סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: צח פסטרנק
 

 
 
שירים מצוינים. מנומקים, חפים מקלישאות, בורחים מסתם מעשיות אהבות פשטניות ומכוכבים מיותרים בשמיים. שירים (מלים ולחנים שלו) שכיף להאזין להם, לקרוא את מילותיהם, לכאורה פשוטים, לא מתיימרים לפואטיקה שירית, אבל כיף ליהנות מהכוונות הגלויות ולפשפש בהם בחדווה אחר משמעויות נסתרות. וגם להתענג על הלחנים והמנגינות, על המלודיות וההרמוניות שנחבאות בהם"
הפוטנציאל מבטיח: אלבום בכורה מצוין ולוק של בריאן אדמס. ועם זאת על הבמה יש הרבה מה לשפר


רוק מהוקצע ויעיל

מחמת בעירה פנימית, אתחיל במה שיכול להיות הסוף: לו היו תחנות רוק FM. ישראליות, "איש החדר" של צח פסטרנק היה מושמע בהן נון-סטופ, אפילו נשחק עד דק. זה פשוט אלבום רוק מהוקצע ויעיל. עושה את העבודה מהרגע הראשון ונותן תמורה לכל אגורה.

בעיקר יש בו שירים מצוינים (עשרה, 40:21 דקות). מנומקים, חפים מקלישאות, בורחים מסתם מעשיות אהבות פשטניות ומכוכבים מיותרים בשמיים. שירים (מלים ולחנים שלו) שכיף להאזין להם, לקרוא את מילותיהם, לכאורה פשוטים, לא מתיימרים לפואטיקה שירית, אבל כיף ליהנות מהכוונות הגלויות ולפשפש בהם בחדווה אחר משמעויות נסתרות. וגם להתענג על הלחנים והמנגינות, על המלודיות וההרמוניות שנחבאות בהם. נפתחות בשמחה ומשרתות נאמנה את הטקסטים, ומובילות את פסטרנק לאלבום בכורה מוצלח ביותר.

לא מעט בזכות ההפקה המוזיקלית הראויה לציון של רונן הלל, כישרון עולה בזירת הרוק המקומית, שבעזרת בס, גיטרות, תופים, ותוספות קלידים ותיכנות, בונה צליל אמריקאי מלוטש, מחוספס וקוצני מצד אחד, מתעגל ומתערסל עם מוטיבים וסלסולים אתניים, בנגינה וגם בשירה, מצד שני. הפקה מלאת חיוניות, מתכתית ומצוחצחת, מאירת פנים וצוהלת. באמת הפתעה נעימה.

צח-פסטרנק-anakit.jpg
צח פסטרנק, תמונת יח"צ


"פעם עוד היה סימן/ פעם לא היה מזמן/ כשהחלטת לוותר/ הכל שומר בבטן// דאגה של אח גדול/ תעלם מעיני כל/כששתית רום & רול/ פרץ הכל כמו סכר// תן לי יד, עשויים מחומר אחד/ מה זה משנה מי נולד ראשון/ לא הכל נמדד בזמן/ הצלחה או כסף קטן/ תחבר הכל ותבין מיד", הוא שר ב"לא הכל נמדד", שיר המפתח בקריירה הקצרה שלו וגם ספק המוטו שלו ושל האלבום ("לא הכל נמדד/ תנסה מעבר ים/ תהילה של מיותם/ המפתח נעלם/ שלום לאיש החדר..."). שיר שאנשים באים במיוחד בשבילו, גם מבאר שבע -כפי שגילינו בהופעה. די בצדק.

תקשיבו ל"תתעורר", ספק אגדה מארץ הפלאות של עליסה, ספק אלגוריה קיומית שלנו הפולק-רוקי. תקשיבו ל"קרקס נודד" שמדיף ניחוחות קנטרי; או ל"עננים בורדו"  בו הוא מזכיר בשירה את דודו טסה.

האלבום מתחיל בנימה ידידותית, נוחה למשתמש הסקרן (כמו "למתוח ידיים" הרגוע לכאורה שיש בו הבטחה להמנון הופעה פצצה) ושלושה מהנזכרים לעיל. מתפתח במחציתו לסערת גיטרות ורוק'נרול (פסטרנק עצמו על הגיטרות, הלל על הקלידים, עדי הר צבי בבס ושי פסטרנק, אח, בתופים) עם "מחבק" שמזכיר את "איזבו" בצליל הרקיד, בריחות האוריינטליים, בעבודת התכנות ובעיקר בצליל החד והמצליף; וגם עם "עיניים", שיר הרעש והדיסטורשן, שבו אגב פסטרנק נשמע מתכתב עם השירה של מוש בן ארי.

לקראת סיום גולש האלבום לבלדות רגועות יחסית ("עכשיו אני מוכן", שיר פרידה מסבא יקר, ו"אולי אלוהים" אולי שיר האהבה המפורש היחיד באלבום) ונעילה עם "אם קצת", סוג של שיר ערש נזירי, על החשש מבדידות.

   

לוק נכון, קהל נאמן, סאונד בעייתי
 
אחרי האזנה לאלבום חושבני שאני יכול לזהות כתיבה ויצירה של פסטרנק, פחות את הקול והשירה שלו, ואני נאלץ לחפש בהם תזכורות של אחרים. כאלה שמניתי לעיל, וגם משל אמיר דדון או תום פטרובר, בעוצמות הרוקיות לפרקים, גם של דני רובס, בלהט הביצוע וההסתערות על השירים.

אני נדרש לכך מפני שהאקט הבימתי, פחות מרשים וחד משמעי. מעבר לשירים הטובים ולצליל הגיטרות המבטיח באלבום, יש לפסטרנק גם הלוק הנכון להיות כוכב רוק. סוג של בריאן אדאמס מקומי. אניצי בלונד, קומה תמירה, טי שירט יאה (בתצלום הגב של העטיפה) וגו מוצק. יש לו גם התנהלות במה בטוחה, פרי ניסיון וריצה מוקדמים, אם כי לטעמי לא מספיק משוכללת. ויש לו - כך התרשמתי - גם גרעין מתפתח של קהל נאמן, מעבר לחברים ולבני משפחה שבאו לחגוג את ההשקה.

אבל היו גם בעיות. המציקה ביותר היתה של הסאונד. עמום, מעורבל ולא מחמיא. מרבית המופע, בעיקר ברגעים הקצביים יותר, אי אפשר היה להבין את השירה, להבדיל בין הקול לבין הנגינה. גם לא ניתן היה להבחין בשירת הליווי של נועה מרגלית, שגויסה כקלידנית וכזמרת רקע, ולהבין לשם מה, בכלל, היה בה צורך. שהרי באלבום, קולות הרקע אם בכלל, הן של הלל ופסטרנק עצמו.

פתאום החלה להתפתח הרגשה שנפלאות האולפן מייפות את יכולתו הקולית של פסטרנק, שעה שבמציאות, על הבמה, הוא לא כזה ביג דיל כמבצע. הוא דווקא נשמע טוב ברגעי הדיבור בין השירים, אבל לא ברגעי האמת עצמם. עד שנדמה כי הסאונד נועד להסתיר ולהבליע את מגרעותיו כזמר ולהעמיד בחזית את הנגינה (עם מושיק קליפר בגיטרה נוספת, רועי יניב בבס והאח שי בתופים), כאילו היא החשובה.

כך לטעמי "נהרס" "תתעורר" שבפתיחה, ובמיוחד זה ניכר דווקא ברגע שאמור היה להיות שיא מוקדם בהופעה, גרסתו ל"יום יום" של זוהר ארגוב (משה בן שאול ואבנר גדסי). נשמעת כאילו אין לו פרשנות ווקאלית אישית, ולהרביץ את השיר עם גיטרות (כולל מרגלית בגיטרה אקוסטית) מצטייר כצעד ראוותני של נשיאת חן ריקה.

אני לא מזלזל במחווה ארגובית של פסטרנק. כאמור, בעבודה האולפנית בהחלט ניכרות השפעות אוריינטליות בנגינה ובשירה, אבל הן נדירות יותר על הבמה. מומרות באלמנטים בלוזיים, כב"למתוח ידיים" הרית'ם'נבלוזי. אולם עדיין נוכחות, כמו ב"(זו העיר שממול) איסטנבול", עם פתיח שחור הארד-קור, שיר הופעה שלא נכלל באלבום, ומזכיר לא מעט את "עגל הזהב" של אהוד בנאי באתניות המחושמלת שבו. בכלל, נדמה שזה השיר הכי משוחרר, מאוורר ולייב שיש לו בהופעה.

או "לא הכל נמדד" שנפתח בנגינת גיטרה חשמלית שמחקה להפליא נגינה וסלסול של כינור ערבי, וגם הוא מזכיר לא במעט את הכתיבה והשירה של בנאי. וגם בהדרן "מונסון" (של ברי סחרוף), ביצוע אמיץ, אולי שטוח קצת אבל מספיק מלהיב להוציא שד אוריינטלי מהבקבוק. חבל שלא יותר.

   

סטאטי מדי לקהל עומד

בשני שירים בלבד אפשר לשמוע את קולו של פסטרנק. ב-Fix You של קולדפליי, דואט כפול עם נועה מרגלית, שני קולות ושתי גיטרות (לפני שההרכב מצטרף בבית השלישי). כאן היא מספקת את ההצדקה הקולית להשתתפותה. וב"אם קצת", הדרן ראשון, חשוף, הוא לבד וגיטרה חשמלית. אמיץ אבל לא מפיל.

אולי זה גם מפני שפסטרנק לא מייצר הצגה ודרמה על הבמה. סטאטי מדי לטעמי. אני מסכים עמו שההופעה שלו היא לקהל עומד, לא ליושב, אבל חובת ההוכחה והעמדת הקהל על הרגליים היא עליו. ואם הוא נכשל בכך אין לו להלין אלא על עצמו.

ועם זאת, יש לצח פסטרנק פוטנציאל מבטיח. אם הפוטו-שופ האולפני לקולו, יומר בבאלאנס בימתי נכון עבורו ומיטיב עמו, ניתן יהיה לשפר את הופעתו. ניצוצות לכך אפשר היה לראות ולשמוע ב"מחבק את", שיא השפיצים, הרעש והבלגן (עם סולו תופים של אחיו שי וסולו גיטרה משלו), ממש לפני הירידה הטקסית מהבמה, ובהדרן הנועל, "עננים בורדו" (עם נגן הסקסופון האורח שי אופיר), ששולח אותנו הביתה עם רעש טוב בפה.

אמנם חבל שזה מגיע מאוחר מדי ומעט מדי. אבל, היי, זה רק אלבום בכורה, וכל הקריירה עודנה לפניו.

צח פסטרנק. איש החדר (עצמאי)
צח פסטרנק. איש החדר במופע השקה. תמונע תל אביב. שני, אחד ביולי 2013


למועדי מופעים >

03/07/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע