סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן "הזמר הישראלי היחידי שאני מעריץ"
 

 
 
זהו סיפור על זמר, שהחל את דרכו ככל אחד מעמיתיו הממוצעים - דרך הלהקה הצבאית, אל החיים האזרחיים, כזמר יחיד, כחבר בלהקות ושלישיות. אפילו על בד הקולנוע ועל במת התיאטרון ניסה כוחו כזמר-שחקן, כאשר עוד לא היה לו ברור די הצורך מה מן השניים הוא יותר רוצה להיות. זהו סיפור המוקדש בהערכה לזמר הישראלי היחידי שאני מעריץ - אריק איינשטיין"
כתבת המגזין הראשונה של החייל המשוחרר עמוס אורן הוקדשה לאריק איינשטיין. היא מובאת כאן במלאות שבעה למותו של איינשטיין


במלאות שבעה למותו של אריק איינשטיין, אנו מביאים כאן לזכרו כתבת מגזין בת 43 שנה, שכתב עמוס אורן, אז חייל משוחרר, ל- "להיטון" ושרטטה כבר אז קוים לדמותו של בכיר זמרי ישראל, התקפים עד היום.
 
"עד למלחמת שש הימים הייתי חסיד מטורף של מוזיקה זרה, לועזית כפי שכינינו אותה. סטונס, אלביס, המי, קינקס, כאלה. מ'הייתי נער', בדמדומי האופוריה שלאחר המלחמה ההיא, חל המיפנה והפכתי לחסיד נלהב של מוזיקה ישראלית. אריק איינשטיין סימן יותר מכל אחד את המפנה, גם אם לא מצאנו את המלים הנכונות אז", כותב היום אורן.
 
הרשימה, שהיא כתבת המגזין הראשונה אי פעם שכתב אורן,  נכתבה במקור בכתב יד, ופורסמה בגיליון 28 של "להיטון" ב- 18 בספטמבר 1970.

 סריקות העיתון באדיבות דוד פז, עורך "להיטון".

 


               הבלדה על אריק איינשטיין ושלושת רעיו
 
בלדה - כך מסביר לנו המילון - היא שיר-סיפור לירי, בעל הלך רוח עצוב וטרגי, שיש בו גם מיסודות ההקרבה והמסתורין. לגבי יצירה מוזיקלית - היא תהיה בעלת אופי סיפורי עצוב.
 
הסיפור העצוב והנוגה שאתם עומדים לקרוא אודותיו עתה, הוא סיפור הפזמון הישראלי. הפזמון, שמשך שנים, היה ניזון מאותם שורשים, שינקו מאותם מקורות, ולעולם לא חיפשו להם בורות חדשים - עד לעת האחרונה.
 
זהו גם סיפור על זמר, שהחל את דרכו ככל אחד מעמיתיו הממוצעים - דרך הלהקה הצבאית, אל החיים האזרחיים, כזמר יחיד, כחבר בלהקות ושלישיות. אפילו על בד הקולנוע ועל במת התיאטרון ניסה כוחו כזמר-שחקן, כאשר עוד לא היה לו ברור די הצורך מה מן השניים הוא יותר רוצה להיות. זהו סיפור המוקדש בהערכה לזמר הישראלי היחידי שאני מעריץ - אריק איינשטיין.

אריק-אינשטיין-בלהיטון-01.jpg
                                  אריק אינשטיין (``להיטון``, באדיבות דוד פז)
 
הדבר הגרוע ביותר - המקום הראשון
 
גם אני מופתע, לעתים, כאשר אני נזכר עד כמה שנאתי את אריק איינשטיין הזה עד לפני שנים ספורות, ועד כמה סלדתי מסיגנון שירתו. עד כמה הגעילו אותי כל אותן נערות שרצו אחרי חתימתו, ואספו את תמונותיו. עבורי היה אז השם אריק איינשטיין - בבחינת שם נרדף לזמר-הישראלי-הכושל.
 
ואז בא פסטיבל-הזמר תשכ"ט, הביא בכנפיו שת בשורת החורף של פראג, את שלום חנוך אל אריק איינשטיין ואת אריק איינשטיין ישר אלי. זאת היתה נקודת-המיפנה ביחסי אל אריק. רק מאותו יום ואילך נפקחו עיני לראות, אוזני לשמוע, ומוחי להבין - אלו מאמצים משקיע אדם אחד בנסותו לשנות במו ידיו מאת ערכיו המוזיקליים.
 
אסור לנו לשכוח, כי הופעות בפסטיבל הזמר באותה שנה, היתה בשיא מסע השמצות מכוער שהיה מופנה נגדו. מסע, שבסופו של דבר, התנפץ ושכך כגל עכור, מבלי לגרום כל נזק לפופולריות של אריק. אולי אפילו ההיפך. תקופה עכורה זו חלפה עברה, וכיום השם אריק איינשטיין מהווה את אחד מעמודי התווך של עולם הפזמון הישראלי.
 
מה שדחף אותי לאחרונה להירהור נוסף אודותיו, היה סירובו לקבל את תקליט-הכסף של להיטון, עבור להיטו "למה לי לקחת ללב". נימוקיו היו עמו: "אני לא משתתף במשחקים כאלה. אני עובד ברצינות ולא כדי לקבל פרסים. הפרס שלי יהיה כשאנשים יעריכו את מה שאני עושה, ויקנו אז את התקליטים שלי...".
 
ואם כל זאת לא היה מדהים ובלתי צפוי במידה מספקת, הרי שהוא הוסיף: "אפילו אם אזכה בכינור דוד - לא אבוא לקחת אותו...".ומי שחושב שזו סתם הצהרה שחוברה באותו רגע, ושאריק איננו עקבי בדעתו, מתבקש ליטול את להיטון מס' 4, ולקרוא את הגיליון האישי שמילא שם אריק. בתשובה לשאלה: מה הדבר הגרוע ביותר ביכול לקרות לך? הוא השיב: "להיות ראשון במיצעד הפזמונים!".

אריק-אינשטיין-בלהיטון-02.jpg 
                                 אריק אינשטיין (``להיטון``, באדיבות דוד פז)

 
המוטו: קח את זה לאט
 
הבריחה הזאת, מכל תחרות ומכל מירוץ מוזיקלי, שמניעיו המסחריים הם העיקריים - מצטלבת לא אחת בדרכו האמנותית של אריק. זוכרים את הפולמוס שקם בעיתונות לפני פסטיבל-הזמר האחרון, כאשר התברר כי כמה מהזמרים הבכירים שלנו, כמו טולדנו, גאון ועוד - אינם משתתפים בו?
 
אריק גם הוא לא השתתף, ואז אמר כי היה מוכן להצטרף רק עם שיר של שלום חנוך. שלום חנוך לא מצא לנחוץ להגיש הצעות לוועדת השיפוט, ולכן לא נכנס אריק לתחרות. האם יצאנו נפסדים? אולי בטווח הקצר. בטווח הארוך יצאנו נשכרים מכך, שאריק לא הוריד שוב את רמתו לדרגת המסחריות, ובחר להמשיך בעבודה רצינית עם שלום.
 
קשריו עם שלום חנוך - כמו עם שני מרעיו האחרים: שמוליק קראוס ומישה סגל - הפכו זה מכבר לסמל של עבודה מוזיקלית רצינית, שהולידה תוצאות יוצאות דופן. "אני שונא מסגרות" - העיד פעם אריק על עצמו - "אנחנו עובדים יחד, כותבים יחד, ואם יש צורך - מקליטים יחד. אבל אם אנחנו שרים משהו יחד, זאת לא אומרת שהקמנו צמד. פשוט הרגשנו שפזמון מסוים עדיף לשיר בשני קולות - וכך הקלטנו אותו...".
 
אני זוכר עד היום את הדברים שאמר אריק בראיון שהתפרסם בגיליון 14 של להיטון, ואשר מן הראוי שגם זמרים אחרים יתנו דעתם עליהם. אמר אריק, בין השאר: "אני לא חושב על חוץ לארץ. הגעתי למסקנה שיש בארץ עוד המון מה לעשות בשטח הפזמון העברי". והוא עושה זאת. בשיטתיות, בעקביות, לפי המוטו שלו: קח את זה לאט - ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה...

אריק-אינשטיין-בלהיטון-03.jpg
                                אריק אינשטיין (``להיטון``, באדיבות דוד פז)
 
חריש בשדות בור של הפזמון
 
הוכחה נוספת להערכה שאריק זוכה בה, אפשר למצוא מהכיוון הפחות מצופה ביותר - לפחות בארץ זמרינו החביבים והעוקצניים - והם יסלחו לנו על כך - אינם מאלה הממהרים להעניק מחמאות איש לרעהו. אולם כמעט כולם מאוחדים בדעתם לגבי אמן אחד - אריק איינשטיין.
 
אמרה עליו רבקה זוהר (להיטון 23): "אריק לא מטפס על מצעדי-הפיזמונים, אבל הוא הזמר הטוב ביותר שיש לנו. הוא שר מה שהוא רוצה לשיר. מה שהוא שר יוצא מן הלב _ ונכנס אל הלב".
 
והזמרת אוסנת פז, כשחזרה לארץ לאחר שהות ממושכת בארצות-הברית (להיטון 24): "(הזמר) היחידי בארץ העובד עם המפיק, עם מחבר המילים ועם המלחין של כל פזמון שלו - הוא אריק איינשטיין".
 
הפזמונאי יעקב רוטבליט, שחזר מסיור בממלכת  הפופ הבריטית, הביע דעתו (להיטון 25): "לאף אחד מזמרי-הצמרת שלנו אין סגנון אישי. איש איננו משקיע עבודה רצינית - פרט, אולי, לאריק איינשטיין ולשלום חנוך...".
 
והמבקר האמנותי עמנואל בר-קדמא (ידיעות אחרונות): "ישנם ניצנים של מוזיקה קלה אחרת. קצבית יותר וקרובה יותר להתרחשויות העולם הגדול. זוהי המוזיקה של אריק איינשטיין. אריק, שהיה הזמר הישראלי הראשון שזכה בתואר 'אליל נוער' - וויתר על כתר זה, ופנה לתחומים שהם, במידה רבה, שדות-בור למאזין הפזמונים הישראלי הממוצע...".
 
על כן, מי שנשאר מעריץ של אריק עד הסוף  - איננו נמנה עם אותם המריצים עשרות גלויות למצעדי הפזמונים, כדי להעלות את אליליהם לפסגה. רוב מעריציו של אריק הם אלה, היוצאים נשכרים מעצם ההנאה שבשמיעת פזמוניו. ולפי כל הסימנים הם מתרבים מדי יום. הם הנותנים את הגיבוי המלא למוזיקה ששלום חנוך הוא המתופף שלה - ואריק איינשטיין נושא דיגלה.

18.9.1970, "להיטון" מס' 28



03/12/2013   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. ענק!!!
יואב קוטנר , תל אביב (11/12/2013) (לת)
1. עמוס אורן עיתונאי מוכשר עוד משחר ילדותו.
ניסים קלדרון , פ"ת (04/12/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע