סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הדג נחש - התרסה בתחפושת קלאסית
 

 
 
הגרוב והמסר נעלמו ממפגש הקצוות בין "הדג נחש" לתזמורת המהפכה בבית האופרה


בלי ערך מוסף

היפ הופ זה לא מוזיקה. כלומר, זה בהחלט כן, אבל לא מוזיקה מסורתית, במובן הקלאסי, שמבוססת על צלילים, מנגינה ונגינה. כי היפ הופ, כאמנות של סוף המאה הקודמת, היא מוזיקה מדוברת, של מלים ושל קצב. מערכת היחסים בין המלל למוזיקה, מוכתבת בעיקר ובדרך כלל על ידי האמירה הוורבאלית, על ידי עיצורים, הברות קצובות, סטקטו, סינקופות ואלמנטים של גרוב. משום כך הפיכת מוזיקת היפ-הופ למופע של קלאסי-רוק היא אתגר גדול, שלא להגיד יומרה.
 
לכן נדמה לי שהמפגש בין להקת "הדג נחש", מחלוצות הז'אנר בשפתו העברית, שישייה ירושלמית שפעילה כבר 15 שנים, לבין תזמורת המהפכה, אנסמבל של 27 נגנים בראשות המנצח רועי אופנהיים, שפעיל מזה שבע שנים (מפגש שכלל גם גיחות אפיזודיאליות של זמרת הסופרן האופראית אפרת אשכנזי), לא סיפק את הסחורה לשמה התכנסנו בקונצרט הראשון של סדרת קלאסי-רוק בעונה זו.
 
ממרומי מושבי ביציע העליון, יכולתי רק לנחש ובקושי לשמוע, שהתזמורים והעיבודים של זהר שרון, חי מאירזדה, אמיר לקנר, אשר גולדשמיט, אורית גוראל ואסף מתתיהו, ליצירות נבחרות של "הדג נחש", היו מוצלחים. משם (כן, גם מבקרים הם אחד העם) היה קשה לי להבחין בערך המוסף שהפך את הנאמברים של "הדג נחש" למשהו אחר.

אין ספק שהם עידנו, בשפעת כלי הקשת והמיתר ובחטיבה המתוגברת של כלי הנשיפה, את האלמנטים הקצביים, אבל שם, קרוב לתקרת המשכן, כשהלהקה ניגנה בכלי החשמליים שלה, כמעט ולא שמעו את התזמורת, אלא באינטרוואלים, בפתיחים ובסגירים של היצירות. 
 
הדג-נחש-2-יוסי-צבקר.jpg
"הדג נחש" (צילום: יוסי צבקר)

וכיוון שהתזמורת גם חצצה בין הלהקה, שניצבה הרחק, על הבמה המתופארת של "קוולריה רוסטיקנה" (ההפקה האופראית הנוכחית של האופרה הישראלית), האינטראקציה התגלתה כבעייתית. במיוחד באירוע שכזה שבו הקצב והגרוב נועד לגעת ולהפעיל את הצופים. ואם הוא רוכך והורחק, מה נשאר?

התרסה בתחפושת קלאסית
 
היה קונצרט. כיאה לאכסנייה וכמתבקש מתזמורת קאמרית. אבל בדרך נעלמו הגרוב והמסר. כי היפ הופ היא לא מוזיקה לעשות טוב ונעים לנפש ולנשמה. במיוחד ההיפ הופ של שאנן סטריט וחבריו, ספוג הביקורת החברתית והמחאה הנוקבת, כנגד שחיתות פוליטית, אלימות נגד נשים, פערי מעמדות, וכולה השתקפות המציאות הישראלית המסובכת והשאיפה לשפיות ולנורמליות כבכל מקום אחר בעולם.

זו אמירה של התרסה והתססה, של צעקה ושל הלקאה, ותחת התחפושת הקלאסית-כביכול, היא לא הייתה מעקצצת ובקושי מתזזת, למרות קריאות ה"קומו על הרגליים" שנשמעו מכיוון הבמה. בלתי אפשרי לגרום לאנשים לזוז. וכלל לא מפליא ש"לזוז" לא נכלל ברפרטואר ההופעה.
 
הפתיחה הייתה הומוריסטית, אפילו ספורטיבית, ומלאת הבטחה. "הדג נחש" (מתוגברים בנגן הגיטרה הקבוע יוסי מזרחי) נכנסו לבמה כמשתתפים באיזו התרחשות בימתית דרמטית מסתורית, עטויים בגלימות נזירים ומחזיקים נרות דולקים, כשהעלמה אשכנזי, משחקת איתם מחבואים. הדיאלוג ביניהם, על סמך "לאף אחד לא מזיז ת'תחת", שורת המפתח מתוך "אני מאמין", היה משעשע, אבל לא זכה להמשך באותה רוח.
 
"בסלון של סלומון" הם כבר התרווחו ללא הגלימות. שאנן סטריט הבטיח להרים את המשכן עד שייצא עשן ובפועל הרים את החולצה הכסופה הנוצצת ויצאה בטן מתנפחת, בנאמנות להוראת בימוי מתוך השיר. אחר כך זרמו שירים מתקופות שונות ומכיוונים שונים, כשסטריט, גיא מר ושלומי אלון מחלקים ביניהם את תפקידי השירה. הכל כרגיל, שום דבר לא באמת מסעיר ומפתיע. 

הדג-נחש--יוסי-צבקר.jpg
"הדג נחש" (צילום: יוסי צבקר)

"סטטיסטיקה" ו"מערבולת של חול", מחרוזת "לא" (עם "לא מספיק", "לא מוותר" ו"לא פראיירים" וניצנים של פינג-פונג מתבקש של במה-אולם), "מספרים" ו"ליטל מן" (באנגלית, שבו התזמורת הדגישה את הגוון הבלוזי של השיר), "הכאפה המצלצלת" ו"אין לי אף אחד בעולם" (עם גיחה נוספת ואחרונה של אשכנזי, בהעמדה אופראית של סיפור שכונות קורע לב, כדואט בין הסופרן לנגינת החצוצרה. אולי המעמד המרשים ביותר בקונצרט, שבהיעדר רגעים דומים נוספים רק העיד על חולשתו), "אלוהים שלי" (אולי השילוב המוצלח ביותר בין התזמורת ללהקה, עם פתיחת כינורות יפה, כשרק שאנן והקשתנים מובילים את השירה והליווי, והמרימבה של המהפכה בעצם נותן את הקצב. מעניין.
בחלק השני הלהקה הצטרפה ואז גם הווקאלס נשמעו טוב יותר) ו"שביתה" (עם קטע מדליק של נגינת שבעת הנשפנים של התזמורת מחוזקים בשלומי אלון, מנגנים מתוך היציע התחתון ניגון בלקני שוצף).
 
ולסיום הלהיטים הגדולים: "שירת הסטיקר" עם מעבר אינסטרומנטלי בגוון מזרחי מודגש שהוביל מעבר טבעי ל"שיר נחמה", תעודת הזהות הירושלמית "הנה אני בא", "עוד אח אחד", אחד השיריים יותר והגרוביים פחות שלהם, וכמובן "("הדג נחש" עושה) היפ הופ ציוני", שנגמר גם הוא בהומור דתי, עם פיתול של ניגון חסידי.
 
האירוני בקונצרט היה שה-MC, המאסטר אוף סרמוני, לא היה הזמר הראפר, אלא המנצח של התזמורת. הוא שניהל את הטקס וקבע את המומנטום מקוטע התנופה. לשאנן סטריט כמעט ולא ניתן פתחון פה להוביל את המופע. הוא היה קשוב לשרביט הניצוח, ולא קשור לקטעי קישור. הו, כמה הם היו חסרים ברגעים המתים שבין היצירות. 
 
הדג-נחש-3-יוסי-צבקר.jpg
"הדג נחש" (צילום: יוסי צבקר)

אבל היה מעמד מכובד וכבוד גדול להופיע על במת המשכן. הזדמנות כמעט בלתי חוזרת לקבל תנאים משופרים על הבמה הנהדרת הזאת. אולי גדולה מדי על מידות הז'אנר, לבטח עם התפאורה רבת השיפועים של האופרה, אבל בהחלט מעמד יוצא דופן, אם כי תרומה אמנותית לא משמעותית.
 
וגם אם המופע הוקלט, יש לי הרגשה ששיתוף הפעולה הזה לא יונצח על גבי אלבום מסחרי. מה שבהחלט עשוי לקרות ולקרום עור וגידים במופעים הבאים בסדרה, בהם יתארחו, כל אחד לחוד, אסף אמדורסקי ואביב גפן, אצל תזמורת הסימפונט רעננה. זה כבר יהיה סיפור אחר. של מוזיקה, לא של גרוב.
 
"הדג נחש", בסדרת קלאסי רוק. המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. שני, 12 בדצמבר 2011
 


למועדי מופעים >

14/12/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. נו, ילא, להוציא דיסק מההופעה!!!
boaz , (15/12/2011) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע