סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בהופעה: דני ליטני ואריק סיני
 

 
 
הדעתנות של ליטני והקלילות והאופטימיות של סיני מתחברים היטב להופעה עם הרבה הומור עצמי


ראשיתה של חברות אמיצה

לכאורה, אין הרבה משותף לדני ליטני ולאריק סיני. אמנם שניהם עברו מזמן את שנת השישים לחייהם (ליטני יהיה בן 69 ב-30 ביוני, לסיני ימלאו 63 יום קודם, ב-29 באותו חודש), ולשניהם קריירות ארוכות ומפותלות, רוויות עליות ומורדות, שיאים ומשברים.

מוזיקלית - תהום מפרידה ביניהם. ליטני, לפחות בזיכרון, הוא פקעת אנרגיה לוהטת ומבעבעת של ריתם אנד בלוז וחלוציות בלוזית בלתי נשכחת, בעוד סיני הוא כדור צמר של רוק-פולק רך, אחד מהמעצבים והמנסחים של קנטרי ישראלי נינוח.

אבל יש בחיים יותר מ-50 דרכים לפגוש את שותפך, במיוחד כשחולקים קילומטרז' כה ארוך. וזה לא רק הניסיון ומטען השנים, אלה גם ההתבגרות וההבשלה, ההכרה שימי השיא מאחור וההשלמה עם הרגלי הצריכה והסביבה, ההרגשה שהצטנן הלהט לכבוש את העולם ולקרוע לשוק את הצורה, ובכל זאת צריך להמשיך ולהתפרנס. ותוסיפו לכך גם כבוד הדדי של שני וטרנים, רעות מקצועית של שני אמנים וגם ראשיתה של חברות אמיצה.

אחרי יותר מ-40 שנות קריירה (ליטני או טו טו חוגג לה יובל) הם חוברים למופע בימתי משותף. חוברים, כי הם לא בדיוק מתחברים. הם נפגשים איפשהו באמצע הגיא העמוק שביניהם, אחרי שמילאו אותו בעפר של סובלנות וברצון לקבל אחד את השני, וגם ריככו וריווחו את האמירות המוזיקליות.

בל נשכח: ליטני הוא יוצר ששר את שיריו, וסיני הוא זמר מבצע, ושיריו נכתבו בידי אחרים. וגם אם הגבוהים של ליטני קהו, והנמוכים של סיני רק התנמכו עוד, עדיין כל אחד נשאר בשלו, עם השירים המזוהים עמו. אבל כמו שסיני מפטיר לאורך המופע, במה שהופך למנטרה משעשעת, לנוכח הכימיה המפתיעה ביניהם, הם עוד יהיו זוג.
והכימיה היא של קבלת האחר. הרבה באמצעות הומור. מילולי וגם פיזי. הם יושבים, בדרך כלל. כפי שהגיל מחייב.

ליטני עם רעמת השיער הזכורה לטוב שמעט הקלישה והרבה יותר הלבינה, מימין, כשלשמאלו מוניטור כמעט בגובה האוזן, כדי להתמודד עם בעיות השמיעה שלו. סיני משמאל. גם הוא הלבין בגיל מוקדם, אבל היום הוא מעדיף קרחת. איתם - הקלידן אלון רדעי, לשמאלו של סיני, ונגן הגיטרות גדי בן אלישע, מימינו של ליטני.

הם מרבים לשחק על החירשות של ליטני, מפיקים מעמדי סטנד אפ. בן אלישע הוא גם ה"לחשן" של ליטני. מסמן לו מדי פעם תורו של מי לנגן ואיפה לשים לב. התנהלות שמתרחשת בחיוך ובטוב לב, אך היא עדיין סיטואציה מצחיקה. ליטני רק מעצים אותה: "גדי הוא האוזניים שלי", הוא מעיר. "בקרוב הוא יהיה כל האברים שלי...". לקראת סיום המופע, אפרופו מחיאות הכפיים הקצובות של הקהל, הוא ינפק וידוי מרגש: "זה השכר שלי, כי את המוזיקה אני כבר לא שומע מזמן...".

וההומור, בעיקר העצמי אך גם הכללי, של ליטני הוא המוביל והמנווט את ההופעה, שלפרקים נדמית כמו מופע הזקנים במרומי היציע ב"מאפט שואו". "מה מצב הסוכר אצלך?", שואל סיני כשנשלחת לבמה פרוסת עוגה. "על הכיפאק!", משיב ליטני ודוחה במיאוס מעושה את הצלחת המושטת. "ואצלך?". "לא משהו", אומר סיני אבל תוקע ביס, ומניח את הצלחת מאחוריהם. שני נגני הליווי עטים על העוגה לחסל אותה.

אנדרטה פני זקן

השירים מוגשים כפינג-פונג. אחד-אחד, מקסימום שניים ברצף. רק להיטים, שירים מזוהים וחשודים מיידיים. שום שיר חדש. את דני ליטני אפשר להבין. הוא מתקשה לכתוב חומר חדש. גם אריק סיני לא נדרש לשירי "הולך ובא" אלבומו האחרון והמוצלח, לו הוא מקדיש מן הסתם פורמט הופעה נפרד.

לא תמצאו השקעה יוצאת דופן בעיבודים. ליטני מנגן ושר אצל סיני, סיני פחות. נעזרים כאמור בשני מלווים, כשבן אלישע מפתיע מדי פעם בנגינה על לאפסטיל. ליטני מתייחס אליו כמחבט של קריקט הודי שעבר הסבה. למעשה הוא מעין גיטרה חסרת תיבת תהודה שמפיקה צליל גבוה, מאלה המאפיינים את ה"סלייד" החשמלי של הקאנטרי. הצביטות של בן אלישע את המיתרים, יוצרות עיוותי צליל מרתקים שתומכים גם בפולק של סיני, גם בבלוז של ליטני.

זה עובד כך: "יחס חם" של ליטני (שמגדיר אותו כשיר ליקוק וחנופה לקהל); "צל כבד" של סיני; "נישא ברוח", הגרסה העברית של יהונתן גפן וליטני לבוב דילן (וליטני מקפיד לציין בציניות מחויכת, שלא נטעה חלילה, שהשיר נכתב על ארה"ב, ולא על "מדינתנו האהובה"); "דרך הכורכר" של סיני.

"היום בו נפלו השמיים" של ליטני ("יש הגורסים שהוא שיר נהי"); "ולא היה בינינו אלא זוהר", השיר הראשון שליטני הלחין כשהיה בין הראשונים להפוך שירה (לאה גולדברג) לרוק, והיום זה יותר בלוז מריתם אנד בלוז; סיני חוזר לקאנטרי עם "שיר פרידה".

ליטני שב לדילן, באנגלית הפעם, עם "מתדפק על שערי רקיע" (ומציע מגוון תרגומים ל"נוקינג": נוק נוק, נאק נאק, ניק ניק ואפילו טוק טוק). נגינת הקלידים של דרעי משחזרת אורגן מהסיקסטיז.

סיני מזכיר ש"בשעה שכזאת" (יעקב גלעד וגרי אקשטיין) היה השיר הראשון שהקליט, בדצמבר 77', וממשיך עם "היא לא דומה" שכתב לו ארקדי דוכין לפני 20 שנה. הפעם רדעי מוציא צלילי הונקי-טונק משכרים מהקלידים.
ככל הידוע, ליטני הוא הזמר היחיד שמבצע את "תפסתי ראש על הבר" מלבד יוצרו שלום חנוך. אך לא לפני שיגניב הלצה לפיה הבלוז נולד בפולניה, בעיירה בעלז, שזה בלוז ביידיש...; ל"מסתובב ושר" של סיני, ליטני מוסיף כוריאוגרפיה משעשעת.
 
לפני "משבר אמון" הנהדר שליטני כתב (על שברון לב שגרמה לו אחת צילה, שעכשיו היא אמא לחמישה וסבתא לשלושה נכדים ולנין אחד) ומבצע עם שירת רבים של הקהל, הוא משמש תפאורה ל"שוב", שיר על זוגיות מחודשת אחרי משבר נישואין (שכתבו דפנה עבר הדני ושמוליק קראוס), אותו מבצע סיני עם גרושתו וזוגתו הנוכחית יפעת תעשה, שגם מנהלת אותו. שיר מהחיים שזוכה לביצוע חריג ופנטסטי, שמשכיח את ביצועם הקלוקל של אפרת גוש וחמי רודנר בהצדעה ל"חלונות הגבוהים" בפסטיבל ימי זמר האחרון.

בתום המשברים, סיני חוזר ל"העיירה שלי" שכתב לו יצחק קלפטר; וליטני, כמנהגו, הופך את "עד סוף הקיץ" של אהוד מנור ומישה סגל לבלוז; ממש כמו "ימות משיח", הביצוע הכי טוב שלו בערב, לו הוא מצרף הודאה: "זה השיר הכי ציני שכתבתי. אפילו חשבתי לתרגם אותו לצינית...". השירה בציבור חוזרת כצפוי גם ל"ערב מול הגלעד" של סיני.

רק בהדרנים הנועלים (וגם הם אחרי שליטני מפליג בהסבר מדוע לא כדאי לאמנים בגיל מתקדם לרדת מהבמה, שמא יחמיצו מדרגה וישברו איזו עצם...) הם עושים חילופי תרבות: סיני מצטרף ל"ציף ציף מעל הרציף" וליטני לוקח את "סיבה טובה".

ההופעה (הראשונה!) היתה ארוכה מדי. שעתיים וחצי. ככה זה שלא מוותרים על להיטים גדולים, מתבדחים ומתלוצצים בין השירים (סיני: "חשבנו לקרוא למופע 'ועדרת פני זקן'..."; ליטני: "אני דווקא חשבתי על 'ואנדרטה פני זקן'") ולוקחים את השירה בכיף ואת הזמן באיזי. שום לחץ. השירים מאווררים, מפוסקים. של ליטני דעתניים ובאים חשבון עם החיים, של סיני משמרים קלילות ומעניקים אופטימיות. שילוב מוצלח ונחוץ כאן.


 
דני ליטני ואריק סיני, ביחד ולחוד. זאפה הרצליה. חמישי, 3 במאי 2010


למועדי מופעים >

06/05/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. לצערי הופעה משעממת מאוד
שרון , מרכז (24/08/2014)
2. שני זמרים והופעה מבישה
נאוה עד , ירושלים (06/08/2012)
1. נשמע פיצוץ
רני , (30/05/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע