סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שירימון: הדור הבא של הפופ הישראלי
 

 
 
תחרות שירימון היא מופע הריאליטי הוותיק ביותר בסצינת המוזיקה הישראלית בת זמננו


אפטר-פרטי בלי ההנג-אובר

בפתח העשור השלישי שלה, תחרות שירימון על שם מירב גרבר, היא לא רק מופע הריאליטי הוותיק ביותר בסצינת המוזיקה הישראלית בת זמננו, אלא גם תחרות הביצוע החשובה ביותר שאתם לא מכירים. ולא באשמתכם. 

שירימון, תחרות השירים השנתית (מאז 1992) של "רימון", בית הספר לג'אז ולמוזיקה בת זמננו, אינה מצולמת לטלוויזיה (אולי רק לתיעוד עצמי מטעם בית הספר) לא בשלב הגמר וגם לא בשלבים המוקדמים שלה, שאותם החלו כ-120 זמרים, כולם תלמידי השנים השונות של "רימון". וכך, רק בודדים, התלמידים ומוריהם, בני משפחה ומקורבים, זוכים להתוודע לתהליך ההבשלה של המוזיקאים הצעירים, אלה שבשנים הקרובות יקבעו ויעצבו את פני הפופ הישראלי.

זה קרה כבר עם זוכים קודמים של התחרות, כמו רונית שחר, מירי מסיקה או מעיין הירשביין, גם עם כפיר בן ליש, שי צברי, גליה ירון, תמר קפסוטו, גל דה פז, מיכל רוט, אסתר חיטמן, אדר גולד ועדיכהן, ועוד יותר עם משתתפים אחרים שהתגלו בה כמו מיקה קרני, אריאל הורוביץ, קרולינה, דין דין אביב, דניאל סלומון, אוהד חיטמן, מירה עווד, עילי בוטנר וקרן פלס.

והשנה, לגמרי במקרה, בשל בעיה טכנית כלשהי, תהיה לקהל הרחב (כמה שתיאטרון גבעתיים נחשב רחב) הזדמנות בלתי חוזרת לחזות ב-13 הפיינליסטים. וזה מפני שבניגוד לשנים עברו שבהם ההופעה בפני קהל פתוח היתה חזרה גנרלית לפני מופע הגמר, מול חבר השופטים, השנה התהפכו היוצרות: הגמר הרשמי נערך כבר אמש, ההכרעה נפלה.

דני רובס, אפרת גוש, סגיב כהן, אורי זך, מנחם גרניט וגדי גידור כבר קבעו את הזוכים (במלגות לימודים, במענק להקלטת השיר ובהעלאתו באתר פטיפון). הערב זה האפטר-פרטי בלי ההנג-אובר. רק לבוא וליהנות ממוזיקה טובה וממבצעים מבטיחים שחלקם מן הסתם יגיעו רחוק.


אפרת-גוש-ענק-יריב-פיין-וגיא.jpg
אפרת גוש (צילום: גיא כושי ויריב פיין)



הרעיון שמאחורי תחרות שירימון הוא התנסות בכל השלבים הכרוכים בביצוע שיר, בעיבוד ובהפקה מוזיקלית ובהופעה על במה. אבל לא עם שירים מקוריים וחדשים, אלא בבחירת שירים ישראלים מוכרים וביצועם הפרשנות ובעיבוד חדשים, בעזרת מנטורים, מפיקים מוזיקליים מצוות המורים של "רימון".

כך בחרה דניאל קריאף את "כמו צמח בר" של רחל שפירא ונחום היימן ולקחה אותו, בעיבוד עצמי, בכיוון אתני אפריקאי, בביצוע איטי ומלא הוד שהדגיש את המלים כשקריאף היחפה מזכירה את מרים מקבה. ולמרותה אמירה המקורית, מקהלה "אפריקאית" של ששה זמרים וזמרות, היתה מנת יתר שלא התחברה. ובכל זאת האומץ האמנותי שלה זיכה אותה לצל"ש מצוות השופטים.

עמי נגר בחר ב"עד סוף הקיץ" של אהוד מנור ומישה סגל וביונתן ארצי, הבן הצעיר של שלמה, כמעבד שותף וכמבצע משותף. רק שניהם, נגר בפסנתר וארצי בגיטרה, העמידו פתיחה מסונכרנת להפליא של שירת א-קאפלה, ובהמשך חלקו בהובלת השירה והנגינה. לא עיבוד יוצא דופן, אבל עבודת צוות יפה, כשבמפתיע דווקא נגר הרהיב בשירה.

אילון פרי הלך על "זקוק לך" של ארקדי דוכין ולקח אותו, בעיבוד עצמי, בכיוון רגאיי כבד עד כמה שהרוק'נרול, שעליו לא וויתר, איפשר לו. מהלך אמיץ ומעניין. רעות לוי הימרה על "לונדון" של חנוך לוין וחוה אלברשטיין. העיבוד המשותף עם שי פורטוגלי, שליוותה אותה בפסנתר וקלידים, היה ברוח ג'אזית חופשית (כמתבקש מבת לאיריס ועופר פורטוגלי) ועדיין שמרה על הבדידות הקיומית שבשיר.

גילי פורטל העדיפה את "לילות של ירח מלא" של ערן צור. בשל תקלה טכנית היא נאלצה לבצע את השיר פעמיים, בשתיהן הפגינה שירה מרשימה ובוגרת, בעיבוד קולי (של גיא לנדאו) מעניין ורב השראה, שעשוי להפתיע את ערן צור. רועי דלאל חשף פנים קברטיות ואפילו אופראיות ב"ברחובות שלנו" של יובל בנאי (משינה), וגילה יכולת שירה ורסטילית ומבטיחה בחסות העיבוד הנועז של זיו זק.

   


אבימור
קינן, ששרה את "סוף המאה העשרים", משיריה היפים יותר של מיקה קרני (מלים: אביבית רווח), היתה הראשונה בערב שהפגינה ניצוצות של כוכבת. נוסף לנוכחות הפיזית המרשימה שלה, העיבוד (של יונתן מימון ומאור סבג) היה מרתק במקוריותו ואפשר לקינן להישמע עמוקה ואפלה כבעלת אוב. שופטי העיבוד (אריה וולניץ ורונן שמואלי) מצאו את השיר ראוי לפרס הראשון. אני לא מסכים עימם אבל בהחלט יכול להבין אותם. ובהחלט מבין את החלטת שופטי השירה לבחור בה במקום השני. זכרו את השם.


   


גיא לנדאו
עיבד ושר את "שנים חסומות" של יהלי סובול וחבריו במוניקה סקס. זמר לא רע שמן הסתם לא יוותר בקלות על הזדמנות להתחרות על לב הקהל עם רוק פואטי, אמנותי משהו. גם רעות ענבר, ששרה את "שלכת", הקלאסיקה של יעקב אורלנד ומרדכי זעירא (עיבוד: גליה בן סדון), הוא שם שנשמע בוודאי בעתיד. ווקליסטית מצוינת. קברטית, שנסוניירית, מה שתרצו.


   


הקול הנולד: תמר רדה

הסיום היה מהנה ביותר. הוא התחיל עם אריאל דותן בהומאז' מזרחי ערסוואתי ומסוגנן כדבעי ל"עכשיו מעונן" של אביב גפן. העיבוד של תמנה הרי איפשר לדותן להגיש בדיחה עשויה היטב, עם הופעה מלוקקת תואמת, מחויטת ומעונבת, כאילו עמיר בניון שר אביב גפן. תרגיל מושלם שהניב שאגות גיל מצד הקהל, אבל נשאר ברמת הבדיחה.

זה נמשך בטל רמון שקצר את התשואות על שירה מרגשת, רהוטה ומדויקת בעיבוד עצמי ל"מבול" של רונה קינן. יכולתו כמבצע, כמעבד וגם כפסנתרן, לא נעלמה מאזני השופטים שהעניקו לו צל"ש על עיבוד עשיר בדקויות ובניואנסים, וכיבדו אותו במקום השלישי בקטגוריית הביצוע. יהיה מעניין לעקוב אחריו ולאן יוביל את טעמו הייחודי.

והסתיים בשתי ההופעות הכי טובות בתחרות. תום עזרא בגילום דמות פרחית עסיסית לבושה באדום צמוד וזועק, שרה לתענוג את "הצריך הזה" של יהונתן גפן ויוני רכטר. עיבודם הנהדר, מרחיק הלכת, מרחיב הלב ורב הדמיון והציטוטים של עומר לחמני וזיו אברהם, לקח את עזרא לג'אז-סווינג-סול סקסי, חושני ומלהיב.  מבחינתי זה היה העיבוד המצטיין בתחרות. רק שופטי השירה החליטו להעניק לעזרא צל"ש על ביצוע כריזמטי. לפחות זה.

וההפתעה והפצצה של הערב - תמר רדה האתיופית שבעיבודו של רון בקאל הפכה את "עיר מקלט" של אהוד בנאי לחגיגת תנועה גרוב, רגמאפן והיפ-הופ מסחררת, שגם תקלה בתאורת הבמה לא מנעה ממנה לשרוף את הבמה ואת הזכייה בפרס הראשון כמבצעת. אהוד בנאי היה גאה בה. ועדיין, חובת ההוכחה עליה. להיות גאוות עדה זה דבר אחד, להביא משהו מקורי זה עניין אחר. ונראה צופן המחר בעבור תמר רדה, הקול הנולד של רימון.


   


למי שהשתכנע ויגיע הערב, כדאי שיידע שהאירוע - במיוחד לאחר שעוקר ממנו האלמנט התחרותי -  הוא מאוד לא מכופתר, לשון המעטה. לא רק שומעים אלא גם רואים איך עושים ומפיקים את המוזיקה, בחילופים מרובים וממושכים בין השירים. לפני כל ביצוע מוקרן קליפ היתולי קצר של המשתתפים כשהביצוע המקורי משמש לו כפס-קול, לצרכי השוואה. התכוננו לכך שמרוב חיווטים וחיבורים, הקליפ עשוי להסתיים לפני שההכנות מסתיימות. כך שצריך סבלנות.

מעבר לכך זה אירוע פנימי, משפחתי, של בית הספר רימון, ללא הנחייה אך עם מיקי קם, אשתו של יהודה עדר המנהל האמנותי של התחרות, יוזם התחרות (ביחד עם אתי אנטה) וממייסדי בית הספר, ששרה בפתיחה את שירה החדש "זמן הוא נצח", כמחווה למירב גרבר שעל שמה התחרות. סביר שגם הערב דודו גרבר, אביה של מירב, יישא דברים לזכרה, על כך שמוזיקה היא סם החיים ושצלילים לא מזדקנים לעולם, ממש כמו דמותה הצעירה של בתו.

וכמה חשוב שרימון מחייב את תלמידיו במגע ובהתנסות עם שירים ישראליים מכל הזמנים ומאפשר להם חופש מוזיקלי לעשות בהם כרצונם. איזה יופי ואיזה כיף להם. וגם לנו.


תחרות שירימון. תיאטרון גבעתיים. רביעי, 3 באפריל 2013



04/04/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. אבימור קינן
אודם , מרז (11/04/2013)
1. מה אתה מבין?
מוסיקאי שהיה שם , תל אביב (08/04/2013) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע