סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ידיעה
 
מאת: עמוס אורן אלבומים חדשים לחג
 

 
 
הרעש המתוק של רביץ, הצביטה בלב של ג'ודי ענתבי, הממכר של אסף אבידן ועוד מומלצים לחג


יהודית רביץ, "סופות של חול"

הדיסק הראשון באלבום רגיל אך כפול זה (הליקון) הוא התמצית המזוקקת של יהודית רביץ במיטבה: מן הקל ("באתי בידיים ריקות") אל הכבד (שיר הנושא), מן הרוגע ("האור שמאיר עלי" האלברשטייני) אל הסוער ("לכי אל הים"), מן המעוגל ("על הספסל") אל המחוספס ("גלים גלים") וחוזר להירגע ("שביל החלב").

רעש מתוק בעזרת ההפקה המוזיקלית של ברי סחרוף והסיוע האמנותי של דן תורן

מלבד גיטרות אלוהיות יש גם כלי נשיפה מקסימים ושירה נהדרת, כמו שרק רביץ יודעת ויכולה. ואין כמוה לעשות רוק'נרול.

הדיסק השני לא שייך, אבל שבעת השירים שנאספו בו (מארבע השנים האחרונות) מייצגים פנים ואיכויות נוספות, ידועות יותר ("פזמון ליקינתון"!) ומוכרות פחות (שירה באנגלית ובערבית) של רביץ.

כמו כן מדגים הדיסק את טעמה המשובח בבחירת פרויקטים ופרטנרים (אבי בללי, יוני רכטר, מתי כספי,רד-בנד וגם דודו טסה) ושירי משוררים (גולדברג, חלפי, רביקוביץ', מנור וגם פול סיימון).

חסידי רביץ, הרוק והשירה היפה יתמוגגו. מתנה נפלאה לחגים. 

   

 
ג'ודי ענתבי, "חדרים"

אם תצליחו לעבור ללא צביטה בלב, לחלוחית בעיניים או לפחות הרמת גבה את "ימים אחרונים", השיר הפותח באלבום בכורה מפתיע זה (High Fidelity), עברו הלאה. ג'ודי ענתבי לא בשבילכם. וצריך אומץ רב להציב דווקא שיר אהבה לאשה, חושפני ומכמיר, מדויק ויפה כהצהרת פתיחה.

התוכן הכנה, הליווי המינימלי (בס לא מורגש של יובל פיק, קרן יער מחבקת של עדית מינצר וצביטות מעודנות בגיטרה של ענתבי עצמה) והשירה השקולה והשקטה כמעט שאינם מעידים-מרמזים על העתיד לבוא (בעצם לא חסר מהיופי הזה; "זוויות", "עוד אחד כמוה", "בת שלושים", "זה לא אותו אתה", "רעש לבן" הם רק חלק), אבל הם הדי.אן.איי המשכנע של ענתבי, דן תורן (יועץ הטקסטים) ויהוא ירון (המפיק המוזיקלי בשיתוף עם רונן רוט).

15 הקטעים הם הצצה מסקרנת ומתאבנת לחדרי הלב של זמרת ויוצרת חדשה שמוטרדת במערכות יחסים לא יציבות, בעיקר עם נשים, חלומות וסיוטים, מחשבות ופחדים. וסמכו על ירון שיוביל אותה ברגישות גבוהה, בדמיון עשיר וביד מנוסה לקרקע מוזיקלית בטוחה. הפקה מוזיקלית זהירה אך מזהירה, מרתקת ומסעירה בחיבורים שהיא מזמנת ובקשת הצבעים המינוריים שהיא מציעה.

כל מי שאינו פוחד מהרפתקאות אמנותיות ומיציאה אל הלא נודע האיכותי, בהחלט מוזמן. הנאה מובטחת.

   


אסף אבידן,
Different Pulses

אחרי שלושה אלבומים עם המוג'וס, רשאי אסף אבידן להתגאות באלבום סולו ראשון (Telmavar Records). ובצדק. אלבום מצוין, הטוב ביותר שלו עד כה. הקול לא השתנה. השירה נשארה נשית, גבוהה, צרודה, אולי פחות מאומצת ויותר נינוחה, אך עדיין מהפנטת כתמיד.


אסף אבידן (צילום: יוני פזי)

השוני הוא במעטפת המוזיקלית, פרי עבודה משותפת עם המפיק תמיר מוסקט. הרושם הוא שהפרידה מהלהקה עשתה לו טוב, פתחה בפניו אופקים, קשרים וצלילים חדשים. ואכן הוא נשמע כסולן ולא כמוביל להקה. הסאונד קצבי ואלקטרוני, גרובי ומאופק, מאוד מובחן ומדויק, וגם אם הוא נשמע בחלקו כשדרוג דורות וסגנונות קודמים בפופ העולמי, הוא מאוורר, לא דחוס, מלא חיוניות ורעננות, טרי באוזן ומתפצפץ בפה.

11 שירי אהבה עצובים (או לפחות צובטים וכואבים) נהדרים. גם מי שלא התלהב ממנו עד כה מוזמן להצטרף לנחשול.

זהירות, אלבום ממכר. היהלום שבכתר הפופ הישראלי באנגלית.

  




ריף כהן,
A Paris

סביב ריף כהן יש הרבה הייפ. היא מוצגת כאחת מהזמרות הישראליות שכבשה את פריז ואת האוזן הצרפתית, אבל דומה שאלבום הבכורה שלה (High Fidelity) מכוון דווקא לקהל הישראלי, לפחות בהקפדה לתרגם לעברית את תוכני השירים (יש בו גם ארבעה שירים בעברית-מצורפתת ואחד בניב ערבי-נובי).

היא מתוקה, סקסית, אנרגטית ומביאה משב רוח מרענן, של רוק'נרול הכי בסיסי, מתובל היטב בהשפעות צפון-אפריקאיות חריפות, משם הגיעה סבתה (שדיוקנה מקשט את חזית האלבום).

כהן נשענת בעיקר על שירים שכתבה אמה פטריסיה אורי-כהן, ושירים משלה (בעיקר לחנים), 14 יצירות חינניות ולא שגרתיות (ובהן שיר הנושא "בשכונה שלי", "על אספלט", "אוהבת" ו"רוצה פרחים") בסך-הכל.


ריף כהן (תמונת יח"צ)

הטמפרמנט הגרובי, הסוחף והמידבק שלה מסביר איך הפכה לזמרת אורחת אהודה ומועדפת בהופעותיהם של אמנים מקומיים, אבל היא צריכה עדיין להוכיח שהיא אינה פוני של טריק אחד.

  



מונטיפיורי, "אלגרו"

אלבום "איטלקי" אד-הוק (High Fidelity) של חבורת ליצנים תל-אביבית שמונה את איתמר פינצי (בשירה נפוליטנית נמלצת), אסא רביב (בגיטרה נלבבת), אור אדרי, עומרי בהר ואירה רביב, שגיבבו מלים נפוצות ומטבעות לשון איטלקיות שכיחות ושגורות לשירים דלי משמעות וחשיבות בהשוואה לאמירה ולהפקה העולצות, להשראות ולהצדעות הסגנוניות ולגרוב והכיף שבין הרצועות.

10 קטעים (באחד מתארחת ריף כהן) שתכליתם לתזז אתכם ולגרום לכם לחייך מאוזן עד אוזן. אני מעריך שבהופעה החיה זה משעשע לא פחות, אם כי קשה להאמין שהפרויקט הזה יאריך ימים מעבר לאלבום אחד. להשלמת התמונה, לא רק שמות השירים – אלא גם הקרדיטים באיטלקית.

אם אתם בראש צעיר מחויך, קחו בחשבון את ההלצה הזאת, חיבור דמיוני בין דני סנדרסון לבום-פם.

  


איזבו, Life Is On My Side

בעניין כיף ושפה זרה אי-אפשר להתעלם מ"החיים לצדי" (התכתבות עם "Time is on my side" של הסטונס?) של איזבו. אמנם האלבום (Anova) ראה אור בראשית הקיץ, אבל בהחלט ראוי, במיוחד אחרי השנה היפה של ההרכב המרובע, ששיאה ייצוג ישראל באירוויזיון עם Time.

רן שם-טוב, הסולן הכריזמטי והיוצר העיקרי, תותח בחיבור רוק, דיסקו ומקצבים רקידים עם צבעים פסיכדליים והשפעות אתניות-ערביות הארד-קור. ההפקה המוזיקלית מצוחצחת, והאלבום (14 שירים) מספק לא מעט רגעים מהנים ודלק למסיבות.

כל עוד השרב לא חלף, האלבום הזה הוא הצעה נהדרת לדחות את הק(י)ץ.


  


Lunacidal Tendencies, After The End

"ההתחלה היא ריק", קורא בריאן שטיינר בפרולוג. "המקום שבו נולדים כל הסיפורים. השינה חסרת החלומות ממנה אתה מתעורר לעולם שיש בו הכל". מה עושים כדי שזה יימשך כך?

זה לבו של פרויקט שאפתני (התו-השמיני) ושל חבורת יוצרים מרשימה בניסיון להגיד משהו על עולמנו הסהרורי ולאן הוא צועד, בידיעה ש"כשאנו פוגעים בעצמנו אנו פוגעים גם בכדור הארץ", בריצת האמוק להגשים את אימת הגרעין ואת נבואות הזעם האקולוגיות.

כבר שמענו לא פעם בעבר אלבומי קונספט מסוג זה, וייחודו של זה (ששמו הוא משחק מלים עם "נטיות אובדניות") בהיותו ישראלי שנושא פניו החוצה, ועם משתתפיו נמנים שחם אוחנה, גבע אלון, גדי אלטמן, אלרן דקל, איסר טננבאום, רונן כוכבי, ספי ציזלינג, קותי, קרולינה ומיקה שדה, וגם הדס קליינמן, שאנן סטריט, עוזי רמירז, יאיר סלוצקי ואחרים בגיחות אורח. כולם באנגלית.

אלבום "חשוב" ומגוון, מלא השפעות זרות וגם ציטוטים, ובעיקר ארוך מדי (17 יצירות על פני 75:15 דקות). תמצאו בו הרבה כוונות טובות, זמרים מצוינים, נגנים ומפיקים מעולים, ומכל טוב ברמה הכי גבוהה של רוק'נרול, פולק וקאנטרי, נשמה לגווניה, גוספל, פאנקי, בלוז, ריתם'נ'בלוז, נגיעות ג'אזיות, גרוביות, אלקטרוניות ודנסיות. עד הסוף הצפוי של "אפר לאפר ואבק לאבק".

הערה ואזהרה לתשומת לבנו הפרטית ולמאמצים הגלובליים. אשרי המאמין והמאזין.

  



אמנים שונים, "המפיק"

למרות שנדמה כי את 60 השירים האלה כבר שמענו מקובצים באוספים זהים או דומים, אלבום משולש זה (IMP) הוא תמצית הפופ הישראלי בשנות מלכותו של מפיק-העל ומר אירוויזיון שלמה צח.

באוסף תמצאו את מיטב השנים הפוריות והמצליחות שלו היו, הסבנטיז והאייטיז של המאה הקודמת: קלאסיקות משל אילן ואילנית, אילנית לבד, בעז שרעבי, חלב-ודבש, הנשמות-הטהורות ודוד ד'אור; להיטי אירוויזיון מכוננים ובלתי נשכחים ("אי שם", "אבניבי", "הללויה", "הורה", "כאן", "זה רק ספורט" ו"אמן") וקדם-אירוויזיון ("אותך", "ולנטינו", "הלוואי" ועוד); וגילויים של לא מעט זמרים וכוכבי פופ, ובהם הנ"ל וגם אילנה אביטל, דפנה דקל, אדם, שי זורניצר ואחרים. צח בן ה-70 עדיין משתדל להיות בעניינים.

האוסף הוא גם הדרך שלו להצביע על ממשיך דרך, בנו עמית, שמתכבד כאן בביצוע שלושה שירים פרי עטו, אחד מהם דואט עם לאה שבת.

ההכנסות ממכירת האוסף הן תרומה לעמותות נוער בסיכון ונוער גאה. כבר שווה.


אהוד בנאי, "באופק אחר"

גם זה אלבום כפול (אן.אם.סי יונייטד) ובו 20 שירים, ח"י להיטים גדולים ועוד שניים חדשים, בעיבודים "קלאסיים" חדשים ומפתיעים ובהפקתו המוזיקלית של עמי רייס (רק גיטרה, פסנתר ורביעיית מיתרים). אוסף חובה לחסידיו החרופים של בנאי, אלה שלא מחמיצים שום גרסה ואף יצירה חדשה. האחרים לא חייבים, בתנאי שבחזקתם כבר נמצאים אלבומי האולפן הקודמים של בנאי, כולל "רסיסי לילה" האחרון.


אהוד בנאי בהופעה (תמונת יח"צ)

אתניקס, "אהבת חינם"

הפלח הגדול יותר בסצינת הפופ הים-תיכוני שייך לזמרים גברים. את הזמרות אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת, מקסימום שתיים. ולהקות? בכלל לא. חטא להיסטוריה שספירתה החלה עם השובלים, צלילי-הכרם ולהקת העוד. למעשה רק להקה "מזרחית" אחת פעילה בשוק, והיא לא רק המכוננת והמעצבת שלו, אלא גם הפורייה ביותר בו: אתניקס. קחו את 12 השירים (פונוקול) ופזרו אותם בין תריסר מבצעים שונים, ותקבלו 12 להיטים. אשכנזים (חוץ מזאב נחמה הסולן וכותב השירים הפעם) שאחראים לקרוס-אובר המושלם.


יזהר אשדות, "עניין של הרגל"

שום הרגל. פשוט אלבום מצוין (אן.אם.סי.יונייטד). 11 שירים, כל הלחנים שלו, תשעה מהטקסטים של זוגתו, הסופרת אלונה קמחי. ההפקה המוזיקלית (משותפת עם משה לוי) משמרת את הסאונד הרוקי המבויש המוכר. למן שיר האהבה היפה "זוהר", דרך השנסון הנהדר "התוכי פלובר" והלהיטים "ערב בלי טלפון" ו"יש לך מזל שאת בלונדינית", ועד שיר הנושא החומל (ואהוד בנאי באופיו) והדואטים המרשימים עם אפרת גוש ("אל אש בהירה"), רונה קינן ("רגע") ואמיר דדון ("תן לי קצת ממך"). אין אפס. אשדות שוצפים.


עברי לידר, "מישהו פעם"

במקביל לפריצה הבינלאומית עם ג'וני גולדשטיין בצמד "המקצוענים הצעירים", שב לידר להקליט עם יועד נבו, המפיק המוזיקלי של שני אלבומיו הראשונים. 13 שירים (הליקון) שמחזירים את לידר הטוב והמוכר ("לרגע קטן"), הרגיש והחם ("תרמיל", "להיפתח לאהבה"), וגם זה שמפטפט את עצמו לדעת בשירים על אנשים ומפגשים, עם שיר הנושא "מזל טוב ישראל" (עם מוקי) ו"קוסם", פרפרזה על שירו של עמיר לב. אי-אפשר בלי תכנותים ("חצי בחושך"), אבל הגיטרות והקלידים חוזרים.


12/09/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע