סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן גיא ויהל, תלמידים מצטיינים
 

 
 
המלל אולי לא שמח, אבל האווירה היא של ניצחון. על הפחד, על החושך, על הכאבים, על הזכרונות. המוזיקה נותנת בראש. לופתת אותך, שואבת אותך פנימה בחיבוק שקשה להתנגד לו ואי-אפשר שלא להתמסר לו, למרות עוצמות הנגינה, הסאונד והתאורה שלפרקים הולמים בך"
שניים שהם אחד או אחד שהוא שניים? בכל מקרה, אישיות מוזיקלית מבטיחה ומרתקת


גיא מנטש ויהל דורון הם התלמידים הכי טובים בכיתה. גם מוכשרים מאוד, אבל בעיקר חרוצים.

יותר מכל תלמיד אחר בכיתה, המוזיקה שלהם – גם באנגלית, תחת השם RevelDay, גם בעברית, כצמד גיא ויהל – שואפת להידמות לפופ הבינלאומי, ונשמעת ממש כמו היתה בריט-פופ, פאואר-פופ או פופ'נרול מן העולם.

אם באלבום הבכורה שלהם בעברית (עשרה שירים, 38:15 דקות) הם התמסרו להפקה מוזיקלית של עופר (מטרופולין) מאירי, שמושאי ההתייחסות שלו ונגיעותיו בקלידים, מחשב ותכנות ידועים ומובהקים, על הבמה ניכר בהפקה המוזיקלית העצמאית שלהם שהם יודעים – גם כמפיקים מוזיקליים לאמנים אחרים – מה טוב בשבילם ואיך הם רוצים להישמע.

מאוד מלודיים ונעימים, אבל לא חנאנות וילדי כאפות. השירה מיוסרת, מפלרטטת עם מודולציות גבוהות, על גבי מצע כלי קלאסי של שתי גיטרות-בס-תופים. הפופ ארוז כרוק'נרול, הרוק הרך עטוף בצליל קשוח. הרעש מדויק. הם שרים אמנם עברית, אבל בהתייחסות, בהתכוונות ובעצימות הם נשמעים כאילו באו משם, מעבר לים. לא פופ דחילו ורחימו של החלונות הגבוהים, אלא של שווים בין שווים.

התבגרות משותפת בפנימיית נוער

גם הרכב ההופעה יכול להעיד. בין עשרת שירי האלבום – שלהיטיו "רצים באוויר" (הדרייב והסיפור שלהם, מן הסתם), "להציל אותי" ו"תראי אם אני אוהב" (שיר עצום ומפגן עוצר נשימה של שירה, שבצדק נועל את המופע) כיכבו ברשימות השידור ובמצעדי הפזמונים השנתיים תשע"ג – הם משלבים גרסאות משלהם ליצירות של הרכבים אהובים ומשפיעים עליהם.

וזה נשמע – במיוחד  Sex on fire(של Kings of Leon), אך גם Chasing Cars (של Snow Patrol) ו"The Modern Age" (של הסטרוקס), שמתחבר ל"I dunno what to say" שלהם (מ-RevelDay) – כמו הדבר האמיתי, כאילו שלהם. בהחלט תלמידים חרוצים שלא הפסידו שום שיעור. כולל את הרצאת האורח של ברי סחרוף, שאת "ניצוצות" שלו הם מאמצים (בהובלתו של יהל) בחום.

לפחות כרגע, בשלב זה בקריירה המשותפת שלהם, כשברקע התבגרות משותפת בפנימיית נוער, אחרי הניסיון באנגלית ואחרי ההתנסות ב"דה-ווייס", הם יותר מצמד. ואני מתקשה להחליט אם הם שניים שהם אחד, או אחד שהוא שניים. הם בהחלט אישיות מוזיקלית מבטיחה ומרתקת, גם להאזנה, גם לצפייה.

על מחצית מעשרת שירי האלבום ועל שמונה מהלחנים שלו הם חתומים יחד (באחד, "הכל אצלי בראש", שותף גם עופר מאירי); דורון כתב שלושה נוספים והלחין עוד שניים, כשהטקסטים הנותרים הם של נועם חורב ("אולי רק שם") ושל סרן עמנואל בן ישי ז"ל, שנפל לפני 40 שנה באבו-רודס, ואת שירו ("שעות של אמת" המרגש) הלחינו בשנה שעברה עבור "עוד מעט נהפוך לשיר", פרויקט ההנצחה של גלי-צה"ל.

גיא-ויהל-אוהד-רומנו.jpg
גיא ויהל (צילום: אוהד רומנו)

הרבה בדידות, כאב וגם סבל

גם כשהם ביחד, אחים, כפי שהם מגדירים זה את זה בהופעה, יש הרבה בדידות, כאב וגם סבל ביצירה שלהם. חרדת נטישה ולכידות של נשכחים וזנוחים. "רצים רצים הם באוויר/ מחכים שמישהו יסביר/ איך בסוף תמיד אני נשאר לבד/ אני לבד כבר יותר מדי זמן עכשיו..." ("רצים באוויר").

ובשיר אחר: "מישהו אמר לי לא לבכות/ אבל מאז לא הצלחתי לעצור את הדמעות/ היום כבר עברו הרבה ימים/ בכיתי עוד על הרבה דברים... אז תישאר איתי קרוב, אני לא רוצה שתתרחק/ לא רוצה שתתפרק ולא תצליח להציל אותי" ("להציל אותי").

ודוגמה אחרת: "עוד סיכוי לשקט קופץ מהחלון/ רעש באוזניים לא יכול לישון/ הרגליים יחפות רצות על השברים/ העיניים מחפשות דברים שלא רואים..." ("הכל אצלי בראש"). כמיהה עצומה למגע, לחיבור ולאהבה שזורה כמעט בכל אחד ואחד מהשירים האחרים.
המלל אולי לא שמח, אבל האווירה היא של ניצחון. על הפחד, על החושך, על הכאבים, על הזכרונות. המוזיקה נותנת בראש. לופתת אותך, שואבת אותך פנימה בחיבוק שקשה להתנגד לו ואי-אפשר שלא להתמסר לו, למרות עוצמות הנגינה, הסאונד והתאורה שלפרקים הולמים בך. אמנם רק זאפה, אבל העיצוב מושקע, מהפנט ומרשים, מפקיע את הבמה הקטנה מזהותה, מדמה אותה לזירת רוק ענקית, דחוסה, לוהטת, נוטפת זיעה ותשוקה.


גיא-ויהל2-אוהד-רומנו.jpg
גיא ויהל (צילום: אוהד רומנו)

בלי לסכסך ולפלג

ואפשר להבין איך ומדוע הפכה הופעת ההשקה של השניים, באותו מקום ארבעה חודשים קודם לכן, למופע עמידה. האנרגיות הרוקיות מחשמלות, ועתה אפילו יותר, אחרי שעשו את ההתאמות הנכונות וויתרו על עמדת קלידים לטובת הזהות האמיתית שלהם, עם עדי הר-צבי הצנוע והשקט בבס ושי ברוך היעיל והרועם בתופים.

באחדות שלהם, גיא ויהל כולאים ניגודים. האחד גבוה ששר נמוך (יהל), השני נמוך ששר גבוה (גיא). ובלי לסכסך ולפלג, הוא גם הזמר הטוב והמרשים בין השניים. אמנם נשמע כתלמיד מוצלח של ג'ף באקלי האמריקאי (שהוא גם האדמו"ר של נתן גושן ולירן דנינו), אבל נראה נער זהב בריטי כזה, מין ג'ורג' מייקל. מזכיר אותו גם בקומתו ובעיניו היפות. הוא שפותח בדרך כלל את השירים, מוביל את השירה ומלווה אותה בפריטה על גיטרה אקוסטית.

הם כמעט שלא מדברים במהלך ההופעה, לפחות בחלקים גדולים ממנה. וכשהם עושים זאת (והם לא באמת חייבים), המלאכה נופלת על יהל. הוא לא אנדרו ריג'לי (אם להשלים את ההשוואה לוואם הבריטית), אבל הוא הסמכותי יותר בין השניים, מן הסתם יתרון הגובה ורשמיות הקול.

דורון הוא גם נגן הגיטרה החשמלית של ההרכב. נגן-על. השליטה והווירטואוזיות שלו ב-Gypsy שלהם (מ-RevelDay), שבפתיחתו מזכיר את דג'אנגו ריינהארדט, מלהיטה את האווירה באולם. אולם זו דווקא הנגינה המופלאה שלו בגיטרה הקלאסית ב"בואי אהבה", ההדרן הראשון והכה נהדר, שמדגישה את כשרונו העצום. הוא מפיק מהגיטרה צלילים של סיטאר.


 
גיא ויהל "בואי אהבה"
 


הופעה מצוינת, הדוקה ואפקטיבית. 70 דקות שעוברות כאילו כלום. עם זאת מתגנבת לראש מחשבה שמעניין יהיה לשמוע אותם גם בסאונד אחר, אנפלאגדי, אקוסטי ואינטימי, שלבטח יגיע ביום מן הימים. גם הוא, אני רוצה להאמין, יספק חוויה.

גיא ויהל בהופעה, זאפה תל אביב, שני, 30 בספטמבר 2013; "גיא ויהל"  (ארומה/אן.אם.סי.יונייטד).


03/10/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. מלבד המוזיקה המטרפת יהל דורון עושה לי
זקנה , השפלה (03/06/2014)
2. הם ניפלאים
אושרת אביעד , (09/10/2013)
1. לא היית במופע האקוסטי? פספסת...
ירון , תל אביב (09/10/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע