סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: אברהם טל
 

 
 
אלבום מפתיע ומאתגר, לא צפוי ולא הולך בתלם. משקף כאבי גדילה, רצון להתפתח ולגעת בטריטוריות מסקרנות ולא מפוענחות. מבקש לא לקחת אותו כמובן מאליו, אלא להצטרף אליו ולנסות להבין את הצורך שלו בתהייה על הקיום, בתהייה על מהות היצירה וההצלחה
עמוס אורן יצא מגדרו לנוכח האלבום השלישי של אברהם טל. מהקונצרט עם הקאמרית התלהב פחות


על אף שהקונצרט עם התזמורת הקאמרית הישראלית נחשב כאירוע מרגש יותר, נתחיל ברשותכם דווקא ב"שושנה", אלבום האולפן החדש, השלישי במספר, של אברהם טל, הוא המשמעותי יותר לקריירה הצעירה של טל. הרבה מעבר לקונצרט שהיה וחלף, "שושנה" אמור להישאר איתנו, להתמיה וגם להתניע אותנו.

האם באמת כל סוף הוא התחלה חדשה?

שני קטבים, מנוגדים ומרוחקים, מנסים לשרטט את גבולות האלבום החדש. מצד אחד, ההתכנסות וההליכה לאחור של טל אל הבסיס הקיומי ביותר, האדם וחייו; מצד שני, עטיפת האמירה בסאונד מוזיקלי אלקטרוני מן העתיד, של מחשבים ותכנותים.

בתווך מבקש טל, שגם כתב וגם הפיק מוזיקלית, להישאר נאמן לתמונת עולמו, לאמונתו ולאמנותו. אתגר לא פשוט, שעלול להערים קשיים בדרכם של חסידי "אורות", אלבומו הסופר-מצליח השני.

באלבום 11 רצועות על פני 48:39 דקות. אם תרצו הוא יום בחייו של אדם, אם תרצו הוא בעצם מעגל חייו.

מהזריחה של "ואני איתְךָ" הפותח ועד חשיכה ושיר ערש (ותודה!) לאמא על "כאבי גדילה", שנועל רשמית את האלבום. מנביטת החיים ("אני לא מבין איך היום עולה עלי"), הילדות, האהבה והזוגיות (שיר הנושא, שמה של רעייתו שתחיה), ההורות וגידול ילדים ("בוא כמו שאתה", ה"כשתגדל" שלו, אולי רצועה אקוסטית יחידה באלבום), ועד הנגיעה במוות ("בואי נשכב") וההכרה בבריאה ובכוחה ("עושה שלום", המשכו של "כאבי גדילה").

מהבוקר המבטיח והגרסה האופטימית של "והבוקר יעלה", הרצועה השלישית, שעניינה הפיכת הבדידות של היחיד לזוגיות ולחיי משפחה, ועד ל"ושוב הבוקר יעלה" שנועל מעשית את האלבום, כגרסה קודרת, סוגרת מעגל קיום (ואם יש ספק באשר לכוונה, יש בה הקלטת שירה במהופך), שמתפתחת לניצחון טראנסי, אבל חוזרת אל הקדרות, בתהייה מובלעת: האם באמת כל סוף הוא התחלה חדשה?

אברהם-טל-ענקית2.jpg
אברהם טל (יח"צ)

מסמן את השירים כפוטנציאל


טל גם הרבה יותר מאופק ומופנם בשירה, מתון ומרוסן בהבעה הקולית שלו. שירת הנשמה הייחודית לו בקושי מתפרצת, כמעט שאינה עולה לגבהים האקסטטיים האופייניים והמוכרים שלו, האהובים כל-כך על אוהדיו.

הבעבוע קיים ורוחש, מחתרתי ומורגש, אבל טל יותר מסמן את השירים כפוטנציאל, משאיר אותם לפיתוח במופע במה עתידי, כשייצאו מהקשרם הקונספטואלי. אז, מן הסתם, ימריא וינסוק איתם לספירות עליונות.

ועדיין הוא מקפיד לשמור בהתכנסות פנימה את המבט החוצה. גם האופטימיות הנאיבית שלו בחיים ובקיום, בתקווה שהוא מזין ומלבה בעקשנות, גם בתנועה הרוחשת בתוך הרצועות ומתסיסה את האלבום כולו. מקצבים שבטיים, אינדיאניים ואתניים, צעדי מחול, מחיאות כף, מעגלי מתופפים, סחרור חושי, צלילי טכנו ונגיעות טראנס, ששיאן ב"מסתובב", שיר של הנאה מהחיים, מהקיום ומהבריאה, שכולל זליגה של עבודת האולפן.

אלבום מפתיע ומאתגר, לא צפוי ולא הולך בתלם. משקף כאבי גדילה, רצון להתפתח ולגעת בטריטוריות מסקרנות ולא מפוענחות. מבקש לא לקחת אותו כמובן מאליו, אלא להצטרף אליו ולנסות להבין את הצורך שלו בתהייה על הקיום, בתהייה על מהות היצירה וההצלחה.

אתגר אינטלקטואלי לא קטן

גם הקונצרט עם הקאמרית הוא סוג של תהייה, של התנסות אחרת, של התפתחות לטריטוריה לא נודעת, של הרחבת היריעה המוזיקלית. וגם בו היה ניסיון להפגיש בין קטבים וניגודים. היצירה המוזיקלית הקמאית והספונטנית, הרגשית וה"לא מלומדת" שלו, מול פסקול ועיבודים סימפוניים, מאוד מלומדים, מחושבים ושכלתניים.

לכאורה, היה על מה לדבר. כי המוזיקה של טל רחוקה מלהיות פשוטה ופשטנית. היא מורכבת ומרובדת, ומעבר לפנייה אל הרגש היא גם אתגר אינטלקטואלי לא קטן. בהחלט יאה לה עימות ראוי עם תזמורים סימפוניים-קונצרטיים-קלאסיים, במיוחד כשהם נעשים ביד האמן של אילן מוכיח, מומחה לשילוב של קלאסי-רוק.

אלא שהרצונות הראויים והכוונות הטובות לא הולידו את החיבור המצופה. האנרגיות הכבושות של טל לא הפכו לחשמל באוויר. וזה לא הלבוש שלו, חנוט בחליפה אפורה אלגנטית, שכבל אותו לכללי טקס ובלם את הנפש הפראית והמשולחת שלו, כמו שהעיבודים פשוט לא התחברו, האטו לו את הקצב, פעלו נגד הטמפרמנט הבימתי המוכר שלו, ומנעו ממנו לצבור את התנופה הראויה. א-פרופו: "אדם צובר לו זכרונות" בפתיחה התאים יותר לטמפו של המבצעת המקורית של השיר ולא למחדשו ולממנפו.

הקצביות השבטית והאותנטית נשארה בחוץ

ניכר היה בטל שככל שהמעמד והסיטואציה מכובדים בעיניו ומרגשים אותו, הוא גם סובל על שאינו יכול לצאת מגדרו, לחרוג ולפרוע את המסגרת ולהוציא את האנרגיות לפועל.

ובל תטעו לרגע: הקונצרט רק נגע ב"שושנה", עם שני שירים בפתיחה ("והבוקר יעלה" ו"אני איתך") – שהבהירו מיד כי המפגש מעקר את היסוד הקצבי (שלא לדבר על צלילי התכנות), המהותי כל-כך ביצירה של טל (גם ב"אורות"), וממיר אותו בזרימה של כלי קשת ונשיפה, ועוד שניים בפתח ההדרנים ("בוא כמו שאתה" ו"בואי נשכב"), שעם יוקלילי בלבד יכול היה להתכנס אל התמצית של התמצות (וגם להתבלבל במלים ובאקורדים).

כמתבקש ממסגרת האירוח של "קלאסי-רוק במשכן", המופע יוחד לתמצית הרפרטואר של טל עד כה. וכשכל הקצביות השבטית והאותנטית נשארה בחוץ, נשארה רק יכולת השירה שלו להתמודד עם התזמורת (ולקבל ממנה הרבה כבוד) ועם מאוויי הקהל הטרמפיסט (ולאפשר לו שירת רבים), אבל לא עם חסידיו הארד-קור, שלא יכלו לקבל את מבוקשם וייאלצו לעשות זאת, בשמחה ובאהבה, רק בסיבוב הקיץ המתרגש.

קונצרט מכובד שחשף אך מעט מיכולותיו

ובשביל הרקורד, נזכיר רק מה היה לנו נוסף לפתיחה לעיל: שני שירים מסולניותו ב"שוטי הנבואה" – "דקה בפרדס" ו"קול גלגל", שאותו ביצע כניגון יידישאי ללא התזמורת, רק עם גיטרה אקוסטית, גרסת אנפלאגד שהפכה את השיר לתפילה בציבור;

ארבעה שירים מאלבומו הראשון (נוסף על "אדם צובר"); "אם בלשונות", שקיבל מבע של תפילה בבית-כנסת אשכנזי; "פסטיבל", גם הוא ללא תזמורת, אך עם שלושת נגניו (עדי גולדשטיין בפסנתר, מיקי ורשאי בקונטרבס ואיתמר דוארי בהקשה), סוג של טריו ג'אזי, שאיפשר לו להיות הכי קרוב לאברהם טל המוכר;

"שדות האש" שנרקח כסוג של היפ-הופ ג'אזי-סימפוני מעניין; הלהיט "הזמן עושה את שלו" בביצוע כפול (גם כהדרן) עם תזמור נהדר וציטוט של איזה בזאר טורקי-אתני; וארבעה שירים מ"אורות", אלבומו הקודם: "שיר הלל", "אם את הולכת", והלהיטים "מחוזקים לעולם" ושיר הנושא. השלים את הרשימה גרסת סולו שלו ל"אלוהי", ששר בדואט עם שלמה ארצי ב"אושר אקספרס".

ואם משתמע שסבלתי או לא נהניתי, אבקש לדייק: ציפיתי לחיבור מרשים יותר, לקסם, לחוויה לשנים. זה לא קרה. היה קונצרט מכובד שחשף אך מעט מיכולותיו של אברהם טל והסתיר הרבה אחרות. אולי המפגש הסימפוני הבא יביא את זיקוקי הדינור.

אברהם טל, "שושנה" (הד ארצי); אברהם טל והתזמורת הקאמרית הישראלית, משכן האמנויות, תל אביב, יום חמישי, 21 במרץ 2013.


למועדי מופעים >

27/03/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. על מה אתה מדבר
s , (05/04/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע