סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פסטיבל ישראל 2011 - אחינועם ניני
 

 
 

המופע "ארץ שיר" היה ללא ספק ספק שיאה של ההתרחשות המוזיקלית הישראלית בפסטיבל



רגע ההכרעה

עם קריירה בינלאומית כמו שלה, אחינועם ניני לא צריכה להתנצל או להוכיח את איכויותיה ואת יכולתה. היא מדברת בעד עצמה למרות ציקצוקי לשון, הטלת ספק ותת-הערכה ופרגון שהם מנת חלקה בתקשורת הבידור והמוזיקה המקומית.
 
אבל היא היתה צריכה את ההופעה בפסטיבל ישראל כדי לסגור את הפינה הזאת ולהוכיח סופית וחד משמעית שלמרות הכל  וחרף גילה הצעיר, היא ראויה כבר עתה להימנות על הגדולות במבצעות הישראליות מאז ומעולם, ואולי גם אחת הטובות ביותר בעולם, שזה עניין לתקשורת העולמית להחליט. רמז? אם צוות ערוץ mezzo הגיע במיוחד לפסטיבל ישראל, לצלם ולהקליט את אחינועם ניני שרה ומגישה קלאסיקה ישראלית, סימן הוא ששם, בעולם, משוכנעים אף יותר מאיתנו.
 
ובכל זאת, הרגע שבו סיימה לשיר את "היו לילות", השיר השני בחלקו השני של הקונצרט, היה הרגע המובהק ביותר של ההכרעה, של הניצחון הגדול. רעם התשואות ומחיאות הכפיים העיד על ההנאה אין קץ, על ההערכה הגדולה ובעיקר על ההכרה הבלתי משתמעת מצד הקהל הישראלי (פסטיבל ישראל, אתם יודעים) שאחינועם ניני, שנולדה בארץ אך בגרה בק"ק מנהטן, ראויה לכבוד הגדול ביותר.

תצריפים מפתיעים
 
דווקא אחרי "עקרה" של רחל, המוכר בשמו הרווח "אורי", אותו ביצעה בכל יפי המצלול הקולי שלה, בהזדהות אין קץ וכשנהרה שפוכה על פניה, רק כדי להסביר את סוד קסמו הבלתי נפסק ומדוע הוא אחד הלהיטים הגדולים ביותר שלה בחו"ל (ושם מאמינים לה גם מבלי להבין את המלים...), היא איתגרה את אחת הקלאסיקות הישראליות הגדולות מכולן של יעקב אורלנד ומרדכי זעירא, ואחת מגולות הכותרת וסימניה המסחריים של אסתר עופרים, אולי אחת הזמרות הגדולות ביותר שייצאה ישראל לעולם.
 
ניני, בחוכמה ובתבונה אין קץ, לא התעמתה עם השיר במתכונתו המוכרת - אולי חששה מפני השוואה עוינת (למרות שלא היה לה שום סיבה), אלא בחרה לעבות אותו בשילוב מבריק של "אישתו", שיר אהבה מוכר פחות של המשוררת רחל (ובכך השיגה את ההמשכיות עם "עקרה" דלעיל) אותו הלחינה במשותף עם גיל דור, בין בתי "היו לילות". התוצאה? מופלאה! 
 

אחינועם ניני ארץ, שיר (מתוך עטיפת האלבום)

הדיאלוג בין שני השירים, שניהם עוסקים בכמיהה בלתי ממומשת כנראה לאהוב נשוי, בהיר וגבוה כזמר, העצים את השיר, את ההתמודדות האמיצה של ניני עם היצירה המוכרת, והטביעה חותם אישי, לגיטימי ורלוונטי, ובעיקר בל יימחה משלה. היא הפכה את "היו לילות" לשיר חדש, יצירה שלה לגמרי. החיבוק החם והממושך של הקהל רק העיד על הצלחת ההעזה האמנותית, וגם על הכתרתה כיורשת העצר של הזמר העברי. רגעים מרגשים כאלה נצרבים בתודעה וגם עושים קריירה. בראבו!
 
"היו לילות" היה גם דוגמה מצוינת לאחד מכמה קולאז'ים מפתיעים ומרתקים שניני ביצעה בהנאה בלתי מוסתרת לחדוותו של הקהל. תצריפים שמן הסתם ניתן לבצע רק בעזרת תזמורת סימפונית גדולה, כשהתזמורים רחבי היריעה לא רק מאדירים את השיר והביצוע אלא מאפשרים להעשיר את המצע המוזיקלי במשחק עם ליד, נושא חוזר ונישנה במהלכו, חבוי וגלוי, צץ ומבשר על ההמשך לבוא. עם כל הכבוד למוזיקליות של ניני ודור, לא ניתן לעשותם עם ריתם סקשן בלבד.
 
וזה לא רק היתרון הכמותי והמספרי של התזמורת, אלא גם כר להפגנת היכולות והאיכויות של ניני כפרשנית טקסטים, כמאלתרת מלידה, כמלחינה מחוננת, כווקליסטית וירטואוזית וכמגישה תיאטרלית-דרמטית - עם א-קאפלות ומעברים הקוליים, עם תנועות הידיים המסבירות-מדריכות, עם השליטה המוזיקלית, החן השופע, והקלילות המהפנטת.

שיאם הנוסף היה בהברקה האופראית "aria בלול התרנגולות", שבו שילבה בין "סמוך על התרנגול" של נעמי שמר ויוחנן זראי עם "תרנגול אני" של אנדה עמיר ויצחק אדל, בתוספת תפרים ומעברים משלה ומשל דור, ותזמור מסחרר ומשגע בהשפעה מוצרטית מאולמות הקונצרט של וינה. הצגת תכלית וירטואוזית נהדרת של יכולות אופראיות - שבהן אפשר להתהדר רק בליווי תזמורת סימפונית.
 
תצריפים מוצלחים נוספים במהלך הקונצרט היו "זכריה גדליה ומרים" (מיד לאחר הaria), שבו רקחו ניני, דור ואילן מוכיח, המעבד, המתזמר והמנצח של התזמורת, הצדעה לשורשים התימניים שלה, במחרוזת ערוכה היטב של שלושה שירים מאותו מין: "מרים בת ניסים" (נתן אלתרמן ומשה וילנסקי), "גדליה רבע איש" (אלתרמן ווילנסקי) ו"זכריה בן עזרא" (אורלנד ווילנסקי). גם כאן הפגינה ניני וירטואוזיות, שונה במקצת, שהתבטאה גם בשליטה שלה במלות השירים וזאת בעל פה, ללא טלפרומטר, ממש כמו בארייה  הקודמת. ואם זה לא מעיד על רצינות וכבוד למקצוע, למעמד ולקהל - מה כן?
 
וגם פתיחת הקונצרט היתה סוג של קולאז'. הבחירה ב"ילדה עם צמות" (גרשון פרנסקי), עם תוספות מקוריות, אישיות מן הסתם, של מלים ולחן, הייתה אקספוזיציה ראויה, ההיגיון שהינחה את המופע, של שירים שמתחברים לחייה ומשפיעים עליהם, גם בילדותה הניו יורקית, לפני שחזרה לארץ, לעשות צבא ולהישאר איתנו. גם "החליל" (לאה גולדברג ודוד זהבי) שאחריו, היה כזה. הכמיהה לצליל הישראלי של ערש הילדות, כמו גם "רחל עולה מן המדבר" - השילוב בין "מי זאת עולה מן המדבר" (מקורות ועזרא גבאי) ל"רחל רחל" (יחיאל מוהר ווילנסקי) - שרימז על העתיד לבוא וגם העיד על השורשים התימניים-מוזיקליים מבית.
 
למול אלה, השירים האחרים היו כבר סטנדרטים, חלק מספר השירה הישראלי שנוצרת אחינועם ניני, גם אם הם מאוחרים בהרבה. "בראשית" (חיים חפר וסשה ארגוב) - דרמה מוזיקלית בה אותתה ניני על תיאטרליות ואופראיות, וכשהיא שרה "ויהי אור", זה כאילו בשליחותה של השכינה שנגעה בה ונגהה על מצחה; "מקום לדאגה" (יהונתן גפן ומתי כספי) - מלווה בהבעות פנים מלאות משמעויות וכוונה, ו"רוח סתיו" (מוהר ויוחנן זראי).

זמרת עם ישראלית ייצוגית

את החלק הראשון, לפני שירדה להחליף מערכת לבוש ואיפשרה לגיל דור נגינת גיטרה סולו של "השמעת?" בעיבודו, סיימה עם "הוא" (גולדברג, ניני ודור), המוכר יותר כ"בואי כלה". אולי מפני שזה היה החיבור המקורי הראשון שלה למציאות הישראלית, שיר הדגל שלה וגם החיבור הקודם, לפני עשרים שנה כמעט, בינה לבין פסטיבל ישראל (אז זה היה מוקדם מדי, אם כי לגמרי ויז'יונרי ומוצדק בדיעבד), היא אפשרה לעצמה יותר חשיפה ויותר אנרגיות בשירה ובביצוע.

בחלק השני עשתה כבוד גדול לנתן אלתרמן בשלישיית העל המנצחת שלו (ושל סשה ארגוב!) - "שיר ערש", "זמר מפוחית" ו"שיר משמר". בראשון ובשני שמחה לשחק ולהציג, בשני לצדו של גיל דור, ששר איתה באלבום שהוקלט מראש, כשהוא צוק איתן, נינוח ורגוע, והיא מתיזה מלים ויורקת אש כתגרנית בשוק.

את השלישי הקדישה למשפחת גלעד שליט, כנגיעה אקטואלית יחידה אחת בחיי היום יום, והבהירה שהיא בדרך, בצעדים גדולים, להיות כבר עכשיו זמרת-עם ישראלית ייצוגית, אם רק תרצה. כשגם "יש אי שם" (ענת גוב ויוני רכטר) הולך בעקבותיו.

ניני לא הייתה צריכה להזכיר שהשירים היפים ביותר שלנו הם העצובים דווקא, כמשקפים את מציאות חיינו. אנחנו יודעים. את העליזים ומצהילי הפנים (האריה והמחרוזת התימנית) שמרה לסיום. ההדרנים היו כרגיל אצלה: "קרן אור" (גולדברג, ניני ודור), אותו היא מבצעת ממעמקי הבמה, מתופפת על הקונגס ומפזרת בשובבות אתנית את תודותיה לעושים במלאכה, ו"החיים יפים" (ניני ודור וניקולה פיובני) שאולי לא מתחבר נושאית, אבל נושא איתו מטען יהודי-גנטי שאי אפשר להתכחש לו ולתרומה שלו לקריירה שלה.

אחרי "לילה" (שלום חנוך), שהחזיר אותה לשירים העצובים, למציאות שלנו, לאלבום החדש ולתחנות שבדרכה, יכולה הייתה רק להתנצל במבוכה בפני הקהל המריע והמרעיף אהבה, שעם תזמורת סימפונית קשה להוסיף הדרנים. רק זה שיכנע את הצופים להתפזר לבתיהם.

"ארץ, שיר" היה אירוע פסטיבל מוצדק מן הבחינה האמנותית, ללא ספק שיאה של ההתרחשות המוזיקלית הישראלית בו שכללה גם את יסמין לוי, ריטה, דוד ד'אור, הדג נחש ויוני רכטר.

יעיד גם הביקוש לשני הקונצרטים, עם ובלי פפ גווארדיולה מברצלונה. אגב, מופע שלישי צפוי במהלך קיץ זה, בהיכל התרבות בתל אביב, ובו היא אמורה לארח את אסתר עופרים, המאותגרת הגדולה שלה, במעמד שעשוי להיות טקס העברת הלפיד...
 
אחינועם ניני. ארץ, שיר. עם התזמורת הסימפונית ירושלים,  9 ביוני 2011, תיאטרון ירושלים, פסטיבל ישראל.


למועדי מופעים >

12/06/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מופע מדהים בקנה מידה בינלאומי
גיא , (17/06/2011) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע