סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יוסי בנאי, שירים אחרונים - גרסת המופע
 

 
 
מופע המחווה ליוסי בנאי בפסטיבל ראשון לציון אמנם לא היה מושלם, אך עשה כבוד לטרובדור הזמר העברי


אחרי פטירתו, ב-11 במאי 2006, התברר שיוסי בנאי התכוון להקליט אלבום חדש בביצועו, במרחק עשור בדיוק מאז "לאט", אלבום האולפן הקודם שלו.

במתכונת זהה ל"לאט" פנה בנאי לעשרה מוזיקאים ומסר להלחנתם שירים חדשים משלו. הוא לא הספיק להקליט אותם. למעשה רק אחד, "שיר אהבה" שהלחין עידן רייכל, נותר בעזבונו של בנאי כהקלטה ביתית, לצלילי הפסנתר של אדם פרי. כל האחרים נשארו כרעיונות או במקרה הטוב כסקיצות למשא-ומתן בין הכותב למלחינים.

חברת התקליטים הליקון הרימה את הכפפה, ובהסכמת המשפחה השלימה את מלאכת ההקלטה וההנצחה (בניצוחו של המפיק המוזיקלי רע מוכיח) והפכה אותה ל"יוסי בנאי, שירים אחרונים", שראה אור לפני חג הפסח האחרון.

את מקומו של בנאי בעמדת המבצע תפסו המלחינים עצמם, עם תוספות וחיזוקים מתבקשים (או שלא), ובהם גם בונוס – "תרנגול כפרות", השיר האחרון שבנאי הקליט (ביוזמת "מפגשיר" של ערוץ המוזיקה 24), ללחן של מיכה שטרית ובהשתתפותו בשירה ובהפקה מוזיקלית של גיל סמטנה.

המופע בעקבות הדיסק הופק והוצג בפסטיבל ראשון-לציון, כהפקת המקור המרכזית שלו השנה.

בהעדרו של המנוח

"שירים אחרונים" של יוסי בנאי הם 11 שירי סיכום ופרידה, מהחיים בכלל ומבני משפחה בפרט. בדרכו הסיפורית ובלשונו הציורית, שהיא גם תמציתית ולקונית וגם עשירה ומיוחדת, נגלה בנאי בפעם האחרונה כאדם וכאמן מעשי, כאיש סקרן עם נשמה צעירה, מבודחת ותאבה לגמוע ולהספיק עוד ועוד, וגם כיוצר מעורה, כותב ציניקן ומבצע מלא חום.

מצד אחד נאחז בכוח, נואש כמעט, בטעמם המשכר של החיים ("כמה יפים החיים/ כמה יפים הם/ וכמה לא נעים/ לחיות בלעדיהם", שזכה ללחן עולץ מאת ארקדי דוכין), ומצד שני, מאמץ גישה עניינית, גם אם אירונית, עם תוכניות למכביר לעתיד ("יש לי סיבה לשמוח/ יש סיבה/ אני הולך להיות להיט היסטרי/ בגלגול הבא, בגלגול הבא/ הבא", שהלחין שלומי שבן ברוח השנסון המנחם).

בעיקר מתגלה בנאי כמספר סיפורים מחונן, רב קסם ויחיד במינו, שהופך סיפורי אהבה פשוטים לאגדות נוטפות דמיון, כמו ב"ראיתי עיניים חלונות" ("הישארי יונתי, הישארי/ אל תלכי נסיכה/ כי כל עוד את נמצאת לצדי/ אני מרגיש ממלכה"), שהלחינה בטי פבלו וביצע באופן מרשים ברי סחרוף.

ההעלאה הבימתית ביקשה להישאר נאמנה גם לרוח האלבום וגם לרוח האמנות שיוסי בנאי היה מייצגה. בהעדרו של המנוח, כלשונו של בנאי ז"ל, היא נאלצה לאימוץ פשרות ולקבלת החלטות "כואבות" – בסדר השירים, בנימוקים לבחירת השירים הנוספים מהרפרטואר הגדול של האמן, ובאופן ההצגה – ללא מנחה, אבל עם אלמנט ויזואלי של אקרן וידיאו דמוי עננה לקישור בין הקטעים (בדרך כלל ברסיסי ראיונות עם בנאי עצמו).

אולם גם כך היתה ההופעה מאופקת ולא דביקה, מדויקת צורנית ואמנותית וחפה ממלנכוליה, עד שלפרקים – אל נוכח אנרגיות הרוק המוצנעות והידידותיות – היתה תחושה שבנאי עצמו היה גאה ומאושר להיות חלק ממופע שכזה. אגב, בצעד צורם שלא היה עובר אצל בנאי, הנגנים לא הוצגו בשמותיהם (להוציא שניים, עדי רנרט בקלידים ורע מוכיח בתופים ובהפקה), לא על-ידי המבצעים וגם לא בכתוביות על מסך הווידיאו.

יוסי-בנאי-אלבום.jpg
יוסי בנאי "שירים אחרונים" (יח"צ)

תנו לנו עוד שעה איתו


כמו האלבום, גם המופע החל (אחרי אינטרו נוגה של אסף תלמודי באקורדיון) עם קולו של בנאי וההקלטה של "שיר אהבה" ("אם תראו את שאהבה נפשי/ אתם שמסתובבים בעיר/ תגידו לה/ תגידו לה/ שהיא הסיבה היחידה לשיר"). אחריו נכנסו שלומי שבן והפסנתר עם ההומאז' ל"אל תלכי עכשיו" (של ז'ק ברל), שיר פרידה, אמנם מאשה, אבל הכוונה היתה ברורה – תנו לנו עוד שעה איתו ועם אמנותו. ובעקבותיו הושר "בגלגול הבא", ששבן השכיל להתאימו לכוונת המנוח, עם לחן שנסוני שמעגל את הכאב וחודר בקריצה ובערמומיות אל תוך הלב.

מיכה שטרית התכבד בשני שירים מהאלבום, שניהם ללחנים שלו (היחיד שזכה לכך), שניהם שירי זיכרון וסיכום: "כשאתה צעיר" ("אז בואי לא נדחה למחר/ את מה שעוד צעיר היום/ כי מחר ייעלם המחר/ ואיתו החלום") לצלילי שני אקורדיונים (תלמודי ורנרט), וכמובן "תרנגול כפרות", שנועל את האלבום: "אני זוכר תרנגול כפרות/ ציפור קטנה על גג/ מלאכים מטיילים על קירות/ מפה לבנה בכל חג"). שטרית ליווה את עצמו בגיטרה אקוסטית, והקהל הצטרף במחיאות כפיים קצובות.

אחרי "את ואני", שיר לאוהבים ותיקים, עם לחן מערסל ונגיעות פלמנקו במחיאות הכף של מוכיח, בחר האחיין אהוד בנאי לבצע (רק עם גיטרה) את "לאיש חסדי" של ז'ורז' ברסנס, אחד היפים בשנסונים שאימץ הדוד יוסי. אהוד מנה לזכות דודו כמה מהחסדים שהביאו אותו אל היצירה ואל הבמה, וכהכרת תודה לאיש חסדו, הטעים את השורות האקטואליות בדיעבד: "...ובזכותם יבוא רעי/ אל הרקיע השביעי/ לנשמתו שם מחכים/ כל הצדיקים".

את "הציפורים" הלחינה איריס פרחי, אחת משלוש יוצרות שאליהן הפנה בנאי את שיריו האחרונים. משום מה הבחירה לביצועו, באלבום וכך גם במופע, נפלה על פיטר רוט, איש מוניקה-סקס. אולי בזכות אבות; אביו, פול, ניגן עם יוסי בנאי בשני אלבומים והבן התכבד בסגירת מעגל. הביצוע הפושר שלו העלה מחשבות: איך יוסי היה מגיש אותו, ומנגד – איך פרחי, הרוקרית הבועטת, היתה עושה אותו.

מנומקת עוד פחות היתה בחירתו של רוט ב"על כל אלה", שירה של נעמי שמר. לא אחד המובהקים של בנאי, אלא אם ניתנה באמצעותו הזדמנות לקהל להצטרף לשירת רבים (בליווי נגינת הפסנתר של רנרט). כביצוע הוא היה נקי, אבל סתמי.

לא ידע איפה לקבור את עצמו

ואז בא תור הרגש והדמע. תחילה עם יובל בנאי, שדיקלם-פיזם (כמו באלבום) את "מחשבות ליד חלון פתוח", שיר סיכום תרנגולי, בהיגיון כה אופייני לאביו יוסי, ובכתיבה רהוטה שאין דומה לה. הליווי המוזיקלי, של רע מוכיח בקלידים ובמחשב, יצר צ'יל-אאוט נהדר ומרשים, אווירה חזקה, מרגשת ועוצרת נשימה.

הבחירה של יובל ב"מי אוהב מלים גסות" (המוכר יותר כ"בלי גסויות") של ברסנס (בתרגומו של דן אלמגור) היתה מפתיעה וחביבה, במיוחד נוכח הווידוי של הבן שלא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב בושה כשהיה שומע את אביו שר על תחת, עכוזים ואהבה בין שתי זונות.

"יוסי ידע", הבהיר יובל מסר שחשוב לאמץ, ש"לאמן ולבדרן יש פריבילגיה להגניב באמצעות המלה הגסה ביקורת, התרסה ומחאה נגד צביעות ומוסר כפול".

הביצוע הבליט את נגינת הגיטרה המצוינת של ערן וייץ, אחד מחבורת הנגנים המקורית של האלבום (שכללה גם את אסף רוט עם מערכת כלי ההקשה שלו).

גם קורין אלאל סיפקה רגעים מרגשים. בראש ובראשונה עם שיר האהבה לבנו, "אריאל", שהלחינה במיטב כשרונה, מלווה את עצמה באקוסטית וסביבה התזמורת בצליל עשיר מלא ומשכר. ומיד לאחריו, כשביכרה לוותר על הגיטרה לטובת ביצוע מכמיר ומצמרר בעוצמתו של "אהבה בת עשרים" (ברסנס בתרגום נעמי שמר).

"יפה שלי/ את יחידה ומכושפה שלי/ מאור השחר עד לבוא לילי/ אוהב אותך/ אוהב עדיין", היא שרה בכל גופה ובכל מאודה, ועדיין השאירה אותו כשיר אהבה של גבר לאשה. הוויולה הנהדרת של גליה חי עטפה את השיר בנוכחות מרשימה.

יהלי סובול, עם כל הכבוד להיענותו לאתגר הבימתי, היה סוג של ברירת מחדל עבור ההפקה. המבצעים של שני השירים שהופקדו בפיו נפקדו מן המעמד הבימתי: מאור כהן ("אחרי ככלות הכל") וברי סחרוף ("ראיתי עיניים חלונות"). חבל שהאותנטיות לא נשמרה ושההפקה לא הצליחה לגייס את האמנים, מן הסתם מטעמים מוצדקים. אבל גם הוחמצה הזדמנות להגדיל את החלק הנשי בעוגת הביצוע, לפחות בשיר של סחרוף, שאותו הלחינה בטי פבלו, ללא ספק זמרת ראויה.

את המופע סיים ארקדי דוכין, שכעמיתו שטרית, השמיע צמד שירים "שלו". גם הוא ריגש בדרכו, כשבחר לשיר חשוף, ישוב על כסא בחזית הבמה, מוותר על הפסנתר לטובת רנרט. תחילה את "מרוב אהבה" (שהלחין מתי כספי, אבל דוכין הצליח לנכס לעצמו באמפטיה כובשת באלבומו "נקודת מבט" מ-2007), כשהטרומבון מייבב ברקע, ואחריו את "כמה יפים החיים" האופטימי דווקא, תמהיל של מארש ושיר שיכורים.

ויפה העיר דוכין בציינו שצחוק הגורל הוא שבחלקו נפל לשיר את השיר הכי שמח באלבום, ועוד לסיום.

למרות המחלה שאכלה בגופו

ואם לאורך המופע יכולנו רק לדמיין את יוסי בנאי שר את השירים בקולו המיוחד, הדרמטי ומלא המשמעות – כדי להסיר כל צל של ספק, גם בנעילה ממש כמו בפתיחה, קיבלנו את יוסי בנאי במלוא כוחו ואונו ולמרות המחלה שאכלה בגופו, שר כפי שרק הוא ידע את "תרנגול כפרות" בקליפ המקורי, עם מיכה שטרית, גיל סמטנה, שלומי שבן, ניצן חן רזאל, מיקי הררי ועמיתיהם.

בית-ספר לכתיבה, להגשה ובעיקר – לטעם טוב, ומזון למחשבה על גודל האבידה, מהות החוסר והחלל העצום שהשאיר אחריו בנאי בתרבות הישראלית.

תור שכזה לרכישת דיסקים בתום ההופעה, לא זוכר שראיתי באף מופע של אמן חי. וגם בזה יש כדי ללמד על עוצמת האהבה וההערכה שיש לקהל ליוסי בנאי. ספק אם ניתן יהיה להעלות שוב את הערב רב הכוכבים זה. לפחות אפשר להתנחם בגרסת האלבום, שקיבלה סוף-סוף פנים ודמות.

שלוש הערות לסיום

לא זכור לי שיוסי בנאי נעזר אי-פעם בדפי מלים לשיריו בעת הופעותיו, וניתן היה לצפות שזמרים שנדרשים לבצע רק שני שירים כל אחד היו עושים מאמץ מינימלי ולומדים את המלים על-פה, אם לא למענם הם, לפחות לזכר האמן והיוצר שכלי עבודתו היה שינון טקסטים.

וגם השפה: יוסי בנאי לעולם לא היה מאפשר לזמרים-המבצעים לטעות ולשבש את העברית של מלותיו הכתובות, וחבל שהם לא עשו את המאמץ הנדרש לכבד את המורשת הלשונית שהשאיר אחריו. לא כולם אמנם, אבל מרביתם לא הקפידו בדגשים ובשוואים, בהקלטה האולפנית כמו בהופעה הבימתית.

כפעולת תגמול על כך שלא ניתן קרדיט לנגנים שליוו את המופע, לא אציין את שמות המפיקים של המופע. שילמדו לכבד את עבודתם של אחרים.

אמנים שונים, "יוסי בנאי, שירים אחרונים", היכל התרבות ראשון-לציון, יום חמישי, 4 באוקטובר 2012


למועדי מופעים >

09/10/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע