סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מופע ואלבום: אביגייל רוז
 

 
 
13 שירים יפים ונוגעים באלבומה השני של אביגייל רוז אבל בדרך לבמה קורה משהו פחות טוב


גישה מרוככת

ב"מלחמה יומיומית", האלבום הראשון שלה, אביגייל רוז הרגיזה אותי. לא אהבתי את הטון הצעקני, הנימה המפונקת לכאורה, ותמונת העולם התובענית, שזו שהעמידה את עצמה במרכז היקום ושהוא צריך לעמול כדי לספק את דרישותיה וגחמותיה. לא מבין למה זרקתי את זה עליה, אולי מפני שחשדתי בה בשל הייחוס המשפחתי שלה ושהיא מנצלת אותו לקידומה. ואפשר לחשוב שהיא המציאה את זה.
 
גם לא הסתדרתי עם הגישה הפוסט פנקיסטית שלה. עם ההתרסה, עם ההתפרעות הרגשית והקולית שלה. אבל דווקא ההופעה שלה, מאחורי הפסנתר, "סידרה" לי את המבט וההתייחסות כלפיה. בעיקר למדתי להכיר באיכויות ובכישרון של רוז. בגישה ובכתיבה המקורית שלה, ביכולות השירה שלה, בבלתי אמצעיות, בהומור העצמי המפותח ובקלולסיות שהיא מייצרת, נציגה של דור שחושב שמגיע לו הכל, ובמיוחד באמת ובכנות שלה ושל שיריה. מה שייצר סקרנות וציפייה לאלבומה הבא.
 
עם "חצי נחמה" קרה לי בדיוק ההיפך. אהבתי אותו מלכתחילה. במיוחד נוכח אפשרות ההשוואה. "מלחמה יומיומית" היה טעון בהתלהבות, אנרגיות ומרץ של ילדה, קמיקזית כמעט. מתאבדת שזרמה בכוח התשוקה וכמעט לא נטלה חישובים ובחנה סיכויים, אלא התמכרה רק לסיכונים. האגוצנטריות בבלתי מתפשרת כמעט של אלבום הבכורה, התחלפה בגישה מרוככת, יותר בוגרת, מאוזנת ושקולה, מחושבת והגיונית.
 
היא עדיין במרכז, אישית, אבל פחות אגוצנטרית, יש עולם סביבה. שירים על זוגיות, חתונה, כמיהה להסתדר בחיים, למצוא בן זוג, להיות נאהבת, לשמוע מלה טובה ולקבל יחס חם. וגם אם אלה עדיין הכאבים, הבעיות והאהבות שלה, השירים שלה, אישיים יותר ואישיים פחות, הם יותר כוללניים. משותפים ומשקפים גם דעות, הרגשות ורצונות של אחרים, ולכן מעוררת הזדהות והאמפתיה ויותר קל להתחבר אליה.  
 
יש באלבום 13 שירים (52:38 דקות) יפים, קטנים אך תפורים עליה ועל הגשתה, אנושיים ונוגעים, צובטים וגם מעוררי חיוך ומחשבה. כמחציתם שלה (כולל, מן הסתם, "איפה הם", שמשום מה נשמט קרדיט שלו בחוברת המלים), עם נוכחות יפה לאדם בן אמיתי, שלושה (כולל הבונוס "את לא יודעת", דואט מקסים, שאולי לא הכי שייך לאלבום אבל כרגע הוא הלהיט הכי גדול בו), ותרומות יצירתיות משל שילה פרבר, ארז פרנק, ברק פלדמן (ויוני בלוך) וגם חידוש נהדר ומרגש ל"עוד מחכה לאחד", של אהוד מנור וסשה ארגוב, שנוצר עבור "מסע אספלט" - שירי אלכסנדר ארגוב בפי מבצעים עכשוויים, בעיבוד מכמיר של דודו טסה, שנימק בצדק וביושר את השתתפותו במופע ההשקה (ועל כך בהמשך).
 
לאלבום, בעיבודיו ובהפקתו המוזיקלית של יוני בלוך, טון מיינסטרימי מחניף, שמחבק את המאזין ומקל עליו. דומה שבלוך, שמעורב בהלחנת שני שירים בלבד, מיטיב להתחבר לצד הנשי שבו ולכן ההפקות המוזיקליות שלו לזמרות הן המוצלחות ביותר שלו.

הוא מספק מעטפת רכה ומחממת לאלבום, מרבה להשתמש בכלי מיתר (עד שמאלץ משובב נפש ב"תיגע בי") ובכלי נשיפה, ומספק עטיפה רגישה ויפה לקולה הגבוה והחזק של רוז, ולהגשתה האינטואיטיבית, היצרית ואף המלודרמטית, שפה ושם מזכירה את אפרת גוש (במיוחד ב"מה שתרצה", רוק בלוכי טיפוסי).

   

עיניה מטיילות ומחשבותיה נודדות
 
דווקא מופע ההשקה בלבל אותי מחדש, וטרף את הסדר הטוב מבחינתי. זה בסדר שרוז עוזבת את הפסנתר לטובת מיקרופון ועמידה במרכז הבמה, למרות שלטעמי זה מוקדם מדי. זו יכולה להיות התפתחות בתנאי כמובן שהמעבר הזה מנומק ולא נעשה רק כדי להבדיל מהמופע שבא בעקבות האלבום הקודם. בעיקר מפני שלשירים של רוז יש יותר כוח כשירי פסנתר, וגם מפני שנכון יותר לה, ולו רק בינתיים, להיות חלק מלהקה ולא סולנית עם ארבעה מלווים. 
   
ויש פער, די מורגש, בין הפוטנציאל - כשרונה כיוצרת וככותבת, גם כזמרת וכמבצעת, ואפילו כאישיות בימתית - לבין מימושו. יש לרוז חיוך מקסים, גומות לחיים משגעות וקול פצצה שאי אפשר לא להתעלם ממנו ולא להעלים אותו (מאחורי נגינה של תזמורת, כלשהי). אבל היא לא מייצרת עניין על הבמה. היא נראית משועממת ומשתעממת. לא מצליחה להלהיב את עצמה. מבט לא ממוקד, עיניה מטיילות ומחשבותיה נודדות. ודומה שאינה מצליחה לטעון את השירים בחיוניות הנחוצה ליצירת קשר, אמת ואמפתיה על הבמה, ולא להפוך את הצופה לשבוי שלה.
 
עשרה משירי האלבום החדש זכו לביצוע בימתי בהשקה. בתוספת שלושה מהאלבום הראשון: "ואולי", "התאבדויות קטנות" ו"מלחמה יומיומית". שיר נוסף היה גרסה שלה ל"שוב לבד", העיבוד של תיקי דיין לגילברט או'סליבן. ה-15 היה "בסוף מתרגלים להכל" של דוד טסה, אורחה, עמו שרה את "את לא יודעת" המתוק, כשהוא נחמד בגישה וחביב במימיקה שלו (היא לא תוכל לוותר עליו בהופעות השוטפות, ואם לא יהיו לה זמרים-אורחים מן הסתם תבצע אותו עם אחד מנגני הליווי שלה), וגם את "עוד מחכה לאחד", שלמרבה הצער לא הצליח לשכנע באינטראקציה הבימתית ביניהם, ולא בכדי סיכמה רוז, בבת צחוק אמנם, את התשואות שטסה קיבל במלים: "עשינו טעות שהזמנו אותו. עדיף היה לקחת אנשים פחות טובים ממך ...".
 
לצד שירי פסנתר ("ואולי" ו"שוב לבד", כששי רוט מנגן), ועוד ארבעה שלה ("התאבדויות קטנות", "חצי נחמה", "איפה הם הימים" ו"השתניתי"), שביחד יוצרים כבר נוכחות אם לא מסה קריטית שמחייבות-מצדיקות את ישיבתה מאחורי הפסנתר, הלהקה שאתה (שכללה גם את דניאל רוט בגיטרות, אלעד ביקל בבס וטל תמרי בתופים) הצליחה לחספס את שירי האלבום לכמה אמירות רוק שוצפות ומובהקות, כמו ב"עוד שבוע חתונה", "אי אפשר לקנא" ו"כבר מאוחר", שנעל כהדרן. למרבה הצער הותירה בחוץ את "אור" שלה, "נ.ב." של שילה פרבר ו"טוסט" של בן אמיתי, שירים אמיצים על זוגיות ובדידות, כשהיעדרו של האחרון, ריתם'נ'בלוז נהדר ומעורר סקרנות לגבי ההתמודדות הבימתית איתו, זעק ממש.

   

 
והעברית? איך אמר יהורם גאון? מכה שאינה כתובה. פשוט אי אפשר להאמין שאביגיל היא בת לפזמונאית מאוד מוערכת (תלמה אליגון) ולמו"ל ספרים (יורם רוז, הוצאת כנרת).העברית של רוז מזעזעת. היא נוראית בקלות הדעת והראש ובשיבושי העברית שהיא מרשה לעצמה.
 
על הבמה זה "הֶפסקתי לנגן" ו"הֶשתיקו אותי". ובתקליט? מצד אחד, היא נזהרת מאוד בכבוד המלה ב"עוד מחכה לאחד", וגם בטקסטים של שילה פרבר ואדם בן אמיתי (רק בדואט "את לא יודעת"). מצד שני, דווקא מפני שהיא יכולה להקפיד על "וּכְאבָיו", "בַּחֲלום", "בְּכַף", "בִּדְממה", "וּמִסביבנו" ו"לְכָאן", מתמיה איך מתפרעת באחרים. ובמיוחד צורמות לאוזן שגיאות ההגייה של "הֶחלטתי" (גם בשיר הנושא וגם בעוד שבוע חתונה) כשאת הט' והת' היא הופכת לעיצור אחד, חטוף ומובלע, "אֲחְזור" ("כבר מאוחר"), "שיִצֵא לי" ו"חֵצי בחירה" מול "חֲצי נחמה" (בשיר הנושא). אין לחוסר הרגישות והמודעות הזה שום הצדקה.
 
אביגייל רוז, מופע השקה. צוותא תל אביב. ראשון, 13 במרץ 2011
אביגייל רוז. חצי נחמה (High Fidelity)

למועדי מופעים >

20/03/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע