סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: שלומי שבן
 

 
 
נדמה שהתשוקה של שלומי שבן רק מתעצמת. הוא המכייף האולטימטיבי. נהנה לשחק בצלילים ובכלים, בשפה ובמילים, בקול ובשירה, ובעיקר בציפיות ובמאוויים שלנו ממנו. והמומחיות שלו בהגשה קברטית להמונים, להפוך אינטימיות לפמיליריות, להמתיק סודות לאלפי אוזניים, רק משתפרת"
אלבום מצוין, מופע נהדר. עמוס אורן על עסקת חבילה מומלצת לחג ולימים שיבואו אחריו


את הבקרוב של ההופעה הזו כבר ראינו (ושמענו) בפסטיבל ישראל הקודם, לפני כתשעה חודשים. כמעט אותו סט בימתי, עם שלומי שבן והפסנתר בחזית משמאל הבמה; עם הפודיום לכל רוחבה, כשעליו ממוקמים שבעת נגני הקולקטיב, הרכב הליווי שלו במופע החדש, בתוספת המקישן רוני עברין, בקצה הרחוק מימין; עם צג הווידאו הצר והארוך שנפרש לכל רוחב הבמה, מעט מעל לראשי הנגנים; ועם המצלמה התלויה במרומי התקרה, ממוקדת בקלידי הפסנתר, ועוקבת אחרי ההבעה וזריזות האצבעות של שבן לטובת האינטימיות ההמונית.

נעדרים רק כסא הנוח והשמשייה (סמל ל"החיים שלי טובים"?) שאז לא ידענו את מקורם, מהותם והרפרנס שלהם. ודווקא עכשיו, כשקיבלנו מושג אפרופו צילום הלונה פארק הנטוש שמעטר את עטיפת האלבום, הם לא איתנו. מן הסתם בשם הפרפקציוניזם והמודעות לפרטים ששותפים במכלול סימני ההיכר המרכיבים את שבן. הסקרנות התמלאה, אל לנו להכביד בפרטים, עוברים הלאה. אל התרגיל בהתעוררות. אל העיקר.

בדרך להתבגרות

אלא שהפעם המופע הרבה יותר משוכלל, נקי ומדויק, וגם מרהיב ומסחרר בעיצובו, מכאיב לעין ביופיו ומרחיב את הלב בשפעתו. כל שיר (כמעט!) זוכה לוידאו ארט מושקע ומוקפד, בדרך לחוויה הכוללת, שבמרכזה - הפרפורמר האינטליגנטי והמרתק ביותר ברוק הישראלי עובר טיפול קבוצתי, בדרך להתבגרותו כאמן יוצר ומבצע, ובדרך לשדרוג תחומי העניין והאמנות שלו.

הפסנתר עדיין כלי המחקר והביצוע העיקרי, הבסיס ממנו הוא שואב את כוחו, ועליו מושתתת מיומנותו וגם נוכחותו הפיזית. אבל נפשו יוצאת הפעם לכלי נגינה נוספים,לסגנונות מוזיקליים אחרים, חלקם חדשים בעבורו, ובעיקר - לשיתוף פעולה ולעבודה עם אנשים, מוזיקאים, יוצרים ואמנים נוספים, מוכשרים עד מבריקים. החלטה נבונה, משמעותית ביותר בעבורו, בעבור הקריירה בכלל ואלבום זה בפרט. עבודה קבוצתית כאות להתבגרות.

ההרכב הגדול והפנטסטי - שאליו מיתוסף גם נגן הכינור סניה קרויטור, ולביצוע מקצת מהיצירות מצטרפים נינט טייב ("מלכה לב שבור"), תמיר מוסקט (תופים ב"היופי שלך מכאיב לכולם") ואסף תלמודי (פסנתר ב"עברנו לצפון", שני הדרנים מהסוף), המפיקים המוזיקליים של "תרגיל בהתעוררות" - משחרר אותו לכאורה מתלות בנגינה. מאפשר לו להחזיק גיטרה, לאחוז מיקרופון, למדוד את הבמה לרוחבה ולהסתובב (וגם באולם!) כרוקר טעון, תזזיתי וחסר מנוחה, גם להתאים את עצמו לאנרגיות ולויברציות החדשות, ולגלות לנו שלומי שבן משופר. והוא טרם אמר את מלתו האחרונה.


שלומי-שבן-עטיפת-אלבום.jpg
שלומי שבן, עטיפת האלבום תרגיל בהתעוררות (תמונת יח"צ)



הכי זמר אי פעם

זה אלבומו הרביעי בלבד, אחרי "שלומי שבן" (2000), "עיר" (2007) ו"מגדל הפזמון" (2009). אולי האלבום הכי קצר שלו (36:14 דקות בלבד), עם תריסר שירים תמציתיים ומהודקים (זה מה שקורה כשעובדים בקבוצה), שהארוך בהם הוא שיר הנושא, הדואט עם חוה אלברשטיין, שחורג (בשנייה-שתיים) מעבר לארבע דקות, והקצר ביותר הוא "ילד, עכשיו" (היחיד שלא נכלל במופע, מן הסתם משום תוכנו הכואב, שמקשה על קשרי החוץ שלו), קצת יותר מדקה.

אגב, העובדה שמחצית משירי המופע (11 מתוך 22) הם מן האלבום החדש, לא בהכרח מעידה על אובססיה של שבן לגבי יצירותיו "החדשות", אלא רק מאיירת את אמונתו בהם, ויותר מכך את התנהלותו האמנותית-בימתית. כי במשך שבע השנים שעברו מאז "עיר", שלומי שבן "טחן" את השירים החדשים בהופעות, בדק והכשיר, התאים והתקין אותם להיות ראויים לאלבום. עד כדי כך, שדווקא השיר "החדש" הוותיק ביותר שלו, "שיר ערש חדיש", לא נכלל בסופו של דבר באלבום, אבל חותם את ההופעה (רק שבן והפסנתר) כהדרן אחרון. אולי מפני שעדיין לא הגשים את עצמו כשיר ערש לילדו שטרם נולד.

האלבום נפתח בשיאו, עם "תרגיל בהתעוררות", דואט חלומי בניחוח ברכטיאני עם אלברשטיין, טעון ברוק'נרול ספרינגסטיני על רקע זיקוקי הדינור בנגינה של הקולקטיב. שבן הכי זמר אי פעם, חד כתער, צולף בקולו, מתיז תהיות, ואלברשטיין משיבה בקול שליו ומרגיע, ספוג אירוניה יבשה וארומטי מתמיד.

   

את הגברת הראשונה של המוזיקה הישראלית הפופולרית הוא לא הצליח להביא למופע, אבל פתח אתה את ההופעה - הוא ניצב בתוך עיגול של אור, צלליתו מוגדלת על פרגוד שקוף אך מואפל שמאחוריו הנגנים, ושפתי כסף (נעדרות ליפסינג) מסמנות את חלקה של אלברשטיין בשירה. בסיום הפתיחה המרשימה ומלאת ההוד שבן קד בתודה לחווה, שליהוקה בשיר מעניק פרשנות נחרצת ונוספת למושג אם כל חי.

"הקסם נגמר", שני באלבום (ושני בהופעה), מסמן ברית'ם'נבלוז הסהרורי שלו, את הפלגתו של שבן למחוזות מוזיקליים חדשים בעבורו. בהחלטה חד משמעית לפתוח דף חדש. "מה שהיה היה ומה שעבר עבר/ הקסם נגמר... ונותר מה נותר".

אבל בכתיבה הבשרנית, בטקסטים השנונים, הפיקחים והציניים, מרחיבי היריעה וחובקי ההתייחסויות הדימויים הזוגיים, החברתיים והפוליטיים, הוא שבן היחיד והמיוחד. זה שהופך את המציאות, החיים וגם כותרות בעיתון, לקרדום לחפור בו.

שבן מסוגל להפוך סיטואציה בנאלית, כמו ביקור ב"איקאה" לאמירת תוכחה פולקית-בלוזית כנגד הבורגנות, נסיעה ל"אילת" למשל רגאיי-גרובי לבריחה מהאורבניות המעיקה, גילויים סיטוניים של גידולים ממאירים בסביבתו לאמירה קיומית, נואשת ומתריסה, כנגד החיים ("ילד, עכשיו") או ביקור במסעדה בלונדון לשיר פרידה עצוב-עצוב ("לילה אחרון בלונדון"), שכל כך מזכיר את הלחנים וההרמוניות של סשה ארגוב, במיוחד בהופעה, בביצוע משותף עם עידן רבינוביץ', מסולני הקולקטיב, כשברקע רועי ריק צובע במלנכוליה מכמירה עם מפוחית נוגה וארגובית לא פחות.

זה ללא ספק השיר היפה ביותר באלבום ובהופעה, גם בזכות הבית האחרון והנפלא שלו: "אני עוזב מחר בבוקר ואף פעם לא חוזר/ שוב אל העיר הזאת שכל מה שנתנה לי הוא הסבר/ כיצד ניתן להסתדר בלי אהבה ובלי חבר/ שרק קרעה לי את הלב ואז קראה לי משורר/ ובאמת אולי זה לא מעט". איזו יופי. איזה שיר מקסים. ואיזו עברית נהדרת ומאתגרת. בכלל, העברית של שלומי שבן באלבום ראויה לכל שבח (האם בהשראתה של אלברשטיין?). המעידות ("בְּמְאום" לפני "וּבִּכְלום" ב"שמש עלי אדמות") ו"אַחטוף" במקום "אֶחטוף" (ב"היופי שלך מכאיב לכולם") בטלות בשישים.

   

כשבתווך הזוגיות הנוכחית והיציבה שלו, שהחלה מן הסתם ב"היופי שלך מכאיב לכולם", צולחת את "איקאה" ובוהקת כ"שמש עלי אדמות", שבן אינו מוותר על ניגוחים פוליטיים מצליפים - כב"תמונה משפחתית עם ראש הממשלה" ("אתה תראה לי דמוקרטיה/ ואני אראה לך/ איך בחמש דקות הפכת/ לגולה בארצך") שמאויר בהופעה במגע קאריבי ובאימג'ים ממעמד הרצח בכיכר, או כב"דיוטי פרי" הברכטיאני בהודאה, אירוניה קברטית מקאברית ואכזרית, נוקבת ומבריקה (ששופכת אור נוסף על החיבור שלו עם שירי חנוך לוין ב"היספיקו החיים?") שמתכתבים היטב עם חומרים "פוליטיים" קודמים שלו, כמו "האזרח האחד", הנוקב לא פחות.

הגשה קברטית להמונים

כנגד תריסר השירים החדשים (כולל "מלכה לב שבור", שמוגש בקברטיות מאופקת ולא מצויה על ידי נינט, גם באלבום וגם בהופעה; ו"הנה בא הסוף", בלדה פצועה וכואבת, מהורהרת וקודרת, פרוגרסיבית ופסיכדלית שמסיימת את האלבום, וגם את החלק הרשמי של ההופעה כמזמור אשכבה לויני, אפלולי ומרשים, עם שירה בגבהים לא מקובלים אצלו, וכמובן "שיר ערש חדיש"), מציב שבן עשרה שירים ותיקים יותר, מספרי הופעה מוכחים.

נוסף ל"האזרח האחד" ו"עברנו לצפון" שכבר הוזכרו, "מותק את אצלי בראש" (גרסת אנפלאגד עם כינור, יוקלילי ומפוחית) בעקבות בוב דילן, "החיים שלי טובים" (כאפוס מרהיב) בעקבות רנדי ניומן, "תפוש אותי אני שוקעת" בעקבות אנדי וורהול (עיבוד דיוקנו-שלו בווידאו) ו"שגר פגר" (הניהיליסטי, שמתחיל בחפירה בנבכי הפסנתר ומסתיים ביידוי אווז צעצוע זהוב אל הקהל) בעקבות "הבילויים". וגם "כולם אומרים" במפגן פסנתרנות, "דניאלה" שזוכה לגרוב מלהיב, הכי גיטרות ורוק בהופעה, "שרמוטה פוריטנית" בגרסה העצלה ו"אריק", חגיגת רוק'נרול שבשיאה שבן פוגש קהל במרומי היציע.

נדמה שהתשוקה של שלומי שבן רק מתעצמת. הוא המכייף האולטימטיבי. נהנה לשחק בצלילים ובכלים, בשפה ובמילים, בקול ובשירה, ובעיקר בציפיות ובמאוויים שלנו ממנו. והמומחיות שלו בהגשה קברטית להמונים, להפוך אינטימיות לפמיליריות, להמתיק סודות לאלפי אוזניים, רק משתפרת. וגם, כפי שנאמר לעיל, אם הפסנתר נדחק הצידה טיפה, זה רק לטובת קונצרט מוזיקלי מרהיב ומלהיב, משובב, מגוון ומהנה ביותר.

אלבום מצוין, מופע נהדר. עסקת חבילה מומלצת לחג ולימים שיבואו אחריו.


שלומי שבן. תרגיל בהתעוררות (התו השמיני).

שלומי שבן, מופע בכורה של תרגיל בהתעוררות. היכל התרבות תל אביב. שבת, 5 באפריל 2014


למועדי מופעים >

08/04/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע