סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: לונא אבו נסאר
 

 
 

ייחודית ושונה, ללא ז'אנר מובחן, לונא אבו נאסר משאירה טעם של עוד ושל תקווה גדולה



"אספר לָך", אלבום הבכורה של לונא אבו נסאר, זמרת-יוצרת שגדלה בנצרת וחיה ביפו, נעשה כפרויקט הגמר בבית הספר "מיוזיק" בו למדה, ובסיוע מענק תמיכה להפקת האלבום אותו קיבלה מטעם אקו"ם כפרס לעידוד היצירה. אבו נסאר חברה גם בהרכב ההיפ-הופ היהודי-ערבי "סיסטם עאלי".

באלבום, שמוצע להורדה ברשת (ב-35 שקל) ונמכר בהופעותיה (ב-40 שקל), 31:06 דקות, והוא כולל תשעה קטעים - חמישה שירים בעברית, שלושה בערבית ועוד קטע אינסטרומנטלי קצרצר, בפתיחה, שהולחן על ידי דרור רותם, המעבד והמפיק המוזיקלי של האלבום, וגם נגן גיטרות, פסנתר, הקשה ותכנות בו.

זרם תודעה וספוקן וורד

למיטב ידיעתי אבו נסאר היא יוצרת ערבית-ישראלית ראשונה שיוצרת אלבום סולו דו-לשוני, וזה כולל גם את מירה עווד. ומכיוון שהעברית שלה נשמעת ישראלית, כלומר חסרת מבטא, אפשר כבר מראש להצר על כך שהיא לא מערבת בין השפות בתוך השירים בדרך ליצירת מקשה מוזיקלית הומוגנית יותר, כזו שתנהל דו-שיח פנימי בין השפות, תתרגם, תבהיר ותסביר אחת לאחותה.

זה לא קריטי, לפחות לא בשלב זה של הפצעה וראשית קריירה, גם לא נוכח תשומת הלב והסקרנות הרבות שהיא מעוררת גם בלעדיו. אולם נוכח הקירבה "המשפחתית" בין השפות והשליטה שלה בהן ככותבת, המבטא הנייטרלי של היוצרת הצעירה והדיקציה הלא מושלמת והרפה משהו שלה כזמרת, דיאלוג שכזה יכול היה להוסיף מישנה תוקף, כוח ודגש לשירים, להבנת היצירה של אבו נסאר, לאחיזה שלה בפופ המקומי, להפיכתה לקול ישראלי מרתק ויוצא דופן.

יכול להיות שזה יקרה (רמז לכך יש בשיר הנושא, שבסיומו היא משלב מלים ספורות מהפתיחה הלא כתובה של "קאן יא מַקָאן"), יכול להיות שלא. בכל מקרה, אבו נסאר היא הפתעה נעימה, והמפגש הכפול עמה - באלבום ובהופעה - מצדיק את העניין סביבה, לבטח את הכרת אקו"ם בכישוריה כיוצרת. האמת היא שסוגתה עדיין בלתי מובחנת. היא לא פופ, לא פולק, לא אתני. רק בהמשך דרכה נדע אם היא חתומה על משהו חדש, אבל היא בהחלט ייחודית ושונה.

   

בכתיבה הרגישה, מבעים קצרים, שילוב של זרם תודעה עם ספוקן וורד, בהלחנה הלא שגרתית, בפשטותה המורכבת, בהבעה המקסימה בהיעדר הליטוש שלה - שילוב של לחישה, המהום ואנחה, אפילו בנוכחות ובהתנהלות הבימתית שלה, שהיא כה פשוטה, נקיה וטהורה. טהורה, זו המלה. ציפור שיר לא מוכתמת. שרק לא תתקלקל.

היא קטנה, שברירית, הבת של השכנים. יונה כלפי חוץ. בפנים, פצע וחבורה. גם כשהיא שרה בשקט הכובש שלה. "כל פעם מתעקשת להסיר/ שכבות שכבות/ תאים מתים/ ואת עוד כאן... צלקת שלי/ היעלמי/ עינייך רודפות אותי/ הירגעי/ הכל יגליד... עינייך שורטות אותי/ התרחקי", אבו נסאר שרה ב"צלקת", סוג של שירת נשמה שמשדרת מצוקה. את השיר היא מסיימת בתקווה חסרת נשימה "לנסוע לברוח להרחיק להדחיק לשבור לצעוק להבין להאשים להאשים להאשים".

   


השורה הזו תזכה לפיתוח ב"רכבת", השיר העברי הבא (ביניהם נמצא "באמשי לה-אודאם", צועדת קדימה, שבאופטימיות המהולה בכאב שבו היא בוחרת לסיים את ההופעה): "מסלול עקום/ ירידות עליות/ הקרון נוסע לא מפסיק/ לנסוע לברוח להרחיק להדחיק/ מצד לצד/ מסובב אותי/ רץ מכאן לכל הכיוונים/ לנסוע לברוח להרחיק להדחיק להאשים". ו"במבט מטושטש אחרי המסע/ לא יודעת מי עלה ומי ברח/ לא ברור אם לצחוק או לצעוק/ רגליים באוויר... ועכשיו/ בחזרה לקרקס".

הפקה צנועה ומדויקת

ההפקה המוזיקלית של האלבום אינה שונה משמעותית מזו של המופע. אולי בנגיעות האלקטרוניות החסרות על הבמה, אך לא מורגשות נוכח יכולת הנגינה הגבוהה של רותם בגיטרה ושל סתיו ליפיץ בכלי הקשה. הפקה צנועה אך מגוונת למדי, מדויקת ומוארת, כשאבו נסאר מלווה את עצמה בגיטרה נוספת.

היא פותחת עם "מישוואר", סיפור חייה עד כה. שאיפות והמיית לב נטענות בקצב ובאנרגיה כבושה. אחרי "צלקת" היא חוזרת ל"ממשיך לנסוע" של אהוד בנאי, מתוך מחווה שהפיק בית הספר ובו כיכבה. "הלב שקפא הפשיר", בסגנון המאוד שלה. השקט מכסה על הסערה.

ב"אספר לך" רותם עובר אל הפסנתר. היא מתמקדת במערכת היחסים של אהבה ודחייה. שלווה על פניה כמו היתה המדונה. העיניים עצומות, הלחיים מוארות, הרווח בין הגבות מתכווץ כל אימת שנדרשת הטעמה. לקראת סיום ליפיץ מצטרף במברשות והיא נוגעת-לא-נוגעת במיתרי הגיטרה בעדנה. הרוגע שאחרי הסערה.

   


"בארקה", אולי, שיר חדש, לא מופיע בתקליט. שירתה ענוגה ושברירית, הנגינה יותר מודגשת. ב"רכבת" השירה מתגוונת בהבעות, הקצב הפנימי של המשפטים הקצרים והמלים החטופות מוביל אותה הכי קרוב בהופעה לראפ של "סיסטם עאלי". מרשים.

היא כמעט ולא מציגה את שירי האלבום בשמותיהם. ב"עיניים" היא מתלוצצת שזה השיר הכי ארוך באלבום - שני בתים, חמש וחצי שורות. "חלון סגור/ חלון חונק... אוויר טעון/ הגוף בוער...  העיניים – שוברות אותי". רותם מפיק צלילים של שעון מתקתק.

ב"בינת מין" (הבת של מי את?) האווירה משתנה לרגע. רכילות הבוקר השכונתית כופה עליצות ובדיחות הדעת. ולא נדרשת שליטה בערבית כדי ליהנות מהשיר המשעשע. השימוש במלים שמיות מוכרות והדרך המבודחת שבה היא מגישה את השיר הופכים אותו ללהיט הופעה. ועוד ישירו אותו איתה.

   


"בוהה" שנועל את האלבום, שיר של אהבה וכמיהה, קטן, מתוק וכואב, כזה שכל זמרת ישראלית היתה שמחה שיהיה לה אחד כמוהו, מסמן את סיום ההופעה. נשאר לה, כאמור, רק "באמשי לה-אודאם",שלרגע נדמה שהיא שרה בו בשתי השפות.

וזהו. אין הדרנים. בקושי חמישים דקות. ההופעה נגמרת מהר מדי. לונא אבו נסאר משאירה טעם של עוד. וגם של תקווה גדולה.

לונא אבו נסאר בהופעה. אוזן בר תל אביב. שלישי, 27 באוגוסט 2013
לונא אבו נסאר. אספר לך (עצמאי)

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק  ופרגנו בלייק


למועדי מופעים >

28/08/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע