סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הפרויקט של עידן רייכל בהופעה
 

 
 
אין כמו הופעה כדי להאיר בצבעים נכונים את אלבום האוסף המשולש "הביתה, הלוך חזור"


תחושת שותפות

אם תרצו, וגם אם לא, זה מופע השיא, לפחות עד כה, של הפרויקט של עידן רייכל. ההפקה המיוחדת ל"פאזה מורגנה" של להקת בת שבע ורשת מלונות ישרוטל בפארק תמנע, באה על הדרך גם לשתי הופעות בתל אביב, נדירות השקעה והיקף.
 
 15 נגנים, כולל חטיבת כלי מיתר (ארבעה קשתנים) וחטיבת כלי נשיפה (חמישה נשפנים), וזה לפני שלושת האורחים (הזמרת מיירה אנדרדה מקאפה ורדה, נגנית הכינור האמריקנית קארן בריגס והזמרת ורקדנית הפולקלור הדרום-אפריקאית מונטלפי דוקה) ולא כולל את ארבעת הזמרים שאתו: כברה קסאי, רביד כחלני, ליטל גבאי (רכש חדש במקום מאיה אברהם הוותיקה) ואבי ווגדרס ואסה הוותיק. 23 איש על הבמה, כולל רייכל עצמו.
 
ספק אם היקף זה יחזור על עצמו בעתיד הקרוב, אם כי בפרויקט אי אפשר לדעת, כיון שאינו קופא על השמרים, ומי שעוקב אחריו באדיקות מגלה התפתחות וצמיחה מתמידות, כששום הרכב/הפקה/מופע אינו דומה לקודמו.
 
וזה חלק מהכיף בצפייה, בהאזנה ובחוויה ששמה הפרויקט של עידן רייכל. תחושת השותפות. הידיעה שזה שלנו ויצא מקירבנו. ההכרה שזה מציג את הפנים היפות של ישראל, בארץ ובעולם, ומחבר בין מזרח קרוב למזרח רחוק ולמזרח עוד יותר רחוק, שכבר נמצא בצד השני של הכדור, בסוף מערב. כור היתוך מייד אין יזראל לסאונד ולגרוב אתני בינלאומי, שבכל מקום בו תשמע אותו, תרגיש בבית. הרגשה אינטימית, חמה ואופפת של שורשים וחיבור אמיץ אליהם, ולא משנה מה מקורם ומוצאם, כי זו היכולת המופלאה של רייכל להקשיב לסביבה, לקלוט ממנה ולהנציח ביצירה מקורית משלו. ואין כמו הופעה כדי להאיר בצבעים נכונים את שם אלבום האוסף המשולש האחרון, "הביתה, הלוך חזור".
 
זה המיטב של עידן רייכל, נכון לעכשיו. הפרויקט שלא נגמר, הסיבוב שמסרב להסתיים, המנגינה שאי אפשר להפסיק. כמעט שלושים שירים על פני יותר משעתיים וחצי מלהיבות, טעונות באנרגיות של גרוב כובש, מקושטות בצליל מפואר ועשיר. פשוט לא להאמין להתקדמות שעשה הנער. שהצליל הזה, שהחל מחיבור מלא אמפתיה וחמלה עם מקורות אתיופיים, תפח וקיבל כזה נפח, מונף לכזאת יריעה.
 
אפרופו יריעה: התפאורה - שש קוליסות באגפים ועוד מסך אליפטי בירכתיים - היא ספק יריעות קנבס גס, ספק עור מתוח, ספק נייר משוחזר, משמשת רקע הולם (רונן נג'ר, שאחראי גם לתאורה המופלאה, המפוסלת בקפידה ולא מפסיקה לרגש ולהפתיע) מאין כמוהו ליצירה המוזיקלית האתנית.  

   

לב העולם

כל שיר מכר ותיק ואהוב, בעברית, באתיופית, במרוקאית או בתימנית, וגם בניבים מעורבים, של פורטוגזית וספרדית. מ"שאריות של החיים" ועד "מלים יפות מאלה". חמישה זמרים נהדרים, הארבעה של הפרויקט וגם מיירה אנדרדה האורחת מקאפה ורדה, לא כולל רייכל עצמו, מלהטטים ומרשימים ביכולת ובחלוקת התפקידים, כסולנים, כשותפים, כמלווים, מעצימים תוקף ומגדילים משמעות של המושג פרויקט למימדים של להקת על.
 
כברה קסאי היא עדיין הגברת הראשונה, למרות שהסולואים המשמעותיים שלה מרוכזים בשלהי המופע (בעצם, כך צריך להיות, לא?), ולמרות שליטל גבאי, גונבת לפרקים את ההצגה. אולי לא ב"כל האהבות", המזוהה כל כך עם מאיה אברהם המלאכית, אבל לבטח ב"מנהאר לימשיטי" המרוקאי, בביצוע מצמרר בפתח פרק האנפלאגד, של עוד, אקוסטית ואקורדיון בלבד.
 
ואסה משחק אותה ככוכב עליון שירד לכדור הארץ לבוש בצחורים, מפליא במאוואלים שלו, שזוכים לתחרות עזה ביותר מהסלסולים של רביד כחלני (כוכב "ימן בלוז") שמייצג גם כאן את כל היופי שבשירה ובגרוב התימניים.
 
"הנך יפה", "חלומות של אחרים", " מנעי קולך מבכי" (שמוקדש, איך לא, לגלעד שליט, על מצע חיוני ומרגש של כלי מיתר, מתובל בכלי נשיפה ומנוקד באנרגיות ריתם סקשן, בדרך לזיכוך הכוונה ולזיקוק ההגשה), "יש בי עוד כוח", "ממעמקים", "אם תלך", "רוב השעות", "שובי אל ביתי", "בואי" ו"מדברים בשקט"; השירים האתיופיים המרגשים והמלהיבים  Brong faya, Ayal ayale, Back To Jerusalem, "אמטט" ו"מלסה"; הנשמה המרוקאית ב"התמכרות", הלהט התימני ב"ליי ליי ליי", וגם בקלאסה של אנדרדה, שהביצועים שלה ל Fingers 5/4, Todas LasPalabras וOdjus Fitxadu-  הם כמו אתנחתות, אבל בהתנהלות הבימתית שלה היא נראית כבר כאחרונת הישראליות, מפזזת כאילו הפרויקט הוא הבית שלה.
 
אגב כשהיא מצטרפת לגבאי ולקסאי ב"יש בי עוד כוח", התחושה שאנחנו לב העולם, ולו רק למשך המופע, מתמצתת לרגע ארוך אחד, ומצידי העולם יכול אז לעצור מלכת.
 
מונטלפי דוקה היא קישוט אתני-פולקלורי, וקארן בריגס תורמת הבזקי להטוטנות ו-וירטואוזיות בנגינת הכינור שלה, וגם לעידן רייכל עצמו כמה רגעי חסד מרגשים לקחת הביתה, להתייפח על המיטה ולהרטיב את הכר, כמו ב"אמא, אבא וכל השאר", שירו של החייל ראובן פוליטי ז"ל שהלחין עבור "עוד מעט נהפוך לשיר" הגל"צי האחרון, והפך לקינה ולתפילה בלתי נפרדות מהרפרטואר של הפרויקט; בגרסתו ל"מחכה (זה יבוא)" שהלחין לריטה, לצלילי פסנתר ורביעיית כלי מיתר; או בביצוע המקסים ל"מדברים בשקט", גרסת הפסנתר הרכה של טריו רייכל-שמואלי-רהב.
 
גלעד שמואלי בתופים (ובשותפות בניהול ובהפקה המוזיקליים), זיו רהב בבס, ג'וקה פרפניאן בכלי הקשה (כולל פח זיתים תימני); שלום מור בעוד, טאר וגיטרה אקוסטית, מרק קקון בגיטרות, ובעיקר אייל סלע הרבגוני והמושלם בשלל כלי נשיפה אותנטיים (כולל שופר, שב"ג'רוזלם" למשל, מכניס את השיר ואותנו לקונטקסט הנכון של קדושה וחודש הסליחות) משלימים פרויקט מצוין.
 
אם יש דבר אחד שאיני יכול לסבול זו הפטפטנות המיותרת של רייכל. לא מבין אותה, לא מבין אותו. בשביל מה הוא צריך את המעברים התמוהים והמטופשים שמתחילים במלים: "יש לי איזה עניין לספר לכם"? כל אימת שהוא פותח בהן אני מאבד את הסבלנות. הפואנטות שלו אמנם לאקוניות, בהירות ומדויקות, אבל הדרך אליהן מקוממת ועושה לי פריחה. בטעות חשבתי, אחרי שישה שירים ראשונים בהם לא הפריע, שהוא נגמל מההרגל המגונה לכפות על המופע אתנחתות קומיות לא נחוצות, אבל הוא עדיין לא נמנע מהן.
 
רייכל הוא יוצר מוזיקלי מחונן, בנד לידר ענק וזמר לגמרי לא רע. אבל הוא לא בדרן, גם אם הקהל צוחק בנימוס מעושה, במבוכה או בלית ברירה. בנאדם, זה נשמע כאילו אין לך מושג מה אתה מתכוון לספר, וזה מה-זה מיותר. ועוד משהו: הדיבור תוך כדי שלוקים חפוזים ועצבניים מבקבוק מים הוא חסר נימוס. ואני תוהה אם הוא עושה זאת גם בהופעות מעבר לים, או רק מול הקהל הביתי.
 
זה מושלם גם בלי ההשתטות. אולי תתבגר?
 
הפרויקט של עידן רייכל בהופעה. המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. שני, 26 בספטמבר 2011 


למועדי מופעים >

27/09/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. מיירה אנדרדה
הילה , מרכז (11/09/2012)
4. חויה
טליה , (28/09/2011)
3. הפרויקט של עידר רייכל
מימי , גבעתיים (28/09/2011)
2. אחת ההופעות הנפלאות שראיתי בחיי!
גילת אנקורי , (27/09/2011) (לת)
1. היה ענק...
רן , (27/09/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע