סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שרים מאיר אריאל - מחווה עם עתיד
 

 
 
ההחלטה להעמיד במרכז הפגישה השנתית מחווה ל"שירי חג ומועד ונופל" התגלתה כיוזמה מוצלחת המבטיחה שאף שיר של אריאל לא יקופח בשנים הבאות


מאיר בעל הנס
 
כבר 12 שנה בלעדיו, והעגלה עדיין נוסעת, ולמרות נבואות הזעם, אין עצור. ודומה שהאלפים שמתכנסים מדי שנה לחבק את משפחת אריאל, להיזכר ולהעלות על נס את יצירתו של מאיר בעל הנס המילולי, פשוט לא נותנים, בגופם ובזמנם, למפעל החיים להתמוסס ולהתפוגג. במיוחד לא אחרי המופע הזה, בשנה המיוחדת הזאת, של שבועה לערבות הדדית.
 
דומה שלראשונה מאז החליטו חבריו הזמרים של מאיר אריאל להיפגש אחת לשנה לדיון מרוכז במשנתו הפילוסופית והמוזיקלית, ההצדעה ליצירתו החלה לקבל צורה. אם באחת עשרה השנים הקודמות רכבת האמנים עלתה על הבמה וירדה ממנה, בניסיון כזה או אחר ליצוק היגיון וברשימת השירים ובסדר המבצעים, השנה זה היה סוף מנומק ומנוסח כדבעי, עם בסיס מוצק ומבטיח גם לעתיד.
 
ההחלטה להעמיד במרכז הפגישה השנתית מחווה ל"שירי חג ומועד ונופל", אלבום הבכורה של אריאל מ-1979, התגלתה כיוזמה מוצלחת ביותר, לא רק אך גם מפני שהופקדה בידיו של אסף אמדורסקי כמפיק מוזיקלי. 32 שנים אחרי ההפקה של שלום חנוך, אמדורסקי, מפיק על מקומי, איוורר את האלבום, עידכן אותו, שינה את סדרו, העניק לנו חוויה והניח את אבן הפינה להצדעות של השנים הבאות. ואם החידושים האלה יוקלטו - אם בהופעה חיה ועל אחת כמה וכמה באולפן - וייקלטו, בכלל הרווחנו. היוזמה הזאת גם מבטיחה לאורך זמן שאף שיר של המאסטרו לא יקופח, ושכל יצירותיו יזכרו לתהילה מחודשת.

אסף-אמדורסקי-01.jpg 
               אסף אמדורסקי (יח"צ)

תשעת השירים של האלבום, בנימה ג'אזית בולטת, יצרו הפקה מוזיקלית אחידה, דבר שהיה חסר עד כה בהצדעות לאריאל. שחר ואהוד אריאל פתחו עם "טיפש חכם", בנימה עצובה-עולצת (בעיקר בזכות המנדולינה של אדם מדר). 

אמדורסקי הגיש בענייניות כובשת את "תקווה". ריף כהן יצרה ציפייה, אחרי הידיעות על הופעתה המלבבת בפסטיבל הג'אז באילת, לגבי "ד"ר התחכמות". הסקרנות לא באה לסיפוקה, בעיקר מפני שריף המתוקה הייתה כבולה מדי לטלפרומפטר.  איך עושים זאת נכון הדגים לה ערן צור, שבא מוכן לביצוע "חבית הדגים", ושר אותה בכיף ובחצי חיוך כמו איזה ערס פואטי במועדון פנויים-פנויות - אריאל היה גאה בבלוז-ג'אז שלו.
 
ירמי קפלן הצליח רק בחלקו לשחזר את הנס של קודמו. העניק נימה אובדנית יפה ל"ארול" וקינח בצעדי ואלס (מחול מוות?) עם מאיה בלזיצמן, הצ'לנית זמרת. הוא היה צמוד מדי לדף המלים, ניגוד גמור לקודמו וגם לבא אחריו, שולי רנד, שעטף את "בתור לשיקוף ריאה" בסיפור מסגרת משחקי משעשע, והבהיר איך זה הפך מכבר ליקיר המשפחה ואת חשיבות שינון הטקסט מבעוד יום.
 
מיכה שטרית לא נזקק לשום גימיק ופירוטכניקה בביצוע מוצלח ל"שיר כאב", מלווה בכינור של מדר הכלבויניק ובאקורדיון של עמית הראל. אפרת גוש קיבלה במתנה את "מזכרת למאוננים" והפטירה ש"כך אני רוצה שיזכרו אותי", והרביצה הופעה קולית ותיאטרלית, פטאלית ומתפנקת, עסיסית וממגנטת, ובעיקר – לקחה את השיר אליה. אמדורסקי סיים עם "טרמינל לומינלט" כשריף כהן, משוחררת מאימת הטקסט, צובעת במאוואלים מרהיבים.

אפרת-גוש-ענק.jpg
אפרת גוש, צילום: גיא כושי ויריב פיין

שני דברים ניתן היה להפנים מהחלק הזה של המופע: האחד, שיש הבדל עצום בין ידיעת שיר על פה לבין הצצה דאגנית ומוטרדת לטקסט, בין אם על כן תווים ובין אם על צג מחשב. נכון שמלים של מאיר אריאל הן אתגר לא פשוט, אבל עצם הבחירה והכבוד להופיע באירוע הזה, אמורה לחייב, לפחות פעם בשנה, לשיר אחד לפחות, לצלול לים הווירטואוזיות הלשונית של אריאל. וכדאי לעשות את המאמץ, זה יאפשר למבצע חופשיות במיתית ממש כמו לערן צור ולשולי רנד.
 
השני: קיבלנו המחשה לפוטנציאל התיאטרלי של השירים. בטח אצל צור, רנד וגוש, קצת אצל קפלן ובהמשך גם עם דורי בן זאב. וזה לא דבר של מה בכך. אולי ביום מן הימים, כשמפעל ההנצחה יצבור מספיק מאמינים ומשקיעים, אפשר יהיה לעשות "מאמה מיה" משירי מאיר אריאל. מחזמר רוק, לא חארטה פופית. היסודות כבר הונחו.
 
מדריך למהפכן הצעיר
 
אך לא רק ההצדעה לאלבום הבכורה, גם שאר חלקי המופע היו מנומקים מוזיקלית, פחות בפתיחה (יובל סלע עם הגרסה החדשה שלו ל"אלוהיי" - הכי פשוט, הכי יפה, ודנה עדיני עם מאיה בלזיצמן ב"אגדת דשא פלוס" הבתים הלא נודעים שהתגלו והוקרנו על מסכי הווידאו) יותר בהמשך, בהתאם לאופייה של להקת הבית  - שבחטיבה אחת ניגנה עם הגיטריסט רן דרום, באופי יותר ג'אזי וגרובי, ובחטיבה אחרת עם הגיטריסט ערן ויץ, באופי יותר רוקי.

אתניקס-011.jpg
 "להקת אתניקס" (תמונת יח"צ)

עם דרום ברקע שרו רונית שחר (את "פלוגה בקו", הפגישה השנתית כמעט עימה, ענוגה ויפה כתמיד); שלמה גרוניך (שלהופעת בכורה שלו במעמד, הלחין במיוחד את "עוד אני אוהב" וביצע אותו בקריצה ועם מטאטא להדגשה כפאנקי-כליזמרי סורר. וכן את "מודה אני" בגישה הפוכה, במלוא הכוונה והרגש); דניאל זמיר (שליווה בסקסופונים של גרוניך, העניק ביצוע חריג בגישתו וביופיו ל"בצהרי היום", קצת משונה בפרייזינג הייחודי שלו, אך מתפתח לגרוב כובש ולאחד משיאי המעמד) ואהוד אריאל (שהתכבד ב"עברנו את פרעה" והוכיח שאביו חתום על הרגאיי הישראלי האולטימטיבי).
 
עם ויץ שרו דורי בן זאב (את "סוף שבוע בכפר" העולץ במשובת נעורים נצחית, והקדים לו חידוד: "לפי הריחות יש פה ערימה של דשא על החבר'ה"); ארז לב ארי (שהיה ממוקד ומלוטש, נחוש ומחויב בכל מאודו ל"לילה שקט עבר על כוחותינו"); יהודה עדר (בגיטרה) ומיקי קם (בשירה של "שיר תת מודע זמני", שיר מולדת צבאי שהקדישה שוב, במרחק שלוש שנים, לגלעד שליט) ואיה כורם (שנעה ללא מטרה על הבמה אבל שרה מצוין ועם תמיכה קולית של מדר ובלזיצמן את "זרעי קיץ", המנון למעשנים-מתקדמים ש"מריח דק מן הדק").
 
שלושה חברים מ"משינה": יובל בנאי באקוסטית ובמפוחית, שלומי ברכה בחשמלית ואבנר חודורוב בקלידים ובאקורדיון  ביצעו את "נשל הנחש" הבינדורי. אחר כך חזר  לבמה בן זאב לקרוא את "מדריך למהפכן הצעיר", שהבהיר שאם מאיר אריאל היה בחיים לבטח היה מצטרף למחאה החברתית הנוכחית, ולשיר כבתפילה המונית את "נוקש על שערי מרום" בעברית ובאנגלית עם ארי פפר ועוזי ויזל מ"רד בנד".
 
תמוז לא הייתה. שלום חנוך נשאר הפעם בבית (הוא לא חייב כל שנה...) וגם אריאל זילבר לא הגיע (למרות שחלקם של מתחזקים, חוזרים בתשובה, חובשי כיפה ומתהדרים בציצית, רק גדל שם משנה לשנה). אך מסתבר שיש חיים אחריהם.
 
בחלוקה יפה של המורשת בין שתי להקות ותיקות ומצליחות: "איפה הילד" מצד אחד, עם שיא מוקדם בדמות "סוף עונת התפוזים" (מתוגברים ביהודה עדר, קיבוצניק מכפר הנשיא), ו"אתניקס" (גם הם עם עדר) בשיא מאוחר אך מתוזמן היטב של "הולך בטל". אתניקס התכבדה גם ב"שלל שרב" ואילו "איפה הילד" חזרה ל"לילה בלי טיפה של דלק", שחמי רודנר הלחין לפני פחות מעשור עבור פסטיבל השירים של ערוץ 2, לטעמי שיר רוק עצום שמגיע לו הרבה יותר ממה שקיבל עד כה.
 
והיו גם שני חריגים בלתי נארגים. מצד אחד, זמר מדהים ויוצא דופן בשם ליאונל פרטיין, ששר בליווי גיטרה אקוסטית בלבד, את "נגה". וואו. השם מעיד על מוצא דרום אמריקאי, אבל לא היינו מוכנים לקול הזה ולסוגת השירה הרוקית-אופראית, ששילבה רגשנות לטינית עם תשוקה בלתי מצויה. בהחלט וואו. 
 
ליונאל-01.jpg
                  ליאונל פרטיין (תמונת יח"צ)

מצד שני, משה פרץ, עלה התאנה המזרחי השנתי של ההצדעה, ששר – כמה צפוי – את "לא יכול להוריד ממך את העיניים" הרומנטי. ביצוע רהוט כיאה לזמר מקצוען, אבל לא לקח אותו אליו. קצת סלסול, קצת פאלצט מייק ברנטי, אבל לא חיבור לצליל הים תיכוני, החמצה של הזדמנות פז אינטגרטיבית.
 
"בלוז כנעני" בביצוע של האחים אריאל נעל שלוש וחצי שעות עמוסות. חריגה של שעה במסגרת הזמן המתוכננת, וזה מבלי שתרצה אריאל - שכמדי שנה, מתנהלת באירוע ככלה מסוחררת - הפריעה בהרהוריה הפילוסופיים. לא יכול להיות שלא ניפגש בשנה הבאה. חייבים. לחגוג ח"י שנים ל"...וגלוי עיניים", האלבום השני.
 
שרים מאיר אריאל. 12 שנים בלעדיו. חוות רונית. שני, 29 באוגוסט 2011


למועדי מופעים >

31/08/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. בטוח זו לא תרצה אריאל
דפנה , (04/09/2011)
2. דווקא אתה?
תרצה אריאל , פרדס חנה (04/09/2011)
1. תודה
יעל , מרכז (01/09/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע