סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן משינה, מופע אנפלאגד
 

 
 
משינה, גרסת הישיבה: אנרגיה אחרת לגמרי. אצורה, מבעבעת, רוחשת מתחת לפני השטח


עם הצלחה קשה להתווכח, אפילו אם אתה להקה בסדר גודל של משינה. אי-אפשר לזרוק פורמט מצליח כלאחר יד, מעבר לכתף, כשהוא מתקתק כמו שעון, אפילו אם הונצח כבר באלבום מהופעה חיה.
 
דומה שאפילו במשינה לא ציפו לביקוש כה ער לסיבוב ההופעות החורפי "הערב משינה Unplugged", וכל הסימנים מורים שרק הקיץ יכול לעצור אותו.
 
ההופעה, שעלתה גם על דיסק (במתכונת כפולה של אלבום ודי.וי.די.), התקיימה בבארבי תל-אביב כבר לפני שלוש שנים. אז עיבה את משינה הגיטריסט נאור דיין, אחיו של איגי, מתופפה של הלהקה. בסיבוב הנוכחי הצטרפו לחמישייה הקלאסית הזמרים-יוצרים יעל דקלבאום ופיטר רוט, כחלק בלתי נפרד מהאקט הבימתי, ולא על תקן אורחים.
 
בשל התחייבויות אחרות מילא את מקומו של רוט, בהופעה בהרצליה, נושי פז, נגן הגיטרות שליווה את יובל בנאי באלבומי הסולו, וכך מנה הליין-אפ של המוזיקאים ארבע גיטרות אקוסטיות (שלומי ברכה, יובל בנאי,דקלבאום ופז), מערכת תופים אחת (דיין), בס, חשמלי דווקא (מייקל בנסון) ופסנתר קלידים ואקורדיון (אבנר חודורוב) – הרכב לא שכיח. 
 
מנגנים בכיף, כמו בקומזיץ

עסקי הרוק'נרול הם כמו גאות ושפל, רגעים טובים לצד תקופות קשות, אבל אין ימים יפים כמו הימים האלה, של גרסת הישיבה. כל השבעה יושבים. אנרגיה אחרת לגמרי. אצורה, מבעבעת, רוחשת מתחת לפני השטח, אבל הפורמט כופה מסגרת רגועה יותר, קופצנית פחות. פחות תנועה, יותר נגינה. מנגנים בכיף, כמו בקומזיץ. לא רק ארבע גיטרות, אלא גם שבעה מיקרופונים, כשהבחורה בחבורה, דקלבאום, לגמרי חלק אורגני, מוסיפה המון צבע בהרמוניות הקוליות והמון גרוב וכוח בדואטים המתפתחים. ומה חבל שהתוספות החיוניות שלה לא מצויות באלבום ההופעה, שהוקלט קודם הצטרפותה.

משינה-אנפלאגד01.jpg
משינה בהופעה, תמונת יח"צ
 
מה יש להוסיף ולספר על משינה, הנציגה היציבה והבולטת ביותר של עידן הרוק הישראלי פוסט-רוקסן? 30 שנה כמעט שהיא בסביבה, השירים שלה עדיין מתכתבים עם המציאות, ועדיין היא חיונית, סוחפת ומרגשת. הפעם היא נצמדת למלודיות ולמלים, בפרשנות יותר בוגרת, יותר מהורהרת, הרבה יותר בשלה, אבל האינטימיות לא מקפחת את האימפקט. מקסימום לוקחת אותו למקום אחר. ואולי לא, כמאמר השיר: "כן, הזמן הזה אבוד, אבל לא בשבילי/ הוא תלוי על עמוד, ולא בגללי/ אין מקום אחר, אין אחר".

אמירה פוליטית רכה

ספרתי 26 שירים בהופעה. 25 שלהם, אחד של דקלבאום, "קצוות" מ"שמחה ועצב" אלבומה האחרון והחדש לגמרי. ולא כולם, מוכרחים לציין, להיטים מן השורה הראשונה. זה הזמן, בגרסה האקוסטית, האנפלאגדית, להפנות זרקור לשירים שכוחים, פחות מוכרים, שלא בפרונט, אבל לא פחות יפים.
 
ההתחלה, השליש הראשון של המופע, נאמן פחות או יותר לאלבום ההופעה. כאן מרוכזים להיטים כמו "למה לי פוליטיקה עכשיו", "להתראות נעורים, שלום אהבה", "בדרך אל הים" (איגי מדרבק, חודורוב באקורדיון והצליל דרום אמריקאי, משל היה פוקסטרוט ל"רוקדים עם כוכבים"), "את לא כמו כולם" (שצדו הפולחני-תפילתי מתחזק), "לא יכול לעצור את זה", וגם "אשה", "פולארויד" (הוותיק שמקבל חיים חדשים גם בזכות עימותי סולו גיטרות בין ברכה לפז) ו"מעבר להרים" החריג, שבכלל נכתב על-ידי עמיר לב, אבל מסתדר עם אווירת האנפלאגד ויותר מזה עם האמירה הפוליטית הרכה של הלהקה.
 
בנאי הוא היחיד שמוותר מדי פעם על הנגינה בגיטרה. ניכר בו שהישיבה קשה עליו, ולא מחמת קוצים בישבן. מועדון הזמר של משינה הוא לא דבר שבנאי ייתן לו יד ורגל לאורך זמן, ואכן מדי פעם הוא לא מתאפק וקם ממקומו. תחילה רק בקרבת הכיסא, בהמשך כבר יבקר אצל עמיתיו וימדוד את הבמה לאורכה ולרוחבה.
 
גם על שלומי ברכה ניכר שהסיטואציה לא פשוטה לו. הוא לא מוכן לוותר על ההשקעה בנגינה, וגם לא על העווית והתזזית. ועל אף שהגיטרה אקוסטית, לפרקים היא נשמעת חשמלית לגמרי תחת ידיו. גם פז תורם לצלילי החשמלי בנגינה מיומנת ומבריקה. לבנסון, חודורוב ודיין אין בעיות זהות ואישיות. הם נשארים חשמליים.
 
"קצוות" של דקלבאום (עם טון ימי-ביניימי ענוג ויפה) מסיים למעשה את הפתיחה, וגם את הזהות בין המופע הנוכחי ובין אלבום ההופעה שמונח בירכתי התודעה שלו. השליש השני, או החלק המרכזי, הוא גם המפתיע, הנסיוני, המבוזר וההרפתקני במופע. שירים מכיוונים שונים, מזמנים שונים. ואפשר להבין מדוע כמה מהם לא נכנסו לאלבום.
 
"מדורה קטנה" מ"יהלומים בשמים", אלבום האולפן האחרון של הלהקה (2010), פותח בגוון פולקי. "התשובה", אלבום אחד קודם, שבא אחריו, חוזר לרוק'נרול עם בס, תופים וגיטרות בעזוז. בנאי ודקלבאום מבצעים ראש בראש, בעמידה, את "אכזבה", שנשמע כמו לקוח מהרוק של שלהי הסיקסטיז, וממנו לרגעים יפים של "בספסל ההוא מול האגם". 


מנגנים הרבה, שרים במקהלה

לרגע אחד, ב"אבל אין", הם חוזרים לסקא הישן והטוב. בנאי מנופף בזרועותיו, בנסון מרעים בבאס, איגי מדאבב בשירה ודקלבאום מוואוולת. כולם תורמים לרגע נהדר של אלתור כלי, קולי וקצבי. הנונסנס של תחילת הדרך מפציע ב"הכל התחיל בנאצר" הווירטואוזי, שמופיע בכתובים אבל כמעט הספקנו לשכוח מקיומו. בעקבותיו מתרחש דילוג ל"רני בפריז" המשפחתי, שבו מנגנים הרבה, שרים במקהלה, ואיגי מוסיף להג ג'מאייקאי ברגאיי.
 
לפני שבנסון יחזור ל"הכל עוד אפשרי" שלו, להפוך אותו לשירת רבים, בנאי ודקלבאום יאתגרו זה את זה בבלוז של "כולם אומרים לי תיזהר". חודורוב באורגן, ברכה מוציא בלוז ממיתרי האקוסטית, פז מייבב מהצד שלו, ודקלבאום מעלה את זכרה של ג'ניס ג'ופלין בשירה צווחנית לעילא מסוף ה-60. סוף הדרך. השניים יחלקו בשירה גם ב"קאנטרי ג'ו" קשישא, לסיום החלק האקלקטי של ההופעה.
 
ומכאן ועד הסוף, כולל תור ההדרנים, רק להיטים גדולים. "אין מקום אחר" הנהדר, "נגעה בשמים" הנאדר כתמיד (והפעם עם נימה אתנית באקורדיון), ו"אחכה לך בשדות" שמעמיד את בנאי, ברכה, דקלבאום ובנסון על הרגליים. גם איגי גובה – בפתיחת ההדרנים – את ליטרת הבשר שלו עם "בן המלך" המאוהב בנסיכה עם שערות זהב, כשהשירה ונגינת הגיטרה שלו נתמכים על-ידי הפסנתר של חודורוב. "דני" (עם תוספת דקלבאומית של "נוקש על שערי רקיע" של דילן), "הכוכבים דולקים על אש קטנה" ו"משהו טוב" נועלים את הפגישה האינטימית אחרי שעתיים ורבע גדושות ועמוסות בכל טוב.
 
נסיונות הקהל להחזיר את הלהקה לבמה, בשירה עיקשת של הליד המפורסם מ"רכבת לילה לקהיר", לא מועילים הפעם. נראה שאין ברירה אלא לחכות לסוף הסיבוב הזה, לראות איך "משינה" תקום מהאנפלאגד לסיבוב נוסף של רוק'נרול. יהיה מסקרן.
 
הערב משינה Unplugged. היכל אמנויות הבמה, הרצליה, שבת, 17 במרץ 2012.

למועדי מופעים >

21/03/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע