סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2017 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ריקי גל ומתי כספי בהופעה
 

 
 
החיבור בין גל לכספי - מפתיע ככל שיהיה כבר 24 שנה  - מוציא מהם את המיטב


נערת הרוק והבנד לידר

למרות שריקי גל ומתי כספי מכירים כבר יותר מארבעים שנה (הם בני אותו דור של להקות צבאיות שלאחרי מלחמת ששת הימים - היא בלהקת חיל הים, הוא בלהקת פיקוד דרום), שיתוף הפעולה ביניהם החל לפני קצת יותר מ-25 שנים, בעבודה על "ריקי גל" (87'), אלבום הבכורה (המאוחר) שלה כסולנית, שכספי הלחין, עיבד והפיק מוזיקלית, בעקבות הבזק השראה של המפיק דודו אלהרר.

אולם רק ב"מה זאת אהבה", אלבומה השני (88') שחזר על מתכונת שיתוף הפעולה בין השניים, נכללו שני שירים בביצוע משותף, דואטים - שיר הנושא (מלים: אהוד מנור) ו"מקום לדאגה" (יהונתן גפן), כבר אז חידוש לשיר שלהט תריסר שנים קודם לכן, בביצועה של שרה בדישי. גם ב"אוהבת אותך יותר" (96'), אלבום האולפן הרביעי של גל, והשלישי בהפקתו המוזיקלית של כספי, הם הסתפקו בדואט בודד, של השיר "היא שלו והוא שלה" (לחן של רחל כספי למלים של אהוד מנור).

לפני 24 שנים (ולא 25 כפי שפורסם), רק בעקבות "מה זאת אהבה", תורגם הקשר האמנותי בין השניים גם לשיתוף פעולה בימתי, בסיבוב הופעות שנשא את שם האלבום השני. אז בפורמט צנוע למדי, עם ארבעה נגנים בלבד: שמוליק בודגוב בגיטרות, קובי כהן בבס, איקי לוי בתופים ולואיס קרלוס בכלי הקשה. כספי, מיותר לציין, ניגן בקלידים (בעיקר) וגם בגיטרה.

כל זה כרקע בלבד לחגיגות שובו של המותג "מה זאת אהבה" לבמה. ואין מה להשוות. לא בעומק הרפרטואר, לא במספר הנגנים, לא ברוחב היריעה הבימתית ומן הסתם גם לא בגודל ההפקה וההשקעה. היחידים ששרדו הם צמד המבצעים, גל וכספי, שהשנים לא כיהו כהוא זה ביכולותיהם, במחויבותם ובמקצועיותם.

ולמרות שעד היום החיבור ביניהם מפתיע בהיתכנותו, אינו ברור ולא לגמרי מובן מאליו, עדיין הוא חזק ומוציא מהם את המיטב. גל כנערת רוק ניצחית, עם תנועה בימתית שאין לצעירות ממנה (שלא לדבר על בנות דורה), והוא כבנד לידר וכמנצח תזמורת מובהק, שארשת פניו הרצינית רק הקדימה את זמנה בכמה עשורים טובים 
 

   


23 שירים נכללים ב"מה זאת אהבה" גרסת 2012, רק שני שליש מהם, 15, הם פירות לשיתופי הפעולה המוקדמים שלהם - שישה מ"ריקי גל", שישה מ"מה זאת אהבה" ועוד שלושה מ"אוהבת אותך יותר" (ביניהם גם "זו ילדותי השנייה" של מנור וכספי שגל "חידשה" אז).

בשניים מבין עשרת הנותרים, לכספי אין נגיעה, לכאורה גם במופע זה, כיון שהוא פורש מן הבמה למשך הביצוע של "היי שקטה" (רחל שפירא ויהודה פוליקר) ו"יש לי חולשה לרקדנים" (יענק'לה רוטבליט וצוף פילוסוף), שניהם מ"חפש בי" (93'), האלבום שהפיק לואי להב. שמונה האחרים מתויגים כנכסים של כספי, לפחות עד מופע זה.

את המופע (שהחל במפתיע בדיוק בשעה הנקובה) פתחו "הנה פתחתי חלון" (נתן זך) ו"ילד אסור ילד מותר" (יעקב גלעד) משיתוף הפעולה הראשון. גל בחולצה פרחונית מכופתרת וגולשת, במכנסיים אדומים צמודים, בנעלי עקב גבוהות ובתסרוקת כלאיים בין דולי פרטון לפארה פוסט, הלכה מהתחלה על הטמפרמנט הסוער המוכר והטוב שלה.
כספי, נתון בחליפה כהה שבתוכה חולצה לבנה, זקוף וגא כתמר, ישוב בדרך כלל מאחורי הפסנתר, בחר לא סתם ב"לא חלמתי שתלכי ממני" שלו (אהוד מנור) כשיר ראשון מכיוונו: "ואני תמים, תמיד חשבתי/ שמאושרים כמונו אין/ ובדמיוני לראות אהבתי/ איך ביחד נזדקן". דואט של נשמה ובלוז בהשתתפותו הפעילה של הקהל.

גל המשיכה עם הבלוז והגרוב ב"פה ושם" (תלמה אליגון) מהראשון וב"אמצע בלוז" (יהונתן גפן) מהשני, וב"היא שלו והוא שלה" מהשלישי (כאמור), הם שחזרו את הדואט המוקלט: "...הם נראים כל כך יפים/ פורשים כנפיים ועפים... הם נראים מאוהבים/ תמיד בוטחים, תמיד שלווים... פותחים שוב דלתות שכבר שכחנו/ מתחילים להיזכר... והכל טהור וטוב/ ושוב רואים קרוב קרוב/ בעיניים שפקחנו".

גם ג'וניור יצא מרוצה

שיא הרגש של "היא חזרה בתשובה" הגיע מוקדם מדי. הביצוע של כספי מרטיט בכל פעם מחדש, במיוחד ברגעים שהוא מפסיק לנגן ועובר לא-קאפלה מצמרר. והפעם היתה גם אילוסטרציה נהדרת לשיר הצורב והכואב. מתי כאילו שר לריקי, שישבה שם זקופה ואילמת, לכודה באלומת אור אלכסונית ובוהקת, מושגת ואולי מנותקת. רגע מרהיב ביופיו.

אחרי "טוקיו גדולה" (אהוד מנור), שנדמה כי זכה הפעם לביטוי מעוגל יותר ופחות סינקופטי, יותר ג'אז לבן (יאיר מיכאל בגיטרה המובילה) כשהעיבוד לשמיניית כלי המיתר (ארבעה כינורות, שתי ויולות ושני צ'לות) תורם משמעותית, גל פינתה את הבמה לכספי.

הוא הגיש שלושה שירים שלו ברצף, שניים בגיטרה, שני הבודדים שהלחין במקצב הרגאיי ("ימי בצורת" של יעקב גלעד ו"יום ששי חזר" של מנור) כולל הבלחי הומור מאופקים ומשועשעים, ואחד בפסנתר ("סליחה" גם הוא של מנור) אינטימתי כמו בהיכל התרבות הרבה בזכות המיתרים. כאילוסטרציה הוקרנו על מסך הלד שמאחור תצלומי העטיפות של אלבומיו הנחשבים.

התאורה של רונן נג'ר, שכתמיד הרשים בהשראה, בדיוק ובמקצועיות, סיפקה עוד רגע למזכרת ב"אילו יכולתי (אמא)" (מנור). ננעלה על גל בעשר אלומות יציבות ונקיות שיצרו דימוי מלא הוד של ספק כתר מלכות, ספק פרח שושנה. את השירה המפויסת (יחסית) שלה ליוו שקופיות געגוע מצעירותה. ואפרופו געגוע: על הדרך, המופע הוא גם הצדעה לצלע השלישית בשיתוף הפעולה בין השניים, זו של הפזמונאי אהוד מנור, שנוכח לא רק בשירים הרבים, אלא גם בקטעי וידאו שמשולבים ביניהם.

פתאום "על ראש שמחתי" (נעמי שמר ) נשמע כמו רגאיי מרוקאי. ל"אוהבת אותך יותר" (גפן) תרמה נוכחות יפה של שלוש זמרות הליווי (ענבל גרשקוביץ', שיר זהבי ומעיין שקד), וגם דואט של גל עם נגן כלי הנשיפה המחונן גלעד רונן. אין ספק, סקסופון מוסיף המון.

ריקי-גל-1-יחצ.jpg
ריקי גל (תמונת יח"צ)

"בצער לא רב, ביגון לא קודר" (חנוך לוין, מהשני) היה דוגמה לפאנקי משובח בפיה של זמרת משובחת, ובישר את הדואט השלישי של השניים, עם שיר הנושא, שייכנס לדברי הימים של הפופ הישראלי כשיר נשמה נצחי משלנו. ותעיד השתתפות הקהל בשירה. צילומים מסיבוב ההופעות ההוא העצימו את ההתרגשות והאימפקט.

לאחריה מתי פרש, הותיר את גל לחסדי הריתם סקשן (מיכאל בגיטרה, אילן אביב בבס, יואב בונצל בתופים וגדי סרי בכלי הקשה) וגם הקלידים (עידו זלזניק), לצמד השירים מ"חפש בי", כדי לשיר אותם כמו ברבור, גאה ובטוחה.

הוא חזר לפסנתר ול"זו ילדותי השנייה". ריקי תרמה קולות, הקהל הצטרף בהמיה מתגברת וגם המיתרים נשמעו בהיכל. ואז באה ההפתעה הגדולה. "מישהו" שכתבו אהוד מנור ומתי כספי לפסטיבל הזמר שהפך לקדם אירוויזיון וזיכה את יהודית רביץ בנקודה אחת ואת הזמר הישראלי בקלאסיקה. בניגוד לצפוי, דווקא גל היא ששרה, נכנסת למועדון ומאדירה עם הרבה רגש ועוצמה את מעמדו של "מישהו" כסטנדרט. בסיומו הודתה ריקי למתי על שהתעקש שהיא תבצע את השיר.

"מערבה מכאן" (תרצה אתר) מלא ההשראה, ההמצאה והדמיון המוזיקליים, נשמר בזכות לשלהי המופע. הוא אחד המופלאים והגאוניים שכספי הלחין בעבור גל, וההגשה שלה אותו לא פחות ממושלמת, ורגע מושלם לסגור את ההופעה.

ההדרן הראשון היה הדואט הרביעי והאחרון שלהם במופע. "מקום לדאגה" היה ונשאר ירוק עד ואקטואלי תמיד במציאות חיינו בחלק הזה של העולם. כספי שר אותו מאחורי הגיטרה, וקהל האלפים הדליק בחדווה את הסמארטפונים שברשותו, כדי ליצור מחזה מרהיב של תחליפי נרות, הבעת אמון ואהבה שרק בשבילה היה כדאי להם לחזור ולשתף פעולה.

   

ההדרן השני היה "נערת הרוק", שלא כל כך התחבר למעמד, בשל העמדה הנשית האישית הבוטה שבו, למרות היותו חלק בלתי נפרד מהיצירה המשותפת. מה שלא הפריע לנערה לקצור תשואות.

בכלל, החיים דומה, מתחילים בגיל שישים (פלוס). למנטורים ריקי גל ומתי כספי יש בהחלט מה להציע,  ולשירים בפיהם יש משמעות וכוח גם היום, על אף ההיבט הנוסטלגי הבלתי מוכחש של המופע. במיוחד כשהעברית שלהם חוגגת - שניהם מבצעים שנותנים הרבה כבוד ללשון ולשפה, ומוכיחים שאפשר להישאר אהוב ופופולארי גם עם עברית יפה. שאפו! או איך לעזאזל, אומרים זאת בעברית? הידד, לא?

גם ג'וניור (16 בלבד) יצא מרוצה, למרות חששות כבדים מצידו נוכח בני גילו של אביו, וגודלה של התזמורת. הוא קיבל את מנת הסולואים שלו בגיטרה המובילה, ויצא נחוש להוסיף את הסקסופון לארסנל כלי הנגינה שלו. מוטב, חושבני, שאתמקד בהופעות לבני גילו. שיתפתח בקצב הראוי ולא ירוץ קדימה.

 

מתי כספי וריקי גל, מה זאת אהבה. היכל נוקיה תל אביב. שבת, 24 במרץ 2012


למועדי מופעים >

28/03/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע