סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן כוורת חוזרת - מופת פופי
 

 
 
שישה סולנים בני 60 פלוס, כולם פעילים, עם קריירות חיות ומניבות. אחרי עשרות אלבומי סולו, מאות להיטים ומכירות של מאות אלפי עותקים מאלבומיהם הנפרדים, ועדיין מוכנים לשיר, לנגן ולהופיע ביחד. לא פלא?"
למשך שעתיים ורבע החזירו חברי "כוורת" את הפופ הישראלי לימיו הגדולים ביותר


יש ברפרטואר של להקת "כוורת" שני שירים שמיקומם מובטח בסדר כל הופעה איחוד שלהם. גם אלה שהיו בעבר וגם אם תהיה אחת נוספת כזאת בעוד 10, 15 או 20 שנה. "(בכל זאת הגענו) למרות הכל" בפתיחה  ו"(היה) נחמד" בסיום. פשוט אי אפשר אחרת.

כמו שהיו תמיד בעבר גם יהיו בעתיד קשיים בדרך לאיחוד מחודש, והם יתגברו עליהם, גם אם זה שבר בכתף של גידי גוב. ותמיד-תמיד - אחרי שעתיים ויותר של הנאה הדדית צרופה - הם יוכלו לסכם בשביעות רצון שכולה הצהרה צנועה ומפחיתת-ערך שהיה נחמד. נחמד? אתם צוחקים. היה נהדר!

מפץ נפלא

אני מתעב נוסטלגיה. אלרגי לגביה. בעבורי, הסגידה לעבר היא העדפת המוכר, הבטוח והלעוס, על פני התמודדות מאתגרת עם יצירה חדשנית. ולחילופין היא אמירה שהיצירה ההחדשה או המוזיקה העכשווית, פשוט לא טובה מספיק. אלא ש"כוורת" היא סיפור אחר. היא היתה ועודנה כל כך טובה, כל כך מקצועית ומלוטשת, והיצירה שלה היא מפץ נפלא שהחד-פעמיות שלו לא רק הקדים את זמנה, אלא הפך לעל זמני, לסוג של מופת פופי בלתי ניתן לשחזור (רק למחזור, באיחודים שלהם), ראוי להנצחה באגף שלם בכל היכל תהילה שייבנה למוזיקה הפופולרית הישראלית.

כוורת-חוזרת-1.jpg
"כוורת חוזרת" (צילום: שרון הנשיא)

למשך שעתיים ורבע החזירו סנדרסון, גוב, רכטר, קלפטר, אולארצ'יק, שמיר ופניגשטיין את הפופ הישראלי לימיו הגדולים ביותר, עידן שבו הוא לא היה מלה גסה. הם עשו זאת עם 30 קטעים, שירים, מערכונים וקטעי קישור מהרפרטואר שבנו לפני ארבעים שנה. ועליהם הוסיפו מהקריירות הסולניות של ששת המוזיקאים הפעילים (עדיין!) שבה. ללא ספק מנה נאה ומכובדת של מוזיקה משובחת.

תחשבו על זה: שישה סולנים בני 60 פלוס, כולם פעילים, עם קריירות חיות ומניבות. אחרי עשרות אלבומי סולו, מאות להיטים ומכירות של מאות אלפי  עותקים מאלבומיהם הנפרדים, ועדיין מוכנים לשיר, לנגן ולהופיע ביחד. לא פלא?

זאת היתה פגישת מחזור לפי הכללים. ללא השיער הארוך והתלתלים, עם יותר מפרצים, קמטים וכרסים, כשהתפאורה שסיפק הקהל הלמה את המעמד - הורים עם ילדים, וגם עם נכדים. מדקלמים בדבקות ובידענות שאין כמותן את מלות כל השירים. "פייר", החניף סנדרסון לקהל בעיבורו של מופע,  "בכלל לא השתניתם". בעוד גוב סיכם לקראת סיום: "תודה שגדלתם איתנו".

שקרים לבנים. אבל מה שבאמת לא השתנה הוא הסאונד של הלהקה הנהדרת הזאת. גם כשהם נעזרים בחמישה נגני חיזוק - בגיטרות, קלידים ותופים - הם היו נאמנים לצליל שלהם, הצליל הסוחף והעולץ ההוא, שהוליד את השירים המלהיבים והמשמחים; להרמוניות הקוליות היפהפיות, לתיאום הקולי המושלם שבין חמישה ולפעמים אף שישה (!) זמרים; ובעיקר נאמנים לחדוות הביצוע - בנגינה, בשירה ובהופעה. ולמרות כל הג'סטות והשטיקים הראוותניים (סנדרסון עשה מהם קריירה), ניכר עד היום בחברי "כוורת" שלא רק שהם באו ליהנות. בעיקר הם הגיעו (ולמרות הכל, כאמור...) כדי לגרום הנאה. תודה רבה.

להקת-כוורת-יחצ.jpg
"כוורת", צילום: יח"צ

אנימציה בסגנון סרטי ערפדים

6,000 צופים, רובם הגדול לא נולד כש"כוורת" הפסיקה להתקיים (ב-1976) קיבלו בשאגות התלהבות ואהבה את החבורה, שהציגה העמדה בימתית שונה מן הזכור - עם יוני רכטר בפסנתר מימין, דני סנדרסון בגיטרה לשמאלו, אפרים שמיר וגיטרה וגידי גוב המגובס במרכז, אלון אולארצ'יק והבס ויצחק (צ'רצ'יל) קלפטר בחשמלית ישוב באגף השמאלי. מערכת התופים של מאיר (פוגי) פניגשטיין מוקמה מאחור, בין שמיר לגוב, כשמשני צדדיו מוקמו גם נגני התגבור (שי וצר בתופים והקשה, עידו זלזניק בקלידים, גיא מזיג בחשמלית, גילי שפירא ויותם בן חורין באקוסטיות), שבדרך כלל נשארו באפלה.

סנדרסון, בהומור האופייני לו, ביקש להודות לשלושה אנשים ש"בלעדיהם לא היינו מגיעים לערב הזה" - שלושת המייסדים של Waze. לפני שהלהיטים החלו לקלוח, מלווים בדימויי ווידאו-ארט נאיביים, סיפוריים וצבעוניים להפליא (עמית פישר) ותחת תאורה זרחנית עזת מבע של אייל תבורי.

אז מה היה לנו? בחלק הראשון: "גוליית", "שיר מלחים", "היא כל כך יפה", "שיר המכולת", "לו לו" (עם המבטא הרומני המוכר של פניגשטיין), "ילד מזדקן", "מדינה קטנה", "שיר המחירון" (שנשאר בלירות למרות שהאימאג'ים בשקלים חדשים), "לא ידענו מה לעשות", "שירות עצמי", "המגפיים של ברוך" (שבו, ממש באמצע ההופעה, הקהל כבר נעמד על רגליו) ו"הבלדה על ארי ודרצ'י", ללא ספק היצירה המוזיקלית הארוכה, המורכבת והמתקדמת ביותר של "כוורת", בליווי אנימציה בסגנון סרטי ערפדים.

בחלק זה שולבו גם שתי היצירות האינסטרומנטליות הבולטות של הלהקה: "התמנון האיטר" שלקראת סיום הופך לקוראל ווקלי, וקלפטר חותם אותו בסולו גיטרה ערבי הארד-קור וקוצר תשואות נלהבות מן הקהל, ולא בפעם היחידה; ו"יוסי מה נשמע" המבריק לא פחות בחיוניות הנגינה.

כאן מגיע הפרגון ההדדי, שבו כל אחד מהשישייה הקדמית מבצע להיט מהרפרטואר הסולני המאוחר שלו, וזוכה לתמיכת שאר חבריו בנגינה ובשירה. שמיר עם "ערב של יום בהיר",  רכטר עם "שוב היא כאן" (שבו גם גוב מתכבד בבית); אולארצ'יק עם "בא לשכונה בחור חדש" (אמנם להיט קופצני אבל לטעמי בחירה אמנותית מאכזבת); גוב עם "נאחז באויר" (בעיבוד יפהפה. ככה זה כשיש כאלה חברים); קלפטר עם "צליל מכוון" (שבסיומו מקבל חיבוק חם מהקהל בדמות תשואות בעמידה, גם מעמיתיו על הבמה); וסנדרסון עם "הגלשן", שהוא מן הסתם האות לקהל לגלוש לעבר הבמה.

כוורת-חוזרת-2.jpg
"כוורת חוזרת" (צילום: שרון הנשיא)

פינג פונג משעשע

החלק האחרון נשמע קצת יותר מאוורר, עם יותר חירות בנגינה וסטיות מהמקור: "לך ספר לסבתא", "סוכר בתה", "ככה היא באמצע", "פה קבור הכלב", "הורה היאחזות", וההדרנים "יו יה" הבלתי נמנע (על דואל הגיטרות שבין סנדרסון לקלפטר, ותוספת דו-קרב מתופפים בין פניגשטיין לווצר), "נתתי לה חיי" המתבקש וכמובן "נחמד", כשברקע מוקרנים צילומים של השבעה מלפני ארבעים שנה.

בין לבין ולאורך ההופעה, שזורים סיפורי פוגי. מ"כולם מחכים לשולה" דרך "סיפור המכולת" ו"סיפור הארון" ועד "מעבר ברוך" ו"מתמטיקה".

הקהל לא מהסס לתקן או לדחוק בפוגי ובגוב כשהם מאיטים את הקצב או תוקעים את רצף הסיפור. לפעמים זה מתפתח לפינג-פונג משעשע רצוף מחיאות כף נלהבות, לפעמים זה מגיע להבעת הערכה: מה אני מבלבל לכם את המוח כמו-אומר גוב ללא מלים, ובקול מוסיף: "אתם יודעים את זה פיקס".

ואכן, הקהל הצעיר של היום, שבקיא באמנויות הסטנדאפ והנונסנס, חב מבלי דעת תודה עצומה ל"כוורת" לא רק כמחוללת הפופ הישראלי, אלא גם כמייסדת וכמניחת אבן הפינה לז'אנרים הללו בבידור הישראלי, הרבה לפני מועדוני הסטנדאפ הראשונים. ללא ספק להקת הבידור הטובה ביותר שנראתה על בימותינו, המיומנת, המאומנת והמקצועית שבכולן. גם בגלגול הזה.

רק דבר אחד פגע בשלמות ההנאה: הבמאי-נתב של הצילום הסגור בהופעה כנראה לא מספיק מתורגל או מכיר כדי לבחור את  צילומי תקריב הנכונים של הנגנים והזמרים בקטעים החשובים וברגעי הביטוי שלהם. זה עניין של מה בכך ליושבים באורקסטרא, שלושים השורות הראשונות, אבל ליושבי השורות הרחוקות, שהן רבות מיני ספור, זה שירות הכרחי. כי מבית מורשת בגין לא רואים העוויות של פוגי, גוב או סנדרסון.

חבל רק על היחס המבזה והמזלזל של מפיק ההופעה לנציגי התקשורת, שבהם נהג "השתמש וזרוק" (לאחרונה שבשורות!) ועם זאת לא התבייש לבקש מאיתנו לציין שלקונצרט הראשון בפארק הירקון, 7 באוגוסט, נותרו עדיין כרטיסים.

עד אז, רפואה שלמה לגידי גוב. שיחלים מהשבר בכתפו ושיחזור לקו הבריאות והתנועה. זה לא ישכנע אותו לקפוץ, כפי שניבא בבלי דעת שלא יעשה. זה רק יהפוך את ההופעה האחרונה של "כוורת" לחוויה יותר שלמה.

כוורת-חוזרת-3.jpg
"כוורת חוזרת" (צילום: שרון הנשיא)

כוורת חוזרת. מופע נעילה פסטיבל ישראל. בריכת השולטן ירושלים. רביעי, 19 ביוני 2013


למועדי מופעים >

20/06/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע