סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן על הבמה: היימן, דוכין ואתניקס
 

 
 
"כאב הלב לחזות בהיימן מתעקש – דווקא בערב הצדעה חגיגי, המוקדש לסיפור חייו ולשיריו – להתנהל כאילו האירוע לא נוגע לו, וכאילו החגיגיות היא ממנו והלאה, ורק ההפגנה המתריסה – שהחיים קשים וחייבים לנצל כל הזדמנות כדי להתפרנס – היא החשובה. כאילו לא מדובר באדם בגיל לא צעיר, שזכה לפני שלוש שנים בתואר חתן פרס ישראל לזמר עברי. ואולי דווקא משום כך"
עמוס אורן יצא ל-3 הופעות וחזר עצוב אבל נרגש, מאוכזב וקצת כועס, מתלונן אבל מפרגן


נחום היימן: צביטה בלב

צביטה בלב היא התיאור ההולם ביותר את חוויית המפגש המחודש עם המלחין נחום היימן ושיריו בערב הוקרה מיוחד ליצירתו, שהוקלט על-ידי גלי-צה"ל וצולם על-ידי רשת, וכנראה ישודר ויוקרן במהלך ראש השנה הקרוב.

צביטה בלב, תרתי משמע. מצד אחד, התחושה המעקצצת, המרגשת והמענגת של פגישה עם שירים שלאורך 50 היו לתמצית הישראליות, ושכמותם כבר לא נכתבים ומבוצעים כאן.

מצד אחר, צביטת הצער שמעורר היימן, כבר 78, היושב מאחורי שולחן במבואה של האולם, מוכר את אלבומיו, כולל "אני ממשיך לשיר", אוסף חדש של 22 שירים חדשים בביצוע אמנים שונים, כולל הוא עצמו, בקולו.

היימן, וזה לא סוד, מנהל בשנים האחרונות מאבקים צודקים אך כמעט חסרי סיכוי נגד כל העולם וסגנו באשר לזכותו של אמן מתבגר לסיים את חייו בכבוד. ובהחלט כאב הלב לחזות בו מתעקש – דווקא בערב הצדעה חגיגי, המוקדש לסיפור חייו ולשיריו – להתנהל כאילו האירוע לא נוגע לו, וכאילו החגיגיות היא ממנו והלאה, ורק ההפגנה המתריסה – שהחיים קשים וחייבים לנצל כל הזדמנות כדי להתפרנס – היא החשובה. כאילו לא מדובר באדם בגיל לא צעיר, שזכה לפני שלוש שנים בתואר חתן פרס ישראל לזמר עברי. ואולי דווקא משום כך.

לא יודע מה מכל זה יגיע לצופי הטלוויזיה במעמד הקרנת ההצדעה, מן הסתם כתוכנית החג המרכזית של ערוץ 2. המופע היה ארוך, ארוך מדי אפילו, ומלאכת העריכה שלו אינה קלה, ולא רק מחמת תקלות טכניות לא מעטות שהיו מנת חלקו, אלא בעיקר מפני שהיימן אינו אדם קל והוא שש לחרוג מן התסריט הכתוב גם כדי לשמוח, גם כדי למחות.

שם ההצדעה מעיד על הסיבה לחגיגה, צאת אלבומו החדש "אני ממשיך לשיר" (וחבל שסיבה טובה לא פחות, מלאות עשור להקמת העמותה למורשת הזמר העברי, מפעל חייו הנוסף של היימן, לא זכתה לאזכור במהלכה).

נחצה-ענק1.jpg
נחום היימן (יח"צ)

עשרות משיריו היפים, מאז חבירתו כחבר קיבוץ בית-אלפא לחברים שרים בקיבוץ גבע ועד לבחירתו ברוני גינוסר, יוצאת "כוכב נולד", כמבצעת הייצוגית החדשה של שיריו, הושמעו במהלך יותר משלוש שעות.

המשתתפים, כולם בהתנדבות, מתוך הכרה לתרומתו הישירה לחייהם ומתוך הערכה ליצירתו בכלל, כללו את הגבעטרון במחרוזות שירים וכמלווים של סולנים אחרים; ששי קשת, אילנית, חני נחמיאס ועירית ענבי, אורנה ומשה דץ, חני ליבנה, צחי הלוי ומעיין, אבי פרץ, אביבה אבידן, עופר כלף, שלומית אהרון, הפרברים, ועוד ועוד, וכמובן סי היימן, עם שון, יהלי ותומר, הילדים שלה ושל אחותה בילי, בדואט עם אביה.

יונה אליאן הנחתה. אילן גלבוע עיבד וניצח מן הפסנתר על הנגנים עמוס הדני (גיטרות), פטר ורטהיימר (נשיפה), איתן שפירא (אקורדיון), יוראי אורון (קונטרבס) ואיתן איצקוביץ' (תופים). המלים לא הוקרנו, מה שלא הפריע לשירה בציבור. בלטה בהעדרה (כציון עובדה, בלי לנקוט עמדה) חוה אלברשטיין.


עלמה וארקדי: חלטורה עצובה

מלכתחילה השילוב בין ארקדי דוכין לעלמה זהר הריח כחלטורה, כניסיון של השניים (והאנשים סביבם) להעמיד מופע במינימום השקעה (הוא בפסנתר וקלידים, היא בגיטרה, ואיתם אסי אילון באקוסטית וגלעד דוברצקי בהקשה), מתוך היבנות על להיטים אהובים ועל הילת האיכות של כל אחד מהשניים.

לגמרי כצפוי לא התרחשה שום הפתעה, אולי מפני שאצל דוכין כמעט כל דבר שהוא עושה נראה ונשמע כלאחר יד, אלתור שהומצא הרגע, חלטורה, מן הסתם בשל הפוזה האפאתית, עייפות מובנית וחוסר התלהבות מופגן.

לכאורה השילוב מעניין, קולית וחזותית. הקופצנית, הגרוביות והשירה הגבוהה שלה, הכבדות, הא-מוביליות והקול הנמוך שלו. הוא קצוץ דק, היא רעמת שיער, הוא גונח, היא מצחקקת.

אולי הם נהנים באמת ובתמים להופיע ולקשקש ביחד, אבל בפועל, זה שהם שרים יחד לא מעיד בהכרח על הרמוניה. השירים מוצגים כפינג-פונג, אחד שלו, אחד שלה, אבל הביצועים המשותפים לא משויפים, ולעתים (כמו ב"עוד נגיעה") העדר התיאום מביך: היא מקלקלת לו, הוא מפריע לה ולהפך. גם הסמול-טוק שביניהם בין השירים (בעיקר חוויות, זכרונות והגיגים מצדה, ושתקנות מצדו) לא תמיד מתורגל ונפרם בקלות לרגעים מתים או מביכים.

הרגעים היפים המעטים התרחשו בחלקו השני של המופע, ב"שיר אהבה אינדיאני" שלה, למשל, הרבה בזכות סיוע קולי ונגינתי של אסי איילון, או "על קו הזינוק" שלו, שזוכה לעיבוד מעניין, אוף-סנטר.

חלטורה היא לא בהכרח מלת גנאי. היא יכולה להיות מכובדת ומתוקתקת כדבעי, אלא שזה שלא קורה בשיתוף הפעולה הזה. היא אולי נאמנה ליושרה שלה, אבל לא תמיד מובנת. הוא אולי לא מזייף, אבל נשמע עייף ומרבה בהוראות לציבור ("נשמע אתכם!", "מה עם כפיים?!"), כאילו ההופעה שלנו ולא שלו.


עלמה זוהר (צילום: זוהר רון)

אתניקס: להקה דאגנית


פעם בשנה, בקיץ, אתניקס פותחת קופה בקיסריה. המניע אינו פרנסתי, כי לאתניקס אין בעיה להופיע נון-סטופ בקיסריה בהופעות סגורות. היא אחת המבוקשות יותר בתחום. הלהקה עושה זאת עבור הקהל הנאמן שלה, שאינו נמנה עם העובדים במוסדות ובארגונים שיכולים להרשות לעצמם את אתניקס במסיבות הפרטיות שלהם.

הגיחה הנוכחית של אלופת ישראל בכתיבת להיטים היתה לרגל צאת "אהבת חינם", אלבום חדש ומצליח נוסף. עד כדי כך שגם נסיגתו של תמיר קליסקי, שותפו הקבוע של זאב נחמה בכתיבת השירים, אל הקלידים, לא פגעה בתוצאה.

נחמה הוא לא מיק ג'אגר, זה ברור, אבל ההתנהלות הבימתית שלו עדיין לא מפוענחת. התנועה שלו מאוד סיסטמתית, קדימה ואחורה, כמי שחושש להישאר זמן רב מדי בחזית, תחת האור החזק, ומעדיף להיסוג ולהצטנף בירכתיים, להיות בטוח יותר בצלו של המתופף גל הדני.

אבל עזבו שטויות. חלוצת הפופ האלקטרוני הישראלי והמהנדסת של הפופ הים-תיכוני המקומי נותנת תמורה מלאה, של כמעט 30 שירים (חלקם במחרוזות מהודקות) בשעתיים הופעה. הספק מעורר השתאות ממש כמו הדיסקוגרפיה שלה.


להקת אתניקס (תמונת יח"צ)

בעיקר מצדיקה אתניקס את מרכיבי השם שלה, אתני, מיקס, אלקטרוניקס. עם 13 איש על הבמה, כולל רביעיית מיתרים ושלוש זמרות ליווי, החבורה משלבת הכל בהכל – פופ ורוק, גיטרות ומיתרים, אלקטרוניקה ותכנותים, ואינספור ציטוטים ערביים, מזרחיים ומערביים.

ויש להם גם סלוגן חברתי שהם מפמפמים בחדווה: מלה טובה, מחשבה טובה, מעשה טוב. בדרך להיות להקה חברתית, אכפתית ודאגנית, חינוכית ולאומית, אם כבר לא הפכה לכזאת.

נקודת הרתיחה היא כמובן "תותים". קצת בעייתי לשיר אותו בשיאו של הקיץ, הכי רחוק שאפשר מעונת תות השדה. אבל לשאיפה לקנות תותים במקום מכונות מלחמה יש הרבה קונים בקיץ הזה, ממש כמו למשאלות הגלומות ב"אהבה חינם" וב"יהיה לנו טוב": לעבור את השנה הזאת בלי מלחמות. לחבק אותם.

 
נחום היימן. "אני ממשיך לשיר", היכל התרבות פתח-תקווה, רביעי, 29 באוגוסט 2012; ארקדי דוכין ועלמה זהר במופע משותף, זאפה תל-אביב, רביעי, 22 באוגוסט, 2012; אתניקס, התיאטרון הרומי קיסריה, שבת, 18 באוגוסט 2012. 



05/09/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע