סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: נתן גושן
 

 
 
גושן יוצר מוכשר למדי, הוא כותב שיודע לספר סיפור, ולבחור בדימויים שיריים יפים ומגוונים. ברוח האמירה ש'המילים לאט לובשות את הצלילים' (מ'היום') הוא מחתל אותן בלחנים רומנטיים-רגשניים, אם כי לא אחת נדמה שהוא מבוסס באותו מקום ושר את אותו שיר כמעט, בוריאציות שונות"
כשנתן גושן לא יפחד להביט למציאות בעיניים, עמוס אורן יאמין לו יותר


עקב אכילס של גושן: האמינות

גם "בין הרעשים", אלבום האולפן השני ויותר ממנו, ההופעה שבאה בעקבותיו, לא מצליחים לפתור את התהייה מי הוא נתן גושן האמיתי. האם זה הזמר שמבצע את השירים הכואבים, המסוגפים והלא שמחים שהוא כותב? או האמן שמגיש אותם בעליצות עד כדי השתטות?

יש בנתן גושן סוג של סכיזופרניה, פיצול אישיות. כאילו כלואים בו שני אנשים שונים. זה שסובל  ומייבב בנהי אופייני כשהוא שר. וזה שצוחק על הכל, מתלבב ומאושר עד הגג בין השירים, כשהוא מציג ומגיש אותם. זה הניגוד החזק ביותר שמיתמר מההוויה הגושנית, ולך תדע אם זה האדם או השירים, ואולי בכלל פוזה.

זה עקב אכילס של גושן. האמינות. אמת, אני לא קהל היעד שלו. בנות נרגשות, צווחניות וסמוקות לחיים הן הקהל שלו. אותי הוא משעמם. השירים שלו לא נוגעים בי, על אף שאי אפשר להתכחש למיומנותו ככותב וכיוצר. "אני רואה מציאות ממקום קצת אחר", הוא שר ב"רץ לשום מקום", השיר הכי (אולי גם היחיד) הקצבי שלו. שר בעיניים עצומות, בדרך כלל. כשילמד לפקוח אותן, כשלא יפחד להביט למציאות בעיניים, אאמין לו יותר.

בכלל, אני לא נגנב מהשירה של גושן. נכון שהיא מאוד מזוהה ומאופיינת, מהורהרת, הומייה ובוכייה, אבל לא פתוחה מספיק, אפילו מוגבלת. הוא נשמע לחוץ, לא מספיק משוחרר. לפחות בהשוואה לפתיחות שלו כשהוא מדבר, מספר על השירים, מתבדח על עצמו ועל משפחתו, ומתלוצץ שהוא חייב להריץ דאחקות על חשבון חבריו לנגינה ("קורבנו" העיקרי הוא נגן הגיטרות שי חממי) כדי לחזק את הביטחון העצמי שלו.

תגידו: גם אסף אבידן כזה. שני עולמות שונים. אבל אבידן יוצר אמפטיה, הזדהות. גושן, עם כאבי האהבה שלו (עד מתי וכמה?), דומה שאינו מאמין לעצמו. באמצע "איפה את?" (מאלבומו הראשון) - ולא רק בו - הוא פורץ בצחוק אולי על עצמו, אולי על הפוזה. 
 

נתן-גושן-בין-כל-הרעשים.jpg
נתן גושן (תמונת יח"צ)


"בין כל הרעשים" ממשיך בעצם את אלבום הבכורה מלפני שנתיים. גושן יוצר מוכשר למדי, הוא כותב  שיודע לספר סיפור, ולבחור בדימויים שיריים יפים ומגוונים. ברוח האמירה ש"המילים לאט לובשות את הצלילים"(מ"היום") הוא מחתל אותן בלחנים רומנטיים-רגשניים, אם כי לא אחת נדמה שהוא מבוסס באותו מקום ושר את אותו שיר כמעט, בוריאציות שונות.

"אם הדרכים יהיו לך ארוכות מדי/ אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עליי", הוא כותב ב"למרות הכל", נציג אופייני לשירי האהבה שלו. אהבות צעירות ונואשת, סחופות וטעונות, נושאות את צער כל העולם על גבן, מלוות בחשש מתמיד מפני פרידה, פוחדות תדיר מהתרסקות (מוטיב שחוזר ונשנה בשיריו);

"זה כבר זמן שגופי ונפשי לא הִחליפו מלה", הוא שר ב"לבי", קינה עצמית על חורבות האהבה, אחד מני רבים שחגים סביב האגו שלו ומרבים בשימוש במלה "אני".

"אנשים חיים לפי הספר/ ומתים לפי הדף הלא נכון", הוא קובע ב"משחקים וחלומות", השיר שנועל את האלבום, אולי יוצא הדופן שבו, בכך שאינו עוסק ישירות באהבה אלא בהתנהלותו מול העולם ובבחינתו את הסביבה. לטעמי זה השיר הכי נכון והכי משכנע שלו. גם הוא מרגיש זאת. עובדה שבהופעה הוא שר כמעט את כולו (להוציא הסיום הא-קאפלי שלו) בחיוך ובעיניים פקוחות.

באלבום 11 שירים (41:06 דקות). שני הראשונים, "עוד" ו"מה אם נתנשק", כבר להיטים מבוקשים. גם לאחרים סיכויים לא מבוטלים להיות כאלה, במיוחד שירי האהבה "שיר" ו"חורף" המתקדר והנהדר, "היום" ההמנוני, שיר הנושא וגם "רץ לשום מקום", שמפתיע בפזמון חוזר אַפֶּרי ועולץ-משהו, כל כך שונה מהמבע הרגיל של גושן.

   

סודק את קליפת השעמום

הצעד הנבון ביותר שעשו גושן ומנהליו, צעד שעתיד לתת פירות גם באלבומים הבאים, הוא הציוות עם המפיקים המוזיקליים יועד נבו (באולפן) ועברי לידר (על הבמה). שני באדי'ז. נבו, איש קלידים ומחשבים, שדווקא שם דגש על צלילי גיטרות, כמו מחטב את הפופ-רוק של גושן המתייסר והסובל ("אל תיתן לעצבות לספר את חיי") לסוג של רזון שמזכיר את עבודתו עם לידר בראשית דרכו, מלפני עשרים שנה.

לידר מחדד וממצק. מתגבר את האנרגיות הרוקיות בנגינה (חבורה צעירה ומבטיחה שמונה את אמיר קובלסקי בקלידים, אייל רוה בבס, רן גנז בתופים וחממי, לעיל, בגיטרות) במטרה להתעמת עם הטמפרמנט הבעייתי של גושן, לעשות עניין ואולי גם דרמה (כמו בהפקה המרשימה של שיר הנושא, שאי אפשר שלא להבחין בדמיונו הרב לכתיבה של לידר, אולי הסיבה לחיבור הבימתי ביניהם). בקיצור: לעשות אותו גבר-גבר. נראה אם יצליח לאורך זמן.

בינתיים, כאמור, העסק בעייתי, במיוחד בכל הנוגע בגושן עצמו. בשעה ועשרים מגיש גושן 15 שירים. תשעה מהאלבום החדש (רק "לבי" והשיר תמוה-השם "ליצנים בקרקס" נשארים בחוץ) ועוד שישה מקודמו. בולטים בתריסר הראשונים, עד ההדרנים, "בין כל הרעשים" ו"משחקים וחלומות", כאמור לעיל; "גבולות היגיון" בעיבוד מקסים של גרסת ישיבה, סטייל אנפלאגד; וגם "עוד" שנוסח מקוצר ולא מספק שלו פותח את ההופעה, אך מפצה בנוסח המלא לנעילה - שיר שסודק את קליפת השעמום, גם בזכות הפקה לידרית מלוטשת ואופיינית של גיטרות וקלידים, גם בכך שהשיר האישי מגלה משהו על גושן, והאמת מחוזקת בשירה פקוחת-עיניים.

   

קהל הנערות שבאולם קיבל שלושה הדרנים שלא הגיעו לו, מתוקף הפרוטוקול ולא בזכות מחיאות כפיים תובעניות. וזה חבל שאמן צריך להתבזות בשיבה לבמה מבלי שיידרש לכך במפגיע. ואני רוצה לראות את האמן הראשון שישים קץ להרגל המגונה של קהל ישראלי מפונק, שמשוכנע שההדרנים יגיעו (כל עוד לא העלו תאורת אולם) ואין צורך לעמול למענם.

גם "שיר" זכה למעמד אסתטי ולהפקה מוזיקלית רוקית מרהיבה, ואילו הלהיט הגושני הראשון  "כל מה שיש לי", שחתם את המופע, לימד שנכון לעכשיו, זה השיר שכל השאר וריאציות שלו...

ונסיים בפינת העברית. יש לגושן שני אפיונים לשוניים בולטים. מצד אחד הוא מצטייר כטוען לכתר של המשתמש הכבד ביותר בו"ו החיבור בפופ הישראלי הנוכחי. ממש לא יימנה ולא ייספר מרוב. כשמצד שני, הוא בדרך כלל שוגה בניקודו ובהגייתו, כמו בשאר אותיות השימוש. מתעקש על ו"ו שוואית ולא שרוקה, וכמו עושה להכעיס עם שני שוואים נעים בראש מלה. וכשהוא מבקש מהנערות להצטרף בשירה זה מקומם, כי הן נאלצות לשיר בניגוד לכל מה שלמדו בשיעורי לשון ודקדוק.

וזה מעבר לטעויות מביכות נוספות דוגמת "נראָה כל כך מפחיד" (ב"מה אם נתנשק" שבו הריכוז הגבוה ביותר של ו"וים שגויים), "שלא הֶפסקתי" ("למרות הכל"), ה"החליפו" לעיל (מ"לבי") ובעיקר "אעסה אותך מאושרת" (ב"היום"): הוא מתכוון ל"אֶעֱשה" אבל למעשה שר בבורות מרחיקת לכת "אַעֲשה". מביך ומביש.

נתן גושן. בין כל הרעשים (אן.אם.סי.יונייטד)
נתן גושן בהופעה. זאפה הרצליה. ראשון, 24 במרץ 2013


למועדי מופעים >

09/04/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. נתן גושן המלךךךךךל
ספיר , (10/04/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע