הקצפת של שחקני ישראל
גוורדיית שחקנים מרשימה היא אחת המראות המיידיים והברורים לצופה בהצגה "מכולת", בבימויו של הלל מיטלפונקט. צוות השחקנים כולל את יוסי גרבר, תיקי דיין, יצחק חזקיה, חנה רוט ואבי אוריה – מבכירי השחקנים של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון בית ליסין, שחברו בפעם הראשונה להפקה משותפת. אליהם מצטרף השחקן בן הדור הצעיר יותר יניב לוי.
"אני לא יודע של מי הייתה היוזמה לקיים שיתוף פעולה בין שני התיאטרונים", אומר יניב לוי, "אבל מהר מאוד הבינו שצריך לעשות את זה יחד, לאו דווקא משיקולים כלכליים. הלל, כמחזאי הבית של בית לסין, חשב על שחקנים וביקש את הקאסט הזה".
לוי בן ה-35, נשוי ואב לילד משחק בבית ליסין כבר שש שנים, ובשנים האחרונות הוא שחקן קבוצת הצעירים של התיאטרון. בהפקות בית ליסין שיחק כבר לא פעם לצד שחקנים בכירים כמו ששון גבאי, זהירה חריפאי ויונה אליאן, אך הפעם הוא שמח בחלקו במיוחד: "אני שמח לחזור למגרש של הגדולים ולשחק לצד הקצפת של שחקני ישראל. אני אומר את זה וזה נשמע כמו קלישאה, אבל בהפקה הזאת למדתי מכל אחד ואחד מהם. זו הזדמנות להרוויח מהידע ומהניסיון שלהם. אני מרגיש שזו מתנה גדולה".
עלילת "מכולת" מתרחשת ביפו של שנת 1970, בבית העלוב של בני משפחת מרינסקי, הצמוד לחנות המכולת שלהם. האפשרות להיחלץ מן הדלות מסתמנת עם הסיכוי לקבלת פיצויים מגרמניה. אולם התקוות מתבדות כאשר המשפחה מאבדת את זכותה לפיצויים.
לוי מגלם בהצגה את תנחום, בחור בשנות ה- 20 לחייו, בן להורים שמנהלים מכולת שהסלון של ביתם הוא מחסן המכולת. תנחום ישן בסלון, כפי שהיה מקובל בשיכונים הקטנים של שנות ה- 70, וסמוך למיטתו עומדת חבית דגים מלוחים, סמל לחיי הדלות של המשפחה.
סבו של תנחום, השחקן יוסי גרבר, מפנטז על חיים חדשים באמריקה ודמותו משקפת את האדם המסרב להתבגר ושש לעוד הרפתקה, כל עוד החיים מאפשרים לו זאת (בדומה לדמותו של גרבר במציאות). הוריו של תנחום, תיקי דיין ואבי אוריה, חולמים על מכולת ובית חדשים בבת ים. האם השקולה מנהלת ביד רמה את החשבונות וכך קובעת את עתידה של המשפחה, בעוד האב, עושה דברה, הוא פזרן כספים נלהב, בדומה לבנו, "התכשיט" של המשפחה.
"במשפחה, תנחום מסמל את המודרניות ואת העתיד", מפרש לוי את דמותו של תנחום, "ואם הם עדיין עסוקים עם המלחמה והכפרים שלהם בפולניה הוא כבר כמעט צבר – עשה צבא, למד מכונאות, אבל בעצם זו רק המעטפת – הוא לא פחות גלותי מהם, חולמני מהם והוא תקוע בדיוק כמוהם עם חלומות לעתיד, במקום לחיות את ההווה. יש לו ציפייה לעתיד טוב יותר והוא לא פועל לעשות את השינוי מבפנים כאן ועכשיו".
"אני חושב שכולנו עסוקים ב'יום אחד' שיהיה יותר טוב ובלתכנן תוכניות. הרבה פעמים אנחנו אומרים כשנקנה בית, כשנתחתן וכשנביא ילדים לעולם - יהיה טוב. רוב הזמן אנחנו מפספסים את הדרך ונמצאים במרדף אחרי משהו שבעצם לא יפתור ולא יעשה שום דבר".
"מכולת", מימין: יצחק חזקיה, תיחקי דיין, יוסי גרבר, אבי אוריה ויניב לוי, צילום: יוסי צבקר
מסע שקט ובטוח לשנות ה-70
המחזה, המביא לקדמת הבמה את הנושא הטעון של כספי השילומים מגרמניה, מציג מציאות ישראלית של ציפייה ודלות של מי שניצל, שעדיין יש מי שחי בה גם היום, 65 שנה לאחר סיום המלחמה. "מעבר לנוסטלגיה לשנות ה-70, אני חושב שהמחזה מאוד רלוונטי להיום", טוען לוי ומבהיר: "עשו הרבה מאוד קריאות של המחזה לבדוק איך הוא יתקבל ולפי התגובות של הקהל וגם של הביקורת – אין ספק שזה עובד. יש במחזה משהו עמוק שנוגע בנקודה א-זמנית. זה רלוונטי גם אלי, כבן הדור השלישי".
על העבודה עם מיטלפונקט הוא אומר: "זו הפעם הראשונה שאני עובד עם במאי שהוא גם המחזאי ואם בדרך כלל אתה צריך לחשוב מה הוא חשב, פה הוא נמצא מולך בכבודו ובעצמו. הדמויות מבוססות בחלקן על המשפחה של הלל והוא גם יודע איך לגשת לשחקנים ולהסביר את הדברים כדי שהסיפור יובן כמו שצריך. התהליך היה מאוד נעים ורגוע, הרגשתי שאנחנו עושים מסע שקט ובטוח. אם בקבוצת הצעירים, שכולנו אוהבי תיאטרון שמוכנים לעבוד מסביב לשעון, פה זה היה מאוד מחושב ומקצועי – היה נורא מרענן וכיפי".
"מכולת", צילום: יוסי צבקר
מיטלפונקט ביים את המחזה לראשונה בשנות השמונים בתיאטרון הבימה, ולדברי לוי, כמעט ולא נערכו בו הפעם שינויים. את ההשוואה מקרוב סיפק ללוי השחקן אבי אוריה, כאן בתפקיד אביו, שבצעירותו גילם את דמותו של תנחום עצמו.
"התפקיד של תנחום בוורסיה הזאת טיפה שופץ. הלל כתב את המחזה בשנות ה- 30 לחייו, ובחזרות הוא אמר שהוא מרגיש שכשהוא היה צעיר הוא כתב יותר טוב תפקידים של מבוגרים. כאן הוא עיגל את הדמויות של הצעירים. תנחום מאוהב בשכנה ריבה, גרושה עם תינוק שהוא נוטה לחשוב שהיא מחזרת אחריו. במחזה המקורי, הדמות של ריבה הייתה נצלנית וכאן יש ביניהם יחסים חבריים ועמוקים של שנים. כך 'הבגידה' שלה נעשית יותר משמעותית ואישית עבורו".
לבניית הדמות, גם לוי נעזר בקרובי משפחה ובהיסטוריה הפרטית שלו. "נולדתי בבית החולים צהלון ביפו, שהיה בית חולים ליולדות והיום הוא בית חולים גריאטרי. ההורים שלי הם יפואים שעברו לבת ים, כמו שהמשפחה של תנחום חולמת. בילדותי גדלתי בבת ים ואצל הסבתות ביפו. המכולת שעליה מבוססת העלילה היא מכולת שאבא שלי קנה בה בילדותו. הלל, שהוא גם יפואי, סיפר לי על המיקום שלה באחת החזרות הראשונות. זה היה בתקופה לפני שעברנו לקנות בסופרמרקטים".
"לאבא שלי יש זיכרון ילדות שבעלי המכולת היו פאנאטים לגבי שעות הסגירה שלה. יום אחד, בשעת צהריים הם הכניסו את סבתא שלי וסגרו את המכולת ללקוחות נוספים. אבא שלי, שהיה ילד בן 5, התחיל לבכות וכל השכונה באה להרגיע אותו", הוא משתף בזיכרון משפחתי מימי המכולת.
"מכולת" עולה לסירוגין בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון בית ליסין החל מה-17 בדצמבר 2010 .
לרכישת כרטיסים