סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: ירון, בן אמיתי, גוטפלד
 

 
 
יהוא ירון באלבום שכמותו לא שמעתם מימיכם, אדם בן אמיתי נוגע בעצבים חשופים ועוד


סופת טורנדו
 
יהוא ירון הוא הדבר הלא ברור הגדול ביותר בפופ הישראלי הנוכחי, אך מי שעתיד להיות סרגל הכלים האמנותי לפיו הוא יוגדר להבא. בדיוק כמו שכרגע הניסיון לתאר ולהגדיר את האמנות שלו חייב להשתמש בשמות של יוצרים מוכרים אחרים – משלומי שבן דרך ערן צור ועד רמי פורטיס. שמות שנושאים בחובם מטען של אנרגיות, ורבאליות גבוהה וחוש תיאטרליות מפותח.
 
הדבר האחרון שאפשר להגיד על יהוא ירון, נגן קונטרבס, פסנתר ומה לא, הוא שהוא זמר. כלומר, הוא לא. כלומר, הוא כן, אבל לא בפרמטרים המוכרים כרגע. כי הוא לא יפה קול, לא לפי הכללים, גם לא מנסה לשאת חן, וגם (מהמעט שהספקתי לראות אותו על במה, כאורח של אחרים) הוא לא הפרפורמר השכיח.
 
ירון הוא סופה. עמוד טורנדו שמסתחרר, סוחף ובולע פנימה, את כל הנקרה בדרכו האמנותית. הוא יותר משורר שמגיש את שיריו, הלא מחורזים בהכרח, בדרכו האקספרסיבית המיוחדת עד מאוד. מתיז את המלים. לא מתעלס איתן. אונס ומכופף אותן לצרכיו, ועדיין שומר על כבודן, כמו שרק מי שמאוהב בשפה ובהגשה יכול לעשות. כאילו שלא חשוב לו איך זה נראה, העיקר מבחינתו הוא רק איך זה נשמע.
 
גם מוזיקלית ירון הוא כור היתוך יוצא דופן, שהרוק'נרול משמש לו כמקור אנרגיה, אך לצנטריפוגה נשאבים מכל הבא ליד. ובגלל הזיקה הגבוהה של לתיאטרליות ולקברטיות, וכל שיר שלו נשמע כמו הפקה בימתית שהוא הבמאי, המפיק והמבצע שלו, דומני שהוא היוצר הישראלי הכי קרוב ששמעתי לקורט וייל הגרמני (במיוחד ב"דגל שחור" הקדורני-ברכטי), ואני מוכן להתערב שהוא יצמח להיות מלחין תיאטרון משובח.
 
12 קטעים באלבום הבכורה שלו, 39:12 דקות. קטעים? כי הם לא שירים במובן המקובל, בטח לא להיטי רדיו, למרות שהם עשויים מחומרים נכונים. היחיד שמזכיר להיט הוא הקטע הנועל "קיים ונעלם", בלדה פסנתר עם נגיעות מענגות של אקורדיון, שלקוחות כאילו מתקופה אחרת ומאווירה של טרום שאנסון של שנות החמישים. הם גם קטעים מפני שירון הוא יוצר ענייני ותכליתי, לא חרטטן ודאווינר. כמחצית השירים קצרים, לא עוברים את השלוש דקות וחצי. כלומר, הוא חותר להגיע במהירות לפואנטה ולסגור עניין. חסר פשרות והתייפייפות, נותן לדמיון להמשיך לעבוד ולרעב להמשיך לכרסם. 
  

   
 
 
ב"ההורדיון שלך" הפותח, ששמו הוא דימוי פתוח לוויכוח, הזהות בין הטקסט למוזיקה, לאמירה ולהתרחשות גבוהה. דיסהרמוניה מתבקשת של שאול וגיהינום. "נמלים קטנות" מזכיר הימנון פועלים גרוטסקי, בולוורדי-בורדלי. גם "קומי" הוא בלגן של רוק'נרול פאנקיסטי-תיאטרלי. ב"ניפול" שלטת אווירת שיכורים, בלקנית-סטייל, ברגוביץ', בורדלו ושות' כזה. "בונוס", שיר מהכרוניקה העיתונאית היומיומית (מתחיל במלים: "אבא ירה בבנו הקטן"), אחד משניים שכתב לו אחיו גדעון, הוא סוריאליזם צרוף.
 
את שמו של האלבום הוא חב לשיר "שלושה שירים שלא נכתבו חלק א'" של נתן זך, שבהגשתו של ירון הוא חיבור בין זך לשבן - שיר שלא הצליח, אבל בכל זאת נכתב. ותענוג להתבשם מהאנרגיה של השיר הצנום והעשיר הזה, שמושגת רק בנגינת הגיטרה של שי לוינשטיין ונגינת הפסנתר של טליה אליאב, שניים מלהקת הנגנים והמעבדים המצוינת שלצידו (שכוללת גם את אביב ברק בתופים, יונתן לויטל בבס ובוריס מרצינובסקי באקורדיון). ירון מצדיק את השימוש באילן הגבוה של זך, ב"עייפות (שיר אהבה)" שירה מופלאה משלו, ממשיך דרך של דוד אבידן ויונה וולך, לא פחות, כשקרן היער של עידית מינצר הנפלאה כתמיד וסיום אופראי, מעלים תרומה חשובה ליצירה הנהדרת. 
  
  
  
 
ויש גם חיבורים מצוינים, בראשיתיים כמעט, בין רוק'נרול להיפ-הופ. כמו ב"לא זמן טוב" שמפרט את כל הסיבות שבעולם מדוע לא לכתוב שירה, ובכל זאת; וכמו ב"ערפל סמיך", גם הוא לכאורה טקסט יומיומי, ארכני, עם צבעים דיסטורטיים וגראנג'יים. בקיצור, משהו שלא שמעתם מימיכם, אבל לא תוכלו להישאר אדישים כלפיו. ויכול להיות שתרגישו שיכולתכם ליהנות ממוזיקה תחלקו מעתה לשתי תקופות - זו שקדמה ליהוא ירון וזו שתבוא אחרי ההיחשפות ל"דברים יומיומיים כאלה".
 
והעברית? הייתי מאושר אם הייתה מדויקת יותר בכל התנועות הקטנות, שאולי לא נחשבות ולא מפריעות, אבל כשהן נצרפות ונשקלות ביחד, הן דורשות תיקון, ורצוי בהקדם.
 
יהוא ירון. דברים יומיומיים כאלה (התו השמיני). 
  
בין אריק ברמן לבן ארצי

גם את יונתן גוטפלד, לא אישיות כריזמטית ופורצת דרך כיהוא ירון, אפשר להגדיר דרך אחרים. וכנגן פסנתר לא מפתיע למצוא אותו על הקו שבין אריק ברמן (שעמו עבד), הודות למילוליות העתירה שלו, לבין בן ארצי, בטון המבויש והחסר-בטחון לכאורה והרגישות בהגשה, כשגם יוני בלוך, אריאל הורוביץ ודניאל סלומון נמצאים בקבוצת ההתייחסות והתמיכה שלו. האחרון הוא המפיק המוזיקלי של אלבום זה.
 
גוטפלד הוא איש של פסנתר ותריסר היצירות ב"המטוס של העתיד" (43:16 דקות) נושאות אופי בלדיסטי מובהק של פסנתר (דניאל סלומון כבר אמרנו?), גם אם פה ושם הן יותר קצביות. הטון הוא דכאוני בדרך כלל, עם טעם חמצמץ של לוזריות ומפסידנות, שלו וגם שלה, במערכות יחסים לא מוצלחות, לא מפותחות, לא מבושלות. סיפורים מהעיר הגדולה, שגדולה על האנשים הקטנים שחיים בה (כמו ב"שלום זה יונתן" הקודר משהו), וגם חונקת אותם. ולא בכדי כנראה, השם, הדימוי והשימוש במטוס כפלטפורמה לבריחה, להסתלקות, להרחיק, להגביה עוף (שבאים לידי ביטוי גם בשיר קרקעי לגמרי כמו "תעיר אותי", דואט עם מאיה בלזיצמן). 
  

  


אני לא בטוח אם גוטפלד עצמו נחוש לבחור בזמרה כקריירה. הרושם כרגע שהוא מנסה את מזלו, מגשש את דרכו. אין ספק ברגישותו, אבל היא חד-מימדית, לא עשירה בניואנסים, ואחראית לכך שהאלבום נשמע חזור לעצמו וארוך מכפי שהוא. וגם תיבול במוטיבים ובמהלכים ג'אזיים, כמו ב"לולה", "את לא מפסידה כלום" או ב"גבר ירושלמי", בו הוא הולך בעקבות לו ריד, עם כלי נשיפה בגוון ביג בנדי, לא מחלצים אותו מהרגשה זו.
 
אפילו לא שני שירים חריגים משהו, בעלי אופי חברתי ביקורתי, כמו "הפוגה", שנכתב במהלך מלחמת לבנון השנייה, על המירוץ המטורף של חיינו, או "10$", על חייה של עובדת זרה בתל אביב. הם מגבירים עוד יותר את הבלבול והתהייה ביחס לגוטפלד.
 
והעברית? לפחות אליה אין טענות.
 
יונתן גוטפלד. המטוס של העתיד (התו השמיני)

רגישות וענווה
 

ב"קעקוע", אלבום הבכורה של נגן הגיטרה אדם בן אמיתי, מתמזגים לכאורה שני האלבומים לעיל, בזכות השתתפותם בהקלטות של יהוא ירון בנגינת הבס ושל דניאל סלומון בנגינת הפסנתר. כאילו אותה סביבה משפחתית מוזיקלית. אלא שבן אמיתי בא מהרוק, שכבר הספיק על אף גילו הצעיר לשמש כנגן ליווי והקלטות של כמה ממאורות נוכחיים כשלומי שבן, אפרת גוש, יוני בלוך ומרינה מקסימיליאן בלומין.
 
"קעקוע" הוא אלבום מפתיע, משום שאינו מתיישב לכאורה עם המוזיקאי שיצר אותו. הוא מפתיע בפיצול האישיות שהוא מייצג, בהפרדה הגמורה שבין הגיטריסט לזמר המבצע. מפתיע ברגישות ובענווה שבו. שכן בן אמיתי הוא לא הזמר הטיפוסי, אבל הוא מצליח לבטא את עצמו בדייקנות וברגישות, שיש בה ביישנות מקסימה והרבה רוך ועדנה.
 
עשרה שירים באלבום (41:50 דקות), מלים ולחנים שלו. שירים קטנים ויפים, רכים ונוגים משהו. נוגעים בעצבים שכבר שכחו מה זה להיות חשופים. שירים עירוניים, באווירה של בית קפה, חצי רכילות, חצי התעניינות, כשמרחב המחייה הוא הזוגיות ובחינתה. "את מרגישה שלפעמים", הוא מפליא לדייק בשיר הנושא, "החיים הם מפריעים לנו לחיות". וב"השתיקה" הוא שר: "לא לאט אני נמס אל תוך הכוס/ ומתעפר (לא מתאפר?) על רצפה/ והשתיקה שותה אותי לשיעמום/ פתאום בינינו אין עוד כלום". איזה יופי.

  

 
כאמור, הרוק האישי של בן אמיתי הוא רך, ואפשר לאפיין את השירים שלו כוריאציות פרטיות, שונות ומרעננות, לשירים ולמצבים נוסחתיים ורווחים בפופ-רוק.
 
"12 סיבות" הפותח הוא סוג של שיר בדידות יפה וכובש; "נזכרתי בעצמי" הוא סוג של שיר פרידה בגוון פולק-קאנטרי; שיר הנושא הוא סוג של שיר אהבה; הדואט (עם אביגיל רוז) "את לא יודעת" הוא סוג של זוגיות שהחמיצה ונגמרה; "תוך כדי שיחה" הוא סוג של לחן סנדרסוני חביב; ל"השתיקה" סוג של לחן שנסוני שמתלכלך ברוק'נרול; "וינס צ'ייס" הוא פנטזיה טלנובלאית וסוג של לוזריות; "אם תבואי" הוא סוג של פופ-רוק עם נגיעות פסיכדליות וכתמי גראנג'; ושני השירים הנועלים, "עבר" ו"היא דומה למפל" ("היא דומה למקל כביסה/ נאחזת בחוט, מחבקת שמלה") מזכירים בלדות דוכיניות שפופות ודכאוניות, אבל מה זה יפות. גם ההפקה המוזיקלית נהדרת ברגישותה ובצניעותה, במיוחד בשילוב המושכל של כלי מיתר.
 
והעברית? בכלל לא משהו. לא הכי בהיגוי, לא נקייה בהתנסחות למרות יציאות (כמצוטט לעיל) של דימויי כתיבה יפים. ובעיקר, רצופה בטעויות הגהה מקוממות: "שהצתבר" (במקום הצטבר), "נוכך" (במקום נוכח) ועוד. עשית תקליט כה יפה ומכמיר, לא כואב הלב להכתים אותו בשטויות?
 
אדם בן אמיתי. קעקוע (High Fidelity) 


26/01/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. גדעון ירון הוא אביו של יהוא, לא אחיו
תלמידה לשעבר , דרום (14/02/2011)
2. אדם בו אמיתי- מיוחד, מקורי ויגיע רחוק
חגית לב , תל אביב (10/02/2011)
1. עמוס אורן - פספסת את יונתן גוטפלד
אוהב מוסיקה ישראלית מושבע , צפון (04/02/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע