סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: בניון, דוכין, אשדות, חדד
 

 
 
בניון מבצר את מעמדו, דוכין ממחזר, אשדותמרגש בהופעות חיות וחדד מבזבזת מתנת אלוה


לא רק מסלסל להנאתו

כל זמר ישראלי, בין אם הוא גם יוצר או רק מבצע, חייב להקליט לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלו קלאסיקות ישראליות, מרפרטואר ספר השירה הישראלי ההולך ומתהווה.

לא בהכרח שירים עתיקים, מהקנון המוכח בערבי שירה בציבור וב"ארבע אחר הצהריים" הגל"צי, אלא גם קלאסיקות חדשות או כאלה שסיכוייהם להפוך לסטנדרטים טובים.

יש שעושים זאת טיפין-טיפין ובמשורה, מנקדים את אלבומיהם בגרסת-כיסוי אחת או שתיים, ויש שמקדישים לכך הפקות רחבות יריעה. דוגמאות לא חסרות. המוכרות שבהן הן "ארץ ישראל הישנה והטובה" של אריק איינשטיין ו"שירי מולדת" של עפרה חזה, שהכשירו לא מעט ממשיכי דרך.

"משירי ארץ-אהבה" (תמהיל של שירי אהבה לארץ ושירי אהבה) של עמיר בניון הוא תוספת מבורכת ותרומה חשובה לעיצוב פניה של הקלאסיקה הישראלית. גם בבחירותיו, אך בעיקר בפרשנותו, כאמן ייחודי וכקול מזרחי הארד-קור. 12 שירים, בעיבודים ובהפקה מוזיקלית משותפים לו ולתומר מתנה, וחבורה גדולה של נגנים מחוננים.

בניון, ברצינות ובהתמסרות האופייניות לו, טובל את השירים הידועים בצבעים חדשים, מעניק להם הדגשים מרעננים ולעתים אף מפתיעים בעוצמות הרגש והכוונה. מצד אחד מקפיד בכבודן של אנרגיות הרוק וכלי הנגינה המערביים, מצד שני, עושה שימוש נבון באפשרויות האלקטרוניקה והמחשב, ומצד שלישי, מפגין יצירתיות מעשירה מכיוון מסורת הנגינה והשירה המזרחיות.

הוא לא רק מסלסל להנאתו. לחדוותנו הוא מחזיר הגיה גרונית, דיוק בעיצורים חיכיים ופיסוק מושלם שמאפשרים היכרות חדשה, מעמיקה ומשתאה (למשל ב"פגישה לאין קץ" המרהיב). ל"סוף לסיפור", "נאסף תשרי" ו"נוף ילדות" (איזה חליל רועים יפהפה) הוא מכניס טוויסטים מזרחיים רעננים, והביצועים שלו ל"שדות גודלברג" (שנשמע פתאום כשיר בכי טורקי) ול"עטוף ברחמים" מעוררים את השאלה אם ההיסטוריה שלהם היתה יכולה להיות אחרת אם היו מבוצעים כך במקור.

ומנגד, כמה יפה ועמוק יכול היה הצליל המזרחי להישמע אם משתמשיו היו מעדיפים טקסטים איכותיים, כשל יענקלה רוטבליט ("אחרי עשרים שנה" ו"סוף לסיפור"), יעקב גלעד ("ילדות נשכחת"; איזה כינור נהדר!), ואפילו ארקדי דוכין ("יש בי אהבה").

את תמונת האלבום משלימים "משירי ארץ אהבתי", "אל בורות המים", "נאסף תשרי" ו"עכשיו התור לאהבה", שביצועיו של בניון יסללו את דרכם ללבם של אוהדים חדשים ובעזרתם יוסיף ויבצר את מעמדו כזמר הישראלי החדש. זמר לכל. ואני מוכן לחתום על אוסף דומה, לכל המאוחר בעוד עשור.

עמיר בניון, שירי ארץ-אהבה (נבל עשור)

פורט את הקריירה לפרוטות

ארקדי דוכין כבר עבר את תקופת החניכה וההוכחה שלו בפופ המקומי, וכאחד מהיוצרים החשובים והמבצעים הייחודיים שבו, כבר נתן את ההומאז' הפרשני שלו לספר השירה של הזמר והפזמון הישראלי ב"נקודת מבט", אלבומו מ-2007, שכלל תריסר קלאסיקות עבר והווה.

אחרי שעבר כמעט את כל חברות התקליטים בארץ, דוכין מוסר לחברה החדשה "שלו", התו-השמיני, נדוניה בדמות 15 שירי אהבה גדולים, שיותר ממחציתם כבר הופיעו באלבום אוסף קודם, כללי יותר, בשם "יותר ממני", משנת 2004, בחברת הליקון.

בהתחשב בעובדה שבתקופה האחרונה הקליט רק שני אלבומים למבוגרים – "חלומות למבוגרים" ו"ספטמבר", שבו, בהשראת התקרבותו לקבלה, העניק את זכות השירה והביטוי לזמרים אורחים – מתעצם הרושם שדוכין הנוכחי עסוק במִחזור ולא בהתקדמות. ההערה שצמודה לשיר החדש "איתך לתמיד", שהוא "מתוך אלבום קונספט שייצא בקרוב", אינה מפייסת או מנחמת. להפך, היא רק מעצבנת, שהכישרון הענק הזה פורט את הקריירה שלו לפרוטות בטרם עת.

ארקדי-דוכין--האלבום-מרוב-אהבתי.jpg
                   ארקדי דוכין, עטיפת האלבום "מרוב אהבתי"


ועדיין, כל זה אינו גורע מיופיים של השירים, כולל "שני סיפורי אהבה קטנים", שכבר עתה ראוי להימנות עם העשירייה הפותחת של הגדולים בשירי אהבה ברוק הישראלי בכל הזמנים. גם "הבלדה על אלישע ונלי", המציב סימן שאלה גדול על מערכת יחסים טרגית, מחזיר את דוכין לפרקים לימיו הגדולים בהתכתבות עם ולדימיר ויסוצקי.
 
   

עוד באלבום שיר "חדש" נוסף שהוא מחזיר הביתה, "חכי לי אהובה", שנמסר לפני יותר משש שנים לביצועה של מאיה אברהם באלבום הבכורה שלה "רק רצית אהבה". היא שרה אותו עם יהודה מסס, דוכין מתקשט בקולה של שרון קידושין.

ואין נותר אלא להאזין בתקווה למלות "חזרת", השיר הנועל את האוסף: "חזר אלי הלהט, חזר אלי הקושי לחיות, חזר אלי החשק, חזרה אלי תשוקה, חזר אלי השבר והמשבר, חזר התיאבון, חזר אלי חרוז, חזרה ההשראה".

ארקדי דוכין, "מרוב אהבתי" (התו השמיני)

חשוף, קרוב וגם פגיע

"יש באלבום הזה ביצועים לשירים שלי ולכאלה שהייתי רוצה לכתוב. השירים הוקלטו בהופעות ברחבי הארץ ובמפגשים עם חברים באולפן שלי", כותב יזהר אשדות בהקדמה ל-Solo. Live!, האלבום החדש שלו, שיצא קצת יותר מחצי שנה מאז "עניין של הרגל", אלבום האולפן האחרון והמשובח שלו.

את המענה לתהייה מה היה דחוף לו כל-כך אפשר למצוא בדיסקוגרפיה ובהתנהלות הבימתית של אשדות עצמו. זה אלבום ההופעה השלישי שלו במהלך הקריירה הסולנית שלו, שפרושה כבר על פני 20 שנה. קדמו לו ההופעה בהארד-רוק קפה מ-1995, קלאסיקה ישראלית בפני עצמה, ו"ריקוד קטן" מ-2008, שהנציח את השריטה האירית שלו. מול חמישה אלבומי אולפן זה אחוז גבוה, אפילו נדיר במחוזותינו.

ואכן על הבמה אשדות במיטבו. האלבום הזה מנציח, ואולי מסכם, שלוש שנים של הופעות לבד, ללא להקה, רק עם גיטרות ועזרים אלקטרוניים. חשוף, קרוב וגם פגיע. ומאוד מאוד מרגש בכנות ההבעה.

10 שירים, רובם בונוסים לאוהדיו: גרסת היחיד שלו ל"חצבים פורחים" שכתב עם יאיר ניצני לתיסלם שלהם; גרסתו ל"תקווה" של מאיר אריאל, סוג של קלסיקה (עם משה לוי באקורדיון), "אהבה לבנת כנף" של שמרית אור ובעז שרעבי בביצוע נדיר, "גיבור מעמד הפועלים" של ג'ון לנון בביצוע משותף עם רונה קינן, ו"התוכי פלובר", טקסט שתירגמה אלונה קמחי מרוסית והפך לשיר חובה בהופעותיו של אשדות (כאן עם לוי באקורדיון וצוף פילוסוף בקונטרבס).

   

יש גם קטע אינסטרומנטלי שבו אשדות מפלרטט עם המכשור שלצדו וארבע תזכורות מאלבומים קודמים ("איש השוקולד" מאלבומו הראשון, "זריחה על המדבר" מהארד-רוק קפה, "אור משוגע" מ"זמן קסם" ו"ויסקי בקנקן" מהסיבוב האירי). מכל טוב באריזה מוקטנת: גם אוסף, גם לייב, גם הומאז', גם בונוסים. אלבום שתרצו לקחת הביתה אחרי הופעה.

יזהר אשדות, Solo. Live (אן.אם.סי.יונייטד)

מתבזבזת על "בום בום"

ב"ימים של שמחה", אלבומה החדש של שרית חדד, שניים מ-17 השירים הם לחנים זרים, מזרח תיכוניים, שזכו למלים בעברית (של הנרי, אחד ממפיקי הבית), ולא מעט מהאחרים מתכתבים עם מוזיקה ערבית בהשראתה של הכותבת והמלחינה דיקלה דורי, נקודת אור באלבום (למה, לעזאזל, לא אלבום שלם איתה?).

מכעיס לגלות, פעם אחר פעם, את שרית חדד מבזבזת את מתת האלוה שלה, קולה ושירתה, על שירים לא חשובים, ריקים מתוכן ודומים כל-כך לאלה שהקליטה לעשרות אם לא למאות ב-20 אלבומיה הקודמים. גם את המעשה "הנועז" והחד-משמעי של הקדשת אלבום שלם לשירי המולדת שלה לא ההינה לעשות. וחבל.

חדד מעדיפה להקליט שוב ושוב אותו שיר, לחפש בכוח את הלהיט הבא, לפלרטט עם צליל ערבי, להרבות בשירי אהבה לאביר על הסוס הלבן ולהישאר האמנית הטפלונית שמבזבזת את המקצועיות והחריצות שלה על "בום בום" ו"יא חביבי", על עוד "אבי שבשמים" ו"אור לנשמה", על "לך ותגיד לה" וגם "ובאת אלי". נמאס. גם מ"אמא", אולי השיר המרגש היחיד באוסף הנוכחי.

   

שרית חדד. ימים של שמחה, חלק א' (אבי גואטה/אן.אם.סי.יונייטד)

 

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק



09/06/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע