סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לשרות חוה אלברשטיין
 

 
 
כאלברשטיין עצמה, שנזהרת באלבומיה מלרצות איזה 'טעם קהל', גם חבורה זו אינה מיינסטרימית, אלא בעלת אופי אלטרנטיבי, חתרני, קורא תיגר. נעדרות ממנה 'כוכבות קופה' כיהודית ונורית, גלי וריטה, מירי וקרן, וגם שירי, נינט ורוני (דלומי), שלא לדבר על מבצעות 'מזרחיות' (הארד-קור וגם לייט)"
ראוי שאלבום זה ישמש קלף מנצח בדרכה של אלברשטיין לזכייה בפרס ישראל כבר בסיבוב הקרוב


מעבר לשבחים המגיעים בדין למפיקי ספר הדיסק "שרות חוה אלברשטיין", במיוחד ראוי לציון ולהוקרה עיתוי השקתו, יום האשה הבינלאומי.

אמנם היעד המוצהר והלא מוסתר הוא שוק המתנות שלפני חג הפסח, אבל המאמץ להקדים את היציאה לאור ולהפוך אלבום של זמרות בלבד לאירוע במסגרת שבוע האשה, ואולי גם לאחד העוגנים שלו, לא נעלם מן העין.

אין מוצדקת יותר מהעמדתה של אלברשטיין במרכזה של מחווה מפוארת שכזאת. היא לא רק היוצרת הישראלית החשובה ביותר בדור ששנותיו כשנות קיומה של מדינת ישראל, היא גם סמל, דוגמה ומופת לאמנית בתנועה, כזו שאינה שוקטת על השמרים, לא נחה על זרי הדפנה, אלא ממשיכה לכתוב וליצור, לחדש ולהתרענן, ובעיקר להישאר אקטואלית ורלבנטית.

ההתפתחות המהירה שלה ממבצעת גרידא לאמנית עם אמירה חברתית, אנושית ופוליטית, לפרשנית מאתגרת, ליוצרת דעתנית ולמעצבת דעת קהל, הפכה אותה מזמן למושא חיקוי. ראוי שאלבום זה ישמש קלף מנצח בידי הממליצים ומקבלי ההחלטות גם יחד בדרכה לזכייה הוודאית בפרס ישראל. רצוי כבר בסיבוב הקרוב, ביום העצמאות הבא.

צליל שהוא גם נזירי ותמציתי וגם חריף ומלהיב

"שרות חוה אלברשטיין" מציג תמונה קבוצתית יפה של 19 מבצעות, נציגות של זירה נשית רוחשת ומבעבעת, עתירת כשרונות ואיכויות, יכולות וצבעים.

כאלברשטיין עצמה, שנזהרת באלבומיה מלרצות איזה "טעם קהל", גם חבורה זו אינה מיינסטרימית, אלא בעלת אופי אלטרנטיבי, חתרני, קורא תיגר. נעדרות ממנה "כוכבות קופה" כיהודית ונורית, גלי וריטה, מירי וקרן, וגם שירי, נינט ורוני (דלומי), שלא לדבר על מבצעות "מזרחיות" (הארד-קור וגם לייט).

הידועה והמוכרת שבהן היא אפרת גוש, שבעברה יש תואר של זמרת השנה, וזוהרת לצדה אסתר רדא הלוהטת. אך כל השאר הן סוג של אינדי, פועלות בשולי המיינסטרים ואף באוף-אוף שלו. רק ללמדנו שהשוליים בישראל כל-כך עשירים, מרעננים ומפתיעים, וגם כל-כך רחבים, עד שלא נמצא בהם מקום (מעניין מדוע) למאור כמו רות דולורס וייס, ששמה נזכר אך רק ברשימת התודות.

אפרת-גוש-ענק-יריב-פיין-וגיא.jpg
אפרת גוש (צילום: יריב פיין וגיא כושי)

לטעמי מרינה מקסימיליאן או רונה קינן (שנחשבת בחוגים מסוימים כתלמידה וכממשיכת דרך של אלברשטיין) היו מוסיפות המון, גם לאפיל המסחרי של האלבום, אבל אין בכוונתי להתנצח עם שיקולי השיבוץ והבחירה האישיים, לא אמנותיים, לא כלכליים ולא חוזיים, אלא לקבלם כמות שהם.

אגב, אם הדגש הוא על "שרות" אלברשטיין, מן הראוי היה לציין בצד המבצעות רק שמות של זמרות, ולא לשבש את המתכון הלוגי באזכור שמות של הרכבים. אם היו נשיים לגמרי, ניחא. אבל דבר לא היה נגרע מכבודם של כל החתיכים אצלי וקרוסלה לו ניתן הקרדיט (בהתאמה) לאיה זהבי-פייגלין ולתמר אפק בלבד. זה היה הולם יותר את מראית העין וגם הוגן כלפי שאר המבצעות.

הערה נוספת מתייחסת להחלטה להפקיד את מלאכת הנגינה, העיבודים וההפקה המוזיקלית בידי צוות אחד.

מצד אחד, נגני להקת כל החתיכים אצלי (גלעד מאיר, גיטרות, נמרוד לביד, בס, והוד שריד, תופים), שליוו את המופע "בנות חווה", שהיה (בפסטיבל תל אביב 2009) הגרעין שהנביט את האלבום הזה.

מצד שני, חיזוק אולפני משמעותי בדמותם של הקלידן אלעד אדר, המתופף ניר מנצור ונגן הגיטרות יונתן לוי, שעיבד והפיק מוזיקלית תריסר מהשירים. החלטה זו הופכת את האלבום מעוד אוסף לאמירה אמנותית מהודקת ומגובשת, לפחות מהבחינה המוזיקלית, האינסטרומנטלית.

הביצועים המרשימים נמצאים בלב האלבום. בראשם "הקוסם" (אלברשטיין מלים ולחן מ"תכף אשוב", 1999), בביצועה הנפלא של שילה פרבר, שנהגה בו, כתלמידה מצטיינת של אלברשטיין, בריחוק מריר ואירוני. כפרשנית מלומדה פרבר הרשיתה לעצמה קיצורי טקסט, עריכה ושינוי בסדר הבתים, ושמרה על קוהרנטיות.

אמרת פרבר, אמרת מאיה בלזיצמן, שותפתה הנאמנה שמשכה בצ'לו גם בשירים אחרים ("אדבר איתך" ו"שיר מגרש את החושך"), אבל כאן היא חלק בלתי נפרד מהמהות, בנגינה ובשירה. גם לרם אוריון בגיטרה חשמלית תרומה משמעותית בדיאלוג האקוסטי-חשמלי.

   




או "חד גדיא" (אלברשטיין ללחן מסורתי מ"לונדון", 1989) של קרוסלה. אמנם הקיצורים בטקסט מחבלים בבניית המתח והאימה וריבוי הטעויות בעברית מצער, אבל תמר אפק בגיטרה מנסרת ושותפה לצמד גיא שכטר בתופים מספקים המון אנרגיה וחוצפה צעירה, בצליל שהוא גם נזירי ותמציתי וגם חריף ומלהיב, מטריד ונותן בראש.

שיר שכל הורה חייב לשנן וללמוד על-פה

גם שיר הנושא מ"לונדון" (לחן של אלברשטיין למלים של חנוך לוין) זכה לביצוע מופלא, צעיר, חצוף ומרגש, מאת איה זהבי-פייגלין וחבריה בכל החתיכים אצלי, שהפכו את "לונדון" לשיר שלהם לגמרי, טעון, מהודק ודיסטורטי, לראשונה כביכול בעיניים בריטיות.

   


שינויים בטקסט ובאופי עשתה גם הדרה לוין-ארדי ב"כמעט שנתיים", מלים ולחן של אלברשטיין מ"דרך אחת", 1995. בדרכה הריתם'נבלוזית, עם תוספות משלה, הוכיחה לוין-ארדי שהיא יכולה להתמודד עם סטנדרטים איכותיים בעברית. חבל שסיום השיר לא שמר על הרמה והאיכות הלשונית הנדרשת, אבל היא יכולה להיות גאה במחווה שלה.

ההחלטה של עינב ג'קסון-כהן לשיר את "בגלל הלילה" (מלים תרצה אתר, לחן דפנה אילת, מ"נמל בית", 1983) רק בליווי פסנתר היתה טבעית עבורה אך אמיצה, ויותר ממנה השינויים הקלים שעשתה בטקסט, שאיפשרו לה להועיד את שיר האהבה לאשה במקום לגבר במקור. ביצוע רגיש ומופנם אבל חזק.

וכמובן החיבור בין אסתר רדא ל"אתה פלא" שכתבה אלברשטיין בעקבות פאבלו קזאלס ל"הצורך במלה, הצורך בשתיקה" מ-1988. אי-אפשר לטעות בצליל האר.אנ.בי. הג'אזי של רדא, שמעניק צבע מעניין לפרשנות הנינוחה אך הדעתנית שלה לשיר שכל הורה חייב לשנן וללמוד על-פה.

   



"כמו צמח בר", אלבומה המצליח ביותר של אלברשטיין (1975), מיוצג במחווה בשלושה שירים: שיר הכיבושין והנחמה "אדבר איתך" (רחל שפירא ואלונה טוראל) הפך בפי אפרת גוש לתחינה נואשת וכואבת; "שיר ליל שבת" (יהודה עמיחי ומשה וילנסקי) זכה בביצועה של קרני פוסטל והצ'לו שלה להיות קינה מלאת הוד; ורק שיר הנושא (רחל שפירא ונחום היימן) מותיר תהייה אמביוולנטית בטיפולה של דקלה: קצב שמח של ריקוד סלוני שיש בו גם אתניות מזרחיות, גם אקורדיון בלקני וגם גיטרות דאייר-סטרייטיות. והשירה, כדרכה של דקלה, אפלה ומאתגרת.

   



עוד אלבום מוקדם שזכה לנוכחות מודגשת הוא "משירי ארץ אהבתי" (1970). מצד אחד "כל יום אני מאבדת" (רימונה די-נור ומשה וילנסקי), שפותח את האלבום בביצוע של נעם נבו, עם פולק-רוק ששומר על מקצב הבוסה-נובה, ו"שחמט" (חנוך לוין ואלכס כגן), שיר מהסוף בפי דניאלה ספקטור, שבנעימותה לא מכילה את המוות, האובדן והשכול.

   


לי טריפון תירגמה את אווירת הפיוז'ן-ג'אז של "שיר נולד" (שכתבה נעמי שמר ל"חוה אלברשטיין והפלטינה", 1974) לאינדי רוק מתובל בסקא וברוק גיטרות שמח; ההפקה של "הלילה הוא שירים" (תרצה אתר וחנן יובל מ"הלילה הוא שירים", 1977) מרשימה בהנהגת הגיטרות והמלוטרון של עופר הרשמן והפסנתר של אסף שתיל, אם כי אפרת בן-צור לא תורמת ערך מוסף של ממש.

  


הליהוק של איילה אינגדשט (ווקאליסטית רהוטה שנעלמה) מפתיע. "התבהרות חלקית" (רחל שפירא ושלום חנוך מ"התבהרות", 1978) שבפיה הוא רוק'נרול מובהק, גם אם מרוכך. זה, בעוד ש"סיפור אינטימי" (רחל שפירא ונחום היימן, שיר הנושא מהסרט של נדב לויתן, 1988) הופך במפתיע לבלדת רוק'נרול מפוארת אצל רוני אלטר.

  


גם לאלבום הבכורה של אלברשטיין, "בתוכנית יחיד" (1971), ייצוג כפול. האחד הוא "אני מתה להיות אנטיפתית" (דן אלמגור ונורית הירש), שבחירתו על-ידי אביגיל רוז צפויה, אבל הוא חסר ערך ואינו חלק אינטגרלי מהאלבום. השני הוא "שיר סיום" (נעמי שמר ומאנוס חג'ידאקיס), אחד החשובים, היפים והנצחיים בדיסקוגרפיה האלברשטיינית, שלמרבה האכזבה מתקשט בקולה הקטן ובשירתה הסגורה של שני פלג, שהגיעה לכאן בטעות.

בטעות נמצא כאן גם "ציפורים בראש" (שמרית אור ומתי כספי), שקשה להגדיר אותו כשיר של אלברשטיין רק משום שביצעה אותו כדואט עם כספי, באלבומו מ-2000. מיכל גבע מגישה אותו במגע גרובי קל לצלילי תכנות יפים של מיתרים.

האלבום ננעל עם טעם טוב בפה עם יעל דקלבאום הנהדרת ו"שיר מגרש את החושך" (אלברשטיין ללחן עממי, מ"האהבה מאלתרת", 1991; ביצוע מרשים על רקע הפקה מוזיקלית מרהיבה והשמטות מושכלות שעשויות להפוך את הביצוע הזה להמנון.

  


תצילנה האוזניים

והעברית? חוה אלברשטיין היא בית-מקדש חי לשפה העברית. לא רק רמה טקסטואלית גבוהה ומשובחת, אלא גם הקפדה על הגייה, חוקי הדקדוק וכללי הניקוד. וחבל שרק מקצת מהזמרות כרו אוזן למקור וניצלו את ההזדמנות להגביה ולהשביח את שפתן, בתקווה להשראה לשונית לעתיד לבוא.

אבל היו שחיבלו בשפה האלברשטיינית היפה והמוקפדת. אפרת גוש, למשל, התעקשה לשיר (ב"אדבר איתך") אֲשָאֵר איתך (במקום אֶשאר) ו"לא אחְריד" (במקום אחֲריד), טעויות שגורמות נזק; רוני אלטר ("סיפור אינטימי") הפכה את החוֹם שלו ל"חוֹמו" (במקום חוּמו); שני פלג ("שיר סיום") הפליאה ב"לא אֶכפת" לה, כגימנזיסטית להגנית; ואילו תמר אפק ("חד גדיא") לא החמיצה הזדמנות לעבור על כל כללי הניקוד מוכרים (הַחתול, וְכּיבו, וְפּסח, וְמה, וְגְדי, וְזְאב). תצילנה האוזניים.

גם שילה פרבר, אחת שדווקא מקפידה, חטאה בְּפּשטות. אסתר רדא מעדה לפחות פעמיים ב"אתה פלא", וגם אפרת בן-צור וקרני פוסטל לא דייקו עד הסוף.

קרני-פוסטל-צילום-הדס-תפוחי.jpg
קרני פוסטל (צילום: הדס תפוחי)


ויש, כמו לי טריפון ("שיר נולד") ששרה "כולה קופסות של גפרורים" במקום "קופסאות של שימורים", או פוסטל ("שיר ליל שבת") עם "עוד מעט וְכָבה האור" במקום "יכבה האור", וגם פרבר ורוז בילבלו והפכו יוצרות (אם כי לזכותן ייאמר שלא שגו ב"תיקונים" שלהן). ואם אפשר פה ושם לעצום עין ולאטום אוזן – בהצדעה לאלברשטיין זה בלתי נסלח.

מעבר לכך, לא יזיקו פה ושם הגהות במהדורות הבאות (בתקווה שיהיו) של הספר שבדיסק.

אמניות שונות, "שרות חוה אלברשטיין". טלי פולק, ייעוץ אמנותי והפקה בפועל; יניב דוידסון, ניהול עסקי; ענב רביץ ביקובסקי, הפקה; ניצן זעירא, מפיק (עבודה עברית/הליקון)


11/03/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. חווה
אבי , רעננה (29/03/2014)
1. לפעמים
הלילה הוא שירים , (15/03/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע