סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן דנה עדיני - מופע ואלבום
 

 
 
ההפקה המוזיקלית נותנת את הטון הן באלבומה השני של עדיני והן במופע המלווה אותו אבל  עמוס אורן לא השתכנע מכנות האמירה של היוצרת


מבע מעורר היסוס
 
דנה עדיני היא סוג של בייב בפופ הישראלי. דרלינג מקומית, חביבת הביקורת ומפורגנת אין קץ. מאז הדואט "רבות הדרכים" עם דניאל סלומון, דרך "אין לי מקום" (ואחרים) ב"מטרופולין" (עם עופר מאירי) ולבטח בזכות ההרכב הסופר-חביב של "הבנות נחמה" (לצד קרולינה אברץ ויעל דקלבאום). גם אלבום הבכורה שלה, Big Girls באנגלית כמובן, הוסיף מן הסתם למעמדה המחובק.
 
לא מכבר ראה אור "אשליה", אלבומה השני, רובו ככולו (12 מתוך 14 קטעים) בעברית. אלבום לא רגיל ולא צפוי, בטח ממנה, בשל הנימה האלקטרו-דיכאונית שלו. האמת? לא היה לי קל אתו. לא תקליט סטנדרטי, מפתיע, לא מזכיר בכלום את חלקה ב"בנות נחמה", גם לא מנסה לשאת חן כמותן, אבל מאוד מאתגר, ואפילו מפתה בקרקס המוזיקלי שבו - מעושר בלתי נתפס עד לנזיריות מכאיבה, מעוצמה רעשנית ועד לרכות מלטפת.

אלבום שמצטייר מלכתחילה כיצירה של מפיק מוזיקלי, יונתן (ג'וני) גולדשטיין, יותר מאשר של זמרת-יוצרת, למרות שהעלמה עדיני חתומה על כל הטקסטים ועל הלחנים, שניים מהם בשותפות עם גולדשטיין.
 
כאמור, לא מעט אלקטרוניקה, תכנותים, הרבה קצבים, מכונות וכלי הקשה, ותמיכה של חטיבות כלי מיתר ונשיפה, משמשים מעטפת לשירה-לא-שירה של עדיני - חצי מדקלמת, לוחשת, מחוספסת, לא משויפת. בקיצור, אחר מכל מה שניתן היה לצפות. אבל בה-בעת, מעורר היסוס. בעיקר המבע המילולי שלה, העצוב והכואב, שמתכתב עם דיכאון וייאוש. הזמרת השברירית, הזורמת, המתקתקה למראית עין, חושפת ציפורניים וגם עצבים, אבל לא מצליחה, לפחות לטעמי, לשכנע שזה הסיפור שלה, שאלה החיים שלה, למרות, שאני מניח, כי יש בו יסודות אוטוביוגרפיים.
 
מצד אחד בעיות קיומיות של צעירה נורמטיבית שמנסה לפלס דרך עצמאית בחיים הלא פשוטים. "אף אחד לא יודע מה זה שאין לי שכר דירה לשלם", היא שרה בשיר הנושא בפתיחה. האמנם אף אחד לא יודע? לא צריך להיסחף ולהגזים, היא לא המציאה את זה. מצד שני, ההתנסחויות שלה בומבסטיות וגדולות מדי, לפחות הייתה משוררת מוכת שחפת מן המאה ה-18: מ"...וכל אחד מפצעי מוקדש לכם יודעי דבר/ כל אחד מכאבי וקול צדקתי יעלה וינשוף בעורפכם יומם וליל" ב"אחד אחד", ועד "...ולי אין מקום בעולם/ נשמה עלובה אני" ב"טבעו עיניי". לי, מצטער, זה נשמע מתחזה ומעושה, מתיפייף ולא אמיתי.

   


 
בניסיון להבין את עדיני, לתהות על הדאונריות הבלתי צפויה הנחתי שמופע הבמה שלה יסייע לשפוך אור על היצירה ויסייע בפענוחה. בעיקר מפני שהאלבום - כאמור, הפקה נהדרת, נושמת ומלאת קסם, צבע ובעיקר אווריריות וחיוניות דרמטית ותיאטרלית - הוא של מפיק ולא של זמרת-מבצעת. בדיעבד, ההופעה רק הגבירה את הבלבול והתהייה שלי, והתלבטתי בהם תקופה ארוכה  למדי (המופע התקיים כבר באפריל).  במהלכה חזרתי שוב ושוב אל האלבום.
 
לוחשת באלבום זועקת במופע
   
לטעמי, המופע חיזק דווקא את ההרגשה שהאלבום הוא הצגה. שהוא ודנה עדיני שעל הבמה הם שני דברים שונים, שאולי פעם, בעתיד, כשיהיה לה רפרטואר עמוק יותר, יתחברו לאמת אחת. וזה בולט דווקא מפני שהיא מבצעת את כל האלבום בהופעה, אפילו כמעט באותו סדר, מלבד אולי חילוף מורגש-מודגש של "פיסת היסטוריה" המאוחר באלבום ("מה השארתי פיסת היסטוריה רחוקה שלי/ את הכל לקחת, שמוטה נפשי כשבר כלי/ סיבה לראות מה נשאר עכשיו/ כל היופי נהפך כיעור..."), שמשולב ממש בפתיחה, בעוד "נינו מאני" ("..ואם אינך, לבי לא מסוגל לפעום אפילו עוד דקה/ את נשמתי אקח היום, לא אחכה בעלטה/ תבין כמה ריקים חיי..."), הלהיט הגדול של האלבום, מעין מזמור גרגוריאני מדבק, נדחק באופן טבעי לסוף, לפני ההדרנים.
 
עדיני יושבת כמעט כל המופע, ללא תנועה, לפרקים אף רגל על רגל, כאילו מתקטנת, מתכווצת (גם כך היא קטנטונת), מסתתרת בתוך האפלוליות של התאורה, בתוך הצללים ומאחורי הצלילים. לא מנסה להיפתח, לפרוש כנף להגדיל נפח. זה בסדר. מתאים לאופיו הטקסטואלי של האלבום. ההפקה והשירים מוציאים ממנה דברים טובים - עוצמות, אנרגיות קוליות, לגמרי לא עדיני. בהחלט זמרת מרשימה עם יכולות מפתיעות, אם כי יש עוד על מה לעבוד.
 
אולם בעוד באלבום היא לוחשת, במופע היא זועקת. יתרה מזו: יותר קוּלית, עליזה ומשועשעת מאשר נשמעת בהקלטה. אפילו נהנית להיות במרכז ההמולה. לא שביקשנו שתתרסק על הבמה, בהתאמה לעצב והכאב שאצורים בו, אבל יש כאן איזה דיסוננס בעייתי ולא פתור, מבלבל לחלוטין. היא לא נשמעת ומשכנעת שהיא מחוברת למסה הקודרת, המסויטת, הפטליסטית והמהרהרת במוות של מחזור שיריה הנוכחי וגם לא למצלול שלו. בעצם, מה היא מנסה להעביר, מעבר להמתנה לאור המושיע, שב"אשליה", בפתיחה, הוא  "אור גדול יבוא עליי" וב"נינו מאני" בסיום הוא "אור לבן מתקרב אליי"?

   

 
תוסיפו לכך שבמופע ההשקה (והיחיד שקיימה עד כה) היא אירחה גם את חברותיה ל"בנות נחמה", לאתנחתא מוזיקלית של שלושה שירים (הלהיטים so far   ו-fly מהאלבום הראשון, ו"כמה קדוש" החדש מהאלבום שדרך) - שרק הבליטו את השוני, ההבדל והניגוד לחומרי הסולו שלה, תבינו את הבלבול והתהייה, ומן הסתם גם את השאיפה ליהנות מכל העולמות שהגיונה חבוי באלבום הבא של "הבנות נחמה".
 
מהבחינה המוזיקלית, המופע לא תמיד קומוניקטיבי, לפחות לא בפתיחה, הרעשנית, הצורמנית והכאוטית משהו ("אגו" ממריא למחוזות הקקפוניה וב"בטח" הסאונד מתיש ומעייף). אך בהמשך, עם אותו הרכב נגנים מהאולפן - גולדשטיין בתופים ובתכנות, גלעד אבו בקונטרבס, ספי ציזלינג בכלי נשיפה, יוסי מזרחי בגיטרה וחיזוק גיטרה, קלידים ומחשב מצד דניאל שוהם - הוא הופך לקונצרט. של גברים בעבודה, במיוחד מצד אברו תפוח השרירים, בנגינה אקספרסיבית ופיזית מרשימה, ומצד גולדשטיין הצנום והמוכשר, שקובע את הקצב מאחורי התופים.
 
גם על הבמה ההפקה המוזיקלית שולטתתת. מפוארת, ראוותנית, תובענית, ססגונית, עשירה. קונטרבס מול חצוצרה, תופים נותנים טון, גיטרות חורשות ובתווך נוצרת הרמוניה, שגולשת לתיאטרליות מפנקת, לבורלסקה רפיטטיבית סוחפת ("מה לי ולזה"), לרוק'נרול ישר לפנים ("like that") וגם להמנון כנסייתי ("נינו מאני" ידידנו). רק משום מה נדמה שכל אחד מהקטעים נגמר בקול ענות חלושה, בסיומת לא תפורה, ואולי כן רק שלא תפשתי.
 
ואולי עם קונטרבס או צ'לו בלבד, זה היה אמיתי, אמין ונכון יותר.
 
מופע דנה עדיני. זאפה תל אביב. 11 באפריל 2011
דנה עדיני. אשליה (הליקון)

למועדי מופעים >

09/06/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע