סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פסטיבל הזמר והפזמון – הספינה טובעת
 

 
 
רשימת הכשלים ארוכה: הבחירה באולם (מבנה של מפעל הפיס?), עיצוב הבמה הקלאוסטרופובי, הכישלון בהבאת צופים לאולם, עיקור האינטראקציה עם הקהל, הפיכת ההיכל לאולפן (מישהו יודע איפה עמד המנחה על הבמה כשנשא את הגיגיו? אולי בבונקר של נסראללה, כך לפחות זה נשמע), ערפול שיטת הניקוד ודחיקת הליך ההצבעה מהפריים – הכל עבד לרעת האירוע הזה"
"אירוע דהוי והזוי, מביך ומביש, נטול הדר פסטיבלי". עמוס אורן מתבייש בערוץ הראשון



שלושה ימים בלבד אחרי שובו של פסטיבל הזמר והפזמון המתחדש, אפשר להגיד שבכלל לא הרגשנו שהוא חזר.

זה היה אירוע דהוי והזוי, מביך ומביש, נטול חגיגיות וריגוש, שלא לומר הדר פסטיבלי. אבל בעיקר כשל האירוע הזה במטרתו העיקרית: להציג תריסר שירים טובים. בקיצור, מוטב היה אלמלא שודר כלל.

מה היה דחוף לרשות השידור להחזיר את פסטיבל הזמר והפזמון ללוח העבודה השנתי שלה? לא קשה להבין: תהילתה של הרשות, לפחות בכל הקשר בטיפוח מוזיקה ישראלית עכשווית, עיצובה וקידומה, נמצאת הרחק מאחוריה. הערגה לימים ההם (של ערוץ הטלוויזיה המוביל) והשאיפה להחזיר עטרה ליושנה (כתוכנית הנצפית ביותר בישראל) בהחלט מובנות. אבל האם זה המועד וזו הדרך לעשות זאת?

פירורי רייטינג מזדמנים

העתקת הפסטיבל ממועדו ההיסטורי, במוצאי יום העצמאות, לתאריך סתמי של ה-31 בינואר (או כ' בשבט, בין ראש השנה לאילנות לחג פורים), היא בגדר גול עצמי. הוויתור על מעמד חגיגי בקוממיות המדינה כמו משקף ויתור על החשיבות שבהקניית ערכים, ויותר מזה, על הרמת ידיים מראש, מן הסתם מתוך אי-יכולת וחוסר נכונות להתמודד על תשומת הלב של הציבור מול ערוצי טלוויזיה מסחריים ואחרים.

בחירה בתאריך אקראי, חסר הנמקה ומשמעות חגיגיות, כדי לזכות בו ובאמצעותו בפירורי רייטינג מזדמנים, רחוקה מלרמז על תחילתה של מסורת חדשה. שלא לדבר על יחסי-ציבור קלושים ובילד-אפ חלש, שלא עורר באזז של ממש סביב האירוע שנועד להסעיר את חיינו.

חבל שברשות השידור לא הפנימו שאי-אפשר להחזיר את העבר. נקודה. החיים זורמים והמציאות משתנה. מה שהיה פעם, בעידן שידור בלעדי, של ערוץ טלוויזיה אחד ושתי תחנות רדיו, כבר אינו קיים. הטכנולוגיה השתפרה, התקשורת התקדמה והתבזרה, האוכלוסייה התעצמה והרגלי הצריכה והטעם השתנו ועודם משתנים תדיר.
התרפקות על העבר תוך שימוש בחומרים ארכיוניים, כאילו הם מעניקים את החוסן והערבות לכך שגם פסטיבל הזמר החדש ישחזר את העניין דאז, היא אי-הבנה של המציאות.

   

מצג לא רלבנטי, מנותק וזקן

במקום עקיצות מלגלגות כלפי ערוצי טלוויזיה אחרים, על תוכניות ריאליטי ועל שימוש בקאברים ולא ביצירה מקורית, פשוט צריך לאמץ רעיונות מקוריים, להמציא משהו חדש, ולא לעשות קאבר לפסטיבל הזמר והפזמון ההוא שפס מן העולם.

בטח לא להסתלבט על יצירות של אחרים, ובמיוחד לא להיעזר בטאלנטים לא שלך (כמו יעל פוליאקוב ואילן פלד-כוכבי, "אחד העם 101", או מנחה מפוהק כאורי גוטליב) כדי להצליף ביריבים דמיוניים. זה כבר לגמרי חסר טעם. ואם כבר, מדוע לא להמר ולהמציא מנחה חדש, כמו רבקה מיכאלי בשעתה?

אפילו ההזמנה של הזמרת אסתר עופרים להיות האורחת המרכזית ב"תכנית האמנותית" פעלה כחרב פיפיות. מצד אחד הזכירה נשכחות מרגעי שיא, אולם מצד שני הבהירה עד כמה האירוע הזה מיושן וחסר סיכוי ללא ניעור רציני והיפטרות ממשא הזכרונות המכביד.

ממש כמו השימוש בחבר שופטים, שאולי לחברים בו (יורם טהר-לב, אפי נצר, שמרית אור, אביהו מדינה ותלמה אליגון) יש הרבה זכויות בזמר הישראלי כפזמונאים וכמלחינים, אבל ביחד הם יצרו מצג לא רלבנטי, מנותק וזקן, שאינו מייצג את הפזמון הישראלי העכשווי.

הבונקר של נסראללה

השופטים עצמם היו הוגנים וישרים דיים כדי להודות, בלי להסתיר את מבוכתם, שלא התלהבו ממה ששמעו, וכל זמן שהפסטיבל יישאר בידיים שחושבות זקן ובדפוסים של פעם ולא בראש צעיר, חתרני ומודרני, הוא ייראה מיושן ולא רלבנטי, לא נחוץ ולא שייך.

וזאת, למרות הפנטזיות של ראשי הרשות על חזרה לבמה המרכזית, ועל אף הרעפת ברכות ותודות, איחולים ושבחים מלוקקים מצד מלחכי פנכה, כמו במושב של הפוליטביורו במוסקבה.

הכל היה מאכזב, חסר השראה ולקוי. מבחירת השירים (אם שיר כמו "מחכים לגאולה" של אחד רפאל היצירה נבחר למעמד, נראה ש-800 האחרים שנשלחו לתחרות "על-ידי מיטב היוצרים" היו זוועתיים ומתחת לכל ביקורת. ואם לא, אז הלקטורים חטאו לשליחותם) ועד השידור עצמו, עתיר ההפרעות והשיבושים הטכניים.

רשימת הכשלים ארוכה: הבחירה באולם (מבנה של מפעל הפיס?), עיצוב הבמה הקלאוסטרופובי, הכישלון בהבאת צופים לאולם, עיקור האינטראקציה עם הקהל, הפיכת ההיכל לאולפן (מישהו יודע איפה עמד המנחה על הבמה כשנשא את הגיגיו? אולי בבונקר של נסראללה, כך לפחות זה נשמע), ערפול שיטת הניקוד (כאילו הצבעה במסרונים מבהירה הכל) ודחיקת הליך ההצבעה מהפריים, אולי הדבר היחיד שמספק מתח בדרך כלל – הכל עבד לרעת האירוע הזה.

בכלל, הפסטיבל השב נחל כישלון חרוץ באמנות הטלוויזיה, של הצמדת הצופה למסך בבניית עניין, הומור ומתח. ובמיוחד אפשר לדרוש את עלבונן של נקודות שיפוט, אחד מסמליו של הפסטיבל, שהועלמו-נמחקו, נגנזו מן הסתם לטובת הקדם-אירוויזיון, המפעל התרבותי-המוזיקלי הציוני החשוב יותר בעיני רשות השידור, שגם תקדיש לו, באופן חסר תקדים ובזבזני להפליא, חמישה(!) משדרים חיים. עכשיו ברור מה הכיוון שאליו נושבת תהילת עולם.



פאר טסי ברגע הזכייה (מקור: אתר הערוץ הראשון)


תמהיל משונה וחיבור מופרך



והיו גם שירים, תריסר, שהצגתם וביצועיהם (המרושלים והחסכוניים, עם, למשל, אותו צוות של זמרות ליווי) עוררו גיחוך ומבוכה ולא השאירו חותם ושריטה, להוציא אחד-שניים אולי. למרות ששמותיהם נטו בבירור לצד האמונה היהודית, וייצגו איזו תקווה לעתיד טוב יותר, היה דומה שהבחירה בהם היתה סקטוריאלית, מגזרית, ייצוגית.
איה כורם, למשל, ייצגה את פסטיבל שירי המשוררים, עם לחן חדש לשיר של ביאליק, שאולי היה הקרוב ביותר ברוחו לפסטיבל של פעם, אבל לחלוטין לא מחובר למציאות של ימינו.

מיכל פאולינה ייצגה את פסטיבל שירי הילדים, עם שיר חסר תנופה למרות נסיון עיבוד נואש לעדכן אותו מוזיקלית. דנה ברגר ייצגה את סצינת הרוק, בין הבודדות שכתבה שיר לעצמה ולא לפסטיבל הזמר, שיר שהיא תשמח לשלב בהופעותיה וגם להיות גאה בו. קרן אור היתה נציגת מלטה בתחרות, ולא לגנאי חלילה, כי הם תמיד שולחים זמרות מעולות, ולה היתה נוכחות של זמרת אופרה.

טמיר שטרית, עורך-דין ביום ולוק של עמיר לב בלילה, ייצג את דור השנסון מהפיפטיז; רון ויינריך, פליט "כוכב נולד", ניסה לנווט תמהיל משונה וחיבור מופרך בין "שיר החובש" ל"אנא בכוח"; ואילו רפאל היצירה היה, כאמור, שגריר שאנטי מגוחך, עם יכולת שירה מביכה והעמדה חסרת תקדים בבוסריותה.

מרים טוקאן, גם היא סוג של כוכבת נולדת, ייצגה בסלסוליה את המגזר הערבי על תקן חיה סמיר עכשווית, וכדי שלא נחמיץ את המוצא ואת מסר השלום, אייר הווידיאו ערבסקות מאחוריה. נעמה כהן ניסתה לשלב רוק רך סטייל שלמה ארצי עם אר.אן.בי. מרוכך. אריק סיני שמר בנון-שלנטיות אופיינית על רוח ספורטיבית מפוכחת בשיר שכולו התפכחות.

הכי משכנע – ישי ריבו

שני המבצעים האחרונים היו הנציגים המגזריים המובהקים מכל (מעניין איך, אם בכלל, נקבע סדר השירים; הגרלה או שיבוץ? המנחה המשכיל לא השביע את צמאוננו ליידע בנקודה זו).

ישי ריבו, כוכב גדול בזמר החרדי-חסידי היום, היה לטעמי הכי אמיתי, הכי משכנע, הכי מרגש, ועם השיר ("קול דודי") הכי יפה. אלא שלגייסות חסידיו לא היה שום סיכוי בהצבעה מהבית מול לגיונות המסמסים הים-תיכוניים, שלגמרי כצפוי הכתירו את פאר טסי, מבצע עם לוק של משה גיאת בצעירותו אך רחוק מלהרשים בשירתו, והנציג היחיד באירוע מטעם פסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח.

הנ"ל זכה בבכורה ובפרס כספי נכבד תרומת מפעל הפיס לעידוד היצירה המקורית, הודות ל"תחזרי" (מאוד מקורי), שטאנץ ים-תיכוני שדוף שאבד עליו הכלח לפני עשור. איזה לעג לשיר ולעשיר.

ועוד משהו: לחגיגה מוזיקלית עברית צריך גם עברית נכונה. אבל כשהמנחה לא יודע שפסטיבל היא מלה לועזית, ומנסה בעקשנות לגייר אותה באמצעות דגש בפ"א; כשהמבצעים מתעקשים להסביר שהם "הולכים" לשיר שיר, במקום פשוט לשיר אותו; וכשזמרות עילגות חולמות על הצלחה כשל יהודית רביץ בזמנה, אבל אינן מקפידות כמותה על עברית נקייה, מדויקת ויפה (המינימום הנדרש בערוץ ממלכתי שהציבור מממן הוא ניקוד נכון של ו"ו החיבור לפני אותיות בומ"פ), נשאלת השאלה: איפה היועצים הלשוניים המהוללים של רשות השידור? האם גם הם הרימו רגליים ודגל לבן? או שהלשון העברית אינה מפרש בהפיכת הפסטיבל ל"ספינת דגל תרבותית"?

התחרות שודרה בערוץ הראשון ב-31 בינואר 2013, מהיכל התיאטרון בקריית מוצקין.



03/02/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. היית סלחן מדי
עמירם , חולון (05/02/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע