סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: אבי עדאקי ויהוא ירון
 

 
 
באלבום הראשון של אבי עדאקי, התשוקה מפסידה לניקיון. החדש של יהוא ירון מסעיר ומטריד


אבי עדאקי : הנחש שוב הביא לך תפוח

"מודע אני", אלבום הבכורה של אבי עדאקי מלפני ארבע שנים, היה אלבום ביתי מודע, לרע ולטוב. בעיקר לטוב, משהתניע קריירת אינדי מסקרנת של אמן יוצא דופן, סוג של משורר רחוב שהפך לכוכב בפסטיבלי אינדינגב. אמן שלבו ופיו שווים, ציפור דרור עם לשון ללא מעצור וכתיבה נוקבת בלי חשבון, בביקורת כמו גם בהומור עצמי.

אלבומו החדש, "אסיר תודה" (כאות תודה למאות שתמכו כספית בהפקות באמצעות אתר הד-סטארט), מוגדר כאלבום האולפן הראשון שלו, כמי שעונה לכללי ההפקה המקובלים. וזה כשלעצמו עניין בעייתי ונוגד את הדרך של עדאקי.

ההפקה האולפנית הזאת, שמכריחה אותו להתמודד עם אמות מידה מקצועיות, גורמת לו עוול. מצד אחד, הוא לא זמר, זה ברור. מצד שני, הוא מאבד בעטיה מהפראות החיונית והראשונית שלו, מהשירה האינטואיטיבית שלוחת הרסן והכה מוכרת מההופעות החיות שלו. מין גול עצמי, שבו התשוקה מפסידה לניקיון.

מנגד, דווקא הניקיון הזה עושה חסד עם הביטוי של עדאקי, שרברב לפרנסתו, כמשורר. מבליט את כשרון הכתיבה שלו, את חשיבות הטקסט בשירים שלו, את ההבעה המילולית שלו. מעניק לו – באמצעות התכנות של אלון פרימן (שהופך אותו לקלאבר) והקלידים של המפיק המוזיקלי אלרן דקל – סוג של לגיטימיות מעוגלת ומהוגנת, שממנה עדאקי ישמח להיפטר בהופעות חיות, שבהן הוא נהנה לירות בכל כיוון.

באלבום זה צרר עדאקי 12 שירי אהבה, כהגדרתו; בעיקר תקוות, איחולים וייחולים שלו למערכת יחסים שכזו. יש באלבום גם שני שירים מוקדמים יותר, "מת לחיות ו"אין לי אוויר", שחבויים כבונוס בקצה הדיסק: "רוצה אחת שתגרה אותי מנטלית/ אחת שלא תגרד אותי בראש/ אפשר תמימה ואינטלקטואלית/ אוהב אותה והיא אותי/ נאהב גם אם לרגעים פחות// אז למה אף אחת לא קמה/ להגיד לי, זו אני...", הוא שר, במסווה כליזמרי יבבני, ב"רוצה אחת".

   


ב"תודה לאל", בלוז כמיהה לזיווג, הוא נושא תפילה מוכרת: "ועוד יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים/ קול ששון וקול שמחה, כל חתן וכל כלה/ וכול כאלב ביג'י יומו/ אצלי הכל, תודה לאל, תמיד נשאר אני/ טפו טפו טפו, אני נושם, יגיע גם זמני".

עם העדאקי'ז (אלדן דקל בבס, מוטי מזרחי בתופים וגיא סטריער בגיטרה), ובסיועם של פרימן, שחם אוחנה ונדב גיימן, עדאקי מפיק רוק-פולק גרובי אנרגטי ונחפז, מסקרן ומרתק, עם אסתטיקה ייחודית והיגיון פנימי, ובעיקר יושרה ואמת, כנות ונאמנות לדרכו.

כך בדואט "עולם בבואה" (עם נגה שלו): "נהלך כמו אדם וחווה, לפני הפרי האסור/ בלי בושה, בלי עלי תאנה ובלי האגף הסגור// גן עדן של חוסר שפיות שלא נרגיש בו זרים/ שנחיה בו ולא רק נמות ולא נצטרך הסברים". העוקץ מחכה בפנים, ב"מתוך געגוע": "חזרתי מתוך געגוע עמוק, הרגשתי רחוק/ הנחש שוב הביא לך תפוח, הוא שם שמה קוק...".

  


אבי עדאקי, "אסיר תודה" (עצמאי)

יהוא ירון: בפנים כאילו הכל בסדר

יהוא ירון
נהנה, ובצדק רב, ממעמד-על באינדי-רוק הישראלי. "אמן השכנוע העצמי", אלבומו החדש, כשנתיים לאחר "דברים יומיומיים כאלה", תקליטו הראשון, רק מחזק את הדעה שמדובר באחד הקולות הרעננים, המעניינים והחשובים ביצירה של השוליים המקומיים. מוזיקאי, יוצר ומבצע שכבר עתה ברור כי יכולתו ואיכויותיו יביאו לטשטוש הגבולות ולקירוב הלבבות בין המרכז לשוליים.

כוחו של ירון – כותב, מלחין, מפיק מוזיקלי, נגן בס וקונטרבס וזמר – הוא באומץ האישי ובהעזה היצירתית להתמודד עם יצירות לא פשוטות, בדרכים לא שגרתיות. פגישה עם יצירה שלו מזמנת הרפתקה מפתיעה, מטלטלת ומרתקת, שמצריכה גם לא מעט מאמץ, קשב ובעיקר פתיחות מצד המאזין. ירון לא מבטיח גן של שושנים, אבל פיצוח האתגרים האמנותיים שלו מבטיח התמודדות מאלפת ומהנה.

באלבום החדש 13 שירים ועוד קטע אינסטרומנטלי שאת מרביתם כתב והלחין בעצמו. שירים לא קונבנציונליים, אישיים וחשופים. "בפנים כאילו הכל בסדר/ בחוץ כאילו נופלים השמים/ ולא רואים את הסוף של המים/ בתהום הגדולה הזו", הוא שר בפתח "התהום הגדולה הזו", השיר הפותח, שמזמין הצצה מפורשת, ריאליסטית ועזת צבעים, לתקופה קשה של שבע שנים רעות של התמודדות עם בתי-חולים, תרופות ומחלות.

  



ב"היא" הוא מפרט: "המחלה שלי דורשת בשלומך/ והאוויר נהיה דליל מכדי לחשוב/ ...יש לי נחש ארסי מתחת למיטה/ וגיהנום פרטי רוקד לי על הגג... באמצע מאי היד הפסיקה לעבוד/ ואז חזרה ואז הפסיקה שוב ומתו אנשים/ אבל הפסיקו למות וחזרו למות/ ונס גדול אף פעם לא היה פה". וב"בכלל לא אמיתי" שנועל הוא מסכם: "אני חולה כמעט שנתיים/ במחלה שלא קיימת/ ואם זה רק בראש שלי/ זה לא מידבק// הכעס הצורם הזה/ בכלל לא אמיתי/ אני נראה מפחיד אבל/ אני הכי מפחיד אותי...".


יהוא-ירון-עטיפת-אלבום-יחצ.jpg
יהוא ירון, עטיפת האלבום, צילום: יח"צ

וכל זה בלי לאבד אופטימיות, תשוקה לחיים ורצון להיאבק, בעיקר באמצעות המוזיקה שהוא יוצר, ובה הוא רוקח צלילים, השפעות וסגנונות מכל כיוון, בעיקר בגישה הקברטית-תיאטרלית המרתקת שלו, שאין כמותה להתעלות על המציאות וגם להביס אותה.

"אהבה יכולה למות/ כשמדביקים לה קצב לא נכון", הוא יודע להגיד ב"בכלל לא אמיתי", השיר הנועל. אך גם לקבוע: "אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה/ בחושך/ בטחב/ בעירום מלא/ בשליטה חלקית/ בלי חשמל/ חשמל מסלף היסטוריה/ הדם שלך, ביבליוגרפיה מצוינת/ תרשום מסקנות על פתק/ תשים בכותל/ תשים בקלפי/ תשים בקושלאמ'שך".

הוא לא הזמר הטיפוסי. רחוק בכלל מלהיות בל קנטו. אבל הוא מבצע מדויק ורב הבעה, פרפורמר ממגנט גם על גבי הדיסק. הוא נעזר בסוללה מרשימה של מוזיקאים, כשלנגניו הקבועים (שי לוינשטיין בגיטרה, בוריס מרציאנו-בסקי באקורדיון, יונתן לויטל בבס ואביב ברק בתופים) מצטרפים עדי רנרט בפסנתר ובקלידים והזמרים רות דולורס-וייס, הילה רוח וניר וקסמן בשירה ובקולות.

לכאורה מתקיימת באלבום חלוקה לשירים, אבל למעשה זו יצירה אחת, שמחברת פרקים שונים תחת קורת גג אחת. וירון כבר לימד אותנו – אורך השירים לא קובע. חשובים התוכן, התמצית והתכלית, הכוונה והאמת. ההשכלה, הידע והמטען התרבותי. הם שיוצרים את החוויה המעשירה, המטרידה והמסעירה.

וכל שנותר הוא להתמכר למהלכים הדרמטיים ב"מאורת הנחשים" (שמעניק לאלבום את שמו: "אני כועס אבל אני/ אמן השכנוע העצמי/ אני מרצה בבתי-ספר/ ואני לא מתחרט על כלום"), למתיקות האירונית של "עד הנימים הדקים", לגוספל המשכר ב"עפר באדמה" הווריאציה שלו לשיר של טום וייטס, לשירה התובענית, שמגרדת בפצעים ב"המתים", להלקאה העצמית המצליפה ב"כולם כל כך", ולהכרה הסופית ש"כולם כל-כך שקטים פתאום/ כמו שדה של סביונים/ מעל לבית-קברות ישן".

  


גם אלבום זה, כמו זה הנסקר לעיל, הוקלט במימון ציבורי של אתר הד-סטארט. וגם הוא מונה את שמות כל המאמינים הנאמנים בשמותיהם כמפיקים בפועל. ואפשר רק לקנא בהם ולהצדיע להם על מידת השכנוע העצמי שלהם, שאיפשרה את מימושה של יצירה כה טעונה.

יהוא ירון, "אמן השכנוע העצמי" (קמע/התו השמיני)


10/07/2013   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע