סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יהודית רביץ בהופעה: באה מהנאה
 

 
 
גם אחרי מאות (ויותר) ביצועים של אותם שירים, רביץ באה לעבודה עם בת צחוק ואנרגיה חיונית


נערה בגילה

האמת? המלים מיותרות. מה כבר אפשר להוסיף, לכתוב ולהמליץ על דבר שהוא מובן מאליו? יהודית רביץ על הבמה שווה הנאה. לא חשוב מה גודל הבמה, ואת גודל ההנאה תקבעו בעצמכם.

גם בסיבוב הנוכחי שלה. סיבוב? כשיש רפרטואר עצום כמו שלה וקהל עצום כמו שיש רק לה, זה לא בדיוק סיבוב. רק שינוי קל של פורמט, אחד מיני רבים, תוספת של כמה שירים חדשים, הוספה או גריעה של נגנים מלווים, והיידה - לדרכים. או מוטב שנגיד, לרחבת הריקודים.

הצידוק (לא שצריך תירוצים והנמקות לצאת בשבילה מהבית בשבתות או בחגים) הפעם הוא "סופות של חול", המחצית הראשונה של אלבום האולפן האחרון שלה. אלבום שמחזיר אותה וגם אותנו לרוק'נרול.

לא שרביץ התנתקה. גיטרת הרוק שלה היתה תמיד בסביבה. אבל אחרי החוויה האולפנית שלה עם ברי סחרוף כמפיק מוזיקלי, היא מפיצה (אם לא מפציצה...) אותה גם על הבמה.

איזה יופי. נערה בגילה, עם 35 שנים של קריירה מוצהרת, עדיין מלאת אנרגיות כטינאייג'רית מתבגרת, שום דבר לא מובן מאליו, מאתגרת את עצמה ובעיקר מכייפת. והיא באמת כבר עשתה הכל. "ששת", קצת ויותר אחרת, שרה עם אריק ושלום, מתי ויוני, הופיעה עם הפילהרמונית, התמודדה עם שירי משוררים, שרתה עם קלאסיקות ישראליות, ניסתה שירי ילדים ויצאה להרפתקאות מוזיקליות מכל סוג, וגם כתבה המון, הלחינה לא מעט והפיקה אלבומים והופעות לאחרים. מה לא.

יהודית-רביץ-עטיפת-אלבום-יחצ.jpg
עטיפת האלבום "סופות של חול" (יח"צ)

עכשיו הגיע הזמן ליהנות, לבחור את השירים הכי טובים ולעשות מה בראש שלה. זה המופע. סופות של חול? סופה של להיטים, סופה על  הבמה.

20 שירים בשעה וחצי. יודית כמעט ולא מדברת ביניהם. כבר לא צריך. רק סמול טוק. בקטנה. מה נשמע, איך מרגישים, כמה מלות תודה וקרדיטים לסיום. השאר מוזיקה. פשוט חבל על הזמן. שהדיבורים לא יבואו על חשבון השירים, שלא יקטעו את התנופה ואת מצב הרוח הנפלא.

חיוביות הוא שם המשחק. גם אחרי מאות (ויותר) ביצועים של אותם שירים, רביץ באה לעבודה עם בת צחוק ואנרגיה חיונית. כמי שלא עשתה אף פעם עניין גדול מעצמה, רק מהמוזיקה שלה, הרוק'נרול שלה הוא גרסת הג'ינס, הסניקרס והקז'ואל. זרקנו על עצמנו משהו ויצאו לשיר ולנגן, קצת לתת בראש והרבה להתמסר. להנאה שלה מן השירה והנגינה, מהעמידה וההתנהלות על הבמה, להנאה של הקהל ממנה ומשיריה. באה מהנאה.

יודית ושבעת הנגנים

היא מתחילה עם שיר הנושא שכתב בעבורה דן תורן. חמישה בתים שמגדירים את חייה ותחושותיה של  נערת רוק ניצחית. זו שכבר מכירה בחמימות של הבית והמשפחה, בידיעה שכבר תרמה במשרד ובעבודה, אבל עדיין לא יכולה בלי הבס, התוף, הגיטרה והפסנתר, לתפוס זנב של מנגינה, לעוף על כנפי הגילוי, לחוש את הסופות שבבטן, להתרפק וגם להתפרק על הקתרזיס, ולהבין שבלי זה אין טעם, שאלה החיים. רוק'נרול.

   

היא ממשיכה עם "על הספסל" החדש שכתב לה גלעד כהנא והיא הלחינה. הרוק מתרכך משהו, נעשה פולקי, אבל רק לרגע. המופע הזה הוא של גיטרות, בס, תופים, וגם פסנתר ושלושה נשפנים. יודית ושבעת הנגנים. נגניה הקבועים (אלון פרימן, עמית יצחק, עדי הר צבי, רן שמעוני, יאיר סלוצקי, ספי ציזלינג ועופר פלד) שניגנו עימה באולפן והיו שותפים בעיבודים, משחזרים בחדווה את הצלילים על הבמה, צובעים באמצעותם גם את הרפרטואר המוכר.

"תמונה", "למחרת" ו"באהבתנו" מלאים באנרגיות ונשיפה. אפשר להבין אותה כשהיא משוויצה בלהקה שלה. אם "לקחת את ידי בידך" מאפשר אתנחתא קלה לשירת רבים נינוחה, בא הגוון הים תיכוני (בנגינת החליל דווקא) של "האיש ההוא" להרים את הקהל באקסטזה, ואותו מוּד מוביל ל"געגוע" עסיסי וקופצני, טעון חיוך וחיוניות.

היום נדמה ש"עיר קטנה", שיר הנושא מאלבומה הקודם (מלים ולחן: יהלי סובול), הקדים לבשר את הכיוון הרוקי הנוכחי. והנה גם "שבתות וחגים" מתעטף באיצטלת המגמה, שלא לדבר על "לכי אל הים" (מלים: אלדד תמיר), אחד החריפים והטעונים שבאלבומה החדש. אחושלוקי רוק'נרול. איזה תיפוף מטורף (רן שמעוני), איזה בס מודגש (עדי הר צבי), איזו זמרת נהדרת, ואיזה מעבר משעשע ל"ארבע לפנות בוקר" הוותיק.

   

שובבה כנערה חסרת דאגות, רביץ דופקת חיוכים לכל הכיוונים, מפזרת קריצות והעוויות, מרביצה קפיצות ודילוגים, ומשכנעת  - בעיבוד גרובי מהול בפאנקי - ש"עכשיו הכל בסדר". החבורה מאיצה קצב ותנופה ב"רחבת הריקודים", מציתה מחדש את האקסטזה על הבמה ובקרב הקהל, מגביהה להבות עם המוטו ושורת המחץ "האושר הוא הפשע המושלם", ואי אפשר שלא להיכבש בקסם ולהינמס למול גומות הלחיים שמנצחות את קמטי הגיל (כל כך קרוב ישבתי...).

היא מכינה את הקרקע למדרגה הבאה, הגבוהה יותר יחד עם הבס המתגבר, של "באה מאהבה", תג ההיכר המובהק שלה. מרץ כמו שלה לא מצאתי אצל זמרות רוק צעירות ממנה. והיא הופכת את זאפה - מתנצל מראש על הביטוי - לפלאקה של האשכנזים. ואל ייקל הדבר בעיניכם, כי הקהל לא צעיר. בורגני פלוס, כזה שיכול להרשות לעצמו 180 שקל לכרטיס, לא כולל מזון ומשקה.

הדרן בידיים ריקות

להדרנים היא חוזרת לבד, ללא הנגנים. כמעט בידיים ריקות, רק עם גיטרה, לביצוע "באתי בידיים ריקות" בגרסה האקוסטית, המכילה והמכַלָּה. זה ה-שיר של "סופות של חול" וללא ספק אחד הנפלאים והמופלאים שבשיריה. שיר מכמיר של התבגרות והבנה, פיוס ובקשת סליחה, קלאסיקה רביצית משמיעה ראשונה. שיר תשובה ובן שיח ומתמודד ראוי ל"סליחות" ההיסטורי, וסיבה מצוינת להגיש אותם ברצף מרגש.

   

גם את "שיר ללא שם" היא מגישה לבד. כמעט. לגיטרה שלה מצטרף עופר פלד, בדרך כלל נגן הסקסופון שלה, שמחולל כאן נפלאות בחליל. נגינה שהיא ניגוד מושלם לאופי המופע, ורק מעיד על הרבגוניות הנהדרת שלה.

הסיום חוזר להיות קצבי. עם האופטימיות הבלתי נילאית של "מלה טובה" ("לא פעם זה קשה/ אבל לרוב מילה טובה/ מיד עושה לי טוב/ רק מילה טובה/ או שתיים לא יותר מזה") שמסכמת בעצם את התכוונותה האמנותית. לעשות טוב. לה, לאחרים, לקהל שלה. ואם מסר זה לא מספיק מחודד, הקפיצה בזמן ולקצה העולם במחרוזת "ארץ טרופית יפה" ו"בוא לריו", סוגרת את המופע עם חיוך רחב.

אפשר להקשות ולהתפנק בדרישות על חסרונם של שירים כאלה ואחרים, ודווקא מפני שהרפרטואר עמוק כים, אי אפשר לספק את כולם.

לי חסרו "גלילם גלים" ו"מרוב אהבה" מהאלבום החדש, אבל מהצצה ברשימת השירים ששימשה אותה, אני יכול להעיד שהיא ויתרה גם על "איזה מין ילדה", "צא מזה", "סוף לסיפור" ו"בך לא נוגע", והשמיעה במקומם אחרים שלא היו רשומים. ללמד על הספונטניות והאלתור, וגם על הקריאה שלה את הקהל ואת תרשים הזרימה של המופע.

אחת ויחידה, ומיוחדת במינה.

יהודית רביץ בהופעה. מוצאי שבת, 1 בדצמבר, זאפה תל אביב.


למועדי מופעים >

04/12/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע