סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: שרים הדודאים
 

 
 
ישראל גוריון ואסף אמדורסקי במתנה כפולה לחג לאוהבי הפזמון העברי והשירה בעברית


דודאים מחושמלים

שלוש שנים וכמעט ארבעה חודשים עברו מאז שישראל גוריון ואסף אמדורסקי שרו ביחד לראשונה בפומבי את השירים הגדולים של הדודאים.

בינתיים, מה שנדמה אז כמחווה קצר מועד לזכרו של בני אמדורסקי, האבא (של אסף) והחבר (של ישראל), הפך לסיבוב הופעות מפתיע ומצליח במיוחד, וגם הוליד אלבום אולפן חדש, ובו חידושים של השניים לקלאסיקות של הצמד המיתולוגי.

חידושים? נגיד. הטיפול הוא בעיקר קוסמטי. כפי שלא מתקנים דבר שלם, כך גם לא נוגעים בהרמוניות קוליות מושלמות. מקסימום מעדכנים עיבודים פה ושם ומעשירים את ההפקה המוזיקלית (מלאכה בה מצטיין אסף ברגישות ובמיומנות שמטמיעה לבלי הרגש את נגינת הקלידים שלו), בעיקר עם כלי הקשה (רון אלמוג) והרכב כלי פריטה (מנדולינות).

כך אפשר לשמוע את "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר" או את "טיול לילי" ורבים אחרים, טיפה יותר קופצניים ומודגשים, אולי מואצים קמעה ולבטח יותר בשרניים (במיוחד ב"שדמתי"), גם בעזרת תוספות קוליות של שתי חבורות זמר ("ויבן עוזיהו" או "ערב של שושנים") או "סתם" אפקטים ("במסילה לבאר שבע").

אולם השינוי העיקרי הוא בהצטרפות הגיטרה החשמלית של אסף אמדורסקי למרקם הצלילי. אם בסיבוב ההופעות שקדם לאלבום, לפחות בתחילתו, אסף אמדורסקי "נאלץ" להתרכז בלימוד השירים תוך כדי ויתור על הגיטרה, באלבום היא כבר חלק מהותי ובלתי נפרד ממנו, מאסף.

אולי בשני השלישים הראשונים (12 מתוך 18 שירים, 53:18 דקות) היא נוכחת אך לא מורגשת יותר מהרגיל. אבל בשליש האחרון, למעשה מ"בואי, בואי כלה", שיר חדש שכתב והלחין ישראל גוריון באווירת שנות החמישים, העשור שהוליד את צמד הדודאים, יש חשמל באוויר ובערוצים, והשישייה האחרונה (אולי גם "ויבן עוזיהו" שמקדים אותה) מקבלת טוויסט רוק'נרולי. אמנם מתון ובוגר, לא בוטה או סוער, אבל מובהק ומודגש.

אפילו ב"ערב של שושנים" הקלאסי, שבו הבן נשמע כבר כמו האב, מצא אמדורסקי ג'וניור את הדרך לטעון את אחד הנודעים בשירי הפולק הישראליים באנרגיה לא מוכרת.

משם, הטקסטים של "מה למדת בגן היום", "העולם בשחור לבן" (על מצוקת הקיום שבהשראתה העיצוב הדו-גוני) ו"קרב הראל" (המנון קוממיות ומורשת לחימה), כבר דרשו גיטרה חשמלית מובילה. במיוחד הראשון בשלישייה זו, תרגומו הנהדר של חיים חפר לשירו של טום פקסטון, שיר חינוך על זמני שחוזר חמישים שנה אחורנית, אל הרוקאבילי של שנות החמישים.

וכך גם "אני גיטרה" הנועל - שעד להקלטה זו בוצע תמיד כשיר של זמר סולן וקיבל עתה חותם דודאים מוכר כדואט נהדר שבו אסף מזכיר עוד יותר את בני - נשאב אל האווירה וקיבל בהכנעה ובהסכמה את ה-feel המחשמל, כתמיד אפשר לומר.

   

לוק וסאונד של צמד

ועכשיו, עם אלבום ושירים "שלהם", אסף וישראל יוצאים שוב לדרכים, מחוזקים ומנומקים יותר, עם מופע שמבוסס על האלבום שבעצם מבוסס על המופע שקדם לו. יחסית גם ההופעה קצרה, פחות משעה וחצי, משך שמשקף שירים קצרים, כמו שלא כותבים ויוצרים היום.

ובכל זאת הם מצליחים לכלול בו את כל שירי האלבום, כמעט כסדרם - מ"החליל" שפותח, "שיירת הרוכבים", "בשדות בית לחם", "אשכולית", "מארש הדייגים" ו"דרך הטבק" שממשיכים, ועד "אני גיטרה" כהדרן - ועם תוספות, כמו "אבינועם", או קלאסיקות-עם ורועים כ"תפוח חינני (נד אילן)", "שתו העדרים" ו"שיר הנוקדים (היי לכיש, לכישה)".

במופע החדש כל אחד מהם מצויד בגיטרה שלו (גוריון באקוסטית - וגם בסקסופון, בשיר אחד, "שדמתי"; אמדורסקי בחשמלית), ובנוסף לנגניהם הקבועים רון אלמוג בתופים ואסף חכימי (או אברי בורוכוב) בקונטרבס, ישובה על הבמה גם רביעיית מנדולינות. לא רק שיש להם לוק של צמד (במראה מחויט, זהה כמעט) הם כבר נשמעים כמו צמד. כבר לא גימיק אלא עובדה, ולכן אין צורך בהתנצלויות ובהסברים ובדברי קישור מיותרים.



שרים הדודאים, מתוך עטיפת האלבום (תמונת יח"צ)



ועדיין פער הגילים ביניהם - 78 מול 41 - מאפשר להם הרבה הומור והתבדחות עצמית, בעיקר מצידו של הוותיק בשניהם. בסיבוב הזה, בניקוד לקודמו, דווקא גוריון נראה כזה שלא מאמין שזה נמשך וקורה, ושבשירים הללו יש עדיין פרנסה. ואילו אסף, ממש כמו באלבום גם על הבמה, הדמיון לאביו מולידו רק הולך וגובר, גם בקול ובשירה (לא תמיד, ובנמוכים בדרך כלל) וגם במראה.

מצד אחד, ההתמסרות של אסף לנוסטלגיה מעוררת השתאות, ולא פחות מפליאה קבלת הדין שלו את כללי הז'אנר של השירה בציבור ושירת העם, מתוך ויתור על האגו שלו ככוכב רוק ומבלי ניסיון לשנות אותם. ובאמת כל הכבוד לו על הפתיחות והנכונות לטפל בחומרים העתיקים, ובעיקר על התנהלותו כאנדרטה חיה לאביו. ודומה שבני אמדורסקי, אחד החולמים, הרעיונאים והמפיקים האמנותיים הגדולים של הזמר העברי, לא יכול היה לחשוב על הפקה כזאת.

לאוהבי הפזמון העברי והשירה בעברית יש עתה מתנה כפולה לחג, גם אלבום וגם הופעה שבהם שרים הדודאים, תרתי משמע.


 
ישראל גוריון ואסף אמדורסקי, שרים הדודאים. הבימה תל אביב, 1 במרץ 2013.
ישראל גוריון אסף אמדורסקי, שרים הדודאים (High Fidelity)


למועדי מופעים >

06/03/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע