סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אהוד בנאי, המופע "באופק אחר"
 

 
 
"באופק אחר" הוא אכן אופק אחר. חוויה בימתית יוצאת דופן, כמעט נדירה. ועם כל הכבוד לבנאי ולשיריו הנפלאים, ולרביעיית כלי המיתר הפנטסטית, עמי רייס הוא הכוכב של המופע. נכון יותר, העיבודים שלו. הם אשכרה גונבים את ההצגה
עם כל הכבוד לבנאי ולשיריו הנפלאים, ולרביעיית כלי המיתר, עמי רייס הוא הכוכב של המופע


"באופק אחר", האלבום החדש, ה-11 של אהוד בנאי, יראה אור רק בסוף החודש (ואז גם צפויה הופעת השקה חגיגית נוספת, ב-30 באוגוסט, גם היא בצוותא תל-אביב), אבל אלה ימים טובים להרצה.


קונצרט לפסנתר ולרביעיית מיתרים

האמת היא שהאלבום (NMC יונייטד) לא באמת חדש. כלומר הוא כן, כי הוא רק אהוד בנאי בגיטרה, עם רביעיית מיתרים ופסנתר, אבל השירים (להוציא שניים) הם די ותיקים בארסנל של האיש, שגילה, הגדיר וניסח מחדש את ההיברומאן. ובכל זאת: חדש לגמרי.

זה גם אלבום לא מתוכנן. לפחות לא אצל יוצר בקליבר של אהוד בנאי, שלא שולף להיטים מהשרוול ורק לפני שנה השיק את "רסיסי לילה", שהמופע שבעקבותיו טרם מיצה את עצמו ועדיין רץ.

"באופק אחר" הוא בעצם הנצחת גיחתו של בנאי לפסטיבל "הפסנתר מארח" בסתיו שעבר, אז "התפתה" להפקיד את להיטיו לעיבודי המיתרים והפסנתר של עמי (כנסיית-השכל) רייס.

התוצאה המשובחת שיכנעה את בנאי שכדאי להקליט את ההתנסות "הקלאסית" האקוסטית יוצאת הדופן הזאת בשביל הנצח. האלבום הוא הקלטה חיה באולפן הקלטות, בנוכחות קהל מצומצם. ועל אף שהקהל לא נשמע או מורגש בהדפסה הסופית, הוא שם כדי לשחזר את האווירה של ההופעה בפסטיבל הפסנתר.

מכאן שההופעה השבוע בצוותא היא לא רק שחזור אחד לאחד של האלבום שיראה אור בסוף החודש, כאמור, אלא גם שחזור של ההופעה שהולידה את האלבום. וככזאת היא לא רק האמא של ההופעות האקוסטיות והאנפלגדיות, היא גם מה שפעם היו מכנים "קונצרט לפסנתר ולרביעיית מיתרים", ואולי להפך.


אהוד בנאי-באופק-אחר.jpg
"אופק אחר" אהוד בנאי (מקור: האתר הרשמי אהוד בנאי)

שירה אחרת, תרשו לי לקרוא לה "שירה יפה"

כמו באלבום הכפול, גם במופע 20 שירים (זמן כולל: 90:56 דקות), ייצוג נאמן ל-25 שנות היצירה של בנאי, עם אזכורים לכל התחנות המשמעותיות בדרכו המוזיקלית. מ"עיירה בדרום" ("מאמי") ועד "אבן ספיר" ו"עד הפעם הבאה" ("רסיסי לילה"), כשבתווך להיטים מאלבום הבכורה עם הפליטים (87'), נציגויות ל"קרוב" (89'), "השלישי" (92'), "עוד מעט" (96'), "טיפ טיפה" (98') ו"ענה לי" (04'), ואפילו מ"שיר חדש", אלבום הפיוטים שלו מ-2008.

כולם ועוד שני שירים חדשים, "הסביבה הזמן והמצב" ו"על דרך שיר", שיר אירי שבנאי תירגם לעברית, בהגשה שתפתיע אתכם לחלוטין. למי שהתרגל לריתם-סקשן הבלתי נפרד מההוויה האהוד בנאית, זה אמור להיות גילוי מרעיש. לא תופים, לא בס, לא גיטרה חשמלית. רק פסנתר, שני כינורות, ויולה, צ'לו וגיטרה אקוסטית.

הפתיחים חדשים לחלוטין. רובם כלל לא מרמזים על הצפוי בעקבותיהם, ותתקשו תחילה לזהות את הלחנים. עיבודים חדשים שלוקחים את השירים, את האווירה ואת בנאי לכיוונים אחרים לגמרי, ו"מכריחים" אותו להיות זמר ולשיר כפי שלא שר מעודו, ברגש וברגישות, בליריות ובפיוט, במשחק ובדרמה, גם אם זה כרוך בשינויי הרמוניה קלים.

אחרי שהתנסה בשירה אחרת, שתרשו לי לקרוא לה "שירה יפה", מעניין איזה חותם תטביע ההתנסות האמנותית הזו על שירתו לעתיד לבוא.

אהוד-בנאי-בהופעה-02.jpg
אהוד בנאי (יח"צ)

שלא ייתפס פוכר אצבעות במבוכה

בנאי ישוב במרכז. גיטרה על ברכיו, מיקרופון לפניו. לשמאלו רביעיית המיתרים הממוקמת באלכסון – מאיה בלזיצמן בצ'לו, גליה חי בוויולה, ניצן קאנטי וחן שנהר בכינורות. מימינו עמי רייס והפסנתר.

המופע נפתח עם "אביא לך" ו"מלנכולי". הגיטרה, דומה, היא הכלי הקצבי היחיד, וגם היא, כך נדמה בהתחלה, נועדה בעיקר כדי להעסיק את ידיו של בנאי, שלא ייתפס פוכר אצבעות במבוכה של חוסר מעש והשפעה על המתרחש. כי בניגוד להופעות המוכרות, שבהן הוא מנחה-מנווט את הנגינה, כאן הסיטואציה הפוכה: הוא קשוב לה, מתנהל לפיה, תלוי בה.

אבל כבר ב"בלוז כנעני" הוא מבהיר שעם כל הכבוד למיתרים, ויש לו המון כבוד כלפיהם, הוא עדיין רוקר, ולא איזה זמר אופרה שמוכן לאבד זהות. הנגינה שלו היא לא רק הקשר לגרסות המוכרות, אלא גם תזכורת לאיזה נגן גיטרה משובח הוא, במיוחד ב"הופעת מילואים", "מהרי נא", "היום" ו"עד הפעם הבאה".

ב"נגעת בצמרות העצים" בלזיצמן מצטרפת לשירה, כפי שתעשה לא מעט לאורך המופע, ותבהיר שהיא אינה קוטלת קנים בעמדה זו. ההמשך, "בוא הביתה", הוא אחד הליריים יותר במופע. ב"הופעת מילואים" המיתרים קובעים את הקצב וגם את מצב הרוח העולץ משהו של השיר.


סצינה מחצר מלך, נסיך או דוכס

"דוד ושאול" לוקח אותנו לעולמות הרנסנס של אירופה, לימים שבהם ציירים ופסלים הצליחו להפיח רוח חיה בדמויות תנ"כיות ביצירות מופת שהשאירו. הרגשה של התפעמות יצירתית, של חירות אמנותית, של ססגוניות מלאת השראה. כאילו סצינה מחצר מלך, נסיך או דוכס, כשרביעיית מיתרים מנגנת בחדווה צלילים חדשים באולם הריקודים.

אחרי השישייה הפותחת, כולה בישיבה, בנאי נעמד לביצוע "הכוכב של מחוז גוש דן", לקול מחיאות כפיים קצובות, ללמד שהשיר לא איבד מחיוניותו הידועה והמוכרת. גם את "על דרך שיר" האירי הוא מבצע בעמידה, לפני שיחזור ויישב לביצוע מרתק במיוחד של "אבן ספיר", היחיד שבו לא ינגן בגיטרה, אבל יקפיץ בעצבנות (או שמא בניסיון ליצור קצב פנימי) את ברכו הימנית.

החילוף בין "עיר מקלט" ל"מהרי נא" הוא השינוי היחיד בין האלבום להופעה. אחרי פתיח משובב של פריטה באצבעות על כלי המיתר ב"מהרי נא", בנאי חוזר אל הגיטרה, ועל אף שהמיתרים מרככים את זעקת המחאה של "עיר מקלט", עדיין הביצוע הוא אחד המהפנטים בערב.

"הסביבה, הזמן והמצב" הוא כביכול אתנחתא מהלהיטים המוכרים, אלא שאי-אפשר לטעות ביצירה של בנאי ובאריגתו של החדש אל הרפרטואר המוכר. ועם זאת, התזמורים המחניפים מאפשרים בשיר זה כמו באחרים להתאהב מחדש בשירים שלו וגם להתוודע מחדש לעומקן של המלים:

"מפתח סול גדול מהבהב בשמים/ ולעומת קול רחש-לחש על פני האדמה/ האם עת הזמיר הגיעה, האם בא מועד/ כל יקום הכוכבים עכשיו רוקד לי ורועד/ מתעורר מהחלום לא זוכר איפה הייתי/ ומה בכלל אני עושה במקום הזה עכשיו/ לא ראיתי את עצמי ולא זיהיתי/ את הסביבה, את הזמן, את המצב...".

אהוד-בנאי-בהופעה01.jpg
אהוד בנאי (יח"צ)

תפילה זכה ללא מלים

מהבשורה החדשה לרוק'נרול של פעם, עם "עבודה שחורה", שחותם הרוק עליו הוא בל יימחה. העיבוד החדש שומר בצורה מופלאה על הכוונות, העוצמות וההיגד של השיר. ההתלהבות של הקהל, שכמה להיסחף עם הקצב, קצת מורגעת בעיבוד של "היום", שיוצא לאיזו ארצישראליות של פעם (גם באמצעות הקולות של מאיה וגליה), מרגיע את קצב מחיאות הכפיים ומפנה את תשומת הלב להקשבה, לאחד משירי האהבה הגדולים של בנאי.

כאמור, ב"עיירה בדרום" בלזיצמן ממלאת גם חלקה של מזי כהן הזכורה לטוב מ"מאמי". רייס מוציא מ"עגל הזהב" ליריות בלתי מוכרת, וב"אודה לאל" הוויולה של חי מובילה את העיבוד הנהדר לניגון היהודי הרגיש ומלא הכוונה, ממש תפילה זכה ללא מלים.

בהדרן הראשון, "עד הפעם הבאה" כמתבקש, רק אהוד (בעמידה ועם גיטרה) ועמי. להדרן השני, "אסתר" (מ"קרוב"), מצטרפת שוב רביעיית המיתרים, בעיבוד אתני-אנדלוסי-ירושלמי מלא חיים וחדווה.

"באופק אחר" הוא אכן אופק אחר. חוויה בימתית יוצאת דופן, כמעט נדירה. מוזיקליות צרופה. ועם כל הכבוד לבנאי ולשיריו הנפלאים, ולרביעיית כלי המיתר הפנטסטית, עמי רייס הוא הכוכב של המופע. נכון יותר, העיבודים שלו. הם אשכרה גונבים את ההצגה. במיוחד הפתיחים מלאי ההשראה וההפתעות, אך גם מעברים הרפתקניים בין בתי השיר, כמו יציאה לטיול או למסע (מונח אהוד בנאי מובהק) משלו.

העבודה של רייס מבריקה במיוחד גם על רקע התנהלותו הצנועה והנחבאת אל הכלים, בכך שאינו ממקד לרגע אחד את תשומת הלב אליו. ביכולתו לחשוף את מה שהיה שם ולא ידענו, ליצור את התנאים המושלמים עבור המאזין להתמקד בבנאי ובשירה שלו. ואני מרגיש חובה להרים על נס את בקיאותו, ידענותו ודמיונו המוזיקליים. הם שאיפשרו את הקונצרט הזה.


אהוד בנאי, "באופק אחר", הופעה בצוותא תל-אביב, 15 באוגוסט 2102

למועדי מופעים >

19/08/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע