סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אסיף אלבומים תשע"ד
 

 
 
הבשורה של הבשורה, הנשמה של מארק אליהו, המעמקים של נדב ויקינסקי – לקט לשנה החדשה


גילה אדרי, "הנשיקה הראשונה": אנדרטה כפולה

לפני כחודשיים, ביולי האחרון, נפטרה הזמרת גילה אדרי, שהיתה ללא ספק חלוצה של פופ בעברית. עד שהקליטה ב-1965 את "הנשיקה הראשונה", הגדול שבלהיטיה, התענג הציבור הישראלי רק על פופ בינלאומי מיובא. הז'אנר בעברית היה מושא חלומות רחוק לפחות עד בוא "החלונות הגבוהים".

אוסף כפול זה, הוצאה מחודשת בדיסק של אלבום הבכורה שלה (15 שירים) ועוד 14 שירים שלא התגבשו מעולם לאריך נגן, הוא אנדרטה כפולה, גם לאדרי וגם לתקופה נאיבית בזמר העברי, של חלומות גדולים להיות כמו העולם.

רובם המכריע של השירים שהקליטה אדרי היו להיטים אנגליים (בריטניה וארצות-הברית) וצרפתיים שתורגמו בחיפזון לעברית, ובהם "פאף דרקון הקסם" של פיטר, פול ומרי, "בבוא ספטמבר" של בובי וי, "שיקוי אהבה מס' 9" של המחפשים, "דה דו רון רון" של הקריסטלס, "נולדתי להיות איתך" של הקורדטס, "סוף העולם" של סקיטר דייוויס, "מאבדת אותך" של ברנדה לי, "בוא אלי" של ג'ולי גרנט, "בובת שעווה" של פראנס גל או "החתונה" של ג'ולי רוג'רס, לא כולם מבשרי פופ בעצמם.

לצדם הקליטה אדרי גם כמה שירים מקוריים, שמקצתם, "יקירי", "כל ילדה היא פרח" ושיר הנושא, זכו להיחרט. זיכרון מתוק-חמוץ (התקליט).

  


נדב אזולאי וגיל נמט, "זאב זאב": האינדי שבאינדי

לא פשוט, אלבום הבכורה המפורגן של נדב אזולאי, שירה וגיטרות, וגיל נמט, תופים ובס. לא קל. אחר ושונה, ראשוני ואינטואיטיבי, כמעט קמאי בגישה למוזיקה.

הם והחדר הפרטי שלהם. כותבים ומלחינים, מנגנים ומקליטים. רק שניהם. האינדי שבאינדי, כמעט בוטלג של עצמם. גם מוקלט ככה, חופשי ולייב באולפן, ונשמע כך, כהרפתקה מוזיקלית של מי שלא התכוונו כלל, ובעיקר בזים לכללי מסחריות ולתכתיבי השמעה ברדיו. מאוד מזמין ומסקרן בגרעיניות הרזה שלו, שמפתיעה, יחסית כמובן, בעושר הצליל שלה.

תשעה שירים שלוקחים אותם ואת המאזין להם על כנפי החירות המוזיקלית למחוזות בלוזיים ספק קיימים, ספק מדומיינים. הכתיבה שלהם מתעתעת. כאילו אמיתית, מתפרנסת מהמציאות, אבל נישאת בכוח השראה ודמיון לשומקום ערטילאי ועם זאת נגיש.

למול הנגינה המדויקת וההפקה המוזיקלית הבהירה, יש משהו בוסרי, לא מדויק ולא נקי בשירה המאנפפת והלא שלמה ומפותחת (מלשון פיתוח קול) של אזולאי. ואולי בכך קסמו. מנגד, הדיסק הפלסטי הוא מוצר לא ידידותי למשתמש. דל בפרטים להכעיס. להוציא מלות השירים אין בו כלל קרדיטים. לא לעצמם, ניחא. אבל לא לצייר ולמעצב העטיפה? ועדיין המוזיקה מנצחת (High Fidelity).

  


מארק אליהו, "חולות": יפה עד כאב

מארק אליהו הוא מאסטר בקמנצ'ה, כינור פרסי. לא מעט שנים הקדיש להתמחות בכלי ולנגינה בו, כמה מהן במדינת הולדתו דגסטן (חבל קווקזי הררי). ככזה מהותו היא מוזיקת עולם, ויוצא לא מעט לשמוע וגם לראות אותו מנגן וצובע בגוונים אוריינטליים קסומים את האלבומים וההופעות של כוכבים ישראלים מקומיים, בין היתר עידן רייכל וריטה.

אליהו משלב בין השורשים המרכז אסייאתיים שלו לכלי נגינה והרמוניות מן המערב. מלחין ומנגן למחול, תיאטרון וקולנוע. זהו אלבומו השני (14 יצירות), שכולל שלושה קטעים ממוזיקה שחיבר לפסקול הסרט "בלדה לאביב הבוכה" (של בני תורתי), שעליו זכה בפרס אופיר של האקדמיה הישראלית לשנת 2012.

עם הפתיחות הראויה ומצב הרוח הנכון, המוזיקה של אליהו תשאב אתכם ותיקח אתכם רחוק מעל המקום והזמן. המון געגוע ועצב, שמחה ותקווה, והמון המון נשמה ואהבה למוזיקה, למסורת ולנפש האדם.

בין הנגנים שאיתו ארז מונק ואיתמר דוארי בכלי הקשה, אמיר שהסר בניי, משה דעבול בגיטרה חשמלית, גלעד אפרת בבס, אלון מוטקין בקלידים ופרץ אליהו, אביו הנערץ, בטאר. יפה עד כאב (התו השמיני).

  


גבע אסקרוב, "אי שקט": חף מרגשנות

גם לגבע אסקרוב, יוצר רוק רך, מיינסטרימי ויפה, שיכול היה להזין בהנאה רשימת שידור של רדיו רוק FM, זה אלבום שני. מוקף בחברים-נגנים מצוינים, נחשבים ובעלי מוניטין, כמו הגיטריסטים אור בהיר ועומר הרשמן, הבסיסט הדר גרין מאיטליז והמתופף ברק קרם (טסה וקרולינה), הוא מציע אסופה של 10 שירים שנכתבו, מן הסתם, בתקופה של אי שקט בחייו.

באלבום שירי אהבה-פרידה מחוספסים שבוחנים סיטואציות ומערכות יחסים בתקווה לחצות בשלום את הבלגן. מין שילוב בין עמיר לב לשלמה ארצי גם בכתיבה, גם בשירה. הוא כמו קורא-מדקלם את השירה בטון יבש, אפילו אדיש, חף מרגשנות, לא מייפה את השירה. "לחישות קטנות זה כל מה שבא לי/ לשבת בלי לזוז אל מול הים/ תקוות גדולות ומה שנשאר לי/ עומד עירום אמיץ אל מול כולם".

ההפקה המוזיקלית (של בהיר וגרין) אולי לא מחדשת, אבל היא הדוקה, יעילה ומשרתת לעילא את אסקרוב ונקודת המוצא שלו, אפילו שהיא נשמעת מבע של להקה ולא של סולן עם הרכב ליווי. אהבתי במיוחד את "מכיוון שאת" (Cassetta).

  


מוש בן-ארי, "כמו בחיים": תפילות חילוניות

העשור החולף היה אחד האינטנסיביים והמוצלחים בקריירה של מוש בן-ארי, ולכן "כמו בחיים", אלבומו החדש והשמיני בתוך תריסר שנים(!), מצטייר אם לא כאלבום אחד יותר מדי, אז לפחות כאלבום שיצא קודם זמנו.

לכאורה, "כשאין לו מה לומר/ אז הוא אומר מה שיש בבטן/ כי אין לו מה לומר/ הרי הוא, מה הוא בלי מלים?/ ואין לו מה לומר/ עדיף ישתוק ושיקשיב רק/ יקשיב קצת לשתיקה ולמלים של אחרים" (שלחנו פוליקרי כזה וניגונו יהודי וחם). אבל "כמו בחיים", שהפיק מוזיקלית דני (פילוני) קרק, במיומנות ובעושר צלילי, מעיד שלבן-ארי יש עוד מה להציע.

שיחות שלו עם עצמו, קטעי יומן, מקאמות וגם קטעי פרוזה שמזינים כעס ותשוקה, עידוד ומחאה וחיוניות אין קץ של תפילות חילוניות, שבהן הוא מתמחה. כמו "להציל את עצמך", מוטיב חוזר, הפעם בנימה ביטלסית יפה, ושיר הנושא שבו שיר עם אירי-קלטי חובר לניגון של בית-כנסת. 10 שירים, ביניהם "מה עושים", "יש גל", "תן ת'כוח" ומלמולי תפילה, קרן יער וטרומבון, עוד וכינורות. אלבום ביתי, מכונס ויפה (התו השמיני).

  


ניר גבע, "דגל לבן": טון לאה ומאומץ

הקרדיטים שלו בהקלטות ובהופעות ובעבודה עם לא מעט מוזיקאים ויוצרים בכירים ברוק הישראלי מעידים שניר גבע הוא יותר נגן גיטרה מאשר זמר. השירה שלו קראוסית, סחרופית (שמתארח ב"עד שנתעורר"), יבשה ועניינית, כזו שתפקידה להעניק את מינימום השירות הנדרש למלה.

גבע לא מנסה לשאת חן, להתייפייף, לסלסל או לשחק במודולציות בהבעה שלו. סוג של ספוקן-וורד בטון לאה ומאומץ. "מה שיש זה מה שיש/ לא צובר תנופה/ להתמיד, להתקדם/ לנצל תקופה טובה לי", הוא שר בהשלמה ב"ממשיך בעולם".

ובכל זאת, זה אלבומו השני (הקודם, "תיקון", ראה אור לפני ארבע שנים), וחשוב לו להציג נקודת מבט מבוגרת ומותשת משהו מהתבוננות וניתוח מערכות יחסים. מצד אחד הוא נכון להניף דגל לבן כדי שהרוח מבחוץ לא תיכנס (שיר הנושא), מצד שני הוא חושש מבוא החורף, מפני שקיעה בהספדים מידבקים, הירטבות והשתלטות הריח ("ענף").

גרוב דק נמהל ומרכך את רוק הגיטרות שלו (שתי גיטרות ובס תופים הוא ההרכב שלו, עם להקת הפחמימות), נמשח בגוני פולק וקאנטרי ("חבל" למשל), גם הוא בהשלמה ובהבנה ש"זה זמן שזז בקצב/ אחר מכל מה שאתה מכיר/ צריך להתעורר/ לצאת ולחפש מקום אחר// והרעש שעושים השכנים/ כבר לא מפריע לאיש...". נעלמה ממני משמעות ההידרשות לתצלומים עם בעלי חיים בחוברת המלים (High Fidelity).

  



הבשורה, "הזמן זז": נאיבי-נטורליסטי

לא נתתי את הדעת על "וזה הכל לעת עתה", אלבום הבכורה של תומרוהבשורה מלפני כשנתיים, כך שבשבילי הם עדיין בשורה, גם כשהם מתיישרים סביב "הבשורה" וסביב היצירה המשותפת של תומר ישעיהו (לחנים, גיטרות, בוזוקי ושירה) ואילון פיש (מלים, תופים והקשה), כשגם ליוגב גלוסמן בכינור ובס ולאמיר זאבי בגיטרה חשמלית חלק בכתיבה.

נשמעים כמו "רוקפור" של ראשית הדרך. יותר מזה, הרוק האמנותי הפוסט-פסיכדלי שלהם הולך לאחור, עד לתפר שבין שנות ה-70 ל-80. צליל מלודי, "ישן", נאיבי-נטורליסטי, מאוד אסתטי, שבחזיתו השירה היפה, רכת המבע והמלטפת של ישעיהו, שמזכירה את ימיו היפים של אושיק לוי (במיוחד בשירים "שעות קטנות" ו"לא אתן").

10 שירי אהבה וטבע, מחשבות והרהורים, לבטים ותובנות, ונגינה נהדרת (בהפקתו המוזיקלית של אורי וינוקור), שמועשרת בצבעים יפים, חמים ומדויקים. אהבתי גם את "שָן", את הנימה האוריינטלית בשיר הנושא ואת "ככה זה", יצירה כשלעצמה. לא הבנתי לא את ההיגיון ולא את החיסכון שבגריעת חוברת מלים מהאריזה (עצמאי).

  


נדב ויקינסקי, "ילד גדל": פשטות מכמירה

נדב ויקינסקי הוא לא מאורחי הקבע כאן. הוא איש "רציני", מורה באקדמיה למוזיקה בירושלים, מנהלה המוזיקלי של השלוחה הירושלמית של הסטודיו של ניסן נתיב, ובכלל מוזיקאי עם קבלות בתיאטרון.

זה אלבום הבכורה שלו כזמר, מן הסתם בעקבות לידתו של שילה, בנו, שלמענו כתב את שיר הנושא (שנועל את האלבום), ועימו הוא גם שר אותו. בקיצור, לא זמר ובטח לא פופר. אולם בהשראת לידת בנו קיבץ שישה טקסטים של משוררים והוסיף שישה משלו, כולם עוסקים או מזכירים ילדים וילדוּת, לידה או התחלה חדשה, אם במישרין, אם בעקיפין.

ויקינסקי, נגן פסנתר, הלחין את כולם בפשטות מכמירה וברכות נוגעת, כשהוא נעזר בהפקה המוזיקלית של יהוא ירון ובעיבודים שלו ושל שותפיו המרכזיים בנגינה (אדם בן-עזרא בקונטרבס, גיורי פוליטי בכלי הקשה ורן יעקובוביץ' בתופים). ואין כמו ירון, סוג של נפש תאומה שמיטלטלת בין הרוק והפרוג לקלאסי ולקברטי, לבחור בצבעים הנכונים ובכלי הנגינה הראויים: אבוב ובסון ב"כתוב לי שיר" של ערן שפי, מרימבה ב"קרוב השקט", טרומבון ב"פטגוניה" של חזי לסקלי, כינורות ומנדולינה ב"נטו צללים" של מירון אגר, או רק פסנתר ב"שקף על שקף", וגם ללכלך ולסכסך ביניהם כשצריך. שיהיה מעניין.

אין פה להיטי רדיו והתכוונות לפלייליסט. רק יצירה אישית, עמוקה, ואהבה שאינה תלויה בדבר. ההתמודדות של ויקינסקי עם "האסופי" של נתן אלתרמן, ולהבדיל עם "למה תמיד הכל נשאר כל-כך בסדר לפני שאתה נופל" של יהונתן גפן, ראויה להצדעה. "שריטות" המרשימה מתפוצצת מהכישרון המשותף שלו ושל ירון (עצמאי).

  


כלבי רוח, "כלבי רוח": כמו סכין בלב

אלבום הבכורה של הרכב אינדי מרתק שפועל כבר ארבע שנים, ובראשו עומדת היוצרת והסולנית הילה רוּחַ, 28, בוגרת בית-הספר רימון. למרות שמו (כלב רוח הוא שם כולל לזנים של כלבי ציד ומירוץ, שמתאפיינים באגן ירכיים גבוה, צר ושרירי שמותאם לריצה מהירה), ההרכב של רוח לא נושך. לפחות לא בזעם כלבי. בעצם, גם לא נובח, אבל נכנס בעצמות –אפילו במתיקות-מרירות יחסית – כמו סכין בלב, דימוי אהוב על הזמרת עצמה. בעיקר בזכות טקסטים אישיים, חשופים, ישירים ומפשיטים ("אני עדיין"!), ששולטת בהם נימה בולטת של ייאוש ממערכות יחסים קיימות, ובמקביל כמיהה עמוקה ליצירת קשר, כמעט בכל מחיר.

את רוח עוטפת-מלווה רביעיית נגנים גברית (גדי פטר בתופים, נעם שחם בבס, ניר שלמה בגיטרה חשמלית ואיתי שטרית בקלידים), שנהנית ממגע ידו האוהב והמשגיח, המפרה והנדיב, ובעיקר האיכותי והמסוגנן של יהוא ירון, המעבד (בשותפות עם ההרכב) והמפיק המוזיקלי, שמשלב בידענות כלי נגינה והשפעות להעשרת הרזון הבסיסי של ה"כלבים", המהורהר וגם המסויט, בלי לחבל בפוטנציאל המובנה להופעה אקספרסיבית וסוערת. 13 שירים (כולל הסינגלים "אף פעם" ו"צומת מורשה"). (High Fidelity).

  


בן צוק, "בין שני הקווים"

אלבום בכורה לאחד משלושת סולני להקת סולמה. לשם, אם תרצו, יש כיסוי, כי 11 השירים מתחילים עם בלדות אהבה רכות (שיר הנושא ו"זה רק הים סוער") ומסתיימות בבלדות אהבה רכות ("שקיעות" ו"געגוע").

גם בתווך יש לא מעט בלדות (כמו "לחזור" היפהפייה ו"אין לי לאן"), שמשמשות במת הצגה נאה לקולו המרשים, המחוספס והארומטי של צוק, אבל גם רוק'נרולים שנותנים בראש, עם ביקורת ומחאה ("מנהיג" או "כמה שזה טוב לנו") וחלומות שמתנפצים אל סלעי המציאות ("עדרים").

ידו של המעבד והמפיק המוזיקלי קובי פרחי, סולן הרכב המטאל הישראלי אורפנד לנד, ניכרת בסאונד הרוק'נרולי המרהיב. הוא מציע קשת צבעים של נגיעות פולקיות אותניות, דרך בלדות כוח רבות עוצמה ועד מפגני קול ונגינה ומטאל לשמו ("שלושים"). רק מאכזב לגלות שלא צוק הוא שכתב מחצית מהשירים, וביניהם גם שניים משלושת להיטיו הראשונים (High Fidelity).

  


אמנים שונים, "בינינו שירי אהבה"

האוסף הזה ראה אור לקראת ט"ו באב, חג האהבה, אבל לחגוג אהבה לא מאוחר אף פעם. במיוחד שכלולים בו כמה משירי הזוגיות היפים יותר של השנים האחרונות, כמו "שלא ייעלמו הדברים היפים" של שלמה ארצי, "באתי בידיים ריקות" של יהודית רביץ, "מכל האהבות", הגרסה האקוסטית של עידן רייכל, "נוסטלגיה" של אביב גפן ושרון ליפשיץ, "ראיתי עיניים חלונות" של ברי סחרוף (מתוך "שירים אחרונים" של יוסי בנאי), "כל דבר מזכיר לי" של יהודה פוליקר, וגם "אהבה חדשה" של אבישי כהן, "מחכה" של עידן חביב, "אל תאחר" של קרולינה ו"בגלגול אחר" של אמיר דדון.

שניים מהשירים – "תמונות" של מיי פיינגולד ו"הכאב הזה", שהוקלט ביום השנה השביעי למותה של עפרה חזה ז"ל על-ידי עברי לידר ונינט טייב, מופיעים לראשונה על גבי דיסק. להכניס למערכת ולתת לה לעבוד בשבילכם. 17 שירים. ואם לא תרגישו שזה נגמר ומתחיל מחדש, סימן שהבחירה והעריכה (איליה שפירו) היו מוצלחות ביותר (הליקון).

  


17/09/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. שיעורי בית
צ`ופ צ`ופה , (01/10/2013)
1. קרדיטים זאב זאב
צ`ופ , באר-שבע (30/09/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע