סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: ורד פיקר
 

 
 
רוקרית פסנתר נהדרת באלבום ביכורים שהיה שווה לחכות לו ובהופעה שיש בה יותר מדי סטנדאפ


אופטימיות מידבקת

אני אוהב את ורד פיקר. משכבר. עוד לפני שהחלה להקליט שירי אהבה פרי עטה. כשתמכה בנגינת קלידים בטוחה הופעות של קולגות.

וזה לא רק מפני שיש לי פטיש לא ממומש לנשים גבוהות, אלא מפני שאי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה וגם מהעבודה שלה, בהפקה המוזיקלית, בנגינה וגם בשירה, בשירות אותם אמנים - מנורית גלרון ועד יהונתן גפן, גם לפני וגם תוך כדי ואחרי.

לקח לה יותר מדי זמן להשלים את "או שזה מתוק", אלבום הבכורה שלה, כשהיא בת ארבעים. לא כל השירים שכתבה (מלים ולחנים) והקליטה במהלך השנים האחרונות נכנסו בסופו של דבר אל הדיסק, אבל היה שווה לחכות, למי שאהב ולמי שילמד שזה קל לאהוב את פיקר. כי היא כותבת אחלה שירים (11; 40:34 דקות). שירים שמספרים סיפור, חושפים רגשות, מלודיים מאוד, מתיידדים בנקל וגם נשארים הרבה זמן.

פיקר שרה אהבה. על אהבה, על רגשות, על זוגיות, על כוחה של האשה, על חולשותיה. השירים של פיקר מבטאים תקוות נשיות לחוזק ולחוסן, לאהבה ולשינויים לטובה. האופטימיות שלה מידבקת.

היא רוצה להיות נחשקת, רצויה, חשובה ומיוחדת. רוצה לאהוב, רוצה להגיע רחוק, רוצה לבקר בתוך הלב של כולם - "לגדול עד שיהיה לי צפוף/ לגדול, לצאת מהגוף/ לגדול ולגדול, להתמסר לטירוף/ לעקוף את הזמן, להתחיל לעוף/ לגדול, לקחת הכל בקול/ ולא לפחד ליפול", כפי שהיא שרה ב"לגדול", בלדת פסנתר נעמי שמרית שחותמת את האלבום כהצהרת הון, אך פותחת את ההופעה כהצהרת כוונות.

כמוזיקאית עם השכלה קלאסית, פיקר היא נגנית פסנתר מיומנת, ובאלבום שלה (הפקה מוזיקלית, קלידים ותכנותים של בעלה, דורון פיקר, וריתם סקשן שכולל את ערן וייץ בגיטרות, גלעד אפרת בבס ומישל עמר בתופים) כמו בהופעות היא חוגגת את הפסנתר. ואיך אפשר שלא כשיש לך בעיקר בלדות - במינוני קצב ואנרגיה שונים ומגוונים, עם נגיעות רגאיי, פאנקי, נשמה ולא מעט מימשקי ריתם'נ'בלוז ורוקנרול. וכמו שאין רוק'נרול יפה מרוק'נרול של פסנתר, כך אין רוקנרול פסנתר יפה מזה שמבוצע על ידי אשה.

   

ופיקר עושה זאת נהדר. מיטיבה לפלרטט עם הקלידים, להוציא מהם את מה שהם מבקשים להסתיר, להיות גם רכים ומלטפים, גם מלאי כוח ותקיפים. בעצם, כמה רוקריות פסנתר יש לנו? לא הרבה. וגם הן, כמו מעיין הירשביין, עינב ג'קסון-כהן או מוריה אור, פועלות עדיין בשוליים, במרחבי האינדי. והאחרות, המוכרות יותר, מעדיפות גיטרה על פסנתר (כמו איה כורם). ועם מי נשארנו? קרן פלס? היא ורוק'נרול? פחחח.

פיקר, ששֹרתה עם אייקונים (חמי רודנר, מוש בן ארי) ויכלה להם, מצטיירת ב"או שזה מתוק" (ששמו לקוח מ"פעם ועוד פעם", הלהיט הגדול של האלבום) כפוטנציאל מבטיח לרוקרית פסנתר. כזו שיודעת לדפוק איפה שצריך, לנווט ריפים, לשרוף את הקלידים, לפתוח את הגרון, לתת את הנשמה ולהלהיט יצרים ואוירה.

כמו בדואט המכמיר "כמו אף פעם" עם מוש בן ארי (גם הוא להיט מוכח; במופע, אגב, הוא הרבה יותר שנסוני), או ב"היום אני אלמד לשמוח", בלדה "כבדה" סטייל רמי קליינשטיין, לבטח ב"רציתי אהבה" הריתם'נ'בלוזי ואפילו ב"קחי את החלומות", שכתבה לבתה ליבי, בלדה כוחנית עם בלוז ממגנט, ותוספות אבוב וצ'לו.

אמנם אין לה עדיין חתימת קול ייחודית אבל השירה שלה עזת ביטוי, ממש כמו תווי פניה ודיוקנה. באלבום היא מזכירה את הפלסית הנ"ל, קצת ביצירה ("משהו שלא ראית") יותר בשירה. אולם אם חשבתי לתומי שבאולפן הדמיון בלתי נמנע ואפשרי מכישורים ומנתוני פתיחה דומים, ועל הבמה הוא ייעלם, באה ההופעה וטפחה על תקוותיי והפכה את ציפיותיי.

   

תכנית בידור

מוזיקלית, עם גרעין הנגנים מן האולפן היא מצליחה לשמור על גחלת רוק'נרול (בשירים שכבר נזכרו לעיל, בעיקר ב"רציתי אהבה" שבו היא נשמעת בכל גדולתה) וליצוק תשוקה וסקס באחרים (בעיקר ב"תן לי" רוויי הגניחות וגם ב"פעם ועוד פעם" למרות ההסבר הדיאטתי שקדם לו), אבל בקטעי הקישור שהיא מקדימה לכל השירים כמעט, היא מושכת את השטיח מתחת לרגליים, מפוררת והופכת את ההופעה למופע בידור והצחקה, משל היתה ... קרן פלס.

אני מקבל בהכנעה את החיווי של יהונתן גפן - שפיקר מנגנת ושרה ב"האיחוד" שלו והוא התארח אצלה במחווה של הערכה ותמיכה - ש"אף אחד לא יודע שהיא סטנדאפיסטית אדירה", אבל חשבתי שהתכנסנו כדי לשמוע מוזיקה ולא מערכונים ובדיחות (על דיאטנית נוקשה, על אס.אם.אסים, על דייטים).


ורד פיקר (צילום: עמית אלפונטה)


כלומר, זה בסדר להגניב פה ושם דאחקה על חשבונה או על חשבון הגברים (והיא פונה בדבריה בעיקר לנשים שמולה), אבל להפוך את זה לעיסוק כה מרכזי?

ואולי אני טעיתי, בהערכת הנכונות של ורד פיקר לבחור ברוק'נרול כדרך ביטוי? אני מתקשה להאמין שזה גדול עליה או מפחיד אותה. אני רק מאוכזב שהיא עושה תכנית בידור ולא קונצרט רוק. היא לא צריכה להדחיק או להתכחש לנטיות הדברניות-הומוריסטיות שלה, אבל מי שמעסיק את ערן וייץ כגיטריסט מוביל, את מישל עמר כמתופף ואת דורון פיקר כנגן בס (ואקורדיון) וכמפיק מוזיקלי, מתכוון לרוק'נרול מגובש והדוק, לא מקוטע וזורם.

   

אשמח להיווכח שטעיתי. שכמעמד השקה, עם בני משפחה והרבה חברים בקהל, זה לא המופע השוטף והאמיתי של ורד פיקר. באהבתי, אני מקווה בשבילה, לחיי במה ארוכים גם כסולנית וכמובילה. אבל בדרך דעתנית, אמיצה ומבודלת. בכל זאת, כמה פסנתרניות רוק יש לנו. והיא לא רוצה, אני משער, להיות עוד שרה'לה שרון...

ורד פיקר. או שזה מתוק ( Play Records )
ורד פיקר בהופעת השקה ל"או שזה מתוק". תמונע תל אביב. שני, 26 בנובמבר 2012 


למועדי מופעים >

28/11/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע