סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן המופע הדלוק של שלומי סרנגה
 

 
 
הוא מחזר אחרי הנשים בשיריו ומנצח על המסיבה תוך כדי לחיצת ידיים, נעתר לצילומים משותפים, משתף זייפנים בשירה, מזמין את האמיצים לרקוד רמבטיקו ונענה לבקשותיהם. יותר משהקהל של סרנגה אוהב אותו, דומה שהוא מתאהב בסיטואציה ומוכן להישאר עם אוהדיו הנאמנים גם עד אור הבוקר. פשוט מסרב לסיים את ההופעה"
סרנגה לא מוותר על האמת, האמנות והאיכות שלו, אבל מרשה לעצמו התמסרות מוחלטת לצופיו


הזמר שלומי סרנגה הוא תופעה ייחודית בפופ הישראלי. אמנם הוא לא הזמר הישראלי היחיד ששר ביוונית, אבל הוא היחיד שאינו חושש לפתוח קופה, לבדוק בכרטיסים את נאמנות הקהל שלו.

במהלך 20 שנות הקריירה שלו עבר סרנגה את כל השלבים הנחשבים – משירה במועדונים מקומיים ועד התנסות בהופעות בזירות של אתונה וסלוניקי. זאת, בלי לוותר על אלבומי אולפן ולהיטים מצליחים, רבים מהם מקוריים.
בניגוד לעמיתיו הרבים בפופ הים-תיכוני הישראלי, ש"מגיירים" לצרכיהם להיטים יווניים בני זמננו ומכשירים אותם לטעם ה"מזרחי" כאילו היו שלהם (גם אם לא משייכים את לחניהם ליוצר "עממי"), סרנגה לא מסתיר את המקור של שיריו.

יתרה מזו, גם את היצירות המקוריות שנכתבו במיוחד עבורו ("מונו", "כל הנשים יפות") הוא מעדיף להגיש בחתימת הביצוע הייחודית שלו, כבן-דמותו וממשיך דרכו של המוזיקאי היווני האגדי סטליוס קזנג'ידיס. ועל הדמיון בין קולותיהם ושירתם נכתבו כבר אלפי מלים, פה וגם שם.

במלים אחרות: סרנגה הוא אחד הזמרים-יוצרים העקביים והרציניים במוזיקה הים-תיכונית המקומית בכלל ובסוגתו הבלעדית בפרט. הוא יוצר – בבחירת השירים, בשותפות בעיבודם, גם בכתיבת המלים לכמה מהם – בהזדהות משכנעת, בכנות משלימה ומתוך אמונה עקבית בצדקת הסינרגיה האמנותית שלו. וגם אם חל בה כרסום מסוים, וגם אם הרחיק לכת מעט בטשטוש היווניות לטובת הישראליות – הוא עדיין דבק בשילוב ונחוש להתמיד בו.

הקהל לא זקוק לאקט ההתייוונות

כותרת המשנה של המופע הנוכחי שלו רהבתנית. "שוברים צלחות"? בטח. בדיוק כמו ששורפים את הקוקו בהופעות של שלמה גרוניך. קשקוש יחצני שנועד ללבות אווירה, על אף שאין בו צורך כלל: הקהל שמגיע להופעה של סרנגה בא מוכן, חם ומתודלק מהבית. הוא לא זקוק לאקט ההתייוונות המיותר הזה. אפשר להעביר מופע יווני-ישראלי גם ללא מנהגים טרנדיים לא לנו. לא צלחות שבורות ולא ורדים אדומים מפורקים.

כמעט שלוש שעות של הופעה, כולל הפסקה מיותרת לטעמי מהבחינה האמנותית, אולם נחוצה לאספקת ניקוטין למעשנים קלים ככבדים. יותר מ-30 שירים, לא כולל שני קטעים תזמורתיים – אחד בפתח כל אחד משני החלקים של המופע, ועוד קטע מחול של רקדנית מצודדת ומבטיחה בשם קארין, שהוגדרה על ידי סרנגה כ"ילדה יפה", וככזאת לא הפגינה חושניות, בשלות ונשיות נדרשות לריקוד בטן.

ערב עמוס ביותר. מ"מיסירלו" (נערה ממצרים), מהנציגים הבולטים של גל הרמבטיקו המחודש, ועד "בום-פם" ו"דאם דאם", שניים מההמנונים הלא-רשמיים של דור המייסדים בזמר היווני הישראלי.

הרפרטואר של סרנגה הוא מראה לרומן הרב-שנתי בין התרבויות המוזיקליות: מאז אריס סאן ושלישיית גשר הירקון, דרך קזנג'ידיס וזוהר ארגוב, נמשך בדלארס וגליקריה, אריק איינשטיין ויהודה פוליקר, ועד הייבוא האישי של שנות ה-90 והעשור הראשון של המילניום השלישי.

סרנגה מעדיף את גרסאות המקור, היווניות, גם בשירים שהתאזרחו מזמן והפכו ללהיטים גדולים בעברית, כמו "עינייך החומות", "אלקו", "עוד יום יבוא", "אלינור", "בלילה", "כמו שיכור", "הכל בגלל האהבה" או "השיירה". לכל היותר משלב בהם, לקראת סיום בדרך כלל, שורה-שתיים מן התרגומים המוכרים. הוא שומר את העברית לשירים המזוהים כלהיטים שלו, כמו "כל הנשים יפות", "מונו" או "אלה", הרכש האחרון שלו שאותו שר פעמיים, גם כהדרן הנועל.



שלומי סרנגה (מילום: אלירן אביטל)


נשאר דוּבּי ורך כבעבר, מלא נשמה

ולא נשכח כמובן את שיתופי הפעולה שלו עם הזמר מושיק עפיה, שאותו הוא מארח לקראת סיום החלק הראשון של ההופעה, לשלושה דואטים לוהטים – "חלום מתוק", "נשיקה" ו"תְפוֹס" – כשהוא נצמד ליוונית ומשאיר לעפיה את התרגום לעברית (של יוסי גיספן).

לא סתם הצליח לשניים הללו. השילוב בין הקול העמוק והחודר של סרנגה לשירה המעושנת הקלילה-משהו של עפיה נכון ומאוזן בטמפרמנט של השניים, ופשוט מוצלח בשירים הנכונים. עפיה, אגב, מוציא את הקהל להפסקה עם סולו של "מבט שנוגע".

לשירים אלה יש להוסיף קלאסיקות סרנגאיות מובהקות כמו "טרגודו", "אסי תנאו פונוס", "דקריזמני זיתאס", "יסנה", "ניכתרידיס", "מימולטה" ו"הופה הופה", וגם המחרוזות של "אוֹכּי אוֹכּי" עם "מי פרימניס פיה", ושל "גיריזו אפטי ניחתה" עם "תלפתאו". אני יודע שכמה מהשמות לא אומר הרבה כשהם כתובים, אבל על הבמה הם חגיגה ועולם ומלואו עבור הקהל של סרנגה, שזורם איתם, מצטט אותם בדבקות ורוקד אותם בהתלהבות.

כי זה בעצם העניין: הסינרגיה של סרנגה עם הקהל שלו. הוא לא מוותר על האמת, האמנות והאיכות שלו, אבל מרשה לעצמו התמסרות מוחלטת לצופיו. הוא מפלרטט עם הקהל ללא הפסק, מהבמה וגם מתוך האולם. מחזר אחרי הנשים בשיריו ומנצח על המסיבה תוך כדי לחיצת ידיים, נעתר לצילומים משותפים, משתף זייפנים בשירה, מזמין את האמיצים לרקוד רמבטיקו על הבמה וגם נענה לבקשותיהם. יותר משהקהל של סרנגה אוהב אותו, דומה שהוא מתאהב בסיטואציה ומוכן להישאר עם אוהדיו הנאמנים גם עד אור הבוקר. פשוט מסרב לסיים את ההופעה.

תעיד דניאל, שישבה לצידי, שהתרגשותה מההופעה הפכה גם לדמעות. עבורה, קולו הדרמטי והמטלטל נשמע מלטף. אני יכול להבין למה היא מתכוונת. סרנגה אולי איבד בשנתיים-שלוש האחרונות את גזרת הדוגמן המפורסמת שלו, אבל נשאר דוּבּי ורך כבעבר. מלא נשמה, טעון באנרגיות רגשיות, ממיס את הלב.

מצד אחד הוא השאיר בחוץ משום מה את "האומנם" (של לאה גולדברג וסשה ארגוב), הגרסה שקיצרה עבורו של המרחק בין יוון לישראל; מצד שני, הוא הצליח להתגבר על סאונד אגרסיבי וצעקני שספק אם אלילו קזנג'ידיס היה מרשה. ועל אף שהמופע התקיים באולם תיאטרון, הוא שמר על רוח בלתי אמצעית, גם אם מכובדת, של מועדון.

נגנים: אהרון קמיאגרוב, קלידים; צפי שלמה, בוזוקי; נרי פרידנר, בוזוקי וגיטרה קלאסית; משה אטיה, גיטרה חשמלית; עודד גולדשמידט, בס, דודו ניצני, דרבוקה, אביב כהן, תופים.


שלומי סרנגה במופע יווני-ישראלי, תיאטרון חולון, חמישי, 23 בינואר 2014

למועדי מופעים >

26/01/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. תודה!
דניאל , (26/01/2014)
1. שלומי היה מעולה אתה פשוט ענק !!
יואל , רמת השרון (26/01/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע