סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: רוני דלומי
 

 
 
יש לדלומי קול יפה, אבל הוא נערי עדיין, לא נשי ובשל, חסר ניואנסים מרטיטים, נעדר הדגשים או טוויסטים עוצרי נשימה. טכנאות גרידא שאותי משעממת. מצער שלא למדה ממורותיה באלבום ולא אימצה מהרכות מלאת העוצמה של רונית שחר ולא מהחספוס מלא הארומה של דנה ברגר"
רוני דלומי חייבת למצוא את האני האמיתי שלה. מזה יש מעט בתקליט ועוד פחות מזה בהופעה


לאן רוני דלומי ממהרת? בעצם, השאלה צריכה להיות אחרת: למה רוני דלומי נחפזת? האם היא והאנשים סביבה - בעיקר ב"טדי הפקות" מחולליה וממציאיה ב"כוכב נולד" - שיכורים מאינספור תארי זמרת השנה שקצרה הזמרת הצעירה בשנתיים-שלוש האחרונות, ונחרצים להמשיך ולשמר אותם, במקום להתאזר בסבלנות ולהשקיע בפיתוח היצירתיות האמנותית שלה?

"תחזיקו" הוא אלבומה השני של דלומי, שבחודש הבא תהיה בת 22 בלבד. אם הראשון, שהתנאה בשם היומרני "קצת אחרת" נוכח תכולתו הצפויה (גרסאות עברית ללהיטים לטיניים-אמריקאים), התבקש איכשהו כדי להעניק משנה תוקף לזכייתה ב"כוכב נולד" 7, האלבום החדש שרואה אור כשלוש שנים אחרי קודמו, הוא מוצר חפוז, לא מאוזן ולא בשל. תקליט שיצא טרם זמנו גם אם סיפק כמה להיטים למעריציה ולערוצי טלוויזיה שמתמחים בקידום תוצרי "טדי" ו"קשת".

סימנים ראשונים בכיוון של יצירה עצמאית

מעניין שדווקא בעידן שבו האלבום מאבד מכוחו ושניתן להסתפק בשירים בודדים ברדיו ובאתרי האינטרנט, וכשזמרות אחרות בעת הזאת, מסתפקות באלבומים קצרי השמעה, של שישה עד שמונה שירים בלבד, דלומי התעקשה להוציא של עשרה שירים (34:33 דקות).

התעקשה? מפני שבהשוואה לקודמו ב"תחזיקו" (איזה שם לא מעורר תיאבון) היא עושה סימנים ראשונים, אפילו מעודדים, בכיוון של יצירה עצמאית, משלה, ללא ספק הבסיס החשוב ביותר בקריירה של כל אמן מקליט ומופיע.

אבל במקום לקחת את הזמן, לעבוד בסבלנות, לחפש או לכתוב את השירים המתאימים, ולבנות בסיס יציב ואיתן, או לחילופין להקפיד בבחירה, לנפות את התבן מהמוץ ולהסתפק בשירים הנכונים  - אלה שבהם יש חיבור והזדהות וחותם אישי ברור - "תחזיקו" מחזיק שירים מיותרים, שתווית הקונפקציה על צווארונם  (כמו "רמזורים" הסתמי או "קצה היום" השחוק) מעידה שכל זמרת יכולה היתה לשיר אותם, מבלי שנרגיש בהבדל. פופ מתקתק והמנונים לילדות מתבגרות.

אמת. דלומי עשתה התקדמות גדולה באלבום השני. החלה לכתוב וזה טוב וחשוב לה, כי אין תחליף לשירים אישיים, שאליהם צריך לחתור ובהם צריך להשקיע. וחמישה טקסטים מבין עשרה שירים כולל שני לחנים!), זה בהחלט מרשים, אבל הכתיבה שלה עדיין טעונה שיפור ושיפוץ. כמו ב"קרקעית נמוכה" הלא ברור - ניסיון להגיד משהו אישי וחשוף, שעדיין לא בונה עמוד שדרה, וגם הפאואר פופ של "פני לרוח" לא מבשיל לאמירה בשרנית. האם היא חזקה מהרוח שנושבת על פניה?

   

זה לא שאי אפשר לשאוב עידוד מהכתיבה שלה. שיר הנושא הוא ניסיון יפה, אם כי קלישאתי משהו, להגיד משהו אישי על חייה ורגשותיה, על חיפושיה ולבטיה, אולם לא מעמיק ומקורי מספיק, שנהנה למרבה המזל מלחן יפה של אביב קורן, ועוד יותר מזה להפקה מוזיקלית מרשימה של פופ סימפוני מצד איתן רז ואיתמר מאירי; בעוד "יום שישי" המלנכולי, שיר אהבה ללבבות בודדים ולאכולי געגועים, שאותו כתבה והלחינה, ו"פשוט", על היצירה הפשוטה כמושא לחיפושים ולהשגה, עם שירת רקע נשית סטייל הפיפטיז, שאת המלים שלה הלחין אחיה נדב דלומי, הם השירים הכי מרגשים שלה.

רק חבל שדלומי עצמה לא פועלת בהתאם לשורות הסיום שהיא עצמה כתבה ב"פשוט": "בתוך המון אנשים/ שרק רוצים להרשים/ אני עוצרת שניה/ לא רצה, אין לי ברירה/ תרוויחי זמן נשימה". למרבה הצער, הטון שעולה מן האלבום הוא ההפוך. רוצה להרשים, לא עוצר לשנייה, ממהר ונחפז, לא נעצר לנשימה.

חיפושי דרך עם יוצרות נשיות

ויעיד היוצא מן הכלל על הכלל: הסיום הנהדר לטעמי של האלבום. בשלושה שירים לא לה, שהתמזל מזלה לזכות בהם. השירים של דנה ברגר ורונית שחר. בהם מרגישים כישרון, יכולת  ועוצמה של יצירה מעמיקה ומיומנת.
"סתם שני אנשים" הוא טקסט מצוין וחשוף, אמיץ ומסקרן של נועם חורב, על חשיבות התקשורת בין אנשים, שברגר הלחינה למידותיה-היא (ואני לא קונה את הגילוי שלה שהיא הועידה אותו מלכתחילה לדלומי; זה סיפור ליחסי ציבור).

   

את "מי אמר" הבשל, הנבון והנכון, כתבה והלחינה שחר, כמו שרק היא יודעת, על הסכנות שאורבות בדרכן של כל הנסיכות; וכמובן "שלחי אותו" המרגש, סוג של בונוס, שהלחינה שחר למלים של בנימין פרנק ז"ל, לפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל לפני יותר משנתיים, שיר פרידה מועט שורות שכולו השלמה קורעת לב.

לא בהכרח היא, אבל הלחנים המתערסלים והנוגעים וההפקות המוזיקליות - רז ומאירי שני הראשונים, אורי זך האחרון - פגעו בה בול, והניבו בעבורה שירים בוני קריירה, שירים לשנים שיהפכו לעמודי תווך בדרכה.

ואולי נוכח הצלחתם צריכה דלומי להגביר עבודה וחיפושי דרך עם יוצרות נשיות, שיוכלו להוביל אותה ולהועיל לה יותר מאשר לואי להב, גיא מנטש ויהל דורון, וגם רז ומאירי, מפיקי הבית של "טדי" (עידן עמדי, למשל). מלאכתם של האחרונים מקצועית ומהוקצעת, אך חסרת ייחוד בעבור דלומי, ונשמעת כפס ייצור של פופ-אנד-רול שגור.

צריכה לבוא יחפה

רז (על התופים) ומאירי (בגיטרות) היו גם המפיקים והנגנים המובילים של המופע, כשאיתם בהרכב הליווי אבי חזות (בס) ואופיר קנר (קלידים) שניגנו גם באלבום. לא יודע מה היו ההבנות וההסכמות שבבסיס ההפקה המוזיקלית, אבל לא אהבתי את הצליל הכוחני של החבורה, שהעמיד את דלומי, פופרית רומנטית במובהק, בעמדה רוקית לא לה. היא נאלצה להתנפל על המיקרופון והאוזן של הקהל  בעוצמות מיותרות וצעקניות שלא לצורך.

יש לדלומי קול יפה, אבל הוא נערי עדיין, לא נשי ובשל, חסר ניואנסים מרטיטים, נעדר הדגשים או טוויסטים עוצרי נשימה. טכנאות גרידא שאותי משעממת. מצער שלא למדה ממורותיה באלבום ולא אימצה מהרכות מלאת העוצמה של רונית שחר ולא מהחספוס מלא הארומה של דנה ברגר.

דלומי כללה בהופעה את עשרת שירי האלבום החדש. ביניהם שיבצה שלושה מן הראשון וכמה הפתעות. בסך הכל 16 שירים על פני שעה ורבע. סביר בהחלט. פתחה עם "פני לרוח" כסוג של אמירה, עברה ל"קצה היום" עם הבעת סבל על פניה, והזכירה את "עכשיו תורי" שכתב למענה מוש בן ארי כשיר האודישנים ל"כוכב נולד" בעונה השמינית.

אחרי "רמזורים" עשתה אתנחתא ראשונה לדיבורים על מאחורי הקלעים של "יום ששי" ועל אהבתה לרופא בפוטנציה. את "כך או כך" (נתן גושן ורובי דרקו רוסה) מהאלבום הראשון ביצעה כדואט עם נגינת גיטרה אמיצה ומרגשת של מאירי. התשואות הגיעו לו יותר מאשר לה.

ב"קרקעית נמוכה" היא שיחקה אותה יהודית רביץ, מן הסתם מושא הערצה מהבית בבאר שבע, וב"סתם שני אנשים" אירחה את דנה ברגר. זה לא היה לטובתה, כי כשדנה שרה את "אני אוהבת אותך, עד כדי כך" אי אפשר שלא להאמין לה ואי אפשר לטעות מי אכן הזמרת בין השתיים.

גם שיתוף הפעולה שלהן ב"מחכה לו" של ברגר, היה מאלף בעבור דלומי: גם דוגמה לשיר מקורי שנכתב בהשפעה לטינית רחוקה  (בוסה נובה) וגם ווליום מאופק ונכון יותר.

את משולש הזהב של ההופעה השלים, איך לא, "מי אמר" של שחר, שגם בו נשמעה דלומי הרבה יותר טוב ונכון, ואולי היא צריכה לבוא יחפה, כגיבורת השיר, ולא בתלבושת הנסיכה עם סנדל הזכוכית.

אחרי דיבורים על העבודה שלה על האלבום, כאילו היא המציאה את הגלגל, הציגה דלומי את "פשוט" כשיר הופעה מוצלח ואפקטיבי. הניסיון שלה להעמיד את זאפה על הרגליים, לרקוד איתה קצת, לא צלח, אולי מפני שהרצף "קצת אחרת" (נתן גושן וקיקה סנטנדר) מאלבום הבכורה, "ציפור מדבר" (של אתניקס) הדי מיותר, ו"תן" (גלעד שגב ויאן מרקו סינייאגו) הלהיט הגדול מהראשון, לא היה מספיק מהודק ומנומק.

"שלחי אותו" נפל קורבן לטון שירה צעקני מדי, ורק במעבר לדיבור-לחישה היא היתה יותר משכנעת, ו"תחזיקו" שנעל את המופע, נפל קורבן למיקום לא נכון. כמו שאני הבנתי הוא יותר מוטו, שיר של היסוס ושל חיפוש, לא של סיום.

   

אני לא יכול להתאפק מלשלוח את רוני דלומי אל אניה בוקשטיין, האומנת שלה במחזמר "צלילי המוזיקה", שבו שתיהן מככבות. שתלמד ממנה גם בחיים. איך לשיר, איך לעצב את הקול הנכון, איך למצוא את הטון הראוי, איך למסור שיר בלי להתנפל, איך לדבר בין השירים.

ובעיקר שתלמד איפוק וסבלנות, השקעה ושקדנות. שלא תיחפז כי אין מה למהר ושם דבר לא בוער, גם אם זה בנפשך ובנשמתך. חובה קודם כל למצוא את האני האמיתי שלך. ומזה יש מעט בתקליט ועוד פחות מזה בהופעה.


רוני דלומי. תחזיקו (טדי/אן.אם.סי.יונייטד)

רוני דלומי בהופעה חגיגית. זאפה תל אביב. שני, 6 באוגוסט 2013


למועדי מופעים >

07/08/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (15 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
15. אניה שחקנית טובה , אך בשירה
עמי , (10/09/2013)
14. מה עשו לך בילדות שנהיית כזה רשע?
תמי , (10/09/2013)
13. ביקורת לא הולמת ולא הוגנת
אנונימיים , (05/09/2013)
12. עמוס אורן לא אמור להיות כתב שקצת יותר מכבד את עצמו?
מאוכזב , (12/08/2013)
11. הדבר הלא טוב היחיד בהופעה של רוני...
מעריץ , גדרה (11/08/2013)
10. ביקורת מרושעת ולא הוגנת
הראל , הרצליה (09/08/2013)
9. לא משקף את מה שהיה
דנה , תל רביב (08/08/2013)
8. וואו בן אדם , אתה רע !
חן , יפו (08/08/2013)
7. ביקורת בשקל. הייתה הופעה אדירה!!!
אחד שנהנה ויבוא שוב , (07/08/2013) (לת)
6. כמה לכלוכים על הגברת דלומי הצעירה
מ , (07/08/2013)
5. לקרוא את הביקורת הזאת לקח יותר זמן
מושיקו , (07/08/2013)
4. רציתי להגיב לכם משהו ענייני
מעריץ , (07/08/2013)
3. מקווה מאד שרוני לא קוראת את השטויות הללו
Hre , (07/08/2013)
2. אוי..אוי.. לא יפה ולא נכון
מאיה , (07/08/2013)
1. כמה שטויות בכתבה אחת.
עופר , מרכז (07/08/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע