Wait This Bad Day Out (גיטרה, בס, תופים) או Flower Seeds (שכשמו, יש בו זרע פורענות של בוגי בלגן), וגם בשירים מטרידים כמו Baby Bruised, המורכב, העצבני והצורמני, Love Is Here שתמציתו חוסר ביטחון, או Sound הכואב, רק השירה שלה והגיטרה האקוסטית של שפלן, לטעמי השיר המרגש והיפה ביותר באלבום.
 
המגרעת הגדולה של האלבום הוא אורכו (31:26 דקות), או קוצרם של השירים, שנגמרים לפני שהחלו. משאירים תחושת גירוי לא מסופקת. בכלל, עושה רושם, שהתקליט לא גמור. הגימור מושלם, אבל דומה שמיכל לוטן לא סיימה (או לא הספיקה) להגיד את מה שרצתה, שיכולה הייתה להאריך. עם קולה הנהדר, הלא אמיתי כמעט והלא מציאותי, היא הייתה חייבת להישאר איתנו עוד רגע-שניים, לפני שנכניס את הדיסק ללופ אינסופי.
 
השד יוצא מן הבקבוק
 
גם ההופעה קצרה. טוב, מה אפשר לצפות במופע השקה אם לא נאמנות לאלבום הבכורה. כמעט שעה, 13 שירים, עשרה מהם מהאלבום. העיבודים שונים, גם הנגנים. אורי מילשטיין בקלידים, רן ליבנה בבס ואורי זליג בתופים, וגם הפתעה נעימה ותוספת מלבבת של שלושה נגנים בכלי נשיפה: עידית מינצר בקרן יער, פלוגלהורן וחצוצרה, נועם דורמבוס בסקסופון ונמרוד טלמון בטרומבון. על הבמה זה סיפור אחר לגמרי.
 
אמנם זו אותה זמרת, ווקליסטית עם איכויות מרשימות, אבל השד יוצא מן הבקבוק, והאנרגיות מהפוטנציאל. מצד אחד, כלי הנשיפה מוסיפים נשמה, מעגלים את החספוס של ריתם סקשן חי ומייפים את המבע. מצד שני הם מוציאים לאור את הגוונים הלטיניים המרומזים, את הרוקאבילי הכבוש ואת הגרוב הכמוס. המוזיקה האינטימית והמאופקת הופכת לפתוחה, מצהילת פנים וסוחפת. השילוב המרתק בין ג'אזיסטית מסורתית לבין זמרת פולק עם קצבים לטיניים יוצר תמהיל משונה אך מבריק, שאינו משאיר את הצופים אדישים. ואלה ביניהם שמתביישים לרקוד, מתנדנדים בהתלהבות במושביהם.
 
לוטן גם מתגלה כנגנית גיטרה משובחת. פחות בחשמלית (למרות ביצוע הסולו המרטיט ל-Woman Touch שיר הופעה כואב שאינו כלול באלבום) יותר באקוסטית, שממיתרי הניילון שלה היא מצליחה להוציא גוונים וניואנסים מפתיעים (במיוחד ב-Island המכמיר, וגם בהדרן הראשון -I Wish I Was Lady). הרצף של Baby Bruised, Roses and Wine (רוק בוגי שמח), Flower Seeds, Your Heart ו-Wait This Bad Day Out (שכמו נלקח עם  חיוניות שלו ממחוזות "לה איסלה בוניטה" של מדונה) מרים את המופע. למרות הבמה הקטנה בתמונע, לוטן משכילה לפנות אותה למוזיקה ולנגנים, להתמכר לצלילים, ובתנועה שלה מעניקה להם ולשירים אינטרפרטציה חושנית אישית וגם חריפות אירוטית.
 

   
 


בדרך אל Good Places, ההדרן השני והנועל, שבו העיבוד הקברטי-תיאטרלי בהנהגת הסקסופון, הופך את הג'אם הצווחני של האלבום (בהנהגת קלרנית דווקא) להרבה יותר חברותי ומאורגן, היא משמיטה דווקא את Sound, שכה ציפיתי לו. אבל למרות שסיימה בטרם עת, ולמרות שהמופע קצר מאוד, מיכל לוטן משאירה טעם גדול של עוד. לא יודע איפה היא הייתה עד חמישי שעבר (לא נתקלתי ב"שישה נגנים שמחים" וב"עלמה קלמה", ההרכבים הישראלים הקודמים בהם ניגנה ושרה). מעתה היא אצלי במועדפים.
 
והעברית? איפה! העברית לא מאפשרת ביטוי כזה. הלוואי ואתבדה. 
  
Michal Lotan , High Fidelity

מיכל לוטן, מופע השקה לאלבום הבכורה.תיאטרון תמונע תל אביב. חמישי, 11 בנובמבר 2010


למועדי מופעים >

14/11/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע