סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בני בשן בהופעה - איש של מילה
 

 
 
במיטבו הוא נשמע כמו טום וויטס ובמירעו כגימנזיסט נבוך אבל בני בשן לא משעמם לרגע


מופע של אמונה

בני בשן הוא תופעה יוצאת דופן בפופ המקומי. יוצר שאמנותו אינה חד משמעית ומשום כך קשה מאוד לקטלג אותה ולהכניס אותה למגירה. קל יותר להגדירה על דרך השלילה.

הוא רחוק מלהיות הזמר הקלאסי, אי אפשר לדבר עליו במונחי אליל נוער וסמל מין (ואולי כן, בדרכו), אמנות ההופעה שלו רחוקה משלימות וספק, בכלל, אם אפשר להגדיר את השירים שלו כפופיים או רוקיים.

דבר אחד אי אפשר לקחת מבני בשן - הוא איש של מילה. של מלים. של היגדים ואמירות. לפעמים בוטה, מוחצן וישיר, אך תמיד אינטליגנטי, רחב אופקים ומלא הומור.

את הביטוי לחשיבתו ולהתבוננותו בעולם אפשר למצוא בארבעה אלבומים (אחד מהם בשנה שעברה עם "בום פם") ועוד אחד בדרך, וזה בפחות משבע שנים; גם בספר אחד שהוציא, ובעיקר בתוכנית הרדיו הגל"צניקית שלו, שהקנתה לו מעריצים נאמנים, משועי ארץ ופוליטיקאים ועד כדורגלנים.

יכולת ההסתחבקות הרדיופונית שלו, היא לא פחות מאשר מעוררת השתאות. ואולי היא שמלמדת על כוחו העיקרי - לפנות לרובדי קהל שונים. על הבמה, זה לא ניכר עדיין. כלומר יש לו קהל אדוק, ששותה בצמא את דבריו, אבל לא הרבה. עובדה, אנחנו עדיין בתמונע ולא בקיסריה. ספק בכלל אם זו הכוונה.

   

המופע, שעה אורכו, בנוי במתכונת ספרותית משהו, שילוב של שירים מושרים, שירים מוקראים וקטעי קישור ומעברים ביניהם ("במבט לאחור, הייתי העולם ואת היית השמש. וזה לא ששקעת, זה אני שהסתובבתי"...). ואולי בכלל בשן לא מתכוון להיות זמר, אלא לעטות - בדרכו שלו - את פוזת המשורר שקורא משיריו. וסוגה שכזאת לפופ הישראלי אולי מוקדם מדי לעכל.

אם תרצו, מופע השירים של בני בשן, הוא מופע של אמונה. של בשן בקהל שלו, של הצופים באמן שעל הבמה, שיספק להם את הצידוק לבואם. לא מעט מהטקסטים של בשן הם אדפטציות של תפילות דתיות למזמורים חילוניים.
המופע מתחיל בא-קאפלה של "אלוהים הטוב (תשמור עליי ממעשיי)" ומסתיים בא-קאפלה של "יברך מבורך" (שניהם מ"מעשה באדם" אלבומו השלישי מ-2009), כשממש בתווך הוא גם מתכתב עם "יזכור" ועם "שמע ישראל" (ה' אלוהינו ה' אחד/ לא טוב היות האדם לבד) מ"שירי עם אישיים" (אלבומו השני, מ-2007). מה שמלמד על הכיוון אליו מופנות האנרגיות היצירתיות של בשן, ועל אמנותו כספק מטיף, ספק רב רפורמי, מכנסיית הבשן.

וכאמור, אצל בשן, הגבוה והקדוש משתכשך עם הנמוך והחטאים, שהם ביטויים שגורים של שפת רחוב. למשל, "אני זיון רשמי כנעני", הוא מעדכן זמנית את "אני בני בשן" (מ"שירי עם אישיים"), טקסט היפ-הופי טווסי מלא חיוך. או מילותיו ב"ולא סגרתי", בלדת אהבה עגמומית: "אני אמות בבוא הפגע/ ואת תהיי לי אלמנה/ ותלחשי אז לבתנו/ יהיה בסדר בת זונה".

וב"אנחנו בני אדם", ספק שיר, ספק קטע מעבר, הוא חורז: "אנחנו בני אדם עם שכל וערוות/ אולי ניפגש בנהר מרגש ונציע ביחד תקוות". "אנשים אומרים לעצמם", הוא מסביר בכובד ראש מתנצל, "איש נחמד ושומעים את הגסויות האלה. אבל אני לא עושה שקר בנפשי, כי אין גסות מאחורי הגסויות...".

צודק. אף אחד לא נפגע וגם לא מאשים אותו. כי הוא עצמו יודע ש"פעם הייתי מקשקש בלי שהיה לי משהו מסודר להגיד. עכשיו יש לי מה להגיד ואני לא מרגיש נעים כלפי הקשקושים...".

מין הגיון כזה, משעשע ומבדח, שמלווה אותו, את השירים הכתובים וגם את אופן הצגתם: ההשוואה בין העצים של ישראל לעצים של אירופה, שלהוב הקהל בקטע "הופה!" שמקדים את "דפוקותי וזרוקותי" האנרגטי (גם הוא מ"שירי עם אישיים"), וכמובן שיריו-להיטיו האחרונים: "את אחלה חמודה" פרודיה חביבה על פופ ים תיכוני (כולל הפטרה יובשנית של מלות עידוד מזרחיות טיפוסיות כ"כפיים!" ו"שגעון!"), שהופיע כבר ב"ריקודים על פי תהום", וייכלל גם באניאנדיאני" אלבומו הבא.

מהאלבום המתקרב הוא משמיע גם את "הערב", שתבניתו כשיר שיכורים "רוסי" מלא עליצות, וגם את שיר הנושא, שאת שורותיו המופרכות והסותרות הוא קורא מן הכתב. השיר נשמע לא גמור, אבל הרושם הוא שהוא נשמע כך בכוונה.

   

וכך, לצד "להיטים" גדולים מכל אלבומיו (גם "שישים ושבע", "מיכל" ו"כסף לגלידה"), הוא משמיע רשימות נבחרות לא פחות ("בבאר תל אביבי קטן", "מצור" או "תודה" שמוגדר על ידו, די בצדק, כשיר קארמה למרות שהוא נשמע כמזמור גוספל עברי, או לפחות כדיאלוג בין מטיף לצאן מרעית). שירי הגות לצד שלאגרים בפרוטה, הפתעות מילוליות לצד מניפה של אסוציאציות, שתובעים הקשבה דרוכה ועירנות מצד הקהל, שלא להיכשל בדרך, להפסיד משהו ולהישאר מאחור.

   

ויש לו גם להקה מעולה ונאמנה, הרכב נגנים ותיק ומתורגל, עם צליל מעניין, ייחודי ומגובש של גיטרה אקוסטית (איתמר רוטשילד), צ'לו (תום קלנר), בס (איתמר ברק) ותופים (שי ברוך), שמטשטש - בנגינה ובהרמוניות הקוליות - את פגמי השירה וההגשה של בני בשן, שבמיטבו נשמע סוג של טום ווייטס, ובמירעו מגלה מבוכה של גימנזיסט שלא יודע מה לעשות עם כפות ידיו.

זה בסדר בני, אוהבים אותך ככה. אצלך תמיד מפתיע ולא משעמם לרגע.
 
מופע השירים של בני בשן. תיאטרון תמונע תל אביב. חמישי, 9 באוגוסט 2012


למועדי מופעים >

12/08/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע