סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: מיקה שדה
 

 
 
מכל הזמרות המקומיות ששמעתי עד כה, מיקה שדה הכי קרובה להתכנות אמי ויינהאוז ישראלית, בקול, בשימוש בו, בהרפתקנות המוזיקלית, בהעזה הטקסטואלית, מאוד מאוד מוזיקלית, מאוד מאוד מוכשרת וגם אחת שהספיקה משהו בחייה האמנותיים על אף גילה הצעיר. ואם לחזור לראשית הרשימה ולרבגוניות עיסוקיה, במופע הפרטי שלה שדה מצליחה לבדל את עצמה, להפגין את קולה הייחודי, כזמרת וכיוצרת, וגם להבטיח שכדאי לעקוב אחריה"
אלבומה השני של שדה הוא הישג אמנותי משמעותי ואמירה חשובה שיוצאים מורווחים מהעלייה על במה


מבלי שנשים לב, ממש מתחת לאף, מיקה שדה מתפתחת להיות אחת הזמרות המרתקות והמגוונות בסביבה.

לא מכבר היתה שותפה בהרכב-העל "לונסידאל טנדנסיז", בה הפליאה בהתחברות למסורות סול וגרוב.
עתה ניתן לשמוע אותה על הבמה מבצעת קלסיקות רוק ורית'ם'נבלוז עם אבי סינגולדה וחברים, סטנדרטי פופ עבריים משל המשוררת צרויה להב במופע "דרך המשי", או שירי ילדים מכל הזמנים בגרסאות רוק במופע "אינדי ילד".

ללא ספק תקופה מאוד עסוקה ומהנה בעבור שדה (30, כוכב נולד 2), שפורשת באמצעות פרויקטים אלה מניפה ווקאלית מרשימה ביותר. אולם הקול האמיתי שלה מסתתר בתוך מופע במה קטן ואינטימי, שנשען על "מה את מעדיפה", אלבום האולפן השני שלה, שראה אור לפני כארבעה חודשים. והוא שונה לחלוטין מהפרויקטים המדוברים והמיוחצנים כביכול לעיל.

נועזת בהגשה וחשופה בטקסטים

"מה את מעדיפה" (11 שירים, 39:04 דקות) הוא אלבום אישי, אמיץ וחשוף מאוד. שדה, שכתבה (עם עמיתים) והלחינה שמונה מהטקסטים, מחפשת בו את עצמה. את האדם שהיא, האישיות, הנשיות, וגם החברות והזוגיות. הוא כעין דו"ח מצב, נכון לעכשיו, של צעירה תל אביבית, שחיה את המציאות, הבלבול והתהייה, כמהה למערכת יחסים יציבה, בוחנת את התקוות והציפיות מעצמה, וגם מגוללת קצת תסכולים ואכזבות, אם כי בקטנה, במשורה.

זה אלבום מינימליסטי. נשען על השירה החדה והעזה של שדה ועל נגינת הפסנתר שלה (ושל לטם עזנר, שגם כתבה את אחד השירים, "לפעמים"). גם אם הפסנתר אינו נוכח בכל הרצועות, השראתו התיאטרלית-משהו ניכרת גם באחרות, עם עקבות של צ'לו ונשמה של טרומבון, בהפקה המוזיקלית המשותפת לה ולדן תורן, שהוא גם המנטור הפואטי שלה, ומי שסייע לה לסדר את המחשבות ולדייק באמירה.

מיקה-שדה-גלעד-בר-שלו.jpg 
מיקה שדה, צילום:  גלעד בר שלו

המינימליזם כופה דיוק בהבעה, בכוונה ובהגשה. לא רק אינסטרומנטלית ומוזיקלית, אלא גם מילולית ונפשית. הוא מאייר את האומץ להיות נועזת בהגשה וחשופה בטקסטים. לדבר ולשיר על דברים פרטיים, מחשבות ומאוויים כמוסים. הוא גם מעצב את שדה כקול מעניין ואחר, כיוצרת בוגרת שדבקה בחיפוש ובדרך, הלא קלה, ולא בלהיטים של הרגע.

אמת, הוא כולל שני להיטים גדולים מאוד של צרויה להב ("דרך המשי" ללחן של יהודית רביץ ו"ימי התום" ללחן של רמי קליינשטיין), אבל הפרשנות האישית שלה מרחיקה אותם מההילה השלאגרית והופכת אותם לאמירות שלה, לחלק אורגני מהאלבום שלה.

מבחינות אלה "מה את מעדיפה" הוא הישג אמנותי משמעותי ואמירה חשובה בעבור זמרת "מתחילה". ושדה אף מעצימה אותו בנכונותה להעלות אותו על הבמה כמעט אחד לאחד. רק אחד עשר השירים ובאותה התכוונות מוזיקלית, של פסנתר במרכז ומינימום כלים ונגנים מרחפים סביבו. גם זה אומץ העשוי ללמד על דרך אמנותית בלתי שגרתית. אגב, לא שגרתיים גם הצילומים והעיצוב הגרפי של האלבום.

   

אמי ווינהאוז  ישראלית

היא והפסנתר מתחילים את המופע. קובעים יחדיו את הטון הקברטי. W ("מחפשת גבר עם חוש הומור, נאה, מקסימום 35/ עדיף עם עבודה קבועה כזו/ שמכניסה יפה יפה/ שיהיה עדין וסבלני, שלא ישפוט אותי") הוא הראשון, ו"דרך המשי" מיד בעקבותיו. אין אפס. הראשון מחפש קשר, השני מממש אותו בין הסדינים, בפתיחה הכי מפורשת של מעשה האהבה. ובשניהם נשמרת הנאמנות לפסנתר מאולפן ההקלטה.

ב"את לא בעניין", שפותח את האלבום, מצטרפים שני נגנים. אוראל תמוז בגיטרה חשמלית וג'קי פיי בצ'לו (האחרונה כדי למלא את מקומה של ליאת סבא הצ'לנית באלבום). מצד אחד שריטה, מצד שני רכות, מנסים להשלים את האישיות שבמרכז מעגל החיפוש. ובהמשך טבעי לוקחת את "מה את מעדיפה" לטיול לילי בתוך התשוקה הנשית. רק היא והצ'לנית (ממש כמו באלבום) כשבצליל הקברטי נמהלים אלתורי ג'אז בנגינה ובשירה.
גם את "שבת", אותו היא כתבה ושרה מפיו של הגבר שאיתה, שדה מבצעת נטו מול הפסנתר. אלא שהפעם מצטרפת אליה הרקדנית רות ולנסי, שבתנועות מחול מנסה להעשיר את האימאג' הבימתי וגם ליצוק לתוך השיר משמעויות נוספות.

לא יודע אם זה נכון ומוצלח לשיר זה, שעניינו זוגיות. נוכחותה של ולנסי מוצדקת יותר בשיר הבא, "לבד בפעם הראשונה", שהוא סוג של ספוקן וורד - הבתים מדוברים ורק הפזמון מושר - תיאור של בילוי לילי ריקני ומאכזב, ממפגש בבר ועד שיבה הביתה. גם הצ'לנית בעניין, ולרגעים שדה נשמעת כמהדורה נשית של שלומי שבן. מבארת ומפרשת את חייה.

רק ב"בייב" (שמזכיר בפיתול של הלחן ובפיוז'ן הפנימי שלו את סטילי דן) נוטשת שדה את הפסנתר לטובת גיטרה אקוסטית, נתמכת על ידי הצ'לו ויוקלילי שעליו פורט תמוז. השיר, חיזור על שפת הים ("להיסחף עם קצף בירה וגלים"), כמו משלים את הבילוי של קודמו, אך לתמונת הזוגיות מתגנבת תחושת החמצה ואיחור הרכבת: "איך לא גנבנו לנו כמה רגעים... למה אנחנו מחכים".

תמוז חוזר לחשמלית, פיי פורשת ושדה רק עם מיקרופון. הנגינה הדיסטורטית לא מבשרת טובות, ואכן דווקא אז, רגע לפני שהאהבה מקבלת מבע שלם, רך ומפויס, מבעבעת עצבנות מתחת לפני השטח. הקשר מתפרק בעימות בלתי נמנע, בריב קולני ובצעקה משתקת: "עוף לי מהעיניים, צא לי כבר מהגוף/ אני לא בשבילך/ תוריד ממני ת'ידיים תמחק את החיוך/ גם אם תהיה הגבר האחרון על פני כדור הארץ/ אני לא אהיה איתך". חייב להודות שהביצוע של "עוף לי מהעיניים" מרשים יותר באלבום, והצעקה בו יותר אותנטית, אולי מפני שמול תמוז, בן זוגה בחיים, היא מתקשה להפיק את אותו זעם, ולכן גם משנה קצת את המלים.

   

מכאן ועד לסוף ההופעה, שנמשכת פחות מחמישים דקות, נצמדת שדה לסדר השירים באלבום. אם כי את "לפעמים", על הבלבול בחייה ("לפעמים החיים שלי הם גבר/ להוציא להכניס להוציא/ רק להרגיש שהחיים זורמים דרכי/ עד שאנבול או שאצא מדעתי..."), היא מעדיפה להגיש א-קאפלה. ללא ליווי כלי כשרק ולנסי לצידה. ושתיהן מנסות לתאם כוונות פנימיות ומוחצנות, ומתקדמות אגב חיבוק, חיכוך וגיפוף, לתוך הקהל. אמירה מרתקת ומעניינת.

ב"כמעט חתונה" היא חוזרת לפסנתר, עם שתי הבנות שאיתה, בצ'לו ובמחול. שיר אירוני, מפותח ומתואר כדבעי, על חתונה שקרתה ואולי לא, אחד היפים יותר של שדה. באלבום ניכרת בו השפעה ביטלסית בנגינתו של טרומבון. ואת המופע היא נועלת עם "ימי התום", בביצוע עצל, איטי, טעון ומלא כוונה. היא באקוסטית ותמוז בחשמלית, שמגניב בפריטה מעודנת נימת קנטרי להגשה שכולה בגרות, תבונה וניסיון חיים.

מכל הזמרות המקומיות ששמעתי עד כה, מיקה שדה הכי קרובה להתכנות אמי ויינהאוז ישראלית, בקול, בשימוש בו, בהרפתקנות המוזיקלית, בהעזה הטקסטואלית, מאוד מאוד מוזיקלית, מאוד מאוד מוכשרת וגם אחת שהספיקה משהו בחייה האמנותיים על אף גילה הצעיר. ואם לחזור לראשית הרשימה ולרבגוניות עיסוקיה, במופע הפרטי שלה שדה מצליחה לבדל את עצמה, להפגין את קולה הייחודי,  כזמרת וכיוצרת, וגם להבטיח שכדאי לעקוב אחריה.

לעומת זאת העברית טעונה שיפור. גם בשפה, גם בהגיה. שגיאות כמו "הִביאה" (לבד בפעם הראשונה) ו"הִביאו" (כמעט חתונה), "נֶכשלתי" (לפעמים) "עדין וּסבלני" (W) אסור שיהיו מנת חלקה. גם עבודה על דיקציה לא תזיק. כי מי שישמע את "מה את מעדיפה" בראשונה, עשוי לא להבין למה הכוונה ב"מהטמה 'דיפה"...

מיקה שדה בהופעה. התיאטרון הערבי-עברי יפו. חמישי 20 בפברואר 2014

מיקה שדה. מה את מעדיפה (עננה/הליקון)   


למועדי מופעים >

23/02/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע