סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: בעז בנאי
 

 
 
בשירים של בעז בנאי יש איזו באסה, איזו התכנסות פנימה, איזו מלנכוליה בלתי מוסברת. הם שירי אהבה אבל יותר מזה הם מכתבים... שמגוללים מחשבות, הרהורים ובחינות עצמיות שנכתבו מן הסתם ברגעים לא צוהלים של מצבי רוח. בנאי דן בחסרונותיו, ברגשותיו ובחששותיו... בזוגיות שלו ובמערכות יחסיו עם סביבתו. בודק תסכולים, בוחן מאוויים, אבל לא מגיע לתובנות מדויקות. משאיר את הקצוות פרומים, לשיקולי המאזין"
אלבומו השני הקצר והמופע הבימתי הבעייתי מעידים כי  בעז בנאי עדיין לא בשל כיוצר


חמש שנים אחרי "אהבת איש הפח", אלבום הבכורה שלו, משיק בעז בנאי אלבום שני. האלבום ההוא הניב להיטים במשורה, אם בכלל. "כל השבוע מרגיש כמו שבת" היה השיר הבולט בו, אולם גם הוא לא הצליח להפיח רוח במפרשי הבנאי התורן, להעמיד אותו בשורה אחת עם דודניו הידועים יותר.

הוא לא חייב. אף אחד לא הבטיח ששיוך משפחתי כלשהו הוא ערובה לכישרון ומפתח להצלחה. גם אין לראות בכך פחיתות כבוד. לא כל בני האדם מוכשרים באותה מידה מה, גם שלכל אחד יש תאריך הבשלה ותהליך התבגרות משלו.

שירים נעימים אך שפופי קומה

אני מרגיש צורך לומר דברים אלה כיון שמצטייר רושם לפיו בחברת התקליטים של בעז בנאי לחוצים להוכיח שהם לא טעו בהימור עליו. ואין כמו "אין אף אחד בבית", אלבומו החדש, השני, להוכיח זאת. לטעמי הוא יותר אי.פי. (מיני-אלבום בעברית מכובסת) חפוז - שמונה שירים על 27:28 דקות. כשהשיר הנועל אותו, "מרוב אהבה שותק", אינו מקורי אלא גרסתו של בעז לשירו של דודו, יוסי בנאי.

אמנם לא חייבים להפיק אלבום בכל מחיר - לא יצירתי ולא הפקתי, ולא חייבים להכניס שירים אם הם לא טובים. אף אחד לא קבע שצריך 16 שירים באלבום. שמונה יכולים להספיק. ובכל זאת  עברו חמש שנים מאז גיחתו של הבנאי הזה, ואם זה כל היבול, דומה שהוא מעיד על הכישרון, היצירתיות, הפוריות ואולי גם הדרייב שלו. ובהיגד אמפטי וחיובי יותר: דומה שלבעז בנאי יש קשיי יצירה, אולי גם מעצור יצירה.

הוא עצמו מודע לכך ומעיד על כך באומץ רב בשיר הנושא, השיר היפה אלבום, עם עיבוד והפקה מוזיקלית (ניר מימון) מהעשירים והמדויקים שבו: "תמיד אני נופל לבור אותו אני חופר/ ולא זוכר איך מתקדמים מכאן/ ואין לי שום מושג אם כישרון או במקרה/ יודע רק שאין בזה שום טעם...". סוג של ניתוח עצמי מדויק. עדות אישית כנה ונכונה, חשופה ואמיתית.

   

ואכן המעט שאוגדו באלבום זה הם שירים קטנים, שפופי-קומה, אולי נעימים אך חסרי שפיץ ואינסטינקט הורג של להיטים (עובדה שאחד מהם, "אל תקחי אותי כל כך ללב" הקוּלי, שיש בו נימה משועשעת וקופצנית, אפילו לא נכלל במופע). הולמים אותם גוני הרוק-פולק - אישי לכאורה, אבל גם הוא חסר מיקוד, חידוד וחיטוב. הם עוברים ליד האוזן, לא נשארים בה לאורך זמן.

בעז-בנאי-אייל-דורי.jpg
בעז בנאי (צילום: אייל דורי)


בשירים של בעז בנאי יש איזו באסה, איזו התכנסות פנימה, איזו מלנכוליה בלתי מוסברת. הם שירי אהבה אבל יותר מזה הם מכתבים (במיוחד השיר הפותח, "אדרת") שמגוללים מחשבות, הרהורים ובחינות עצמיות שנכתבו מן הסתם ברגעים לא צוהלים של מצבי רוח (State of mind באנגלית). בנאי דן בחסרונותיו, ברגשותיו ובחששותיו (גם לא מרחם על עצמו בכינויים כמו מטומטם או אידיוט) בזוגיות שלו ובמערכות יחסיו עם סביבתו. בודק תסכולים, בוחן מאוויים, אבל לא מגיע לתובנות מדויקות. משאיר את הקצוות פרומים, לשיקולי המאזין.

דוגמה טובה ללאות הנפשית שלו הוא השיר "יבש": "יבש בנפש יבש ברוח/ רוצה לנוח לדקה בכל שבוע/ רוצה ללכת רוצה לנסוע (הוא שר ליסוע ומישהו חייב להחליט. ע"א)/רוצה להפסיק להגיד לעצמי מה שכולם אוהבים לשמוע// יהיה טוב יהיה טוב/ זה עוד רגע מגיע הטוב הזה/ שכולם מדברים/ עליו כבר שנים/ חבל שאני לא אהיה פה/ כשיהיה טוב". האם זה ביטוי חיצוני לתחושת מפסידנות פנימית?

   

שאר השירים הם שיתופי פעולה כאלה ואחרים. את "ללחוץ על כפתור", הרצועה הרוקית ביותר באלבום (עמרי אגמון בגיטרות, ערן מיטלמן בקלידים, גלעד שמואלי בתופים וניר מימון בבס) עם פוטנציאל לגראנג' בימתי, הוא תימלל עם איתמר רוטשילד; את "מכוון למטרה", בלדת קלידים וכלי מיתר, הלחין עבורו ערן וייץ; את "הולך בעקבותיי" כתב עם בן דודו אביתר בנאי, שגם תרם קולות; ואחרון אחרון חביב הוא כאמור "מרוב אהבה שותק" (יוסי בנאי ומתי כספי), שהבחירה בו מייצרת זהות ואמפתיה, וההפקה המוזיקלית של דודו טסה הופכת אותו לפנינת האלבום. למרבה הצער.

לפני שנעבור למופע כמה מלים על העברית הבעייתית של בעז בנאי. כשהמלה הראשונה בשיר הפותח את האלבום שגויה (נראָה ולא נראֶה, כשברור לגמרי שהכוונה להווה ולא לעבר) האוזן מצטלצלת והעור מצטמרר. לבנאי יש בעיה עם הנפעל של ר.א.ה. אותה טעות חוזרת גם ב"מכוון למטרה" וגם בלשון הדיבור היומיומית שלו, על הבמה. המרגיז הוא שלצד דיוקים מפתיעים בו' החיבור - כמו קרוא וּכְתוב, וּבִמקום או וּמתי, הוא מועד לא אחת עם וְמה, וְבּעולם, וְבּורח, וְכּמה או וְפּעם, לפעמים באותו שיר עצמו. הקלות הבלתי נסבלת הזאת של היעדר תשומת הלב היא לגמרי לא מכובדת. גם השימוש בצירוף הדוחה, השאול מאנגלית, של "איך זה מרגיש" (ב"הולך בעקבותיי"), מכרסם באיכות הלשונית.

נעדר כריזמה

הזאפה לא היה מלא. לא רוצה להגיד ריק, אבל שולחנות וכסאות מיותמים הם חיזיון לא מקובל ולא רגיל במועדון התל אביבי הנחשב גם אצל אמנים ידועים פחות, על אחת כמה וכמה במעמד השקה. בדיעבד אפשר להבין.

בעז בנאי עדיין לא בשל כיוצר, לא יודע מה הוא רוצה להגיד. עובדה היא שמתוך ח"י שירים, רק עשרה היו שלו.
כואב להגיד אבל הוא גם לא מספיק מעניין כאמן יוצר. היצירה שלו מינורית, צנועה מדי, צנומה מכדי לייצר באזז מוזיקלי ורעש תקשורתי. הוא נעדר כריזמה לחלוטין. לא מייצר הזדהות ובקושי התרגשות, היא מן הסתם בקרב בני משפחה ומכרים שהיוו רוב מכריע בקהל החסר.

הוא גם לא מעניין לצפייה. לפחות בפורמט הזה של עמידה, עם מיקרופון ביד. העזיבה את הגיטרה, עליה ניגן בסיבוב הקודם (חוזר אליה רק לשיר אחד, ב"את הלילה שלך מרגיעים" - נתן אלתרמן את יוסי בנאי - בחירה פחות מנומקת ומשכנעת מהערב המתהווה של "בעז שר יוסי"), אינה לטובתו. גוו הדקיק ודלות הג'סטות שלו כאמן במה הולכים לאיבוד גם בחלל הקטן של הזאפה. לא רק שדמותו אינה שלמה בלי גיטרה, היא גם נחוצה לו מוזיקלית, שתעזור לו לייצב ולהוציא את עצמו גם בהרכב עם אוריינטציה רוקית, ובעיקר בלעדיו.

ספק בעיניי אם זו ההפקה המוזיקלית הנכונה לו (עם אריאל פוליאקוב בגיטרה אקוסטית ובשירה, אמיר זאבי בגיטרה חשמלית, רועי נויפלד בקלידים, מחשב ושירה, הדר גרין בבס ובשירה ואסף רז בתופים). במקום לחפש ייחוד ולבדל את קולו ואת יצירתו, הוא מצטרף לעדר מפלי גיטרות חשמליות (לפעמים שלושה נגנים בשיר, לא כולל האורחים בהשקה).

אולם ה-בעיה של בעז בנאי היא שהוא חופר ללא הפסקה. כמה שהוא מדבר. הרבה מן המותר, גם למעמד של מופע השקה. במקום לתת לשירים ולמוזיקה להתנגן, הוא פשוט מתיש. אפילו אביו, גברי, שהתארח לשלושה שירים יפי-בלורית מן העבר ("אהובתי יעל" של יורם טהרלב ויוחנן זראי, "זאת שמעל המצופה" של דני סנדרסון - שנכתבו בעבור הגשש החיוור, ו"פנס בודד" של יוסף דר, חיים גורי וסשהארגוב - שנכתב לתרנגולים) לא יכול היה שלא לנזוף בו: "אתה מוכן לשיר? כמה הוא מדבר...". כנראה כמו סינדי לאופר. כשאין לך מספיק שירים, אתה מקשקש את עצמך לדעת.

בעז הבטיח התרגשויות ושלוליות של דמעות. זה לא קרה, לא בשירים שלו. ששה מהם כאמור מהאלבום החדש, ועוד ארבעה - "הופך למים", "תנופה", "כל השבוע מרגיש כמו שבת" ו"אני לא אוהב אף אחד" (המתורגם) מהאלבום הראשון. בשיר הנושא של האלבום החדש מצאתי את עצמי חוטא בגעגוע לביצוע של נתן גושן או לירן דנינו, שלא נדע.

בעז-בנאי-אסף-עיני.jpg בעז בנאי (צילום: אסף עיני)

לא ממומש

האורחים סיפקו את העניין ואת השיאים. דודו טסה שהצטרף אליו ב"מרוב אהבה שותק" והבהיר איך צריכה להישמע ארומה, ובנאי, כחבר טוב וכתלמיד ראוי, החזיר לו ב"בסוף מתרגלים להכל". נראה שאתגרים מוזיקליים יכולים להגביה אותו. זה לא קרה עם קרולינה. החלק שלו ב"בלדה על אביר החופש ובת גלים" היה סטנדרטי, בעוד היא נטעה היגיון ב"מכוון למטרה" שלו והפכה אותו לדואט מרשים.

   

לו ניתן היה לצרף את אביו גברי לכל הופעה, זה היה שיחוק. שיתוף הפעולה הקולי של השניים עם אריאל פוליאקוב (בנו של פולי מ"הגשש החיוור") היה הדבר הכי יפה ומוצלח בהופעה. גם הנעילה, עם "בובה זהבה" (מרים ילן שטקליס/ שמוליק קראוס), היתה מפתיעה. בזכות העיבוד הפולקי-חשמלי, הטעון בגרוב לא ממומש, בעטיה של הופעת הבמה החיוורת והרחוקה מלשכנע של בעז בנאי.

"חלומות גדולים/ רגעים דלים/ זה לא אומר כלום בשבילי/ ממש כמו לשבת מאסר עולם/ על רצח שלא קרה מעולם", בעז שר באלבומו הראשון. המצב לא השתנה מהותית. ולדעתי, לא מאוחר.

אפשר לפרק את הפורמט המגלומני הנוכחי, ולצאת לסיבוב אקוסטי-אינטימי עם נגן אחד בלבד, פוליאקוב הצעיר, שתי גיטרות ועם השירים של הוריהם. בשמם של החלומות הגדולים.

בעז בנאי. אין אף אחד בבית (אן.אם.סי.יונייטד)
בעז בנאי. אין אף אחד בבית במופע השקה. זאפה תל אביב, שני, 6 בינואר 2014


למועדי מופעים >

08/01/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. בועז בנאי
טלי , (11/01/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע